עורך דין פלילי ומוכיח בשער-שילוב לא ראוי


אני באמת לא מבין את אילנה דיין שהקדישה תכנית שלמה של עובדה להגיגיו של עו"ד יעקב וינרוט. האם לא היה ברור לה שעו"ד וינרוט היה נותר ויהיה רק דבר אחד-עורך הדין של נתניהו-כמו גם של שאר לקוחות הצמרת שלו שהסתבכו בשחיתות. התובנות שלו ביחס להון השלטון והסיבות לשחיתות הן אולי מעניינות וכך גם הגיגיו על נפש האדם המורכבת מכדי ששופט בשר ודם יוכל לשפטה. המקום לדון בהגיגים אלו הוא בתכנית נפרדת שאינה קושרה לנושא הפוליטי הכי חם והכי אקטואלי שיש כרגע.

כמובן שמחלתו הקשה מזכה אותו באהדה טבעית מטבענו, אבל וינרוט גם במחלתו חי ובועט ואינו פוזל בשלב זה לעבר הנצח. מטרתו בראיון עם אילנה דיין היא לבנות את קו ההגנה של נתניהו ומטרתו בשלב הראשון להביא לכך שלא יוגש כתב אישום.

כעו"ד חכם וינרוט מוכן "להקריב מלכה" במהלך הזה-כפי שהוא עצמו התבטא. הוא מוכן שכולנו נקבל בחילה מנתניהו ואורחות חייו וקשריו עם בעלי הון והיותו מקבל טובות הנאה סדרתי-הוא רק מנסה לשכנע שההיקף בו מדובר והעובדה שזה בין חברים הופך את העניין ללא פלילי. כל עוד זה לא מוגדר כפלילי הוא מוכן שנאמר על כך כל דבר אחר. הוא אפילו מוכן לצייר את הקליינט שלו כמי שמנותק בכלל מהחיים הארציים כאן בעמק הבכא ואין לו מושג כמה עולה גביע לבן או סיגר יוקרתי-כך שאף פעם אי אפשר לשחד אותו במתנות יקרות ערך הואיל וממילא הוא לעולם אינו יודע מה ערכן-טיעון מקורי ללא שום ספק.

אם הבנתי נכון וינרוט גם מנסה לומר שאדם לא מתעשר מזה שהוא מעשן סיגרים יוקרתיים, או שותה יין יוקרתי, או אוכל ארוחות פאר שלא על חשבונו-לתפיסתו עושר זה משהו שנשאר ונצבר-כמו בכספת של פואד ז"ל ולא מוצר מתכלה. תזה מעניינת אבל חסרת שחר. מאידך די בה כדי שיועץ משפטי לא הגון, הפוחד מהצל של עצמו, ייאחז בה כדי לא להגיש כתב אישום.

אם הבנתי את וינרוט נכון, מעטפת מזומן בשווי 20,000 ש"ח היא שוחד – סיגרים ושמפנייה בסכום זהה אינם שוחד-הם רק נהנתנות לא מכובדת, אבל מתנה מקובלת, לפחות בין מיליארדר לראש ממשלה. זה לא מפריע לוינרוט לקונן על יחסי ההון שלטון-כדי שכולנו ניאנח בצער.

למרבה הצער עו"ד וינרוט אי אפשר להיות הוגה דעות ומוכיח בשער ויחד עם זאת לעסוק במקצועך -זה פשוט לא הולך יחד.

ואם אושרת קוטלר הייתה נענית?


לרשימת הגברים בעלי העמדה המנצלים את מעמדם והשפעתם לצורך השגת טובות הנאה מיניות, מנשים הנמצאות במעגל ההשפעה שלהם, נוסף שם ידוע, אלכס גלעדי, אשר אשת התקשורת אושרת קוטלר טוענת שהציע לה ארוחת ערב "ומשהו בנוסף" בתמורה לקידום מקצועי. בינתיים נוסף נדבך לעלילה ע"י העיתונאית נרי לבנה [הפרטים מבחילים] וכבר יש לי חשד שזה לא הסוף. ככול הנראה גברים בעמדת כוח מסוג זה אינם מעוניינים במין ברצון שבוודאי יכלו להשיג, אלא הם מעדיפים לסחוט מין ממי שאינה מעוניינת במיוחד וזאת כביטוי לכוח ושליטה,אחרת אני מתקשה להסביר את ההתנהלות.

