שאלה לבחינה בדיני עונשין ובדיני תקשורת


ראש הממשלה נפגש עם בעלים של עיתון עוין לו ולמדיניותו. בשיחה מבטיח הבעלים של העיתון סיקור אוהד בתנאי שראש הממשלה ידאג לצמצם הפצתו של עיתון מתחרה, אשר עליו יש לראש הממשלה השפעה. השיחות מוקלטות ומתפרסמות וראש הממשלה טוען להגנתו כי לא הייתה לו כל כוונה לתת תמורה כלשהי, אלא רק ביקש לשטות בבעל העיתון ואף להשיג ראיה נגדו ודרך התנהלותו כלפיו.

א. בהנחה שגרסת ראש הממשלה נכונה בכל פרטיה -האם ניתן להאשים את ראש הממשלה בעבירות פליליות ואם כן באילו עבירות?

ב.האם תשתנה התשובה אם ראש הממשלה אף הבטיח לשנות חוק קיים במסגרת העסקה הפיקטיבית?

הנחיה-דון בתשובתך בקשר לעבירות השוחד, הפרת אמונים,סחיטה, קבלת דבר במרמה ובעבירות הנגזרות כגון עברת ניסיון ובעברת שידול.

ג. האם התשובה תשתנה אם הסתבר שראש הממשלה לא יכול היה עובדתית לפעול לצמצום תפוצת העיתון המתחרה?

מה שהיה הוא שיהיה כנראה


מי זוכר את הבחירות של 1984? אני הייתי במילואים באימון בצאלים. את תוצאות הבחירות שמענו בקשר בנגמ"ש. זכור לי שבאחת ההפסקות באימון הלילה אמרתי לחברה שאם מפלגת העבודה לא נצחה הפעם היא כנראה לא תוכל לנצח אף פעם.
מה לא קרה למפלגת הליכוד בארבע השנים שקדמו לאותן בחירות? מלחמת לבנון המופרכת על חלליה, הבוץ הלבנוני, סברה ושתילה, אינפלציה מטורפת, כלכלה מקרטעת, בגין התפטר ופרש בדיכאון ולראשות הליכוד נבחר האנטי-כריזמה יצחק שמיר. לכאורה את הבחירות הללו מפלגת העבודה צריכה הייתה לקחת בהליכה ולבסוף בעזרת ארבע חברי כנסת שהיו שייכים למעשה לליכוד [סיעת וייצמן ויגאל הורוביץ] הצליחה בקושי לחלץ תיקו-החרדים [איזו הפתעה! ] תמכו בליכוד והצטרפו לגוש החוסם שלו.
היו שטענו שהכול באשמת יו"ר עבודה פרס "הלוזר"-תמיד מאשימים בעבודה את היו"ר, אבל אלו שטויות. התוצאות היו כפי שהיו מאחר שהם שיקפו את החלוקה השבטית שהיא חזקה יותר מכל אירוע חולף ומנהיג מזדמן. החריגים היו 1992 שנה בה השבט הרוסי החדש טרם הגדיר עמדותיו ו2006 שבה ניצחה קדימה שפיצלה לשניים את שבט הליכוד. ב-1999 נבחר אהוד ברק בזכות חוק הבחירה הישירה ומפלגת העבודה בצירוף דוד לוי נוצחה למעשה. כשהודח ברק באופן אישי לא התקשה שרון להקים ממשלה בראשות הליכוד על בסיס אותה חלוקה מפלגתית ממש.
לכן מי שבונה על כך שהדחת נתניהו עכב החקירות או כתב אישום תשנה משהו מוטב שיתפכח. זה לא מה שיביא למפלגת העבודה את הניצחון.
מבחינה זו המצביע הישראלי דומה לאוהד קבוצת כדורגל. אתה יכול להחליף מחר אלו באלו-אחד לאחד את שחקני הפועל ומכבי תל אביב אבל אף אוהד הפועל לא ישתכנע בשל כך להמיר את אהדתו-זו נתונה למותג, לסמל ולא מה שמסתתר מאחוריו.
ובהצבת מגנומטרים בציון ננוחם

רופאים כנפקדים משירות קרבי


כל מי שלמד דיני עונשין [לפחות בזמני וזה היה ממש מזמן] זוכר בוודאי את הפרק שדן בהלכת הכוונה ובהנחת הכוונה ואיך יש להבחין בין השתיים. הנחת הכוונה משמעה שאדם מתכוון בדרך כלל לתוצאות הטבעיות של מעשיו  וזו הנחה עובדתית שניתן לסתור אותה. מאידך הלכת הכוונה קובעת כי  שכאשר אדם עושה פעולה שיכולה לגרום בדרגה גבוהה של הסתברות לתוצאה מסוימת רואים אותו כמי שהתכוון לגרום לאותה תוצאה.

בין אם נחיל על קבוצת הרופאים המורדים בהדסה את הנחת הכוונה ובין אם נחיל עליה את הלכת הכוונה התוצאה די זהה. הרופאים נכנסו למאבק, שלא ייתכן שלא ידעו או צפו בוודאות שיגרום לפגיעה ממשית בטיפול בילדים. הפגיעה הזו היא שאף הבאה להם את היתרון בתמיכת ההורים במאבקם. לגבי משמעות הדברים שעלי לראותם כמי שהתכוונו לפגוע בטיפול בילדים החולים אפילו מניעיהם טהורים.

