כמה אני בז לנחום ברנע


לא הייתי צריך לחכות הרבה כדי לראות שמרגע שהוחלט שתיק 2000 [עסקת נוני מוזס נתניהו] הוגדר כתיק שוחד יתגייסו בידיעות אחרונות להוריד את הציפיות בציבור כדי לחלץ את נוני מוזס מאימת הדין. מה לא עושים בשביל הבוס? לשם השגת התוצאה הזאת מוכנים בידיעות לעסקת חלומות-נתניהו יואשם בהפרת אמונים בלבד,די בכך כדי לסלקו מהחיים הציבוריים ואילו נוני מוזס ייצא לחופשי, כי נוני הוא רק איש עסקים.

וכך העיתונאי הבכיר חתן פרסי ישראל וסוקולוב נחום ברנע מגייס את יוקרתו, שבעיניי מעולם לא הייתה מוצדקת, על מנת לספר לנו ש"גם נתניהו וגם מוזס הבטיחו מה שאסור היה להם להבטיח, מה שלא יכלו לקיים ומה שלא התכוונו לקיים" רק בדקו אופציות,כהגדרו של עו"ד וינרוט, שום דבר רציני חס ושלום-מה כבר אסור גם לבדוק?

ומכאן כותב ברנע "מקובל להניח שעד שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט יגיע להחלטה,יעלם סעיף השוחד היועץ יסתפק במרמה והפרת אמונים " ברנע משמיט כמובן את התוספת שאם כך יקרה הבוס שלו יחלץ ללא פגע-עניין זניח,למה להזכיר. האם כבר אמרנו שזו עיתונות אובייקטיבית במיטבה? על עיתונאים הרי לא חל כלל ניגוד האינטרסים והגילוי הנאות – להם מותר הכל ואפילו לקבל על זה את פרס ישראל. מה אני רוצה מברנע? הא בסך הכל מפרשן ומספר לנו מה "מקובל להניח"

דומני שמעולם לא חשתי תיעוב כה עמוק כלפי התקשורת וכלפי העוסקים בה. כעורך דין במקצועי אני מודע לגמרי לכך שיש אנשים שמייצגים אינטרסים . כאשר עו"ד וינרוט מטהר עבור נתניהו כל שרץ אני מסתפק רק בלומר שלא ינסה גם לכהן כמוכיח בשער אבל מעבר לכך-עורך דין תפקידו להגן על לקוח ואף אחד לא מצפה ממנו לשום דבר מעבר לשמירה על כללי האתיקה. לעיתונאים אין כללי אתיקה מחייבים -גם לא כאלו שמקובלים בבית בושת.זו הסיבה שנחום ברנע מרשה לעצמו.

מדוע אני מתגולל על נחום ברנע -זה נובע רק מהילת המכובדות ,העמדת הפנים הנתעבת שלו המנסה לשדר שהוא רק מתבונן באירועים מתוך ריחוק אירוני ומפרשם-לא חלילה שיש לו עניין אישי . מה לו ללנוני מוזס? האם בכלל הוא מכיר את אהוד אולמרט עליו הגן באופן כה נחרץ בעבר?

לפעמים כל מה שנשאר לך לעשות זה לחטוף בחילה ולהקיא. מכל מקום אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט לסגור את התיק נגד נוני מוזס זה יהיה הזמן לעלות עם D9 על משרד המשפטים.

לאן הולכת איראן?


הקטע הבא מהווה תמצית של מאמר שהתפרסם במכון למחקרי ביטחון לאומי הדן במגמות בחברה האיראנית כיום:

"החברה האיראנית היא חברה מורכבת ומשתנה, ומאז המהפכה האסלאמית היא עוברת תמורות דמוגרפיות ושינויים תרבותיים מרחיקי לכת. בניתוח מגמות העומק בחברה האיראנית ניתן להצביע על תהליכים מעודדי שינוי פוליטי, לצד תהליכים מעכבי שינוי. האוכלוסייה הצעירה ברובה מתרחקת מערכי המהפכה וקוראת תיגר על הממסד הדתי־השמרני, אך הזדקנות החברה מחזקת את העדפת השינוי הדרגתי והיציבות הפוליטית. תהליכי החילון ושחיקת מעמדם של אנשי הדת מציבים אתגר בפני המשך שלטונם, אך עוצמת הזהות הלאומית־תרבותית משמרת בידי המשטר יכולת לגייס תמיכה ציבורית סביב סמלים לאומיים ודתיים. החשיפה למערב ולמודרניזציה מעודדת מגמות ליברליות ואינדיווידואליזציה, אך התנגדות הציבור ללחץ מערבי חיצוני על ארצו מעודדת נכונות להתייצב לצד המשטר מול אויבים מחוץ. גם אם אין בתהליכים אלה כדי להבשיל בהכרח לשינוי פוליטי משמעותי, הרי בהיעדר טיפול שורש באתגרים החברתיים הם עלולים לערער בעתיד את תפיסות היסוד של המשטר ואף את עצם יציבותו, במיוחד לאחר מות המנהיג הנוכחי ח'אמנהאי."

