דום שתיקה


בילדותי נהגנו לשחק משחק הקרוי "דום שתיקה" משחק שאתר נוסטלגיה הגדירו כ" משחק אווילי בו המשחק היה מסכים להיות פרייר: הוא מקבל פקודת "דום שתיקה" ועליו להישאר באותה תנועה בלי לזוז, עד שנותן הפקודה משחררו. "…למה הוא עומד כמו פסל??? הוא בדום שתיקה…".

למה נזכרתי ?

הייתי להורה בגיל מאוחר ואחד היתרונות להורות מאוחרת, כך גיליתי, הייתה לגיטימציה מלאה לקרוא את כל ספרי הארי פוטר. אחת הדמויות השנואות ביותר בספרים, מלבד הוא שאין לנקוב בשמו,היא כמובן דולורס אמברידג' המתמנה למפקחת העליונה על בית הספר הוגוורטס מטעם משרד הקסמים. אחד מצוויה הידועים היה איסור חמור לקרוא עיתון ובו ראיון עם הארי פוטר שבו נמסרה אינפורמציה שמשרד הקסמים לא חפץ בפרסומה [שובו של מי שאין לנקוב בשמו] הוצאת הצו הבטיחה סופית שלא יישאר ולו תלמיד אחד שלא יקרא את הראיון האסור.

למה נזכרתי?

בגלל החוק החדש, בו גאה כל כך השר בנט, שאוסר על "שוברים שתיקה" להיכנס לבתי הספר. אם תלמידי בתי הספר דהיום לא הפכו לגלמים מוחלטים, אני מניח שיעשו כעת כל מאמץ להיפגש עם נציגי שוברים שתיקה כדי לדעת מה בדיוק רוצים לאסור עליהם לדעת. הם לא ייזקקו לכשפים מיוחדים. בתי הספר שלנו אינם מתחמים סגורים כמו בית הספר הוגוורטס.

אני למדתי בתיכון בין 1969 ל1973. בשנה הראשונה הייתה מלחמת ההתשה והתנהל וויכוח ער אם ישראל עושה כל מה שביכולתה לשלום. זכור לי "מכתב השמיניסטים" מכתב שנשלח לראש הממשלה, גולדה מאיר, ב-28 באפריל 1970, על ידי קבוצה של תלמידי תיכון ירושלמים העומדים לפני גיוס, שבו הסתייגו חותמיו מכיבוש השטחים, ממלחמת ההתשה, ומהימנעות הממשלה מנקיטת צעדים שיובילו לסיום הלחימה.

המכתב גרם לקצת רעש ולקצת מהומה ואיך טובי בנינו חותמים על מכתב כזה? וזהו! זכור לי שלפחות לכנס אחד בבית הספר הוזמנו אנשי מצפ"ן ושי"ח להרצות את דעותיהם החריגות בבית הספר. היה וויכוח עז ואולי אחד או שניים השתכנעו וזהו. אני יכול למתוח ביקורת על מחנכיי דאז במספר נושאים-לדרגת חוסר החכמה של השר בנט הם אפילו לא התקרבו

 

שקרים לאומיים


חוק הלאום- אני לא מתכוון לגעת בכלל בצד העקרוני של חוק הלאום ובמיוחד בזה של הסעיף הבעייתי קובע כי "המדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת או בני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת." אני לא דן בשאלה אם "נפרד אבל שווה" יכול להוות בסיס נאות להקמת יישובים קהילתיים – שאלה תיאורטית לגמרי מאחר והממשלה מעולם לא הקימה אף יישוב קהילתי ערבי ולמיטב ידיעתי אין לה כוונה לשנות מדיניות זו. כל הטיעונים העקרוניים הנוגעים לשוויון ומניעת אפליה וכיו"ב חשובים מאד-לדיון אחר

בחקיקת הסעיף האמור, מתגאים יריב לוין ושות' תבוטל "הלכת קעדאן" המשוקצת שפסלה הקמת יישוב קהילתי רק לבני לאום אחד. טענת הבל-הלכת קעדאן לא יצרה שום קושי אמיתי בשטח ואם בכלל נוצר קושי כזה הוא נפתר באמצעות התיקון לפקודת האגודות השיתופיות הידוע כ"חוק וועדות הקבלה" המאפשר מטעמים של התאמה חברתית ותרבותית לפסול מועמד שאינו מתאים ובלבד שלא יהיה זה בשל סיבות דת ולאום וכך כל יישוב קהילתי [עד 400 משפחות] יכול לקבל ללא הבדל דת גזע ותרבות את האשכנזי החילוני המתאים.

