על בגידה גירושין ורכוש משותף


לנוכח הזעקה הגדולה שקמה על בג"ץ שדחה עתירה ננגד בית הדין הרבני שאישר את זכותו הבלעדית של הבעל על דירה שהייתה רשומה על שמו ונקנתה ממקורות כספיים שלו לפני הנישואין, ניתן היה להסיק שאכן מדובר בהחלטה בעלת השלכות עתידיות נכרות וכנראה הדבר מלמד על היקף אי הנאמנות בחיי הנישואין הרווח בארץ הקודש.
עיינתי בפסק הדין- השאלה הראשונה שכולם שואלים האם יהיה דיון נוסף? אני סבור שיש להציע אות כבוד מיוחד למי שיודע לחזות מתי יקבע בית המשפט העליון שראוי לקיים דיון נוסף- לאחר למעלה מ-35 שנים אני הרמתי ידיים.
עניינית אין לי ספק שלא צריך לקיים דיון נוסף כי הפסיקה הגבילה עצמה להלכות קיימות והמחלוקת נגעה לשאלה האם הבגידה אכן תפסה מקום מהותי בשיקולי בית הדין ומי שינסה לדלות הלכה מחייבת מעבר לכך-לא יצליח. ישנן הערות מדאיגות למכביר, אך אין הלכה חדשה ומוקשה. מאחר ואני סבור שההכרעה אם לקיים דיון נוסף אינה תמיד עניינית לא אתפלא אם בכל זאת ייקבע דיון נוסף שהרי קול המון כקול שדי.
באשר לבגידה -זו לא נדרשה כלל להכרעה על פי העובדות כפי שהוכחו. אם מוסכם, וזו ההלכה, שמגורים משותפים בדירה שהביא הבעל ושהייתה בבעלותו לפני הנישואין אין די בהם כדי לבסס טענת שיתוף ספציפי בנכס, הרי לא היו ראיות אחרות. בית הדין הרבני האזורי סבר שאמירות הבעל הוכיחו כוונת שיתוף בנכס וקביעה זו אינה נכונה.
הבעל אמר :
"מאחר שהבנתי שיש בעיה של הבית הצעתי לרשום את הבית על הילדים ואמרתי שחלילה הבית צריך לשמש לי או לה לעת זיקנה, אם נצטרך בית חולים, נוכל למכור אותו… "
נכונות הבעל לרישום הדירה על שם הילדים אינה מוכיחה כוונת שיתוף, אלא היא נועד להבטיח כצעד מונע שהנכס לא יעבור לבעלות ולו חלקית של האישה. הצורך המשוער לממן הוצאות חורגות כמו טיפול רפואי נובע מחובת הבעל לזון את אשתו -ולשם רפואתה אם תחלה – אי אפשר לדלות מכך כוונת שיתוף. גם הנכונות לאפשר המשך שימוש בעתיד בדירה לאישה אם ימות הבעל אין בו כוונת עדות על כוונת שיתוף. אני מסכים עם דייני בית הדין הרבני העליון שכוונת שיתוף בדירה לא הוכחה ואפשר היה שלא לדון כלל בשאלת הבגידה ועדיין לקבל את הערעור.
אם יש מקום לדאגה הוא נובע יותר מהערת אגב של השופט שטיין לפיה לבגידה בחיי נישואין יש משקל חשוב ביחס לנכסים שהיו נחשבים כשייכים רק לאחד מבני הזוג ואשר נטענת לגביהם טענת שיתוף ספציפית.
לעניין זה גם האבחנה בין זכות שהתגבשה לפני הבגידה או אחריה אינה רלוונטית שהרי בן זוג יכול לבגוד במשנהו עשרות שנים ורק לאחר זמן רב הבגידה מתגלית ובינתיים הוכחה כדבעי כוונת שיתוף בנכס כאמור-האם הכוונה הזו פוקעת למפרע בגלל הבגידה שהתגלתה? האם השופט שטיין באמת מתכוון להחיל את הוראות חוק המתנה המאפשר נסיגה ממתנה בהקשר זה לעומת דיני הקניין שאינם מאפשרים?
לו היה מוכח בעובדות המקרה שהאישה בגדה שנים רבות בבעל, אפילו קיימו חיים משותפים בדירה ואפילו הוכח כדבעי שלבעל הייתה כוונת שיתוף במשך כל השנים בהן לא ידע על הבגידה השופט שטיין היה כנראה מפגיע את זכותה למחצית הדירה בשל הבגידה, הגם שזכותה התגבשה לפי דיני הקניין.
את הבגידה אסור להכניס בכלל לדיו הרכושי מאחר שהיא יכולה להתרחש באינספור צורות והיחס אליה משתנה בין זוגות שונים-מה גם שהיא רק מרכיב אחד בחיי הנישואין ובמה שכרוך בהם. אין לדון בה בשום הקשר של הלכת השיתוף ו/או הסדר איזון המשאבים ובכך אני מחמיר אפילו יותר מהשופט עמית -קל וחומר מהשופט שטיין.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s