בשולי פרשת דן מרגלית


הפרסומים בעניין דן מרגלית התקבלו באופן שונה לחלוטין מאשר הפרסומים בארצות הברית על התלונה נגד השופט קוואנו. התלונה שם קוממה רבים ואילו ביחס למרגלית הבינו הכל מד שיש דברים בגו וההתייחסות הייתה מחמירה.

הסיבה לכך אינה רק במספר העדויות וחומרת המעשים ,אלא בשוני הבסיסי בין הדמויות בעת המעשה. קוואנו היה בן 17, נער שיכור במסיבה,. כמעט כל אחד עושה בגיל הזה דברים לא ראויים ואף הורה ובמיוחד אם לא הייתה רוצה שעתיד בנה ייהרס בגלל מעשה בודד בגיל 17 בעת שהיה שיכור. במשך כל שנות בגרותו ולמעלה מ36 שנים לא התגלתה שמץ ראיה שתטיל דופי במועמד ולכן התחושה הבסיסית הייתה שמדובר בהליך סיכול פוליטי לא הגון ולא הוגן.

מרגלית כמובן היה אדם מבוגר ובעל עמדה בכירה בתקשורת ובמהירות התברר שלא מדובר אצלו באירוע בודד בעת שכרות אלא בדפוס פעולה, מה גם שכלל לא ניסה להפריך את ההאשמות.

אני מתקשה להבין איך עיתונאיות אסרטיביות ודעתניות לא התלוננו על דן מרגלית בסמוך למעשיו הנטענים, הגם שמעשיו היו על פי מה שתואר על ידן עבירות מין חמורות של תקיפה ומעשה מגונה לפחות. נדמה לי שההסבר אולי נמצא במקום אחר. ייתכן שכל אחת מהן ידעה שהמעשה עליו תתלונן הוא כה חמור היכול להרוס את חיי העבריין ומעמדו המקצועי והציבורי, שלא לדבר אולי גם לפגוע קשות בחיי משפחתו. מדובר באחריות עצומה ולא כל אחת מוכנה להתמודד עם התוצאות הקשות של התלונה.

ייתכן שכל אחת מהנפגעות אולי אמרה לעצמה,במודע או בתת מודע, שאמנם היא התמודדה עם 5-15 דקות של אי נוחות קשה וגועל נפש מרוכז אבל בכך הסתיים הסיפור ואילו תלונה תחסל קריירה ,משפחה ותגרור האשמה פלילית ואולי אף ענישה מחמירה. בניגוד לדעה המקובלת אני חושב שהרתיעה נבעה לא מהחשש שמערכת אכיפת החוק לא תפעל כראוי, אלא מחשש שמא פעולתה תהיה בבחינת ענישת יתר עם תוצאות הרסניות שכל אחת מהנפגעות לא ששה להוסיף על מצפונה.

התוצאה החמורה היא שעבריין מין ממשיך במעשיו ללא רתיעה ועם תוצאה כזו אסור להשלים אבל היא בלתי נמנעת במצב בו כל תלונה חייבת להיחקר לעומק ובמקרה שהיא אמינה להוביל לנקיטת הליך פלילי.

למצב זה ייתכן שיש פתרון לפיו בעבירות מין שאינן כרוכות באלימות ממשית ובפגיעה גופנית תינתן למתלוננת הזכות לבחור בתלונה שתכליתה לגרום לאזהרה חמורה לחשוד, כך שיידע שתלונות נוספות בעתיד יוליכו לנקיטת אמצעים. המתלוננת תגיש תלונה אגב הסתייגות שהתלונה נועדה לצורך הליך אזהרה בלבד ואם המשטרה או הפרקליטות יסברו שאין די בכך התלונה תימחק ולא ייעשה בה שימוש, אלא בהסכמת המתלוננת. דומני שבכך תושג הרתעה גדולה יותר. סביר שלו היה ננקט הליך אזהרה משטרתית נגד דן מרגלית לאחר הפעם הראשונה הוא היה נזהר שבעתיים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מתן  ביום 20 באוקטובר 2018 בשעה 7:21

    נשים לא התלוננו בגלל הבושה והאימה הכרוכות בהוצאת המקרה החוצה. התלוננות משמעה חשיפה, לא רק של התוקף אלא גם של הנתקפת. נשים מותקפות רבות לא מוכנות לשלם את המחיר הזה.
    התזה שלך שהנשים מתחשבות באנס נשמעת לי – עם כל הכבוד – מופרכת לגמרי. ואם התזה מופרכת, כך גם הפתרון שהצעת.
    אבל טוב שהצעת: הדבר ממחיש את חוסר היכולת הטוטלי של גברים מסוימים להבין את הלכי הרוח של קורבנות תקיפה מינית, ואת נטייתם להציב את המקרבן בלב העניין – חייו עלולים להיהרס, משפחתו עלולה להיפגע – ולהזניח לגמרי את הקורבן, חייה ותחושותיה. קלאסי.

    • גולדבלט משה  ביום 20 באוקטובר 2018 בשעה 11:48

      האפשרות שהצגתי ניתנת לבדיקה ואני סבור שראוי שבדיקה כזו תיעשה . אין כאן עניין של רחמים אלא לדעתי אי רצון להיות אחראי לתוצאה כל כך מרחיקת לכת. מכל מקום ההצעה שהצעתי עונה גם על היסוד השני-היא מעניקה למתלוננות אופציה לעשות משהו חשוב מבלי להיחשף

  • hiladg  ביום 20 באוקטובר 2018 בשעה 9:07

    כן, לגמרי
    ומעשה שהיה: מרצה במקום בו למדתי העיר הערה לא הולמת. הרגשתי מצד אחד גועל נפש, ומצד שני לא רציתי לסכן קריירה של אדם נשוי. בדיעבד הייתי רוצה לעשות את הדבר הבא: לגשת למזכירת החוג ולספר מה קרה, מתוך ההבנה שאפשר לסגור דברים באופן פרטי , ושאין צורך לעורר מהומת אלוהים על הערה לא הולמת מחד, ושיש צורך לחכות להצטברות של עדויות מאידך. כיוון שעבירות מין אינן עבירות ככל העבירות יש מקום להסתכלות שונה על הנושא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s