התנהגות הרופאים המתפטרים בהדסה מזכירה לי מרידות של חיילים ביחידות מפוארות שנוטשים מוצב כי רבו עם מפקד הפלוגה. בישראל הורי החיילים מיד מאשימים את הפיקוד כי החיילים הם הילדים של כולנו שמותר להם הכל. בצבאות אחרים היו מוציאים להורג על עבירה כזו. הרופאים גרועים בהרבה כי הם עזבו בידיעה ברורה שהטיפול בילדים חייב להיפגע עד שיימצאו להם מחליפים והמחלקה תחזור לפעול כרגיל-אם בכלל. לא יכול להיות ויכוח או עימות מקצועי שיכול להצדיק התנהלות כזו.

רופאים כאלו לא הייתי מעסיק -לפחות לפרק זמן -בשום מוסד רפואי יהיו התלונות המקוריות שלהם מוצדקות ככל שיהיו ואני בהחלט מניח שהצדק לא מצוי במחנה אחד. איני יודע אם לגישור יש תוחלת אסור למשוך אותו ועל בג"ץ' אם ייכשל הגישור' לדחות את העתירות על הסף. על הדסה להיערך לטיפול עם רופאים אחרים וההורים יחליטו היכן הם רוצים שהילדים יקבלו טיפול. יש לדחות על הסף כל דרישה להקמת מחלקה ב"שערי צדק" ,לא מפני שמחלקה נוספת היא רעיון רע כשלעצמו, אלא שאסור לקבל החלטות כאלו תחת לחץ בריוני.

רק לאחר הפסקת מחול השדים וחזרה לשגרת טיפול ניתן לערוך ברור ביחס לעתיד ולקבל החלטות ואז איני שולל שום החלטה לרבות לא הקמת מחלקה נוספת או הטלת איסור על תיירות מרפא כל עוד לא ניתן להבטיח לילדים החולים טיפול באגף נפרד. הנושאים הללו חשובים דיים על מנת שילובנו גם בדיון ציבורי ללא צורך בסנקציות ועתירות חסרות שחר לבית המשפט העליון

נאור ושקד – העימות האמתי


לכאורה הוויכוח שהתלהט שוב בין שרת המשפטים לנשיאת בית המשפט העליון נוגע לשאלת הסניוריטי שהיא שיטת הבחירה בה נבחרו עד היום נשיא בית המשפט העליון. הוויכוח אינו חדש, אולם כדרכו של העולם הפוליטי הוויכוח המוצהר אין לו דבר עם הוויכוח האמתי. מדובר בקרב פוליטי לכל דבר ועניין וככל הנראה השרה שקד טובה יותר בסוג זה של עימות מהנשיאה נאור .

שקד מתוחכמת יותר ויש לה יתרון חשוב, נאור חייבת לפרוש בעוד ארבעה חדשים מתפקידה וכפי שאמר הגנרל  דגלס מקארתור על חיילים וותיקים גם שופטים ותיקים אינם מתים – הם נמוגים ואינם.  תחכומה של שקד [לעומת השרים פרידמן ורמון לדוגמה] מתבטא בכך שאינה חורצת עמדה אלא מעלה נושא "לדיון ציבורי". בעוד נאור סבורה בצדק שעצם העלאת נושא לדיון בעת שיש להכריע מהווה התערבות פוליטית גסה בסדרים הנוהגים מאז ומעולם, התערבות שכל מטרתה פוליטית.

אכן השרה שקד לא מעוניינת כעת בדיון ציבורי תיאורטי בסוגיית שיטת הסניוריטי, היא מעוניינת בתמורה. היא תסכים ללא כל בעיה למינוי השופטת אסתר חיות כנשיאת העליון אולם דורשת בתמורה שהיא זו שתקבע מי יהיו שני השופטים הנוספים שייבחרו למוסד. נאור מצדה [לעת הזאת]  אינה מוכנה להעניק תמורה כזו ואינה מוכנה שלוועדה לבחירת שופטים תהיה אמירה בסוגיית בחירת נשיא העליון, מאחר ומתן השפעה כזו לוועדה משמעה החלשת בית המשפט העליון ומוסד הנשיא.

שדה המערכה מתנהל, מבחינת נשיאת העליון, במגרש הלא נכון. על שיטת הסניורטי בטהרתה קשה מאד להגן ולו מהטעם שאם מדובר בשיטה כל כך טובה ומתחייבת היו בוחרים על פיה נשיאים של בתי משפט שלום ומחוזי ואת נשיאי בתי הדין לעבודה.

כמובן שבנוגע למינוי נשיאי בתי המשפט נושא הנתון כיום להחלטה  של שרת המשפטים ונשיא העליון אין מי שמציע להחיל את שיטת הסניוריטי כי בכך היה נפגע כוחם של השניים ובמיוחד מעמדו של נשיא בית המשפט העליון. זו הסיבה לכך שאכן מתרחשות מפעם לפעם קטטות בכל הנוגע למינוי נשיא לבית משפט זה או אחר והקטטה ביחס למשרת נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה תוכיח.