מבנה הקטע מאלף בעוד החלק הראשון בכל משפט מסביר את תהליך השינוי בחברה האיראנית חלקו השני של המשפט מסביר למה שינוי לא יתרחש ובסיכום לקורא יש כעת מושג ברור שאין לו מושג על מה שבאמת מתרחש בחברה האיראנית והוא רק יכול לשער שגם לכותב אין שמץ של ניחוש סביר לאן מועדות פני איראן.

קשה מאד או בלתי אפשרי לחזות את העתיד ובמיוחד כאשר אנו עוסקים בשינויים חברתיים פוליטיים תרבותיים ושלטוניים. יש יותר מדי גורמים מעורבים ולא ניתן לכמת משקלו וכוחו של כל גורם. בהחלט אפשר להבין את הזהירות המופלגת, אולם עודף זהירות בניתוח עלול להביא את הקורא למסקנה העגומה שכל העיסוק בנושא הוא בזבוז זמן, שכן אין שום אפשרות אפילו להביע ניחוש אנטיליגנטי על הצפוי.

אז בתור מי שאינו מומחה בכלל לאיראן אני מעיז לטעון שעל פי הנתונים הגלויים לכל היום תהיה מהפכה והמשטר יתחלף! או לפחות יהיה שינוי רדיקלי ושינוי מהותי במבנה המשטר, או שלא יקרה כלום ואין לפסול על הסף את האפשרות שיהיה הרבה יותר גרוע וכך למשל הנשים שנאבקות להורידד את כיסוי הראש לא יורשו לצאת מהבית אפילו יהיו עטופות מכף רגל ועד ראש. בקיצור כדור הבדולח שלי עכור ממש כמו זה של הפרשנים אבל אף אחד לא משלם לי  עבור תחזיות מעורפלות וזה כמובן ביש מזל.

למה אני לא מאמין ליועץ המשפטי.


כאשר הקורא נדרש להחליט מהי האמינות שהוא מייחס למידע המופץ באופן אנונימי על ידי מקורבים לאישיות בכירה, עליו להתייחס לשאלות נלוות כמו-האם הידיעה הוכחשה? מתי הוכחשה? איך הוכחשה? באילו מינוחים נעשה שימוש בהכחשה?

נדגים בידיעה שעוררה הד רב לפיה מנדלבליט סבור שרק במקרה של ודאות הרשעה יש להעמיד לדין את ראש הממשלה ,כי אם יזוכה ראש הממשלה זה יהיה חורבן שלטון החוק ויקראו ליועץ המשפטי להתאבד-מדלבליט הגיב אתמול ואמר:

"באשר לייחוס דברים שהושמעו כביכול מטעם מקורבים אליי או גורמים מסביבתי. דברים אלה אינם משקפים את תפיסת עולמי. אין להסיק מסקנות כלשהן ולנסות לגזור מההתבטאויות הללו את התוצאות העתידיות".

"כשאני רוצה להעביר מסר לציבור, אני יודע לעשות זאת ואני עושה זאת בקולי. אני מציע לציבור להסתמך אך ורק על הודעות רשמיות, ומציע להיזהר בפרסומים שלא מוסמכים".

ההכחשה באה באיחור נכר מאחר והידיעה המקורית נמצאת בדיון ציבורי מ27/1 כלומר חלפו ארבעה ימים עד להכחשה שזה נצח במונחים תקשורתיים. ההכחשה באה לאחר תגובות מאד נסערות לרבות מאמרים ופוסטים נזעמים-כלומר די ברור שמנדלבליט חיכה לראות כיצד תתקבל הידיעה המקורית בטרם הכחיש אותה.

שימו לב לנוסח ההכחשה-מנדלבליט לא אומר שהדברים לא נאמרו, או שמי שפרסם את הידיעה ציטט לא נכון, או הוציא דברים מהקשרם-הוא אומר שהם אינם משקפים את השקפת עולמו. פירושו של דבר שהדברים עצמם נאמרו גם נאמרו והציטוט מדויק.

האם זו השקפתו של היועץ שקבע כי בכל הנוגע להעמדה לדין של ראש ממשה נדרשת וודאות בהרשעה,להבדיל מ"סיכוי סביר" שזהו הרף שנדרש בדרך כלל?-לא יודע. ייתכן שהיועץ הנכבד שיגר בלון ניסוי לראות כיצד הדברים מתקבלים-כך או כך זה מדאיג,מדאיג מאד.

על משה נגבי ז"ל


מאמרו האחרון של משה נגבי ז"ל משקף את כוחו וחולשתו. דעתן, נחרץ, מדבר רק בסימני קריאה,ללא שמץ של פקפוק, או מתן ביטוי לאפשרויות משפטיות אחרות. מעולה כפובליציסט,לוקה בחסר ביחס לנדרש מפרשן משפטי.

