האם מצבו של הזוג נתניהו נואש?


אתמול פורסם באתר NEWS 1 ששרה נתניהו עברה בדיקת פוליגרף בנוגע להזמנת ארוחות למעון ראש הממשלה ויצאה דוברת אמת. את הידיעה פרסם יואב יצחק [פעם עיתונאי] שעבר לעבוד בשירותה המלא של משפחת נתניהו ומאז הוא מגן על נתניהו ורעייתו בכל דרך. אפשר להביך אותו ולצטט מכתבות נושנות שלו בנושא – חבל על הזמן אין לו חשיבות מקצועית ומשאיבד את הישרה המקצועית שלו אין לו בעיניי חשיבות כאדם. זו הסיבה שחדלתי לפרסם רשימות באתר שלו-יש גבול.

שרה נתניהו אינה הראשונה. קודם לכן הצטייד עו"ד דוד שמרון בחוות דעת של מכון פוליגרף לפיה הוא דובר אמת בטענתו שלא דיבר על נושא הצוללות עם גורם ממשלתי כלשהו. גם שמרון לא המציא את השיטה.

דוד שמרון הוא עו"ד מנוסה ושרה נתניהו מיוצגת על ידי  עורך דין מנוסה. ההליכה למכון פוליגרף  פרטי להוכיח "אמת דיברתי"  לא נעשתה ללא שיקול דעת. בהליך אזרחי כל עורך דין מנוסה יודע שלפוליגרף הולכים רק כשכלו כל הקיצין. אתה הולך לפוליגרף כאשר יש נגדך ראיות  הסותרות את גרסתך ויש סיכוי מצוין שראיות אלו יתקבלו כמשכנעות בבית משפט.

כשמדובר בהליך פלילי הפוליגרף משמש רק אמצעי עזר בחקירה משטרתית וממצאיו אינם קבילים כלל כראיה. ממצאי פוליגרף פרטי, במכון שנבחר על ידי הנבדק, כשהנבדק הוא ששילם עבור הבדיקה והוא שיחליט אם ייעשה בה שימוש – אין לה שום ערך אפילו כבדיחה.

עו"ד שמרון ונתניהו לא מתבדחים ולא מכוונים למשטרה אלא ליועץ המשפטי לממשלה שאמור לקבל החלטה בעניינם. גם היועץ המשפטי לממשלה יודע כמובן מהו ערכה של הבדיקה אבל הוא זקוק להכשרת הקרקע עבורו מבחינת דעת הקהל לקבל החלטה לטובת החשודים.

כאמור מהלך כזה אינו נעשה ללא שיקול דעת. יועץ משפטי הגון ומקצועי רק יתרגז אם ינסו לבצע עליו מניפולציה כל כך שקופה ומכוערת . להערכתי הן לדוד שמרון והן לשרה נתניהו יש יסוד סביר להניח שהיועץ מנדלבליט לא רק שלא יתרגז – הוא מעוניין בדיוק ב"דעת קהל" אוהדת להחלטה שהוא מתכוון לקבל. ההחלטה הצפויה היא לגנוז את כל התיקים נגד משפחת נתניהו ונגד כל מי שהאשמתו יכולה לסבך את משפחת נתניהו.

להערכתי אם רק תמצא למנדלבליט דרך סבירה הוא יבחר שלא להגיש ולו כתב אישום אחד נגד בכירים באף אחת מהפרשות הנידונות. המפגינים מול ביתו מנחשים נכונה שהסחבת אינה מקרית וכי בחלק מהתיקים כבר ניתן היה להכריע מזמן, אלא שההפגנות עצמן לא יסייעו.

מי שיכול לסייע היא המעטפת הצמודה ליועץ-המשטרה והפרקליטות. אם גורמים אלו ישאירו אותו בבידוד הוא לא יעז לצאת נגדם לבדו- גם היועץ הקודם ויינשטיין חיפש גיבוי פנימי לפני שקיבל את ההחלטה המפוקפקת לגנוז את תיק ליברמן. מנדלבליט ישהה את ההחלטה עד שיגבש קבוצה התומכת בדעתו ואם יהיה צורך הוא ירחיב את מעגל היועצים עד שהתוצאה הזו תושג.

