פרשת וייצמן נורת אזהרה לנתניהו


אם נתניהו יועמד לדין אזי יהיה זה, במידה רבה, תוצאה מתבקשת של פרשת המתנות שקיבל הנשיא המנוח עזר ויצמן מאנשי העסקים סרוסי ואונגר. חשובות במיוחד בהקשר זה במיוחד קביעותיו של היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, בפרשה.מומלץ לכל מי שנותן ייעוץ משפטי לאיש ציבור לקרוא את חוות דעת היועץ המשפטי בעניין העבירות שיוחסו לנשיא עזר ויצמן. יש בהן כדי לחייב את נותן הייעוץ המשפטי בזהירות רבה מאד בבואו להתיר לאיש ציבור קבלת מתנות.

מבחינה עובדתית אין עדיין בפנינו בפרשת נתניהו –מילצ'ן את כל העובדות. כך למשל על פי מה שנלמד מאמצעי התקשורת מדובר במתנות שנתניהו קיבל מארנון מילצ'ן בהיקף של מאות אלפי שקלים ומאידך נטען שנמצאו ראיות לסכומים פחותים בהרבה. מאידך ככול הנראה היזמה למתנות לא הייתה רק של מילצ' ן אלא שהוא "התבקש" בפועל לתת, מה שעלול להחמיר מאד את הדברים מבחינתו של נתניהו. כך או כך נצטרך להמתין לפרסום העובדות באופן רשמי יותר.

אגב גם בפרשת ויצמן סרוסי לא קיבלנו אישור רשמי לכל העובדות וסכומי הכסף שנטען שהועברו אולי מחמת כבודות של הנשיא ואולי מפני שאזכור מפורש של הסכומים היה מקשה על השכנוע בהחלטה שלא להעמיד לדין. יש לזכור כי בפרשת ויצמן רוב העבירות התיישנו כך שבכל מקרה לא ניתן היה להעמיד לדין בגינן.

היועץ המשפט אליקים רובינשטיין הציב בדו"ח הציבורי שלו על הפרשה תמרור אזהרה חמור ביחס לעתיד. השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בפרשת ויצמן הייתה האם קבלת סכומים גבוהים כמתנה על ידי שר, המהווה הפרה ברורה של הנחיות "ועדת אשר" שאומצו על ידי הממשלה [ ואשר לפיהן שר אינו יכול לקבל כל טובת הנאה מעבר לשכרו הרשמי] מהווה רק "הפרת נוהל", או שהיא עולה כדי עבירה פלילית של הפרת אמונים.

לא אכנס כאן לכל הדיון המשפטי בסוגיה אלא אסתפק במסקנה הסופית כפי שנוסחה על ידי היועץ המשפט אליקים רובינשטיין :

"נראה לי, במבט לעתיד, כי ייתכנו מקרים שבהם הפרת הכללים הללו, שתכלול קבלת כספים ואי דיווח, יהא מקום לראותה – ככל שתוכח ובנסיבות כל מקרה לגופו – כנכללת בעבירת הפרת האמונים על מרכיביה ועל פי פשוטה."

במקרה של נתניהו ייתכן שקיים יסוד מחמיר נוסף שבכוחו להעביר את הפרשה מהתחום האפור לתחום הפלילי השחור. על פי הפרסום נתניהו לא סתם קיבל "מתנות" אלא יזם את המתנות בדרך של בקשה או דרישה או בקשה מאת ראש ממשלה שכמוה כדרישה. עצם העובדה שאיש הציבור מהווה גורם יוזם ופעיל בסוגית המתנות ולא רק דמות ש"לא נעים" לה לומר לא לחבר יקר מהווה ללא ספק נסיבה מחמירה.

כמובן שיש לשקול נקודות נוספות כמו ההיקף הכספי של המתנות ומידת הקרבה החברית בין נתניהו למילצ'ן כמו גם האם נוהג מילצ' ן להתחבר לאישי ציבור נוספים ואם התקיימה החברות הזאת לפני שנתניהו הפך לדמות ציבורית חשובה. יש לבחון את מכלול עסקיו של מילצ'ן בישראל לרבות מעורבות בעסקות נשק אשר נטען שהיה מעורב בהן.

