אפשרות נוספת לפסילת פסקת ההגבלה


מה שמתוכנן לנו,כפי הנראה, בשאלת החסינות אינו תיקון חוק החסינות עצמו מאחר שתיקון כזה לא נדרש. ההנחה שבקולות הקואליציה נתניהו יוכל לבקש אי העמדתו לדין ולתבוע חסינות וזו תוענק לו בשל הרוב הקואליציוני. פסקת ההגבלה המתוכננת מטרתה לגרום לכך שהחלטה מעין שיפוטית של הכנסת בעניין החסינות תהיה חסינת התערבות בג"ץ.

אם כך ייעשה זה מהלך חסר תקדים שכן החלטות של הכנסת, שאינן בגדר חוק, לא צריך להיות להן מעמד מיוחד בעניין הסמכות לפוסלן. שינוי חקיקתי זה יעוגן בפסקת הגבלה בחוק יסוד שלא תתייחס אך וק להחלטות בעניין חסינות ושאלת החסינות צפוייה להיות משורבבת כאילו "במקרה"  ןכך יצליחו גם לצמצם את סמכות בית המשפט העליון בכלל -במיוחד בנוגע ביטול חוקים וגם למנוע ממנו לערוך רביזיה בהחלטת מתן חסינות לח"כ פלוני אלמוני

שאלתי את עצמי אם ניתן לפסול חוק יסוד הקובע שהחלטות הכנסת [ולא רק חוקיה] יהיו חסינים בפני החלטה מבטלת של בג"ץ. יש הטוענים שתיקון מסוג זה לחוק היסוד תקף כי הוא תיקון חוקתי ולבית המשפט העליון אין סמכות לבטל חוקי יסוד.

אחרים טוענים שלבית המשפט העליון סמכות טבועה לבטל חוקים אם הם נוגדים את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. זו שאלה סבוכה ועקרונית שאני מעדיף לא לעסוק בה כאן.

בהמשך הרהרתי אם ניתן לבטל פסקת התגברות המכשירה את חסינות ראש הממשלה מטעמים אחרים ולדעתי קיים מוצא משפטי המאפשר ביטול פסקה כזו.

מזה שנים רבות מקובלת ההנחה שניתן לפסול חוק אם נפלו פגמים מהותיים בהליך החקיקה [למשל שהחוק לא התקבל ברוב הדרוש, אי תקינות הצבעה בוועדה וכיו"ב]. במקרים אלו החוק לא נפסל בשל תוכנו, אלא מאחר שהתקבל בהליך פגום במידה המצדיקה ביטול ההליך.

בדרך כלל אין מחילים את כלל "ניגוד האינטרסים" על חקיקה של הכנסת. ההנחה שתמיד ניתן למצוא ניגוד אינטרסים של ח"כ זה או אחר במיוחד על רקע קשרים אישיים ופעולות שתדלנים במסדרונות. מאידך מה הדין במצב שבו רוב מכריע של חברי הכנסת התומכים בחקיקה נגועים בניגוד אינטרסים?

ברור לחלוטין שרובם המוחלט של חברי הקואליציה דנים בסוגיית החסינות על פי צרכיו של נתניהו. הישרדותו של ראש הממשלה מבחינה פוליטית היא אינטרס חיוני להם, למעמדם ותפקידיהם. עצם העובדה שבסוגיית החסינות הקיטוב כל כך חמור בין אופוזיציה לקואליציה היא, כשלעצמה, ההוכחה שלא מדובר בהצבעה עניינית, אלא כזו הנגועה באופן מהותי בניגוד אינטרסים מובנה.

בין אם התיקון רצוי או לא [ובג"ץ אינו צריך להתייחס לכך] תיקון לחוק יסוד הכנסת בסוגיית החסינות אינו יכול להיחשב כחקיקה לגיטימית אם הוא נעשה על רקע ניגוד אינטרסים מהותי של הרוב המכריע של החברים התומכים בו מטעמים פוליטיים אישיים.