בעצם על שיטת הסנוריטי לגופה אי אפשר להגן! איך ניתן לבחור לתפקיד כה חשוב אדם רק על בסיס וותק? האם אין מחויבות חוקית ומוסרית לבחור לתפקיד את האדם המתאים ביותר? האם כל שופטי העליון מתאימים באותה מידה לתפקיד? אכן קיום דיון ציבורי יכול להביא לתוצאות מאד לא רצויות מבחינת בית המשפט העליון ואין פלא שהנשיאה נאור מתנגדת בתוקף לדיון כזה.

ההגנה היחידה על שיטת הסניוריטי נעצה בכך שהיא מונעת מהפוליטיקאים דריסת רגל במינוי ומונעת הפיכת העליון ושופטיו לזירת מאבק פוליטי ואישי. לטעמי ניתן היה להגיע לתוצאה הזו לו היה נקבע עיקרון חילופי לפיו שופטי העליון הם שיקבעו בעצמם מי יהיה נשיאם וכל תוצאה המקובלת על רובם תהיה מקובלת על הציבור.

מה צריכה לעשות נאור? לא לפנות לבג"ץ כמובן, כפי שפורסם, כי לא ייתכן מהלך מטופש יותר ושיזכה לביקורת ציבורית נוקבת יותר מאשר מהלך כזה. הפתרון הנכון ביותר הוא פרסום מכתב גלוי של כל שופטי העליון בו יצהירו על התנגדותם לכל מינוי אחר זולת מינוי השופטת חיות ובמכתב זה יצהירו על היות השופטת חיות המועמדת הטובה ביותר לתפקיד. בכך ימנע וויכוח על שיטת הבחירה והשרה שקד תועמד בפני מצב בלתי אפשרי שכן יוברר שהיא עושה שימוש ציני בוויכוח על נושא לגיטימי על מנת לקדם מועמדים שלה לתפקיד.

לפי החוק לא ניתן למנות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון אלא שופט המכהן במוסד ולא סביר כי שופט בית המשפט העליון יסכים להתמנות לנשיא בעוד רובם המכריע של חברי המוסד מסכימים על מועמד אחר. אשר על כן מכתב שעליו יחתמו כל שופטי בית המשפט העליון או אפילו רובם המכריע יכול לשים סוף לוויכוח.

מעל לכל זקוקה הנשיאה נאור לאורך רוח ולהחלטה פנימית שלא להילחץ עקב מועד פרישתה הקרב ולהפנים שייתכן בהחלט שהעליון ימשיך במאבק בלעדיה. לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה נאמר במסכת אבות. לא יקרה אסון אם בעליון יחסרו שנים שלושה שופטים בשנים הקרובות וגם אם לא ניתן יהיה למנות בכלל שופטים כי לא נבחר נשיא בית משפט עליון שיכהן בוועדה לבחירת שופטים. גם כהונת שרי משפטים מוגבלת מאד בזמן והשרה שקד מודעת לכך בוודאי. ניהול סבלני וקר רוח של העימות צריך להביא לניצחונה של נאור על שקד – החיפזון מן השטן.

 

 

 

פרס נובל לשוברים שתיקה?


ראש הממשלה זקף את קומתם של חסידיו ושל עוד כמה לאחר יום השואה ולקראת יום הזיכרון ויום העצמאות. הוא סירב לפגוש את שר החוץ הגרמני שתכנן להיפגש עם נציגי הארגונים "בצלם" ו"שוברים שתיקה" [טוב הוא צריך לבדוק לאן הולך הכסף]. כצפוי זכה נתניהו לתרועות, אך שר החוץ הגרמני לא התקפל וויתר על פגישה עם נתניהו-הוא כנראה לא נוהג לעשן סיגרים קובניים. האם יש כאן משבר ביחסים? לא חושב! האם תהיה תגובה גרמנית או אירופית "הולמת"? אני מניח שכן.

המחשבה הראשונה שעלתה אצלי בהקשר לתקרית הדיפלומטית הייתה שדי מעניין מי יזכה השנה או בשנה הבאה בפרס נובל לשלום? האם שוברים שתיקה, או בצלם, ואולי גדעון לוי? אולי הם יחלקו יחדיו את הפרס כמו ערפאת, רבין ופרס? המתקפה הממשלתית נגד הארגונים הללו היא בדיוק מה שנחוץ על מנת להפוך אותם לסוג של קדושים מעונים הפועלים למען זכויות האדם והאזרח ונגד כיבוש ברברי תחת תנאים של רדיפות ומצוקה.

אם התחזית תתממש, בעצם גם אם לא נוכל לזקוף עוד תבוסה מיותרת בחזית ההסברתית והדיפלומטית. אני כותב את הדברים כמי שאין לו שום אהדה יתרה לארגונים הללו. מדוע תבוסה מיותרת? כי ניתן עקרונית לנהל מערכה הסברתית רצינית נגדם לחשוף את פרצופם האמתי ולפגוע באמינותם. במקום כל זאת הפנינו אליהם זרקור של תשומת לב עולמית שיעניק להם הילה כוזבת.

