אין שום יזמה לביטול הבחירות


נקרא לילד בשמו-אין יזמה לביטול הבחירות! יש יזמה לתת לנתניהו הזדמנות נוספת להקים ממשלה בכנסת הנוכחית ועל כן ביטול הקדמת הבחירות לא יתבצע ללא תיקון חוק יסוד הממשלה שיאפשר זאת או ניסוח חוק יסוד הכנסת כאילו הכנסת מתחילה מחדש או טכניקה דומה.

הסיבה שנתניהו רוצה הזדמנות נוספת בכנסת הנוכחית הנה שהוא חושש מאד שבכנסת הבאה מצבו יהיה קשה עוד יותר ומכל מקום אם הוא מרוויח הזדמנות נוספת בלי בחירות – אפשר לדחות את הבחירות לזמן מה. כל הנימוקים המועלים על ידי התומכים בהצעה בהקשר זה הם אחיזת עיניים ותו לא.

לנתניהו מובטחת כנראה תמיכה של 60 חברי כנסת והשאלה היא אם יש לו דיל עם הערבים, או חלקם, ואם לאחר הבחירות המוקדמות במרצ והעבודה עדיין יהיו שם נגד המהלך-כניסת ברק לשוק הפוליטי, ללא ערובות לריצה משותפת, גורמת לכך שבחירות יכולות להיות הימור נועז מדי עבורן.

בכל מקרה אם יבוטלו הבחירות ובעוד חודשיים שלושה, אם לא יעלה בידי נתניהו להרכיב ממשלה, הוא יפעל שוב להקדמת הבחירות שהוקדמו ובוטלו-עד כדי כך המצב פשוט. המשפט החוקתי של מדינת ישראל משמעו מה שנוח לנתניהו ברגע נתון ותו לא!

בכנות- אני לא בטוח שנדרש רוב מיוחס ונסיבות מיוחדות להאריך כהונת הכנסת למועד הרגיל שבו היא הייתה אמורה לכהן. אמנם נאמר "הכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה אלא בחוק שנתקבל ברוב של שמונים חברי הכנסת ואם נתקיימו נסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעיתן; תקופת ההארכה לא תעלה על הזמן המתחייב מהנסיבות האמורות"

השאלה מהי "תקופת כהונתה"? זו המקוצרת לאחר החלטת ההתפזרות או שמא המקורית-לדעתי פרשנות רצויה יותר היא המקורית ולכן ניתן ברוב רגיל להאריך את תקופת כהונת הכנסת ולבטל את חוק ההתפזרות-יש מי שסבור אחרת ואיני חושב שהשאלה אי פעם העמדה במבחן שיפוטי.

מאידך הוויכוח המשפטי אינו החשוב -מה שחשוב הוא עד כמה יאחז את הפוליטיקה הישראלית שיתוק המונע ממנה לומר לאגו מניאק אחד-די!

הסבר נוסף ומרגיז למצבה של מפלגת העבודה


אני מודע לכך שההסבר הזה ירגיז כמה אבל אחת הסיבות החשובות למצבה של מפלגת העבודה נעוצה בנתק בין ציבור חבריה לציבור שחברי הכנסת שלה פעלו למענו. מפלגות אחרות ובמיוחד הדתיות והחרדיות פועלות למען ציבור מוגדר, הציבור ששלח אותן לכנסת. ליברמן מתיימר גם הוא לפעול למען ציבור כזה, למרות שלא עשה בשבילו הרבה ואולי זו הסיבה לירידת המנדטים של מפלגתו.

הליכוד היא מפלגה יוצאת דופן מאחר שהיא פונה יותר למכנה משותף עממי עדתי ותרבותי וזהו הבדל חשוב כי הליכוד מעניק לבוחריו סוג של זהות, בעוד שאר מפלגות הימין פונות לציבור בעל זהות מובחנת .

חברי הכנסת של מפלגת העבודה פעלו הרבה למען עובדים [זכות ישיבה לקופאיות] נכים,שוכרי דירות, חיילים משוחררים ועניים וכיו"ב. במילים פשוטות את עיקר מרצם השקיעו חברי הכנסת של מפלגת העבודה לציבור שאין סיכוי שיצביע עבור המפלגה וזו טעות קריטית.