לו היה נגבי רוצה לדייק אזי כמשפטן היה מודה שלא כל מתנה לאיש ציבור היא שוחד ואפילו לא בהכרח עבירה של הפרת אמונים. אין זה נכון שאין צורך בכלל להוכיח שמתת לאיש ציבור הייתה למטרה כלשהי שכן בלעדי כן אין עבירת שוחד. השאלה מה היקף הגדרת התמורה והקשר בינה למתת היא שאלה אחרת שנוגעת לפרשנות. בקיצור החיים מסובכים יותר ופרשן משפטי צריך לתת לכך ביטוי. אצל משה נגבי ז"ל הפרשנות המשפטית הנכונה חייבת לשרת את סדר היום הערכי והפוליטי שלו ורשנות אפשרית אחרת-לא קיימת או שאינה לגיטימית.

מאידך על רקע הניסיונות להשחית את עולם המושגים בדבר המותר והאסור ביחסי איש ציבור ואדם פרטי, נראה לי שטוב שהיה משה נגבי וחסרונו יורגש. ייתכן מאד שמבחינה חברתית אין אנו זקוקים לפרשן אלא למי שיסמן גבולות ברורים, גם כשאינם כל כך ברורים, על מנת שלא לאפשר למשחיתים-אנשי הציבור החשודים וחבר פרקליטיהם להשחית את כולנו.

ובאשר לנתניהו? איני בטוח כנגבי שיש כאן עבירת שוחד-אני משוכנע שנעברה עבירה חמורה של מרמה והפרת אמונים בכך שהתקבלו טובות הנאה בסכומים גבוהים בניגוד לכללי ועדת אשר ואלו לא דווחו כלל. אם נוסיף לכך שחלק נכר מטובות הנאה אלו בעצם נדרשו על ידי המקבל -יש לנו, להבנתי, מקרה מובהק של הפרת אמונים.

האם יועמד נתניהו לדין? יש לי ספקות כבדים. יותר ויותר אני משתכנע שאסור היה למנות את מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה ,לא רק בשל העובדה שנדרשה תקופת צינון משמעותית אלא שאני חושש שאין לו מה שנדרש להתמודד עם תפקיד כה תובעני.

אירית-חלפה שנה


ביום 11.4.16 נפטרה אשתי אירית אחר מאבק ממושך במחלת סרטן נדירה מאד מסוג מיקסופיברוסרקומה. חיי בתקופה זו היו לצדה [בשנה האחרונה לחייה כמעט פרשתי מכל עבודה ] תוך ניסיון נואש למצוא דרכים להיאבק במחלה ארורה זו, שיש לה כל כך מעט אפשרויות טיפוליות כאשר היא הופכת לגרורתית. נדמה לי שניסינו כל מה שניתן היה לעשות אז וכנראה שלא ניתן היה לעשות יותר.

רק ביום שקדם לפטירתה חדלה אירית מהמאבק וביקשה שנשחרר אותה על מנת שלא תצטרך לעבור טיפול קרינתי שתוכנן ותוכל למות בשלווה. ידעתי יום קודם לכן שהסיכוי שתעבור טיפול זה קלוש עקב ההידרדרות במצבה. פעלנו כבקשתה ובזמן המועט שנותר ושבו יכלה לתקשר ניסינו להקל על סבלה ולספר לה עד כמה אנו אוהבים אותה.

אני שב ונזכר באומץ ובאצילות שבה קיבלה אירית את הידיעה על מחלתה ובמאבקה במחלה שהסבה לה סבל בל יתואר. הביטוי "נגאלה מייסוריה" נכון, אולם אירית הייתה נכונה להיאבק ולהתייסר עד שהיה ברור שאין עוד תוחלת.

אירית לא הייתה צריכה להיפרד מאתנו, הגנטיקה המשפחתית חייבת הייתה להבטיח שתישאר אתנו שנים רבות, תלווה את הבנות המשרתות בצבא במה שיקרה להן בעתיד ותגדל עמן נכדים שבהם חפצה כל כך. לי עצמי תמיד היה לי ברור שאמות לפניה ושאין לי צורך להתכונן לכלום.

 

על אבלי הפרטי לא אכתוב ואף לא על אבלן של הבנות. לא הספדנו את אירית בהלווייתה מאחר שרצינו להיות עם עצמנו ויש דברים שפשוט אי אפשר לחלוק גם עם אלו שעברו חוויות דומות. השנה לא נערוך אזכרה כי טקסים דתיים מנוגדים לאורח חיינו. אינו נזקקים ליום שנה לזכור את אירית היא נוכחת בחיינו כל יום ואין יום שבו אין אנו זוכרים אותה וחושבים עליה.

אירית נפטרה כעשר ימים לפני הפסח ויום השנה לפטירתה יחול השנה בחג הראשון. אנו נחוג את הפסח ונצא ללקט את שארית האביב-ממש כמו שאירית הייתה רוצה.

חופשה קיץ 2011 024