אפשרות נוספת לפסילת פסקת ההגבלה


מה שמתוכנן לנו,כפי הנראה, בשאלת החסינות אינו תיקון חוק החסינות עצמו מאחר שתיקון כזה לא נדרש. ההנחה שבקולות הקואליציה נתניהו יוכל לבקש אי העמדתו לדין ולתבוע חסינות וזו תוענק לו בשל הרוב הקואליציוני. פסקת ההגבלה המתוכננת מטרתה לגרום לכך שהחלטה מעין שיפוטית של הכנסת בעניין החסינות תהיה חסינת התערבות בג"ץ.

אם כך ייעשה זה מהלך חסר תקדים שכן החלטות של הכנסת, שאינן בגדר חוק, לא צריך להיות להן מעמד מיוחד בעניין הסמכות לפוסלן. שינוי חקיקתי זה יעוגן בפסקת הגבלה בחוק יסוד שלא תתייחס אך וק להחלטות בעניין חסינות ושאלת החסינות צפוייה להיות משורבבת כאילו "במקרה"  ןכך יצליחו גם לצמצם את סמכות בית המשפט העליון בכלל -במיוחד בנוגע ביטול חוקים וגם למנוע ממנו לערוך רביזיה בהחלטת מתן חסינות לח"כ פלוני אלמוני

שאלתי את עצמי אם ניתן לפסול חוק יסוד הקובע שהחלטות הכנסת [ולא רק חוקיה] יהיו חסינים בפני החלטה מבטלת של בג"ץ. יש הטוענים שתיקון מסוג זה לחוק היסוד תקף כי הוא תיקון חוקתי ולבית המשפט העליון אין סמכות לבטל חוקי יסוד.

אחרים טוענים שלבית המשפט העליון סמכות טבועה לבטל חוקים אם הם נוגדים את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. זו שאלה סבוכה ועקרונית שאני מעדיף לא לעסוק בה כאן.

בהמשך הרהרתי אם ניתן לבטל פסקת התגברות המכשירה את חסינות ראש הממשלה מטעמים אחרים ולדעתי קיים מוצא משפטי המאפשר ביטול פסקה כזו.

מזה שנים רבות מקובלת ההנחה שניתן לפסול חוק אם נפלו פגמים מהותיים בהליך החקיקה [למשל שהחוק לא התקבל ברוב הדרוש, אי תקינות הצבעה בוועדה וכיו"ב]. במקרים אלו החוק לא נפסל בשל תוכנו, אלא מאחר שהתקבל בהליך פגום במידה המצדיקה ביטול ההליך.

בדרך כלל אין מחילים את כלל "ניגוד האינטרסים" על חקיקה של הכנסת. ההנחה שתמיד ניתן למצוא ניגוד אינטרסים של ח"כ זה או אחר במיוחד על רקע קשרים אישיים ופעולות שתדלנים במסדרונות. מאידך מה הדין במצב שבו רוב מכריע של חברי הכנסת התומכים בחקיקה נגועים בניגוד אינטרסים?

ברור לחלוטין שרובם המוחלט של חברי הקואליציה דנים בסוגיית החסינות על פי צרכיו של נתניהו. הישרדותו של ראש הממשלה מבחינה פוליטית היא אינטרס חיוני להם, למעמדם ותפקידיהם. עצם העובדה שבסוגיית החסינות הקיטוב כל כך חמור בין אופוזיציה לקואליציה היא, כשלעצמה, ההוכחה שלא מדובר בהצבעה עניינית, אלא כזו הנגועה באופן מהותי בניגוד אינטרסים מובנה.

בין אם התיקון רצוי או לא [ובג"ץ אינו צריך להתייחס לכך] תיקון לחוק יסוד הכנסת בסוגיית החסינות אינו יכול להיחשב כחקיקה לגיטימית אם הוא נעשה על רקע ניגוד אינטרסים מהותי של הרוב המכריע של החברים התומכים בו מטעמים פוליטיים אישיים.

אפשר יהיה לחזור ולדון בכל תיקון מוצע אם ייעשה בימים כתיקונם בהם ניגוד האינטרסים אינו קיים או שנוגע רק לבודדים. גם אז אתנגד בכל תוקף לתיקון כזה אולם השאלות שיועמדו להכרעה יהיו אחרות. אז ניתן יהיה גם לטעון כי כל חקיקה הבולמת ביקורת שיפוטית על החלטות חסינות של הכנסת נגועה מטיבה בניגוד אינטרסים כי לכל חברי הכנסת יכול להיות אינטרס אישי בסוגיה-אבל דיה לצרה בשעתה.