במילים פשוטות יש לבחון אם בכלל ניתן לראות במילצ'ן חבר תמים ועשיר הדואג  לאיש ציבור נעלה הנאלץ לחיות על משכורת רעב, או שמא ניתן לחשוד באינטרס שהוא מעבר לתמורה הניתנת מעצם היכולת לטעון שאתה חברו של ראש הממשלה עצם היכולת לטעון לקרבה שווה הרבה מאד  לכל איש עסקים ומהווה כשלעצמה תמורה להשקעה. אם תתקבל השקפה זו הרי שמילצ'ן נתן בעצם שוחד ונתניהו אשם בקבלת שוחד, אולם לעת הזאת אני בספק אם היועץ המשפטי יחרוג מעבירת הפרת האמונים-אם בכלל יחליט להעמיד לדין.

אי אפשר להתעלם מהמאמץ העצום שעושים חסידי נתניהו לטשטש ולגמד את הפרשה. חלק נותנים הכשר מלא לקבלת מתנות יקרות כי נתניהו לשיטתם הוא ראש ממשלה מוצלח שמגיעות לו טובות הנאה ,לעומת אולמרט למשל שנחשב כראש ממשלה לא טוב אשר אותו היה מקום לרדוף. אחרים כמו עו"ד חיים משגב טוענים שלכל היותר מדובר בעבירה "טכנית" של אי דיווח על מתנות ומתעלמים לחלוטין מכך שבנסיבות מסוימות קבלת מתנות יקרות ואי דיווח עליהן יכולים להוות עבירה של הפרת אמונים לפחות.

בסופו של יום השאלה היא איזו חברה אנחנו רוצים להיות. אם מותר לנתניהו לקבל מתנות יקרות כל מי שנושא בתפקיד ציבורי יחשוב שמותר גם לו ולא יחלוף זמן רב עד שנהפוך למדינת עולם שלישי ונצטרך לשחד כל פקיד ציבור או אפילו רופא, עבור מה שמגיע לנו בדין. לא לחינם נאמר ש"הדג מסריח מהראש".

 

 

כמה הערות על שחיתות


א. זמן רב מקננת בי תחושה שהציבור מקדש ומעריץ את מצליחנים ו"מנצחים" ולא מקדיש זמן רב מדי למחשבה כיצד הגיעו להצלחתם ולעושרם ובאילו שיטות. עניינו של הציבור מתעורר רק כאשר מתברר שמי מהמצליחנים הללו נפל בגדול ועמו ירדו לטמיון כספי ציבור-אליעזר פישמן הוא דוגמא מובהקת . במצב זה הציבור לעתים חש שהוא ה"פראייר" התורן ואף אחד לא אוהב את ההרגשה. מעבר לכך הכלל הוא גנבת ומצאת – תאמין. בארץ זו, הנוכלת את יושביה, הגיוני שכלל זה יהיה המקובל ביותר.

ב. יחסו של רוב הציבור לחשדות בדבר גילויי שחיתות של אנשי ציבור דומה מאד ליחסו של אוהד כדורגל להחלטות השופט במשחק. אם השחקן בקבוצה שהצופה אוהד הכשיל בגסות ברחבה שחקן יריב והשופט שרק לפנדל אזי יש לאוהד כמה וכמה הערות על השופט ובעקר על אמו ועיסוקיה. לעומת זאת אם המצב הפוך אזי השופט הוא התגלמות הצדק עלי אדמות.

כך גם היחס לחקירות השחיתות- תלוי איזו מפלגה הצופה אוהד. קראתי רשימה של עו"ד חיים משגב, איש ימין ידוע, המסביר שקבלת מתנות בהיקף של מאות אלפי שקלים מהווה לכל היתר עבירה טכנית של אי דיווח מסוג של ברירית קנס. אין זה משנה בכלל אם הוא צודק או לא, אין לי ספק שלו הייתה עבירה הזאת מיוחסת למי מהמחנה הנגדי, משגב לא היה נחלץ להגנתו.

ג. העיתונאי יואב יצחק מספר לנו שהיועץ המשפטי לממשלה מסר למקורבו שיוגש כתב אישום נגד נתניהו רק במקרה של וודאות מוחלטת להרשעה ומיד אני מתחיל לשאול את עצמי מה עומד מאחורי הדברים בהנחה שהידיעה מהימנה. אין דבר כזה וודאות של 100% להרשעה ולו מהטעם שאיש הציבור עלול למות לפני סיום משפטו [ע"ע פואד בן אליעזר ז"ל].

המבחן המקובל גם אינו "ודאות קרובה להשגת הרשעה " כפי שיואב יצחק טען, אלא הוא של "סיכוי סביר להרשעה". האם מנסים להכניס מבחן מיוחד ומקל לראש הממשלה? האם מנדלבליט מתכוון לא להגיש כתב אישום בנימוק שיזמין התערבות בג"ץ? אני מקווה מאד שמנדלבליט לא אמר את הדברים כי גם כך חלק נכבד מהציבור משוכנע שהוא לא יפעל נגד ראש ממשלה שקידם את מינויו לתפקיד ולכן היה עליו לפסול עצמו מעיסוק בנושא.

ד. נימוק מעניין להגנתו של נתניהו שמעתי רק לאחרונה. עבור מילצ'ן מאות אלפי שקלים שנתנו לראש הממשלה עבור מוצרים מתכלים, כמו סיגרים ושמפניה, אינם אלא "פיסטוקים". את השוחד והיקפו צריך לבחון לא מנקודת מבט המקבל שעבור מדובר בסכומים משמעותיים, אלא של הנותן. עבור מילצ'ן דין מאה כדין פרוטה ואי אפשר לבוא בטענות על פרוטה שחבר נותן לחבר אחר.

זה הזכיר לי משהו, אבי שושלת קנדי, ג'וזף קנדי, איש עסקים ופוליטיקאי שנוי מאד במחלוקת, אמר כי "ידעתי תמיד שאפשר לקנות שרים סנטורים וחברי קונגרס-אבל לא ידעתי שהמחיר זול כל כך". התעריף לראש ממשלה כנראה גבוה יותר.

נתניהו הודה בעבירת הפרת אמונים


הייתי מציע לראש הממשלה כי  במסגרת הטיפול במצב המשבר האחרון בו הוא נתון ועקב העובדה שהוא לחיץ ולחוץ מטבעו, שלא יאמר מילה אחת, או יכתוב מילה אחת, ללא אישורו של עו"ד יעקב וינרוט. אם לא יעשה כן הוא עלול למצוא עצמו בצרה צרורה. לעניות דעתי הוא כבר הסתבך בצרה כזו.

אם מנתחים נכון את מה שנכתב על ידי נתניהו בפוסט מיום 16/1 בדף הפייסבוק שלו עולה שראש הממשלה מודה מפורשות בביצוע עבירה של הפרת אמונים ולשם הפללתו בעבירה זו כמעט שאין צורך בעובדות נוספות, מלבד הוכחת  קשר חברי בין נתניהו למר שלדון אדלסון –עובדה הידועה לכל.

תחילה ציטוט הטקסט המפליל:

"כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק "ישראל היום", שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013.במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית .משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חבריי בליכוד. גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק. כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציוניים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת. בגלל כל זה – לא קרה כלום. "ישראל היום" נשאר על כנו, משגשג ופורח. ואילו התקשורת הרעה שקיבלתי ב"ידיעות אחרונות" ו-Ynet לא פסקה ולו לרגע."

חוק "ישראל היום" למי ששכח היא הצעת חוק המחייבת עיתון בעל תפוצה מסוימת להימכר במחיר  מינימום והוא נועד למנוע הפצת עיתונים חינם על ידי בעלי הון ששיקולי עלות כלכלית אינם חשובים להם מה שיכול לגרום לפגיעה קשה בעיתונות הכתובה המצויה במשבר.