לכל המזדעזעים צר לי לבשר שלא דבק שמץ של אשם פלילי בגלעדי מהטעם הפשוט שהמעשה אירע על פי הנטען ב-1994 והחוק למניעת הטרדה מינית נחקק ב1998. יש לי ספק אם הצעה מעין זו, כשהיא חד פעמית, יכולה להיחשב היום כהטרדה מינית, אולם יתכן שהיענות להצעה דווקא היא הייתה מביאה את האפיזודה בגדר החוק הפלילי, באשר היא הייתה מתפרשת כהסכמה עקב יחסי מרות -דהיינו עבירת "בעילה אסורה בהסכמה". תודו שזה מצב מעניין בו דווקא הסכמת האישה יכולה להפוך את המעשה לפלילי.

אפשרות מעניינת לא פחות מבחינה משפטית מתרחשת כאשר הגבר המעוניין אינו אומר דבר ואינו מציע דבר אולם שמעו יצא למרחקים וידוע שנשים שהצליחו להתקרב אליו ולהעניק לו מחסדיהן לא הפסידו בעסקה וזכו לקידום. אני מקווה שאין מי שתטען שדברים כאלו אינם מתרחשים בחיים. האם במקרה כזה נאמר שהגבר בכל זאת עבר עבירה פלילית בעצם היענותו? האם חובה על הגבר לא לנצל את הילת מרותו ולסרב לכל הצעה מינית מצד הכפופה לו בהנחה שהצעה כזו נגועה מלכתחילה?

נקצין את הסיטואציה-אשה החפצה מאד בקידום מבהירה לגבר בעל ההשפעה שאם יינתן לה הקידום המקצועי המיוחל היא תגמול לו ותעניק לו חסדים מיניים. האישה זוכה לקידום אך אינה מעניקה דבר "בתמורה", האם ניתן להאשים אותה בקבלת דבר במרמה? האם נכון יהיה לעשות זאת?

סתם כמה נקודות למחשבה. אמרו שהפרשות שהתפרסמו לאחרונה הן תחילתה של מהפכה – ייתכן. יש לזכור שמהפכה יכולה להוביל לכל מיני כיוונים שלא נצפו בראשיתה-כך ההיסטוריה מלמדת.

יש להדגיש כי ראש הממשלה אינו חשוד בפרשת הצוללות!


נדמה לי שאת ההבהרה לפיה נתניהו כלל לא נחקר ואינו חשוד בפרשת הצוללות כבר קראתי עשרות פעמים, הן כדיווח על הודעות לשכת ראש הממשלה והן כדיווח של כתבני חצר בתקשורת. נתניהו כל כך לא חשוד בפרשת הצוללות והספינות והמספנה באופן שהחזרה האינסופית על ההבהרה הזו כשלעצמה מעוררת חשד מסוים.

אז במסגרת אי החשד הכללי ברצוני בכל זאת להעלות כמה שאלות שמאד מטרידות אותי

א. מה ההסתברות שמיקי גנור שקיבל מעמד של עד מדינה בפרשות האמורות והוא המתווך בין היצרן הגרמני למערכת הביטחון יעסיק דווקא את דוד שימרון כעו"ד? אין חולק שמרון מיצג אישית את ראש הממשלה והוא ושותפו הנם אנשי אמונו של נתניהו במובן המובהק ביותר. מאידך באמת שבישראל לא חסרים עורכי דין מצוינים. האם יש אפשרות בכלל להאמין שהבחירה בשמרון היא מקרית וללא שום קשר לקרבתו לראש הממשלה?

ב. העסקות הרלוונטיות הן עסקות החייבות באישור הקבינט הביטחוני ובמיוחד של שר הביטחון וראש הממשלה-ידוע כי שר הביטחון התנגד לרכישת שלוש צוללות נוספות- האם ייתכן שעו"ד שמרון וראש הממשלה לא ידעו שהם פועלים בניגוד למדיניות משרד הביטחון? האם לא היה ברור להם שכנגד התנגדות זו יש לגייס תמיכה מגורמים אחרים לרבות המל"ג ?

ג. האם סביר שגנור היה משחד גורמים מקורבים כמו סגן ראש המל"ג מבלי שקיבל מידע שאכן ראש הממשלה יתמוך בעסקה אם יקבל גיבוי? האם לא סביר שלשם כך למשל הועסק שמרון? אם לא – מה היה בכלל תפקידו?

ד. האם הגיוני שאת שמרון ואת נתניהו ייצג עו"ד אחד בפרשה [עו"ד ויינרוט] האם ייצוג כפול זה לא נועד לצורך תיאום גרסאות והעלאת חזית אחידה ?

ה. אם אכן מנוי וגמור היה עם נתניהו למרות המלצות מערכת הביטחון לתמוך בעסקה מטעמים מדיניים וצבאיים – מדוע בכלל נדרש שוחד של כל כך הרבה גורמים מעורבים? למה להשיג בשוחד מה שממילא היה ניתן בדרך הרגילה?