מה הבעיה בארגונים אלו? לציבור הישראלי על אף שאינו סובלני במיוחד בכל זאת יש אי אלו ערכים דמוקרטיים. אין לו שום בעיה מיוחדת עם מפלגה או ארגון הנאבקים בכיבוש ולמען הקמת במדינה פלסטינית. הוא יכול לחשוב שהם מטומטמים וטועים בגדול ושקבלת עמדתם תוליך לאסון ועוד כהנה וכהנה אולם אין לו בעיה עקרונית עם עצם קיומם ופעילותם ומעולם לא שמעתי על קריאות רציניות לאסור פעילות כזו.

לציבור הישראלי אין גם בעיה מיוחדת עם פעילות למען שמירה על זכויות אדם אם כי לרובו כנראה יש בעיה עם חשיפת הפרת זכויות אדם ודיני מהמלחמה על ידי חיילים, כי לטעמו לחיילים [הילדים של כולנו] מגיעה הגנה בכל מקרה ואין לשפוט אותם על פשעיהם-ופרשת אזריה תוכיח. כל עוד ארגון בצלם לא חשף את האג'נדה הפוליטית שלו והתמקד בהגנת זכויות אדם בשטחים גם מי שלא אהב את פעילותו הבליג.

היכן באמת נוצרה הבעיה? הבעיה של הארגונים עצמם נוצרה כאשר שוב לא טרחו להסתיר את האג'נדה הפוליטית שלהם-סיום הכיבוש ללא תנאי, ואף לא טרחו להסתיר כי עקר המימון לפעילותם נובע ממשלות זרות- בעקר מהאיחוד האירופי. בנקודה זו שוב לא ניתן היה לתת אמון שפעילותם מטרתה חשיפת פשעים ועבירות בשטח הכבוש, אלא היא פעילות פוליטית שיש לה יעדים אחרים והמתנהלת תחת מסווה של חקירת פשעים.

קשה לתת אימון בתחקירים שכל תכליתם פוליטית ומי שמממן את הגופים המתחקרים הן ממשלות זרות. הדגש שלי הוא על אמינות התחקירים שכן מאבק כללי למטרה פוליטית בשם זכויות האזרח הוא מאבק שגרתי-אבל מי שנוקט בו אינו צריך לצפות שייתנו לתחקירים שלו מעמד של נעלים מכל חשד. ההפך הוא הנכון תחקירים שמומנו על ידי גורם פוליטי למען מטרתה פוליטית הם חשודים מטבעם.

מאידך [וזו הטענה הטובה ביותר שניתן להעלות לטובת אותם ארגונים] הוכח שלממשלת ישראל ולזרועות אכיפת החוק שלה אין שום עניין לאכוף על צה"ל ועל כל הבאים במגע עם הציבור הפלסטיני את כללי המשפט הבינלאומי וגם כאשר ברור לכל בר דעת שנעברה עבירה חמורה-הציבור הישראלי מוקיע את החושפים ואת מערכת אכיפת החוק.

בנסיבות אלו ניתן לטעון כי מימון והגנה על ארגוני הזכויות הוא המעט שהקהילה הבינלאומית נדרשת לעשות .היהודים שסבלו בעבר מאדישותה של הקהילה הבינלאומית בסוגיות כאלו הם הראשונים שחייבים להבין עמדה זו. מדוע אף אחד לא מבין שמערכת רצינית ועצמאית של אכיפת חוק גם בשטחים היא אינטרס ישראלי מובהק?

על אף שאני משוכנע שאנו עתידים לספוג בזירה זו תבוסה מיותרת אין לי הצעה חלופית שאני מאמין בהגשמתה. התנהלות נתניהו כמו התנהלות פוליטיקאים בפרשת אזריה נועדה לרצות את ההמון על מנת לזכות בפופולריות זולה. הנזק לטווח ארוך כלל לא נשקל ולנו נותר רק להנהן אחר בן דרור ימיני וחבריו המסבירים לנו על היקף ההסתה המוצלחת נגד ישראל בזירה הבינלאומית ועל מצבה האומלל של ישראל בזירה זו-גם את המלחמה הזאת כבר הפסדנו.

כך נבחרים שופטים?


רשימה זו נכתבת תחת הרושם המזעזע של חילופי האשמות בין יו"ר ועד מחוזי חיפה עו"ד תמי אולמן לשופט רון סוקול. לפי כתבה ב-ynet עו"ד אולמן העלתה האשמה חריפה לפיה "בשבועות האחרונים כבוד השופט המחוזי רון סוקול מארגן כנגדי מחול שדים שנובע מכך שלא תמכתי בו לכהן כשופט בבית המשפט העליון אלא בכבוד הנשיא אלרון, שהיה מועמד הלשכה כולה. כעת ההתנהלות כלפי החמירה עוד יותר לאור סירובי לתמוך בו לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. כבוד השופט סוקול בחר לשלוח אלי 'שליחים' שופטים ועורכי דין, אשר מנסים להשפיע עלי לשנות את דעתי ומנסים 'להסביר' לי מדוע עמדתי עלולה להיות לי לרועץ בעבודתי היומיומיות בבתי המשפט, וזאת באמצעות שורת מסרים מאיימים שנועדו להלך עלי אימים".