מה לא עשתה מפלגת העבודה? היא לא ניסתה לפנות לציבור הוותיק שלה שאולי אינו סובל כיום ממצוקות חברתיות קשות אך סובל מבעיה של זהות. זה ציבור ותיק ומבוסס שיש לו אהדה לפחות נוסטלגית לערכי תנועת העבודה, לערכים של תרומה לחברה במגוון דרכים, בגלל שאתה נמנה על ציבור המבוסס. ציבור חילוני הקשור למסורת ישראל ולתרבות היהודית כמקור זהות לאומית, כמו גם לתרבות החילונית המערבית ומחויבות לדמוקרטיה וזכויות האדם.

זהו בדיוק הציבור שחש שנים רבות לא תחושת נחיתות וקיפוח אלא שהוא מלח הארץ ומפלגת העבודה הצליחה להשכיח ממנו תחושה זו ובשם הפנייה לכלל הציבור ובמיוחד השכבות חלשות שכחה להעניק הכרה בזהות ציבור שלה. ברור שגם בתחושה כזו יש משהו מתנשא אבל כל ציבור רוצה להרגיש שהוא טוב במשהו מאחרים ומי שלא יודע להעניק לציבור שלו תחושה כזאת שיחפש עיסוק אחר ויימנע מפעילות פוליטית.

ברור לי שציבור התומכים הפוטנציאלי של העבודה אינו הרוב בחברה אולם הוא רחב בהרבה מקהל תומכיה של המפלגה כיום. אם המפלגה רוצה להתאושש עליה להיזכר מי קהל מצביעיה. איני אומר שהמפלגה לא צריכה לפעול בנושאים חברתיים,אבל עליה לשים דגש על ערכים אחרים ובמיוחד על נושא הזהות התרבותית.מחויבות חברתית יש לה ערך כשהיא מבטאת זהות.

פעם בראש העיתון על המשמר היו המילים "לציונות לסוציאליזם ואחוות עמים" אני הייתי ממיר סיסמא זו בציונות חילונית,דמוקרטיה ומדינת רווחה"

אפשרות נוספת לפסילת פסקת ההגבלה


מה שמתוכנן לנו,כפי הנראה, בשאלת החסינות אינו תיקון חוק החסינות עצמו מאחר שתיקון כזה לא נדרש. ההנחה שבקולות הקואליציה נתניהו יוכל לבקש אי העמדתו לדין ולתבוע חסינות וזו תוענק לו בשל הרוב הקואליציוני. פסקת ההגבלה המתוכננת מטרתה לגרום לכך שהחלטה מעין שיפוטית של הכנסת בעניין החסינות תהיה חסינת התערבות בג"ץ.

אם כך ייעשה זה מהלך חסר תקדים שכן החלטות של הכנסת, שאינן בגדר חוק, לא צריך להיות להן מעמד מיוחד בעניין הסמכות לפוסלן. שינוי חקיקתי זה יעוגן בפסקת הגבלה בחוק יסוד שלא תתייחס אך וק להחלטות בעניין חסינות ושאלת החסינות צפוייה להיות משורבבת כאילו "במקרה"  ןכך יצליחו גם לצמצם את סמכות בית המשפט העליון בכלל -במיוחד בנוגע ביטול חוקים וגם למנוע ממנו לערוך רביזיה בהחלטת מתן חסינות לח"כ פלוני אלמוני

שאלתי את עצמי אם ניתן לפסול חוק יסוד הקובע שהחלטות הכנסת [ולא רק חוקיה] יהיו חסינים בפני החלטה מבטלת של בג"ץ. יש הטוענים שתיקון מסוג זה לחוק היסוד תקף כי הוא תיקון חוקתי ולבית המשפט העליון אין סמכות לבטל חוקי יסוד.

אחרים טוענים שלבית המשפט העליון סמכות טבועה לבטל חוקים אם הם נוגדים את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. זו שאלה סבוכה ועקרונית שאני מעדיף לא לעסוק בה כאן.

בהמשך הרהרתי אם ניתן לבטל פסקת התגברות המכשירה את חסינות ראש הממשלה מטעמים אחרים ולדעתי קיים מוצא משפטי המאפשר ביטול פסקה כזו.

מזה שנים רבות מקובלת ההנחה שניתן לפסול חוק אם נפלו פגמים מהותיים בהליך החקיקה [למשל שהחוק לא התקבל ברוב הדרוש, אי תקינות הצבעה בוועדה וכיו"ב]. במקרים אלו החוק לא נפסל בשל תוכנו, אלא מאחר שהתקבל בהליך פגום במידה המצדיקה ביטול ההליך.