כאמור לא נותר לי אלא לחזור ולהדגיש שנתניהו כלל אינו חשוד בפרשות אלו

מחשבות על עצמאות קטלוניה


שאיפת חלק מאזרחי קטלוניה והנהגתם לעצמאות והתנתקות מספרד הביאה אותי להרהר בסוגיית זכותו של עם להיפרד מעם אחר ולצאת לעצמאות. המסמך הראשוני לעניין זה הוא, למיטב ידיעתי, הצהרת העצמאות של ארצות הברית כפי שנוסחה בעקר על ידי ג'פרסון-לימים הנשיא השלישי של ארצות הברית. אני מביא את פרק המבוא להצהרה שבו הדגשתי נקודות שלטעמי הן מהותיות.

" כאשר במהלך המאורעות האנושיים יראה עם צורך להתיר את הקשרים המדיניים שחיברוהו אל עם אחר, וליטול לעצמו מעמד נפרד ושווה בקרב המעצמות שעל כדור הארץ, מעמד בו מזכים אותו חוקי הטבע ואלוהי הטבע; כבוד הוגן לדעותיהם של בני האדם, מחייבו להצהיר מהם הגורמים שדוחפים אותו לפירוד.

אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות, השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות אלה והיא מארגנת את סמכויותיה כך שבעיני העם היא המתאימה ביותר להגשמת ביטחונו ואושרו.

התבונה מחייבת, אפוא, כי ממשלות שנוסדו זה מכבר לא יוחלפו בשל סיבות קלות ערך וחולפות, ואכן, הניסיון מלמד, כי בני האדם נוטים יותר לסבול, כל עוד ניתן לשאת את הרעות, מאשר לעשות דין לעצמם על ידי ביטול צורות השלטון שאליהן הם מורגלים. אך בשעה ששורה ארוכה של עוולות ופגיעות, הנמשכת ללא שינוי לאורך זמן, וחושפת מזימה להעמידם תחת עריצות מוחלטת, הרי זו זכותם, ואף חובתם, להתנער מממשל מעין זה ולהעמיד שומרים חדשים על ביטחונם לעתיד לבוא.

כזה היה הסבל שנשאו המושבות באורך רוח, וכזה הוא ההכרח הכופה עליהן עתה לשנות את שיטות הממשל הקודמות שלהם. דברי ימיו של מלך בריטניה הנוכחי [ג'ורג' השלישי] הם שורה ארוכה של עוולות ופגיעות חוזרות ונשנות, שלכולן מטרה אחת, והיא לכונן שלטון עריצות מוחלט על מדינות אלה. יבואו העובדות ויוכיחו זאת לעולם הישר"……………..

כבר במבט ראשון ברור שהצהרה זו אינה קובעת עיקרון כללי של זכות כל עם להגדרה עצמית- במאה ה18 תפיסה כזו הייתה בגדר אבסורד. במובנים רבים הצהרת העצמאות של ארצות הברית היא ההיפך הגמור- היא קובעת שרציפות שלטונית ולא מהפכה והכרזת עצמאות היא הכלל הרצוי ורק כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות והמשך הקשר הוא הרסני לעם ולזכויות האדם – אזי קיימת הצדקה לפרישה. נדרשות עוולות מהותיות מאד מצד העם הדומיננטי על מנת להכשיר ולהצדיק פרישה לעצמאות.

מכוח העיקרון שפרישה מוצדקת רק בנסיבות חריגות לחמו מדינות הצפון במדינות הדרום שפרשו מהברית. הדרום למרות המחלוקות זכה לכל הזכויות במסגרת הברית ואפילו הצפוניים לא שאפו לבטל חד צדדית את מוסד העבדות בדרום, הגם שסלדו ממנו. פירוק הברית בין מדינות הצפון למדינות הדרום לא היה מתקן ולו עוול אחד שהדרום טען לו – אך היה בכוחו למוטט את כל המבנה.

דומה שעל פי עקרונות אלו אין לקטלוניה כל עילה לפרישה והכרזת עצמאות-היא חבל ארץ אוטונומי, משגשג, שלא נעשה לו עוול כלשהו. אפשר להבין שחבל ארץ עשיר אינו רוצה לסבסד חבלי ארץ שמזלם שפר פחות –זו בוודאי אינה הצדקה לפרישה.

ומה עם זכות לפרישה שנובעת רק מכך שרוב האזרחים, או תושבי היחידה הטריטוראילית, מעוניינים בכך? כאן אנחנו מתייחסים לעיקרון, שהפך מקובל אך נותר שנוי במחלוקת, שהוצב על ידי נשיא ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה וודרו וילסון. עיקרון זה הוחל לאחר מלחמת העולם הראשונה ומכוחו פורקה האימפריה האוסטרו-הונגרית מה שהפך את גרמניה למדינה החזקה באירופה.