מה שנבצר מבינתי כיצד מנדלבליט אינו פוסל עצמו מלדון בכלל בתיקי נתניהו. גם אם מדובר בקשר מקצועי שהתקיים ביניהם שלוש שנים בהיות מנדלבליט מזכיר הממשלה עדיין מדובר בקרבה ממשית מאד שחייבת הייתה למנוע ממנו עיסוק בתיק. מדובר בנושא משרה שתפקידו ממש מחייב עבודה בצמידות לראש הממשלה- האם יעלה על הדעת שלא נוצרת ביניהם קרבה ממשית ובמיוחד כאשר ראש הממשלה היה תומך ראשי במינוי מנדלבליט לכהונת יועץ משפטי לממשלה?

אז נחזור לנושא הרשימה? האם מצבם של שרה נתניהו ,של בעלה או של מקורבו עו"ד שמרון נואש?  כלל וכלל לא-לעומת זאת מצבנו כחברה כנראה נואש למדי.

נתניהו בקריסה


אבן הבוחן הפרטית שלי לאבדן דרך ופניקה של פוליטיקאי היא התייחסותו לשאלת עונש המוות למחבלים – כשפוליטיקאי מתחיל לדבר נחרצות על הצורך בעונש מוות ,זהו סימן ברור הוא שהוא בבעיה. כשראש ממשלה שלמעלה מ20 שנה לא דיבר על כך ומעולם לא תמך ברעיון, פתאום עוסק בנושא זו הוכחה חותכת שמעמדו בקריסה.

זיכרונות ילדות- על עונש מוות אני שומע מאז היותי ילד בן 10 כשנידון אחד המחבלים הראשונים מחמוד חיג'זי ב1965! למוות – הוא, אגב, לא הרג אף אחד ומוקדש לו ערך בויקיפדיה למי שמתעניין. מאז הוקדשו אינספור שיעורי מחנך ופעולות בתנועת נוער וויכוחים בסלון המצוי בשאלה "עונש מוות למחבלים כן או לא?" עד שלזמן רב ירד הנושא הלעוס עד לזרא מסדר היום. אני נזכר כי כשהייתי בסמינר מדריכים של תנועת הנוער העובד ב1974 הזהירו אותנו מפורשות שלא לעסוק בנושא הזה,לא כי הוא אסור בדיון, אלא כי הוא נדוש ומשעמם.

נזכיר -יש עונש מוות בדין הצבאי ואפשר לדרוש אותו. הטעם לכך שלא דרשו אותו [גם לא בתקופות גרועות בהרבה] היא אחדות דעות נדירה בין כל זרועות הביטחון שמדובר במהלך מטופש מכשיל ומזיק וזו הסיבה שגם ממשלות הימין למיניהן לא יישמו מדיניות של עונש מוות. מותר להקשות אם מנהיגים שמשחררים אלפי מחבלים תמורת חייל שבוי אחד יכולים להנהיג עונש מוות? האם הם מסוגלים לעמוד בלחצים שלא לבצע את גזר הדין? מחאות של האיחוד האירופי? השוואה בלתי נמנעת לטורקיה שלמרות ההצהרות לא הנהיגה עדיין עונש מוות? לרוסיה שגם היא חדלה להוציא להורג באופן רשמי?

נתניהו נחל מפלה גמורה וניצחת בעימות על הר הבית-מפלה שלא הייתה הכרחית כלל. הוא הוכיח שאינו מסוגל לחשוב באופן מסודר לקבל החלטה בתהליך מסודר ואגב הכנה ראויה ונחל כישלון מחפיר וצפוי מראש. כעת הוא משתולל לכל הכיוונים ויורה רעיונות עונש מוות והחזרת נחל עירון לערבים [כדי לעורר תסיסה נוספת גם שם] ומי יודע להיכן יגיע לנוכח הסקרים מחר.