בדרך כלל אין מחילים את כלל "ניגוד האינטרסים" על חקיקה של הכנסת. ההנחה שתמיד ניתן למצוא ניגוד אינטרסים של ח"כ זה או אחר במיוחד על רקע קשרים אישיים ופעולות שתדלנים במסדרונות. מאידך מה הדין במצב שבו רוב מכריע של חברי הכנסת התומכים בחקיקה נגועים בניגוד אינטרסים?

ברור לחלוטין שרובם המוחלט של חברי הקואליציה דנים בסוגיית החסינות על פי צרכיו של נתניהו. הישרדותו של ראש הממשלה מבחינה פוליטית היא אינטרס חיוני להם, למעמדם ותפקידיהם. עצם העובדה שבסוגיית החסינות הקיטוב כל כך חמור בין אופוזיציה לקואליציה היא, כשלעצמה, ההוכחה שלא מדובר בהצבעה עניינית, אלא כזו הנגועה באופן מהותי בניגוד אינטרסים מובנה.

בין אם התיקון רצוי או לא [ובג"ץ אינו צריך להתייחס לכך] תיקון לחוק יסוד הכנסת בסוגיית החסינות אינו יכול להיחשב כחקיקה לגיטימית אם הוא נעשה על רקע ניגוד אינטרסים מהותי של הרוב המכריע של החברים התומכים בו מטעמים פוליטיים אישיים.

אפשר יהיה לחזור ולדון בכל תיקון מוצע אם ייעשה בימים כתיקונם בהם ניגוד האינטרסים אינו קיים או שנוגע רק לבודדים. גם אז אתנגד בכל תוקף לתיקון כזה אולם השאלות שיועמדו להכרעה יהיו אחרות. אז ניתן יהיה גם לטעון כי כל חקיקה הבולמת ביקורת שיפוטית על החלטות חסינות של הכנסת נגועה מטיבה בניגוד אינטרסים כי לכל חברי הכנסת יכול להיות אינטרס אישי בסוגיה-אבל דיה לצרה בשעתה.

דרור אידר כמופת לחוסר אתיקה עיתונאית


בעקבות ניצחונו של נתניהו כותב דרור אידר ב"ישראל היום"

"האסוציאציה התנ"כית שהתגלגלה בראשי במהלך הלילה, ככל שהלכו ונודעו תוצאות האמת, היתה "וַיִּפְדּוּ העם את יונתן, ולא מת". במלחמת ישראל בפלשתים, השביע שאול המלך את חייליו לא לאכול עד שיסיימו לרדוף את האויב בערב. יונתן בנו, שבמבצע נועז גרם לבריחת הפלשתים ולתחילת תבוסתם, לא ידע על השבועה וטעם מיערת דבש שמצא ביער. קיצור הדברים, שאול חייב את בנו מיתה, אבל המון העם לא קיבל את הטהרנות הזאת; הרי ליונתן עמדו זכויות כה רבות בישועת העם, וגם אם משפטן זה או אחר סבור שהוא עבר על החוק היבש, לא ייתכן שבשל הטהרנות הזאת יפגעו בו. "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל: הֲ‍יוֹנָתָן יָמוּת, אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה! חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת". "

אני באמת לא רוצה לעסוק בהשוואות המופרכות והאבסורדיות שדרור אידר עושה -מה גם שבטרם העם יוכל לפדות את נתניהו [ואני אגב לא אתרום דבר לפדיון] צריך יהיה לקבוע שנתניהו עבר עבירה חמורה מה שנתניהו והעם התומך בו לא מוכנים לעשות. מהם סיגרים ושמפניה אם לא טעימה קלה מיערת הדבש? בכנות לא הבנתי מה התשועה הגדולה שהושיע נתניהו אפילו נניח שהוא ראש ממשלה מוצלח-אבל נניח לכך. הרעיון שהעם יכול לפטור בבחירות מנהיג מאחריות פלילית זהה לרעיון שהעם יכול להרשיע מי שלא הוכח שעבר עבירה ולכך קוראים בשפה פשוטה "לינץ"

כמובן דרור אידר לא שכח להוסיף:

"גילוי נאות: הכותב מונה לשמש שגריר ישראל ברומא" הוא רשאי היה להוסיף שמונה לתפקיד הנחשק הזה על ידי בניין נתניהו-אבל למה להכביר בפרטים מיותרים?