"הבעיה" [בעיני מי שזו בעיה עבורו] מתרכזת מזמן ביישובים גדולים יותר שאינם קהילתיים, או ערים, כמו נצרת עילית ומעלות וכפר ורדים-שם היישובים לא הוקמו מראש כיישובים לבני לאום אחד וחדירת בני לאום אחר [ערבים אלא מה] נובעת מסמיכות גאוגרפית המאפשרת לחיות ביישוב יהודי על השירותים העדיפים שבו אך ליהנות גם מכל היתרונות התרבותיים והחינוכיים של הקרבה ליישוב ערבי.

חוק הלאום כמו גם חוק ועדות הקבלה אינם פותרים ואינם מתיימרים לפתור מצב זה וכל עוד לא יאושרו תכניות בנייה בהיקף מתאים ופיתוח לרשויות הערביות-הבעיה תחריף. אני איני מתחסד ואכן אני סבור שבישראל מגורים נפרדים עדיפים על רקע המתח הרב בין הקהילות ששונות בדת ,בתרבות, במאווים לאומיים ובעצם כמעט בכל פרמטר חברתי תרבותי. מאידך, החיים מלמדים שישנן בעיות שחוק לא פותר אותן, אלא אם אנחנו מכריזים על אפרטהייד רשמי.

ההתעקשות על הסעיף האמור לא נועדה לצרכים מעשיים, אלא נעוצה רצון להוציא אצבע משולשת לבית המשפט העליון ולערכים המנחים אותו. לא היישובים הקהילתיים הם היעד – אלא ערכי היסוד שמנחים את מערכת המשפט

נוהל הזמנת ארוחת יוקרה


אין כנראה מחלוקת אמיתית שהגברת נתניהו עקפה במצגי שווא את נוהל הזמנת ארוחות בבית ראש הממשלה והזמינה ארוחות יקרות בעת שלא הייתה זכאית להזמינן. אי לכך נסוגו עורכי דינה לקו הגנה חלופי והוא שכלל לא נעברה עבירה מאחר שהנוהל הרלוונטי אינו חוקי הואיל ולא אושר כדין על ידי וועדת הכספים של הכנסת.

עיינתי בנוהל ובהחלטת הועדה ומסתבר כי הנוהל הוא נוהל ביצוע המפרט כיצד תיושם החלטת ועדת הכספים לפיו תישא המדינה בהוצאות קיום בית ראש הממשלה. החלטת ועדת הכספים קובעת "המדינה תעמיד לרשות ראש הממשלה מעון בירושלים; מעונו של ראש הממשלה בירושלים ומחוצה לה ינוהל על חשבון אוצר המדינה." מכוח ההחלטה הונהג נוהל ההוצאות.

עורכי הדין של שרה העלו טענה שנוהל זה טעון אף הוא אישור ועדת הכספים -טענה שנונה שאיני בטוח כלל שתתקבל שהרי שכן הוועדה אמורה לאשר תקציב כולל אך לא כל דרך שימוש בו .אין גם טענה שההנחיות סותרות את החלטת ועדת הכספים או חורגות ממנה ולכן על פני הדברים הן הנחיות סבירות וחוקיות. לא נתקלתי בהוראה שהנחיות כאלו כשלעצמן טעונות אישור נוסף.

לדעתי שאלת חוקיות הנוהל בכלל לא רלוונטית-אם חלקה הגברת על הנוהל וסברה שהוראותיו לא תקפות היה עליה להודיע שלדעתה הוא לא חוקי ולא תנהג לפיו. לו הייתה פועלת וכך צריכה הייתה לפעול כאשת ציבור ממילא ניתן היה לברר את שאלת החוקיות ולהגיע לפתרון. הגברת נתניהו התנהלה כמי שמקבלת את הנוהל ורק פעלה לעקוף אותו על ידי מצגי שווא. העמדת הפנים הזו [של קבלת הנוהל ופעולה לפיו] היא כשלעצמה מעשה מרמה חמור-לכן טענת הנוהל לא אמורה לסייע לה.

ניתן גם לתמוה על עצם העלאת הטענה-האם  הטענה שמעון ראש הממשלה לא מוגבל בכלל בתקציב והוא רשאי ,בהיעדר נוהל שאושר כדין,להוציא ככול שיחפוץ? התשובה לכך היא שנוהל תקציבי אפילו טרם אושר בוועדת הכספים אינו בטל אלא רק ניתן ,לכל היותר, לביטול ומי שחולק על תוקפו עליו החובה לערער בפני ועדת הכספים-אני מניח שכך יקבע כל שופט סביר.

בין זיכרון לעצמאות


אני שייך לנערים של חורף 1973 וליתר דיוק אלו שהתגייסו בסמוך לפני ואחרי מלחמת יום כיפור. חלקנו היו טירונים במלחמה וחלקנו התגייסו בפועל מיד לאחריה. למזלנו בני מחזור י בבויאר איש מחברינו לא נפל במלחמה ההיא, אך אנחנו זוכרים היטב את אלו שהיו במחזורים הבוגרים-אצלי שמורה במיוחד תמונתו של יעקב קומה-קומיקאי מלידה בן מחזור ט שנפל במלחמה שהיה הקרוב לנו בגיל וכמובן זכורים הלל טרבלסי ודרור יפה והמדריך בארי חזק. ידוע לי שגם בשנים הבאות נפלו בוגרים אולם איני מכיר אותם.

אנחנו הדור שגדל על גדולתו ועצמתו האדירה של צה"ל לאחר ששת הימים,הדור ששמע ש"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" וש"הזמן פועל לטובתנו" ואף פעם לא היינו חזקים יותר ושאם סאדאת רק יחלום לתקוף כפי שחזר והבטיח אוי לו ואבוי לצבאו . מי שראה כיצד כל האמירות הנבובות הללו עולות בעשן לא ישכח לעולם את הלקח ותמיד יקבל הצהרות מתלהמות בעירבון מוגבל. בהמשך השלמתי את השכלתי כחייל מילואים במבצע שלום הגליל שהסתבך למרות עליונותנו הצבאית המוחצת ולמדתי משהו גם כתושב נהריה בקייץ 2006 .

קשה ללמוד לקח אופרטיבי מהעבר ומלחמותיו אבל אפשר ללמוד שלעולם אסור להיכנס לשאננות ואף פעם לא לזלזל ביריב ותמיד לדעת שלצד שלך נקודות חולשה ונקודות תורפה למכביר.

אני גם מכיר בכך שהדורות ששילמו בכ-4,000 חיילים הרוגים ב48 ובכ-2,600 חיילים ב73 וראו בכך מחיר מתחייב במלחמות ייראו היום כאסון מוחלט אם ייפלו 100 חיילים במלחמה הבאה. בניגוד לכל אלו שמבטיחים לי שהסכנות הקיומיות לישראל חלפו מהעולם אני משוכנע שההפך הוא הנכון.

חג שמח

חשיפת שכר השופטים


חשיפת שכרם הנכון והמלא של השופטים היא הישג גדול מהטעם שעד היום הייתה מגמה להטעות את הציבור ביחס לנתון זה. כל מה שפורסם הוא ההחלטות הנוגעות לשכר היסוד של השופטים, אלא ששורה של החלטות שהתקבלו בלחץ רציף של נציגות השופטים העלתה את השכר לגבהים נכבדים ביותר. פעם מתוך סקרנות בחנתי את הנושא, הואיל וחשבתי להקדיש לו רשימה, אבל בסוף ויתרתי-לא צריך להסתכסך סתם.

כדוגמה לתוספות אזכיר את תוספת הוותק. בחמש השנים הראשונות עולה שכר היסוד של שופט ב4% לשנה. אגב השופטים ניהלו מאבק שהתוספת תחושב כריבית דריבית. סדרת תעלולים נוספת הגדילה את השכר ברכיבים רבים שלא אסקור כאן. אם תתפלאו למשל מדוע יש כל כך הרבה סגני נשיא בבתי המשפט הרי שאין לכך קשר לניהול, אולם מי שממונה למשרה נחשב כמי שעוסק גם בניהול וזכאי לתוספת לשכרו.

התוספת החביבה עלי היא התוספת לשופט שעוסק בפועל בשפיטה. זה שאתה שופט מזכה אותך במשכורת, אבל אם הרחקת לכך וגם עסקת בעבודה מגיעה לך תוספת מיוחדת כמי שעוסק בפועל בשפיטה-תודו שזו תוספת מקורית.

כמובן מערכת המשפט תטען שמדובר בגמול צנוע על עבודת פרך ממש -מכיוון שהתמחיתי שנה בבית המשפט המחוזי בירושלים אני מתקשה להשתכנע בטיעון. מי שרוצה להשתכנע שגורלם של השופטים אינו מר כל כך מוזמן לאולמות המשפט. המבקר מוזמן לסייר בכל בית משפט, בשעות הדיון ממש ולברר כמה אולמות עומדים בשיממונם.

שלא נחשוב לרגע שהשופטים נושאים לבדם בנטל. לא נשכח את הסיוע העצום שמעניקים עוזרים משפטיים ומתמחים שעושים חלק גדול מהעבודה הקשה,בשכר צנוע עשרות מונים, לרבות כתיבת רוב ההחלטות.

ההישג בחשיפת שכר השופטים הוא גדול מהטעם שכעת הציבור יידע שהשופט שיושב בעניינו מקבל שכר גבוה מאד ומכאן שיש מקום להציב בפניו דרישות גבוהות של עבודה והספק ודרישות נוספות. בשביל כבוד ומשכורת גבוהה צריך לעבוד.