שנות ה90 של המאה הקודמת ראו את התרחבות הזכות להגדרה עצמית ,פירוק ברית המועצות הקמת מדינות יוגוסלביה –המניע הדומיננטי היה התנתקות מארגון מדכא, שפעל בשיטות כוחניות ואשר בלם התפתחות העמים –בעצם המניעים היו יותר בסגנון הצהרת העצמאות ופחות מכוח הזכות להגדרה עצמית.

עיקרון זכותה הגדרה העצמית של עמים טעון חומר נפץ . מדינות רבות מורכבות עדיין מעמים ושבטים שונים ומתן עצמאות לעמים או שבטים אלו משמעו ערעור מדינות מוכרות ושינויים דרמטיים במפה העולמית-שינויים כאלו לא יעברו ללא שפיכות דמים ותועלתם מפוקפקת. האם לוב הרוויחה משהו מכך שכעת היא נתונה במלחמת שבטים? האם האלימות הנוראה של סוריה שהנה פרי מאבק עדות ושבטים בעדה שלטת אלימה קידם משהו חיובי? האם נרצה לראות בפירוק ירדן לשבטיה? בהתעוררות הבסקים?

דומה שראוי יותר לחזור אל עקרונות השמרנות הבסיסית של המהפכנים האמריקאים . יש לתמוך בזכות עמים לעצמאות מדינית כאשר המשך התקיימותם במסגרות אחרות הרסני לזכויותיהם והתפתחותם ואין לתמוך בזכות במנותק מהמציאות הפוליטית. כאשר הענקת הגדרה עצמית אינה נחוצה ומזיקה אין לתמוך בה. סוגיה זו מדגימה שוב עד כמה מסוכן לעסוק בזכויות עמים ויחידים באופן מופשט וללא התייחסות לנסיבות הפוליטיות הקונקרטיות.

אירית-חלפה שנה


ביום 11.4.16 נפטרה אשתי אירית אחר מאבק ממושך במחלת סרטן נדירה מאד מסוג מיקסופיברוסרקומה. חיי בתקופה זו היו לצדה [בשנה האחרונה לחייה כמעט פרשתי מכל עבודה ] תוך ניסיון נואש למצוא דרכים להיאבק במחלה ארורה זו, שיש לה כל כך מעט אפשרויות טיפוליות כאשר היא הופכת לגרורתית. נדמה לי שניסינו כל מה שניתן היה לעשות אז וכנראה שלא ניתן היה לעשות יותר.

רק ביום שקדם לפטירתה חדלה אירית מהמאבק וביקשה שנשחרר אותה על מנת שלא תצטרך לעבור טיפול קרינתי שתוכנן ותוכל למות בשלווה. ידעתי יום קודם לכן שהסיכוי שתעבור טיפול זה קלוש עקב ההידרדרות במצבה. פעלנו כבקשתה ובזמן המועט שנותר ושבו יכלה לתקשר ניסינו להקל על סבלה ולספר לה עד כמה אנו אוהבים אותה.

אני שב ונזכר באומץ ובאצילות שבה קיבלה אירית את הידיעה על מחלתה ובמאבקה במחלה שהסבה לה סבל בל יתואר. הביטוי "נגאלה מייסוריה" נכון, אולם אירית הייתה נכונה להיאבק ולהתייסר עד שהיה ברור שאין עוד תוחלת.

אירית לא הייתה צריכה להיפרד מאתנו, הגנטיקה המשפחתית חייבת הייתה להבטיח שתישאר אתנו שנים רבות, תלווה את הבנות המשרתות בצבא במה שיקרה להן בעתיד ותגדל עמן נכדים שבהם חפצה כל כך. לי עצמי תמיד היה לי ברור שאמות לפניה ושאין לי צורך להתכונן לכלום.

 

על אבלי הפרטי לא אכתוב ואף לא על אבלן של הבנות. לא הספדנו את אירית בהלווייתה מאחר שרצינו להיות עם עצמנו ויש דברים שפשוט אי אפשר לחלוק גם עם אלו שעברו חוויות דומות. השנה לא נערוך אזכרה כי טקסים דתיים מנוגדים לאורח חיינו. אינו נזקקים ליום שנה לזכור את אירית היא נוכחת בחיינו כל יום ואין יום שבו אין אנו זוכרים אותה וחושבים עליה.

אירית נפטרה כעשר ימים לפני הפסח ויום השנה לפטירתה יחול השנה בחג הראשון. אנו נחוג את הפסח ונצא ללקט את שארית האביב-ממש כמו שאירית הייתה רוצה.

חופשה קיץ 2011 024