יש מי שחושבים ש"גילוי נאות" יכול לפדות כל מעשה מהסירחון שדבק בו-אני איני סבור כך. הגילוי לא היה נאות [נתניהו לא הוזכר בו] וגם לו היה הוא לא יכול היה להכשיר את השרץ של תמיכה במאמר עיתונאי במי שמינה אותך לתפקיד נחשק. אגב אני יוצא מנקודת הנחה שדרור אידר קודם הילל ושיבח את נתניהו ורק בעקבות סגידה ממושכת לדמות הנערצת הוא מונה לשגריר ישראל ברומא שאחרת היה מדובר בשוחד לכל דבר ועניין.

השבט השני גדול יותר-זה כל הסיפור


כשנבחר נשיא ארצות הברית הארי טרומן ב1948 בחירתו הכתה בתדהמה את כל הפרשנים ואת כל עורכי הסקרים שנבאו ניצחון מוחץ ליריבו תומאס דיואי. לאחר הבחירות נשאל טרומן למה הוא מייחס את ניצחונו המפתיע? בעיקר אני מייחס את הניצחון, ענה טרומן, לעובדה שקיבלתי יותר קולות מיריבי. תשובתו של טרומן יכלה להינתן היום. למה נתניהו וגוש הימין ניצחו? כי בשבט שלהם יש יותר אנשים.

לכל אלו המצויים כעת בשלב הכעס ואינם מבינים כיצד כל תומכי נתניהו והליכוד שבו והביעו בו את אמונם למרות השחיתות המיוחסת לו ולמרות כל פגמים אלו ואחרים בדרכי שלטונו ,אני מציע להירגע -בחירות אינן הליך אינטלקטואלי של שקילת חלופות רציונלית. בבחירות רובם המכריע של הבוחרים מבטאים את זהותם, גם אם זו זהות מדומיינת, או מומצאת. אין זה מפני שלבוחרים מהמחנה הנגדי אין יכולות בחירה ושיקול דעת -יש להם אותן יכולות, אלא שהצורך להזדהות ולהיות שייך הוא צורך מאד יסודי.

למי שלא השתכנע אני מזכיר שוב את הבחירות של 1984. מפלגת העבודה התייצבה כמפלגה גדולה ובוטחת לאחר למעלה משלוש שנים קטסטרופליות בשלטון הליכוד- היפר אינפלציה,ההסתבכות בלבנון, משבר מניות הבנקים, פרישת בגין בלי הסבר מתפקיד ראש הממשלה והעברת הדגל למנהיג אפור שאינו נוסך השראה [שמיר]. למרות כל הנתונים האיומים הללו נותרו בוחרי הליכוד נאמנים וכל שעלה בידי מפלגת העבודה היה להשיג גוש חוסם של 60 חברי כנסת גוש שנשען על חברי ליכוד שפרשו [וייצמן והורוביץ] ושישה חברי כנסת ערביים. בקיזוז העריקה גוש הימין היה אמור למנות 64 חברי כנסת לעומת 56 של גוש השמאל -ערבים.

מדוע ציפיתם שהפעם זה יהיה אחרת? הכלכלה במצב טוב, נתניהו טיפח מערכת רצינית של קשרים בינלאומיים חשובים. הוא ניהל את המדיניות בצפון וכלפי איראן באופן שבשלב זה זוכה שבחים מכל עבר וגם חלק מיריביו מקפיד לציין עד כמה הוא נזהר ממלחמה שעלולה להיות מיותרת. ברור שיש פגמים בניהול השלטוני אבל בכנות-תמיד ישנם כאלו. אם בוחרי הליכוד שמרו אמונים למפלגה ב-1984 הרבה יותר מובן מדוע הם עושים זאת היום. כך או כך לא מדובר בהחלטה רציונלית אלא בהשתייכות.

מתי יהיה למחנה הקרוי שמאל- מרכז סיכוי? זה יקרה כשהוא יבין את הצורך בהשתייכות. זה לא קורה והמסגרות קצרות המועד של מפלגות המרכז למיניהן אינן מאפשרות התגבשות מוקד הזדהות. לשמאל יש בעיה אחרת-הייתה לו זהות אלא שבגלל יומרה להיות מפלגת שלטון הוא טרח הרבה להסתיר אותה וכיום ניסיונותיו לאמצה שוב אל לבו נתקלים בחשדנות, מה גם שקהל היעד שוב אינו הקהל הנזקק לזהות זו.

%d בלוגרים אהבו את זה: