לירות באספסוף


קראתי סיפור/אגדה  המתאר כי באחת ממדינות דרום אמריקה שנשלטה על ידי חונטה צבאית פרצה בכיכר המרכזית של הבירה הפגנה גדולה נגד המשטר. לדיכוי ההפגנה נשלחו כוחות צבא חמושים שהקיפו את המפגינים.

מפקדם של החיילים עלה על במה ובעזרת רמקול הודיע למפגינים שהוא נשלח עם פקודות ברורות לירות באספסוף המפגין, אולם מאחר שהוא רואה בין המפגינים כמה אנשים מכובדים וממשפחות טובות הוא מבקש מאותם אנשים לעזוב את הכיכר על מנת שיוכל לירות בשקט באספסוף.

על פי האגדה ההמון התפזר מיד לא מפני שפחד מהירי, אלא שלא רצה להיחשב כחלק מהאספסוף.

אין לי כמובן מושג אם לסיפור יש יסוד כלשהו במציאות, אבל הוא מעיד על הבנה מעמיקה בנפש האדם. העדפות פוליטיות הן בראש ובראשונה העדפות חברתיות תרבותיות, הן נובעות מהזדהות עם מוצא עדתי או אתני, עם סמלים תרבותיים וסגנון, הרבה יותר מאשר מהשקפות פוליטיות מופשטות.

אם בכלל יש למחנה המרכז ומה שנשאר – אם נשאר- מהשמאל סיכוי הוא מתמצה בשאלה כמה מבוחרי הליכוד אינם מוכנים להיחשב כשייכים למחנה פוליטי שכוכביו הם מירי רגב,אורן חזן, דוד אמסלם ודומיהם ובהנהגת בצד ראש ממשלה מושחת מסית וסכסכן? כמה מהם עדיין שמים בעדיפות את הכבוד לחוק ורשויות אכיפת החוק ומערכת המשפט בכללותה? גנץ עלה על הנקודה בכך שהבהיר כי מוסדות אלו יוגנו אצלו. בהופעתו הוא ביקש להציג אלטרנטיבה תרבותית, לא אלטרנטיבה רעיונית.

חבר טוב תמיד מספר לי כי בישראל יש 150,000 בוחרים לפחות שמוכנים לעבור צד רק בגלל חוסר יכולת להזדהות חברתית עם הטון הדומיננטי בליכוד וסולדים סלידה אמיתית מנתניהו. אני הרבה יותר פסימי ממנו ובינתיים הסקרים האופטימיים ביותר מלמדים ששום דבר לא באמת השתנה מלבד פטירתן הממשמשת ובאה של מפלגת העבודה ומרצ.

פירות העץ המורעל-תרתי משמע


רבים, ואני בכללם, מוטרדים מהעובדה שהחקירה נגד אפי נוה החלה עקב פעולה שהיא חדירה בוטה וכנראה פלילית לפרטיותו באמצעות חדירה למידע שנשמר בטלפון הנייד שלו שנמסר להדס שטייף על ידי גרושתו במסגרת הגירושין הכל כך מכוערים. אני סוטה לרגע מהנושא מאחר שאני נזכר שלזוג יש חמישה ילדים-אף אחד לא עוצר לחשוב עליהם בכל הפרשה הזאת? הם הקרבנות העיקריים של אותה מערכת יחסים נוראה שכבר גבתה מחיר מצדדים שלישיים.

לי ברור שאין לעשות שימוש בראיות ככל שהן הושגו ממידע שנאגר במכשיר הטלפון. אין כמובן מניעה מלעשות שימוש בראיות שהושגו בדרך מקובלת. מאז ומעולם סברתי שיש לאמץ את כלל "פירות העץ המורעל" גם בישראל, אם כי, אולי, בהיקף מצומצם מהנהוג בארצות הברית. יש גבולות שיש לשים לחקירה עיתונאית וגם לחקירות אחרות-על אף חשיבותן הציבורית.