אפשר להבין בלחץ קשה החקירות והירידה במעמדו ו"חבריו"" הנושפים בעורפו די בהם כדי להלחיץ פוליטיקאי שהישרדות בפסגה היא כל שמעניין אותו. נשיא העליון בדימוס שמגר הבהיר לכל מי שעדיין לא הבין שפרשת המתנות היא בלתי נסבלת ולדעתי די במה שמודים בו כדי לבסס עבירה פלילית של הפרת אמונים. כשמוסיפים לכך את הלחץ החיצוני אנחנו "מקבלים" סכנת נפשות-הגיע העת להיפטר מ"הפגע רע "הזה אחת ולתמיד.

אני חייב לומר שלמרות אי החיבה האישית שלי לנתניהו לאופיו וגינוניו איני ממעיט מיכולותיו הפוליטיות ואיני רואה כרגע אלטרנטיבה פרסונלית שיש להשתוקק אליה. מאידך איני סבור שיש להמתין עד הופעתה של אלטרנטיבה כזו-הנזק שנתניהו צפוי לגרום כבד מדי.

אירית-חלפה שנה


ביום 11.4.16 נפטרה אשתי אירית אחר מאבק ממושך במחלת סרטן נדירה מאד מסוג מיקסופיברוסרקומה. חיי בתקופה זו היו לצדה [בשנה האחרונה לחייה כמעט פרשתי מכל עבודה ] תוך ניסיון נואש למצוא דרכים להיאבק במחלה ארורה זו, שיש לה כל כך מעט אפשרויות טיפוליות כאשר היא הופכת לגרורתית. נדמה לי שניסינו כל מה שניתן היה לעשות אז וכנראה שלא ניתן היה לעשות יותר.

רק ביום שקדם לפטירתה חדלה אירית מהמאבק וביקשה שנשחרר אותה על מנת שלא תצטרך לעבור טיפול קרינתי שתוכנן ותוכל למות בשלווה. ידעתי יום קודם לכן שהסיכוי שתעבור טיפול זה קלוש עקב ההידרדרות במצבה. פעלנו כבקשתה ובזמן המועט שנותר ושבו יכלה לתקשר ניסינו להקל על סבלה ולספר לה עד כמה אנו אוהבים אותה.

אני שב ונזכר באומץ ובאצילות שבה קיבלה אירית את הידיעה על מחלתה ובמאבקה במחלה שהסבה לה סבל בל יתואר. הביטוי "נגאלה מייסוריה" נכון, אולם אירית הייתה נכונה להיאבק ולהתייסר עד שהיה ברור שאין עוד תוחלת.

אירית לא הייתה צריכה להיפרד מאתנו, הגנטיקה המשפחתית חייבת הייתה להבטיח שתישאר אתנו שנים רבות, תלווה את הבנות המשרתות בצבא במה שיקרה להן בעתיד ותגדל עמן נכדים שבהם חפצה כל כך. לי עצמי תמיד היה לי ברור שאמות לפניה ושאין לי צורך להתכונן לכלום.

 

על אבלי הפרטי לא אכתוב ואף לא על אבלן של הבנות. לא הספדנו את אירית בהלווייתה מאחר שרצינו להיות עם עצמנו ויש דברים שפשוט אי אפשר לחלוק גם עם אלו שעברו חוויות דומות. השנה לא נערוך אזכרה כי טקסים דתיים מנוגדים לאורח חיינו. אינו נזקקים ליום שנה לזכור את אירית היא נוכחת בחיינו כל יום ואין יום שבו אין אנו זוכרים אותה וחושבים עליה.

אירית נפטרה כעשר ימים לפני הפסח ויום השנה לפטירתה יחול השנה בחג הראשון. אנו נחוג את הפסח ונצא ללקט את שארית האביב-ממש כמו שאירית הייתה רוצה.

חופשה קיץ 2011 024