השופט סוקול על פי אותו פרסום  הגיב וטען: "מעולם לא שלחתי שליחים לעו"ד תמי אולמן או לכל אדם אחר על מנת לאיים עליה. מעולם לא אמרתי שעמדתה לגבי מועמדותי לבית המשפט העליון תפגע בעבודתה או תשפיע על יחסי אליה ומעולם לא ביקשתי מאיש להלך עליה אימים. מדובר בהשמצה חסרת כל בסיס. ככל שמי מעורכי הדין או השופטים הביע בפני עו"ד אולמן את דעתו עליי ועל מועמדותי לבית המשפט העליון, או לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי, הדברים היו על דעתו בלבד".

אני, אגב, משוכנע שכבוד השופט סוקול דובר אמת. גרסת האיומים המפורשים היא בלתי סבירה בעיניי –זה באמת מהלך מטופש מדי ואיני מאמין ששופט יסתבך בו ,לא ישירות ולא כשהוא פועל בשליחותו של שופט אחר. מאידך כאשר נשלח שליח או כמה שליחים מטעמו של שופט לעורך דין פעיל האפשרות שמדובר באיום מוסווה עולה מהר מאד לתודעה. הרי אפשר לומר לעורך הדין המחוזר כי השופט המחזר סמוך ובטוח שהיחסים הטובים ביניהם יימשכו וכל אחד יבין שמדובר בעצם בסוג של איום מרומז.

יש לשים לב לעובדה חשובה מאד- על פי הפרסום, ואני נסמך רק על הפרסום, אין השופט סוקול מכחיש ששלח שופטים שליחים אל עו"ד אולמן ובמילים אחרות הפעיל כלפיה מסע שתדלנות. בתמימותי לא חשבתי ששופטים מכהנים יעסקו בשתדלנות כזו למען עצמם ולו רק מהטעם שעצם העיסוק בכך יכול להחשיד את מלאכת השפיטה שבה הם עוסקים. כאשר שופט מאד צריך משהו מעורך דין פעיל ,ייתכן מאד שאותו עורך דין צריך מאד משהו מהשופט ואני לא רוצה להמשיך.

אם תרצו זו עוד הוכחה שיש להוציא את התפקיד של מינוי שופטים מידי ההרכב הנוכחי של הוועדה לבחירת שופטים ויש להקים ועדה ציבורית נטולת שופטים פעילים ,פוליטיקאים ועורכי דין פעילים ובעלי אינטרסים ו/או מחויבויות אחרות ואישיות. דומני שהאירוע שנחשף מהווה רק קצה הקרחון של מציאות עגומה בכל הנוגע לבחירת שופטים ובמיוחד לתפקידים הבכירים במערכת. מכל מקום ראוי לרענן את כללי האתיקה השיפוטית כך שיכללו הוראות מפורשות בדבר המותר והאסור לשופט המבקש קידום.

אירית -חלפה שנה


ביום 11.4.16 נפטרה אשתי אירית אחר מאבק ממושך במחלת סרטן נדירה מאד מסוג מיקסופיברוסרקומה. חיי בתקופה זו היו לצדה [בשנה האחרונה לחייה כמעט פרשתי מכל עבודה ] תוך ניסיון נואש למצוא דרכים להיאבק במחלה ארורה זו, שיש לה כל כך מעט אפשרויות טיפוליות כאשר היא הופכת לגרורתית. נדמה לי שניסינו כל מה שניתן היה לעשות אז וכנראה שלא ניתן היה לעשות יותר.

רק ביום שקדם לפטירתה חדלה אירית מהמאבק וביקשה שנשחרר אותה על מנת שלא תצטרך לעבור טיפול קרינתי שתוכנן ותוכל למות בשלווה. ידעתי יום קודם לכן שהסיכוי שתעבור טיפול זה קלוש עקב ההידרדרות במצבה. פעלנו כבקשתה ובזמן המועט שנותר ושבו יכלה לתקשר ניסינו להקל על סבלה ולספר לה עד כמה אנו אוהבים אותה.

אני שב ונזכר באומץ ובאצילות שבה קיבלה אירית את הידיעה על מחלתה ובמאבקה במחלה שהסבה לה סבל בל יתואר. הביטוי "נגאלה מייסוריה" נכון, אולם אירית הייתה נכונה להיאבק ולהתייסר עד שהיה ברור שאין עוד תוחלת.

אירית לא הייתה צריכה להיפרד מאתנו, הגנטיקה המשפחתית חייבת הייתה להבטיח שתישאר אתנו שנים רבות, תלווה את הבנות המשרתות בצבא במה שיקרה להן בעתיד ותגדל עמן נכדים שבהם חפצה כל כך. לי עצמי תמיד היה ברור שאמות לפניה ושאין לי צורך להתכונן לכלום.

על אבלי הפרטי לא אכתוב ואף לא על אבלן של הבנות. לא הספדנו את אירית בהלווייתה מאחר שרצינו להיות עם עצמנו ויש דברים שפשוט אי אפשר לחלוק גם עם אלו שעברו חוויות דומות. השנה לא נערוך אזכרה כי טקסים דתיים מנוגדים לאורח חיינו. איננו נזקקים ליום שנה לזכור את אירית היא נוכחת בחיינו כל יום ואין יום שבו אין אנו זוכרים אותה וחושבים עליה.

אירית נפטרה כעשרה ימים לפני הפסח ויום השנה לפטירתה יחול השנה בחג הראשון. אנו נחוג את הפסח ונצא ללקט את שארית האביב-ממש כמו שאירית הייתה רוצה.

חופשה קיץ 2011 024

פרחים לרב לוינשטיין


בנימין נתניהו אביגדור ליברמן  ומשה כחלון היו צריכים לשלוח לרב יגאל לוינשטיין זר פרחים. הרב המשתלח הצליח לעשות מה שהם נכשלו בו  – הוא חשף את פניה האידיאולוגיות הייחודיות של מפלגת הבית היהודי ושל הציונות הדתית .פעולתו של הרב חשובה מאד מאחר שבשנים האחרונות נעשה מאמץ מודע לטשטש את הקווים האידיאולוגיים לטובת האינטרסים הפוליטיים.

שוב הובן כי הציונות הדתית ומפלגת הבית היהודי מתאפיינים לא רק בדעות מוצקות ביחס לסכסוך הישראלי ערבי, או ביחס למערכת המשפט, אלא במערכת ערכים דתית-שמרנית קיצונית המאפיינת כנראה חלקים גדולים בציבור הדתי –לאומי, שאם לא כן היינו שומעים מבנט וחבריו אי אלו מילות הסתייגות מדברי הרב.

התלכדות ראשי הבית היהודי בתמיכה ברב לוינשטיין חשפה שלא רק מדובר במפלגת ימין, אלא בתנועה המתייחסת באדנות לנשים המבקשות לתרום למדינה ולצבאה גם כלוחמות ["מי יתחתן איתן?] כלפי הומוסקסואלים ["סוטים"]  וזאת בצד התיעוב לבית המשפט העליון ["תחתון"] שזכה לאחרונה לדברי הרב ובכל זאת שלושה יהודים מונו לכהן בו –אני מניח שכל היתר לא יהודים.

ליברמן כפוליטיקאי בחסד עליון לא הניח להזדמנות פז לחמוק מידיו ודרש במכתב פומבי מהרב להתפטר שאם לא כן יסיר את ההכרה מהישיבה [אל דאגה זה לא יקרה]. נתניהו כהרגלו, כנראה בגלל שלא היה בידיו סקר מתאים, טרם החליט לאן נושבת הרוח ומילא פיו מים –אבל גם הוא וגם הליכוד יצאו נשכרים.

על שום מה צריכה לשרור השמחה בליכוד ובישראל ביתנו ובמפלגת כולנו? התשובה פשוטה-היומרה של השרים בנט את שקד היא להפוך את הבית היהודי למפלגת ימין רחבה בעלת צביון מסורתי מתון, צביון היכול לדבר ללב חלקים נרחבים בציבור וכך להשתמש במפלגה כפלטפורמה לליכוד הימין תחת הנהגתם. לא אתפלא  אם היעד הסופי של השניים הוא "מיזוג" מפלגות הימין.

הסיכוי לתרחיש כזה נראה כיום אפסי אבל הסיכוי יגדל אם מפלגת הבית היהודי תפרוץ מעבר לגבולותיה הטבעיים כמפלגה המייצגת ציבור יהודי דתי מסורתי ולאומי . הציונות הדתית כיום אינה פונה לציבור רחב הואיל ויש בה התנשאות רבה, איבה ממשית לערכים ליברליים, המקובלים גם על חלק מהימין ויש בה איבה למוסדות חילוניים לרבות כמובן למערכת המשפט.

הערה אישית – בבחירות לכנסת ב- 2009 הצבעתי לבית היהודי כי חששתי שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. חשבתי ועדיין אני סבור  שבכל זאת יש מקום שהשקפות הציבור הדתי לאומי כתנועה ייחודית יבוטאו בכנסת. חשוב שהקול הייחודי מאד של הבית היהודי ישמע גם בעתיד, אבל חשוב גם שקול זה יישאר ברור וחד ולא לאפשר לטשטש אותו, או למהול אותו לצרכי תעמולת בחירות, או שאפתנות פוליטית של מנהיגי המפלגה. זאת עשה הרב יגאל לוינשטין ועל כך יש לשלוח לו זר פרחים.

באשר לעתיד אני מניח שיהיו בימין מי שיטרחו להזכיר לציבור הבוחרים את תמיכתם המוצקה של ראשי הבית היהודי ברב יגאל לוינשטיין. בכך הם ינציחו את מעמדם כראשי מפלגת נישה צרה שאין לאפשר לה להתקרב להנהגת המדינה.

אל תהי צדיק הרבה


"אל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם". כך אמר החכם מכל אדם [קהלת, פרק ז', פסוק ט"ז] פרשנויות רבות נתנו לפסוק אך עיקרן בכך שאל לו לאדם לטעון או לשאוף ליתר צדיקות שיש בה משום התנשאות וימרה.