מדוע הכלל האוסר קבל ראיות שהושגו בעבירה לא אומץ במשך זמן כה רב ואף כיום הוא מקובל רק באופן מאד חלקי ומהוסס? בעבר נטען למשל מספר פעמים כי מידע שהושג אגב פגיעה בפרטיות אינו קביל כראיה והחוק אכן נתן לכך ביטוי מפורש. למרות זאת במשך שנים רבות בית המשפט העליון לא הסכים לקבל את העיקרון שמידע שהושג אגב פגיעה בפרטיות [הלכות ועקנין וקורטאם למשל] אינו קביל כראיה.

אהרן ברק האדמו"ר של זכויות האדם [ בציניות הוא אינו ראוי לתואר] לא אבה לקבל פרשנות כזו מהטעם הפשוט שהילכת פירות העץ המורעל מגבילה את שיקול הדעת השיפוטי ועל כן גורעת מסמכות בית המשפט ולכך הוא לעולם לא היה מסכים-דווקא יורשתו דורית ביניש פסעה צעד חשוב בכיוון הפסילה, אך אנחנו רחוקים עדיין מהרצוי לטעמי.

בפרשת אפי נוה הפרת הזכות לפרטיות התבצעה על ידי עיתונאית חסרת מעצורים ולא על ידי הרשויות שנגדן הכלל מופנה וככל הנראה המשטרה והפרקליטות נהגו פורמלית כדין ופנו לבית המשפט. השאלה אם למרות ההיתר תוכן השיחות והמסרונים האצור בטלפון הנייד קביל כראיה בוודאי תזכה להתברר אם יוחלט להגיש כתב אישום בפרשה.

כאן עלי להיות ציני -ההימור שלי שכתב אישום לא יוגש כי הפרשה עלולה להביך מאד את מערכת המשפט ולשם הימנעות ממבוכה זו בית המשפט אולי אפילו יאמץ,לפחות כהוראת שעה, את כלל הפסילה. מקרים קשים יוצרים חוק רע-כך נוהגים לומר-אולי הפעם גם ההפך יתגלה כנכון והמקרה הקשה ייצור חוק טוב?

הפרת האמונים של שרת המשפטים


  • אני מקווה [אבל לא משלה את עצמי] שהחקירה המדוברת תעסוק ביותר מהשאלה אם שופטת זו או אחרת קודמה לתפקידה "דרך המיטה". אני מודע לכך ששום דבר לא מעניין יותר משערוריית מין עסיסית, אבל יש כאן הרבה מעבר לכך. מזה כארבע שנים אנו שומעים ששרת המשפטים כרתה "דיל" עם לשכת עורכי הדין בצירוף שני חברי כנסת מהימין, שהיו ממילא בכיסה, ניצלה את הברית למינוי שופטים שמרנים –היא מתגאה בכך מעל לכל במה אפשרית.

    הבעיה שתמורת "הדיל" הגלוי צריך לשלם ואני מעריך שהמחיר היה עדיפות מוחלטת או בולטת לנציגי לשכת עורכי הדין ובפועל לראש הלשכה בנוגע למינוי שופטים לערכאות הנמוכות. במילים אחרות שופטים, כתוצאה מהעסקה הנלוזה, מונו לפי דרישת ראש הלשכה כחלק מהתשלום -זה הרבה יותר גרוע משוחד מיני!! זה מטיל חשד על כל המינויים שנעשו מאז אותה עסקה. תכניתה של אילנה דיין בה תוארה העלייה לרגל לראש הלשכה של המועמדים לשיפוט חשפה לפחות במידת מה במה דברים אמורים

    כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים היה על השרה לדאוג לכך שהשיקולים בוועדה יהיו ענייניים בלבד זו הייתה חובתה ובניגוד בוטה לחובתה היא הבטיחה בעצם הדיל שלא כך יהיה-אם זו אינה עבירה של הפרת אמונים איני יודע מהי עבירה זו.