אפשר יהיה לחזור ולדון בכל תיקון מוצע אם ייעשה בימים כתיקונם בהם ניגוד האינטרסים אינו קיים או שנוגע רק לבודדים. גם אז אתנגד בכל תוקף לתיקון כזה אולם השאלות שיועמדו להכרעה יהיו אחרות. אז ניתן יהיה גם לטעון כי כל חקיקה הבולמת ביקורת שיפוטית על החלטות חסינות של הכנסת נגועה מטיבה בניגוד אינטרסים כי לכל חברי הכנסת יכול להיות אינטרס אישי בסוגיה-אבל דיה לצרה בשעתה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  ביום 25 במאי 2019 בשעה 16:07

    עו"ד גולדבלט , אתה ברישא מתיחס כנראה לסמכות הכנסת להסיר חסינות אד הוק ( להבדיל ממעשה חקיקה ). לא ציינת זאת , עירובין עירובין . טוב תקצר היריעה , אבל :

    ברגע שאתה מבין , שבג"צ יכול להתערב בהליכי חקיקה ( כפי שעשה בעבר , אם כי הוא מרוסן במוצהר לגבי כך ) אזי , מכאן ניתן להקיש שאפקטיבית , הוא יכול גם לבטל חקיקה הרי ( כולל חוקי יסוד ) . שהרי , ברגע שאתה יכול להתערב בהליכי חקיקה , ולהפוך , לעכב , לבטל , להורות מחדש וכו… אתה הרי גורס מניה וביה , שהכנסת במעשיה , נתונה כמובן לביקורת שיפוטית , שמבחינה אפקטיבית , יוצרת או מבטלת חקיקה .שהרי עסקינן בהתערבות בליבת העשיה של הכנסת . בפועל, אין הבדל בין השניים ( תכל"ס חקיקה , או הליכי חקיקה ) . כלומר : המוסד עצמו , לא יכול להיות מעל החוק , ונתון לביקורת שיפוטית . לרוב בכלל עסקינן במבחני סבירות בהתערבות דנן .

    אבל זה פחות מהותי אפילו , מעיקרון שלטון החוק. שהרי , זהו העיקרון המולך בכיפה במשטר דמוקרטי . אף רשות , אף אדם , אף מוסד ציבורי, לא מעל החוק או מעל ביקורת שיפוטית . הכנסת לא יכולה להפר את עקרונותיה שלה . אם תפר , בג"צ חייב להתערב . מי אם לאיו יתערב ויתקן הדבר ? כך שאפילו בלי קשר למעשה חקיקה , ניתן להקיש זאת . אבל , לגבי דרך ההתערבות , כמובן , אפשר לקיים דו שיח אופקי מועיל לפעמים . כגון :

    שהמחוקק , שולח הצעות חוק למועצה חוקתית , והם מחזירים עם הערות ( לא אצלנו כמובן ) . ובסוף , מעשה החקיקה , הוא מעשה קונסטרוקטיבי מאוזן וחוקי ובריא יותר .

  • גולדבלט משה  ביום 27 במאי 2019 בשעה 5:58

    אין הסרת חסינות בחוק. המהלך מעד להגן מפני התערבות בג"ץ לאחר שהכנסת החליטה לא להסיר חסינות. תמיד הייתה הבחנה בין פיקוח על ההליכים בחקיקה לחקיקה עצמה. לדוגמה ראש וועדה עושה מחטף מכוער ומקיים הצבעה כשרק הוא נוכח ושולל כל דיון ממשי בוועדה-זהו פגם שיכול לפסול את כל מעשה החקיקה ללא קשר לתוכנו של החוק ובכלל לא ברור שרוב חברי הכנסת מעוניינים לשלול פיקוח בג"ץ במקרה כזה

    • אל רום  ביום 24 באוגוסט 2019 בשעה 22:34

      מר גולדבלט , לא מובן מה אתה כותב לנו פה :

      חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם , תשי"א 1951 , דן בכגון דא מפורשות ( סעיף 13 לחוק ) . אמנם מסייג לגבי סעיף 1 לחוק החסינות עצמו , אבל , זה נקוב בחקיקה , וראשית .

      ברור שיש הבחנה עניינית בין חקיקה עצמה , לבין הליכי חקיקה , אבל , זה לא שולל את היותה של הכנסת , מחד ריבון מחוקק , ומאידך , נתון ככזה לביקורת שיפוטית , הן על מעשה החקיקה , והן על הליכי החקיקה. כל מעשה שרירותי , לא חוקי , נתון לביקורת שיפוטית במשטר בו שורר שלטון החוק . כך חל הדבר גם לגבי הכנסת . כך גם מעשה חקיקה , כך הדבר , אחרי פסקת ההגבלה , וגם לפני למעשה. רק שלא ממש טרחו לאתגר בדבר. פסקת ההגבלה לא שינתה כלום . רק הצהירה על הקיים. לא כוננה אותו ממש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s