לא יכולתי שלא להיזכר בפסוק כששמעתי על כך שח"כ איתן כבל העמיד את סיעתו וכוחו בהסתדרות על מנת לתמוך במסע הבחירות של ח"כ שלי יחימוביץ לראשות הארגון [מזכירת ההסתדרות]. כבל פוליטיקאי משופשף ,תומך של הרצוג, בוודאי שלא נמנה על מעריציה של יחימוביץ, אפשר לומר שאפילו לא על אוהדיה. אין ארוחות חינם ובמיוחד לא בפוליטיקה ועל כן הניחו הכול וגם אני שהיה "דיל" בין השניים.

אף אחד לא התרגש מהדיל כי ככה זה בפוליטיקה ומי שסולד מעסקות מסוג זה שיישאר בבית. איך אמר הארי טרומן המנוח-מי שלא סובל את החום שייצא מהמטבח .בחיים הפוליטיים ללא דילים ותמיכה הדדית שלא לשם שמים אי אפשר לשרוד.

הבעיה עם יחימוביץ [וזו באמת האחת הסיבות מדוע איני סובל את האישה הזאת] היא הצדקנות האינסופית שלה-דילים "מלוכלכים"? זה משהו שאחרים עושים כמובן –לא הצדקת שלנו וכך במקום דיל פושר ומובן קיבלנו צדקנות אינסופית שכמובן נשענת על שקרים בוטים.

מדוע שקרים? כי דיל היה גם היה-הקלטות כבל מוכיחות ויש טוענים שהדיל אפילו כתוב וחתום. לו הייתי כבל ובהכירי את ההיסטוריה של הבגידות האישיות מצדה של יחימוביץ [הכל למען השליחות כמובן] הייתי דורש גם ערבות בנקאית- שישאל את עמיר פרץ על מידת הלויאליות של הגברת.

אל תהי צדיקה הרבה גב' יחימוביץ והכי חשוב אנא הפסיקי להתייחס אלינו כמטומטמים והבעת העלבון הפולנית שאת עוטה כל אימת שאת נתפסת בקלקלתך לא מוסיפה לך כבוד רב.

נתניהו הודה בעבירת הפרת אמונים


הייתי מציע לראש הממשלה כי  במסגרת הטיפול במצב המשבר האחרון בו הוא נתון ועקב העובדה שהוא לחיץ ולחוץ מטבעו, שלא יאמר מילה אחת, או יכתוב מילה אחת, ללא אישורו של עו"ד יעקב וינרוט. אם לא יעשה כן הוא עלול למצוא עצמו בצרה צרורה. לעניות דעתי הוא כבר הסתבך בצרה כזו.

אם מנתחים נכון את מה שנכתב על ידי נתניהו בפוסט מיום 16/1 בדף הפייסבוק שלו עולה שראש הממשלה מודה מפורשות בביצוע עבירה של הפרת אמונים ולשם הפללתו בעבירה זו כמעט שאין צורך בעובדות נוספות, מלבד הוכחת  קשר חברי בין נתניהו למר שלדון אדלסון –עובדה הידועה לכל.

תחילה ציטוט הטקסט המפליל:

"כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק "ישראל היום", שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013.במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית .משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חבריי בליכוד. גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק. כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציוניים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת. בגלל כל זה – לא קרה כלום. "ישראל היום" נשאר על כנו, משגשג ופורח. ואילו התקשורת הרעה שקיבלתי ב"ידיעות אחרונות" ו-Ynet לא פסקה ולו לרגע."

חוק "ישראל היום" למי ששכח היא הצעת חוק המחייבת עיתון בעל תפוצה מסוימת להימכר במחיר  מינימום והוא נועד למנוע הפצת עיתונים חינם על ידי בעלי הון ששיקולי עלות כלכלית אינם חשובים להם מה שיכול לגרום לפגיעה קשה בעיתונות הכתובה המצויה במשבר.

איני נדרש כלל לשאלה אם מדובר בחוק מוצדק. מדובר בחוק  שנועד להסדיר הסדר כלכלי מסוים, לא למנוע חופש ביטוי מאיש וככזה היה צריך להתקבל או להידחות. אין ספק שהחוק היה מגביל את תפוצת החינמון "ישראל היום" מן הסתם בגלל שחלק ניכר מאלו שלקחו אותו עשו זאת כי חולק בחינם.

נתניהו אומר לנו שהתנגד לחוק  בכל דרך פוליטית עד שפירק את הממשלה והלך לבחירות. עובדה זו בצירוף הידיעה על הקשר האישי ההדוק בין בעל העיתון שלדון אדלסון לראש הממשלה היא כל מה שאנו צריכים לדעת בשלב זה. די בעובדות אלו על מנת לקבוע שעל נתניהו היה לפסול עצמו מכל עיסוק בנושא "ישראל היום" בשל הקרבה לבעליו והעניין האישי שלו בעיתון.

נתניהו במקום לפסול עצמו מלעסוק בכלל בתפקידו הציבורי בעיתון ישראל היום כי יש לו נגיעה פרטית מובהקת  בנושא מתגאה בכך שלא רק שלא פסל עצמו לעסוק בנושא, אלא הוא ניצל את כוחו וסמכותו כראש ממשלה לפרק ממשלה וללכת לבחירות שעלותן היא לפחות מאות מיליוני שקלים. יתר על כן הוא דרש לעצמו לאחר הבחירות את תפקיד שר התקשורת ועיגן את ההתנגדות לחוק בהסכם הקואליציוני.