    אל דאגה אין חשש שהמערכת תטיל דופי בכל הליכי המינוי בארבע השנים האחרונות-ליותר מדי יש מה להפסיד ולכן יטאטאו את הדברים מתחת לשטיח. זו הסיבה כי בטרם התפרסמו רוב הפרטים כבר הזדרזו נשיאת העליון ושרת המשפטים להוציא הודעה משותפת כי הוועדה לבחירת שופטים מינתה שופטים בהליך מקצועי.

  • על כך נאמר אם לא תהיו תלויים זה בזה תהיו תלויים זה ליד זה. הציבור לעומת זאת אינו קשור בשתיים וחייב לדרוש כי תמונה וועדת בדיקה שתיבחן מחדש כל מינוי שנעשה בתקופת השרה שקד ותברראם היו תמיהות או חריגות בהליך. כל שופט שמונה בניגוד להמלצות מקצועיות יש לבחון את מינויו בשבע עיניים. אמנם לכאורה על פי החוק אין לערער על חוקיות מינוי לאחר שפורסם כדין ברשומות אולם עצם החשיפה כבר תאלץ שופטים לפרוש אם יוברר שהשיגו את המינוי בדרכים לא כשרות.

    באשר לשרה שקד-כאמור זו לכאורה עברה עברה של הפרת אמונים ויש לדרוש כי תיחקר באזהרה כחשודה לכל דבר ועניין ותיפרוש מתפקידה לאלתר-עוד בטרם תוקם ממשלה חדשה.

להמשיך לקרוא

למה נתניהו רק מתחזק?


בכל פעם מתפלאים למה לאחר הופעה באמת תמוהה של נתניהו והכחשות וספינים, שנראים לנו כמעליבים את האינטיליגנציה, ציבור אוהדיו שב ומתחזק. לתופעה יש שם "הטיית אישור", שהיא נטייה חזקה מאד, המשותפת לכולנו,לדחות מידע ללא נוח שאינו מתיישב עם הנחות קודמות ולספוג רק מידע התומך ומתיישב עם הנחות מוקדמות ודעות קדומות שלנו.

הנטייה הזו חזקה במיוחד כאשר קבלת המידע הסותר פוגעת גם בדימוי העצמי של מקבל המידע -במקרה זה שואל את עצמו מי שהצביע עבור נתניהו בעבר ותמך בו בהתלהבות. האם אני תומך באיש מושחת? כל כך קל לרמות אותי?, או אולי מי שטועה הם אלו המזינים אותי במידע כוזב על אשמת המנהיג?

זו הסיבה עצם האישום נגד נתניהו, ולהבנתי גם במקרה של הרשעה, לא יחוללו מהפך פוליטי ואולי להפך. על מנת לחולל מהפך כזה המחנה הנוגד צריך להציב מוקדי הזדהות רגשיים חלופיים ובתחום זה, יש להודות, רק לפיד הראה הבנה כלשהי-הוא פנה אל מעמד הביניים העובד ומשלם מסים ומשרת בצבא ורואה איך המדינה שלו מזניחה אותו. לפיד כשל בפנייה למעמד ביניים מזרחי ורוסי.

מפלגת העבודה נכשלה ותיכשל כי אין לה יותר ציבור גדול שרואה בה מקור הזדהות. הדמוגרפיה פועלת נגדה. משקלה של ההתיישבות העובדת וההסתדרות ומפעליה כמקור למצביעים פחת מאד. מפלגה אשכנזית ותיקה ומבוססת אינה יכולה להתהדר בדאגה לשכבות חלשות, כי אף אחד לא יקנה את הסחורה הזו היום-גם לא מהצפון תל אביבית שלי יחימוביץ המדוושת בחדווה על אופניים. אני מכיר רבים מחבריי שתומכים עדיין במפלגת העבודה והאמינו לי לא צריך לדאוג כלכלית לאף אחד מהם.

גם תכנית מדינית אינה יוצרת מוקד הזדהות ובינינו אי אפשר ללכד ציבור תחת הבטחה לתקווה מדינית כאשר זו ננטשה בגין כל מה שקרה מאז הסכם אוסלו ומה שמתרחש בעולם הערבי מסביבנו. התכנית המדינית היחידה שהשמאל דוגל בה היא פעולה למען היפרדות כי אנחנו באמת לא רוצים לחיות במדינה דו לאומית וטרנספר אינו אופציה ראלית.