איני נדרש כלל לשאלה אם מדובר בחוק מוצדק. מדובר בחוק  שנועד להסדיר הסדר כלכלי מסוים, לא למנוע חופש ביטוי מאיש וככזה היה צריך להתקבל או להידחות. אין ספק שהחוק היה מגביל את תפוצת החינמון "ישראל היום" מן הסתם בגלל שחלק ניכר מאלו שלקחו אותו עשו זאת כי חולק בחינם.

נתניהו אומר לנו שהתנגד לחוק  בכל דרך פוליטית עד שפירק את הממשלה והלך לבחירות. עובדה זו בצירוף הידיעה על הקשר האישי ההדוק בין בעל העיתון שלדון אדלסון לראש הממשלה היא כל מה שאנו צריכים לדעת בשלב זה. די בעובדות אלו על מנת לקבוע שעל נתניהו היה לפסול עצמו מכל עיסוק בנושא "ישראל היום" בשל הקרבה לבעליו והעניין האישי שלו בעיתון.

נתניהו במקום לפסול עצמו מלעסוק בכלל בתפקידו הציבורי בעיתון ישראל היום כי יש לו נגיעה פרטית מובהקת  בנושא מתגאה בכך שלא רק שלא פסל עצמו לעסוק בנושא, אלא הוא ניצל את כוחו וסמכותו כראש ממשלה לפרק ממשלה וללכת לבחירות שעלותן היא לפחות מאות מיליוני שקלים. יתר על כן הוא דרש לעצמו לאחר הבחירות את תפקיד שר התקשורת ועיגן את ההתנגדות לחוק בהסכם הקואליציוני.

זו בדיוק מהותה של עבירת הפרת האמונים-אסור לאיש ציבור להיות במצב של ניגוד אינטרסים מסוג זה. אסור לו לפעול בתפקידו הציבורי בנושא שיש לו נגיעה אישית ביחס אליו. אפילו כל הקשר שבין נתניהו לעיתון הוא חברות אישית עם בעליו שלדון אדלסון [ואנחנו יודעים שזה בהחלט לא ממצה את הנושא] די היה בכך על מנת לפסול אותו לעסוק בסוגיה.

לא רק שנתניהו עסק בכל מאודו בתפקידו כראש ממשלה בנושא, הוא מתגאה שלא רק עסק בו, אלא פירק ממשלה ושלח את עם ישראל לבחירות שעולות הון עתק למשק רק לצורך הגנה על "ישראל היום". בכך לא מיצה את הטיפול. לאחר הבחירות עיגן בהסכמים הקואליציוניים את המשך השמירה על העיתון.

איני יכול לחשוב על הודאה יותר מפורטת וברורה בביצוע עבירת הפרת אמונים ואיני יכול להבין כיצד כל הסובבים את ראש הממשלה אינם מתייחסים לסוגיה. זו מהוה של עבירת הפרת האמונים- פעולה בסמכות ציבורית בתפקיד ציבורי כאשר יש לך נגיעה פרטית, או עניין אישי בנושא הפעולה. זו בדיוק העבירה בה הורשע אהוד אולמרט בנסיבות חמורות הרבה הרבה פחות.

אבקש לשים לב-איני מתייחס כאן לכל האינפורמציה הנוספת שנמסרה  לקורא ממקורות אחרים והיא שישראל היום משמש למעשה כביטאונו האישי של נתניהו ,שיש לו בעיתון השפעה כזו שהוא יכול להגביל אם ירצה את תפוצתו וכך הלאה. די בכך שניתן לבסס את הקשר האישי הידידותי  ההדוק בין נתניהו לבעל העיתון. כל היתר הוא תוספת רצויה אבל לא הכרחית לצורך קביעתי שבכותרת.

מעניין  אם היועץ המשפטי יידרש בכלל לסוגיה-אני מהמר  שלא.