זו בדיוק מהותה של עבירת הפרת האמונים-אסור לאיש ציבור להיות במצב של ניגוד אינטרסים מסוג זה. אסור לו לפעול בתפקידו הציבורי בנושא שיש לו נגיעה אישית ביחס אליו. אפילו כל הקשר שבין נתניהו לעיתון הוא חברות אישית עם בעליו שלדון אדלסון [ואנחנו יודעים שזה בהחלט לא ממצה את הנושא] די היה בכך על מנת לפסול אותו לעסוק בסוגיה.

לא רק שנתניהו עסק בכל מאודו בתפקידו כראש ממשלה בנושא, הוא מתגאה שלא רק עסק בו, אלא פירק ממשלה ושלח את עם ישראל לבחירות שעולות הון עתק למשק רק לצורך הגנה על "ישראל היום". בכך לא מיצה את הטיפול. לאחר הבחירות עיגן בהסכמים הקואליציוניים את המשך השמירה על העיתון.

איני יכול לחשוב על הודאה יותר מפורטת וברורה בביצוע עבירת הפרת אמונים ואיני יכול להבין כיצד כל הסובבים את ראש הממשלה אינם מתייחסים לסוגיה. זו מהוה של עבירת הפרת האמונים- פעולה בסמכות ציבורית בתפקיד ציבורי כאשר יש לך נגיעה פרטית, או עניין אישי בנושא הפעולה. זו בדיוק העבירה בה הורשע אהוד אולמרט בנסיבות חמורות הרבה הרבה פחות.

אבקש לשים לב-איני מתייחס כאן לכל האינפורמציה הנוספת שנמסרה  לקורא ממקורות אחרים והיא שישראל היום משמש למעשה כביטאונו האישי של נתניהו ,שיש לו בעיתון השפעה כזו שהוא יכול להגביל אם ירצה את תפוצתו וכך הלאה. די בכך שניתן לבסס את הקשר האישי הידידותי  ההדוק בין נתניהו לבעל העיתון. כל היתר הוא תוספת רצויה אבל לא הכרחית לצורך קביעתי שבכותרת.

מעניין  אם היועץ המשפטי יידרש בכלל לסוגיה-אני מהמר  שלא.

אירית-חלפה שנה


ביום 11.4.16 נפטרה אשתי אירית אחר מאבק ממושך במחלת סרטן נדירה מאד מסוג מיקסופיברוסרקומה. חיי בתקופה זו היו לצדה [בשנה האחרונה לחייה כמעט פרשתי מכל עבודה ] תוך ניסיון נואש למצוא דרכים להיאבק במחלה ארורה זו, שיש לה כל כך מעט אפשרויות טיפוליות כאשר היא הופכת לגרורתית. נדמה לי שניסינו כל מה שניתן היה לעשות אז וכנראה שלא ניתן היה לעשות יותר.

רק ביום שקדם לפטירתה חדלה אירית מהמאבק וביקשה שנשחרר אותה על מנת שלא תצטרך לעבור טיפול קרינתי שתוכנן ותוכל למות בשלווה. ידעתי יום קודם לכן שהסיכוי שתעבור טיפול זה קלוש עקב ההידרדרות במצבה. פעלנו כבקשתה ובזמן המועט שנותר ושבו יכלה לתקשר ניסינו להקל על סבלה ולספר לה עד כמה אנו אוהבים אותה.

אני שב ונזכר באומץ ובאצילות שבה קיבלה אירית את הידיעה על מחלתה ובמאבקה במחלה שהסבה לה סבל בל יתואר. הביטוי "נגאלה מייסוריה" נכון, אולם אירית הייתה נכונה להיאבק ולהתייסר עד שהיה ברור שאין עוד תוחלת.

אירית לא הייתה צריכה להיפרד מאתנו, הגנטיקה המשפחתית חייבת הייתה להבטיח שתישאר אתנו שנים רבות, תלווה את הבנות המשרתות בצבא במה שיקרה להן בעתיד ותגדל עמן נכדים שבהם חפצה כל כך. לי עצמי תמיד היה לי ברור שאמות לפניה ושאין לי צורך להתכונן לכלום.

 

על אבלי הפרטי לא אכתוב ואף לא על אבלן של הבנות. לא הספדנו את אירית בהלווייתה מאחר שרצינו להיות עם עצמנו ויש דברים שפשוט אי אפשר לחלוק גם עם אלו שעברו חוויות דומות. השנה לא נערוך אזכרה כי טקסים דתיים מנוגדים לאורח חיינו. אינו נזקקים ליום שנה לזכור את אירית היא נוכחת בחיינו כל יום ואין יום שבו אין אנו זוכרים אותה וחושבים עליה.

אירית נפטרה כעשר ימים לפני הפסח ויום השנה לפטירתה יחול השנה בחג הראשון. אנו נחוג את הפסח ונצא ללקט את שארית האביב-ממש כמו שאירית הייתה רוצה.

חופשה קיץ 2011 024