רבים מאלו שתמכו במפלגות תנועת העבודה חשים כיום תחושת אבל ולאו דווקא תסכול. הם מבינים שמה שהיה עבורם הבית הפוליטי שוב אינו קיים. לא בגלל שראשי המשפחה נפרדו, או רבו, אלא בשל העובדה הביולוגית שרובם של המצביעים כבר אינם ואחרים פנו למקומות אחרים וכמו שאומר הפזמון "זה לא יחזור, כל זה כבר איננו".

אחד מאבות תנועת העבודה, ברל כצנלסון, כתב פעם מאמר ידוע ששמו "בזכות המבוכה ובגנות הטיח" אלו הנבוכים שחשים שבבחירות הללו אין להם חלופה אמתית ובחירה שעמה הם יכולים להזדהות מוטב שישלימו עם המבוכה ולא ינסו לטייח. אולי העתיד יצביע על חלופות אחרות ואולי לא.

חגיגת בחירות בקניון דמוקרטיה


בחירות,כך התגלה מזמן,אינן אירוע שבו האזרחים בוחרים במפלגה או באדם שלדעתם ייטיב להנהיג אותם. ההצבעה אינה הליך של בחירה בין חלופות. בבחירות מכריז המצביע על נאמנותו לשבט, קבוצת התייחסות חברתית תרבותית, קהילה וכיו"ב.

קשה להעמיד פנים שאנו סבורים כי למיפלגות עצמן יש תוכן רעיוני ממשי, או שהן באמת מחויבות לדרך פעולה זו או אחרת. המצביע הרגיל אפילו אינו מעמיד פנים שהוא מעוניין בדרך הזאת, או מאמין שיש מי שמחויב לה.

גם המועמד הממוצע מעדיף לזרוק בוץ במתחרים ["שמאלני" זה גוש בוץ רציני] מאשר באמת לעסוק במהות. אם מועמד שכלל לא פתח את את הפה כבר זוכה ב 15 מנדטים בסקרים ואם אחר, שאין מי שבאמת יודע מה המצע שלו, זוכה לתמיכה דומה אז קיבלנו את הסיפור על רגל אחת.

זו הסיבה שכבר די הרבה זמן אני לא מתרגש בכלל ממערכות הבחירות [הן תמיד "גורליות"] ודי אדיש לתוצאות מהטעם הפשוט שאני משוכנע שחלוקת המחנות ברורה,שהשאלה איזו מפלגה תגנוב קולות למפלגה אחרת מאותו גוש היא חסרת חשיבות וכך גם, נודה על האמת, השאלה מי תנצח.

הבחירות אכן מבטאות רק הצהרת הזדהות למחנה. מאחר שאין לי צורך להביע הזדהות כזו והאקט חסר משמעות עבורי, אמנע מהצבעה, אלא אם אחוש צורך להציל מפלגה שאיני תומך בה מאימת אחוז החסימה. גם מחווה זו אני עושה יותר מתוך שעשוע מאשר אכפתיות אמיתית.

הימנעות מהצבעה בבחירות היא הכרזה על עצמאות אישית ןבעיניי היא הכרעה מוסרית. הנמנע מצהיר בהימנעות שהוא מסרב שיוליכו אותו שולל ואינו מוכן לקחת חלק בתרמית המאורגנת. הימנעות מהצבעה בבחירות היא הצהרת אמונים לערכים שמזמן אין להם מקום בחברה המנוונת שלנו.

למרות הכל אני עוקב בעניין אחר המתרחש משום שהמשחק מעניין במיוחד כזירה ללימוד משחקי השלטון כאשר כמעט כל חיבור אפשרי [בשל היעדר מחויבות] כולם ייבגדו בכולם במועד המתאים וכול אחד יחתור תחת חברו. איני צופה בסדרות מציאות אבל נראה לי שהבחירות הן סדרה כזו