אורי אבנרי -הסתיימה תקופה


אורי אבנרי הלך לעולמו
בבחירות הראשונות בהן הצבעתי ב1973 הצבעתי עבורו -אז הושפעתי מהשקפותיו. כזכור הוא לא עבר את אחוז החסימה באותן בחירות. לימים שיתף פעולה במסגרות רחבות יותר אבל את עצמאותו הפוליטית איבד.
לימים נפרדו השקפותיו מאלו שלי ובמיוחד כאשר הפך תומך נלהב של המו"מ עם ערפאת ואש"פ וגילה לטעמי חוסר הבנה מספקת של הפוליטיקה הפלסטינית -למרות הידע הרב שלו. להיטותו לשלום, שהייתה אמיתית, הביאה אותו להתעלם ממוקשים מאד מסוכנים בדרך ומכך שהסכסוך היה ונותר גם על תוצאות מלחמת 48 בה היה חייל,נפצע קשה וכתב בצד הספר "בשדות פלשת" גם את הספר "הצד השני של המטבע"-מתחילת דרכו הוא הבין שיש צד שני ויש להכירו ולהבינו ועל כך נתונה לו הערכתי עד היום.
מה שהבדיל את אבנרי מחבריו לאגף השמאל היה היותו שמאל ישן,דהיינו, שמאל החושב במונחים פוליטיים ומבין שעל אומות ומדינות להתנהג לפי האינטרסים הפוליטיים שלהן. למרות סלידתו מהכיבוש הוא מעולם לא אימץ את שיח הזכויות שהשתלט על השמאל כתחליף לשיח פוליטי ונמנע מלעסוק בהוקעת ישראל על כל בימה. הוא לא היה ציוני, על פי הגדרתו, אך תמיד הודה שאלמלא התנועה הציונית משפחתו והוא לא היו ניצלים.
טעותו העיקרית הייתה שהלך שולל אחר מנהיגים פלסטינים שמהם שמע זמירות ששכנעו אותו ששלום על בסיס שתי מדינות אפשרי מבחינה פוליטית ואש"פ הוא הגורם היחיד בעם הפלסטיני שמסוגל להנהיג לכיוון זה. כל ההנחות התגלו כמוטעות אולם אבנרי מעולם לא עצר על מנת לבחון מחדש את הנחות היסוד שלו-מי שמתיימר למחשבה פוליטית רציונלית חייב לבחון בכל פעם את הנחות היסוד ולחשב מסלול מחדש-אבנרי לא היה מסוגל לכך . עובדה היא שאבנרי לא עדכן את השקפותיו ולא ניסה לגבש פתרונות למציאות המורכבת של פיצול העם הפלסטיני והנהגתו כמו גם אי נכונות לוותר על "זכות השיבה" [הוא טען שבאופן מעשי היא אינה על הפרק-אלא רק במובן סמלי].
אבנרי האמין שיראה את ההסדר עם הפלסטינים בימיו-זה לא קרה וחבל. במותו לא נראה שאנחנו קרובים יותר להסדר קבע עליו חלם זמן קצר לאחר מלחמת השחרור.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Simha Nyr  ביום 24 באוגוסט 2018 בשעה 0:38

    לטעמי הבעייה היא אחרת, כי מהשניתן היה להשיג ביום השביעי של מלחמת ששת הימים נחשב אז כהזוי, וכל מה שהתרחש מאז הפך אותו להזוי.
    ראו כאן:
    http://quimka.net/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%a8%d7%99-%d7%96%d7%9c/
    והתייחסו במיוחד לשני התרגילים האינטלקטואליים.

  • תרצה הכטר  ביום 24 באוגוסט 2018 בשעה 17:28

    עקבתי אחרי הטורים שאבנרי פרסם בבלוג שלו ושהתפרסמו בעלון של "גוש שלום". באחד מהם, שפורסם ב 21.7. השנה הוא כתב דברים שנשמעו הזויים אז אבל מסתבר שבסופו של דבר מה שהוא הציע, כן הוא הציע ולא רק מתח ביקורת, אז מה שכתב אז הפך כעבור חודש למדיניות הממשלה לגבי עזה.
    להלן ציטוט חלקי מהטור:
    המדיניות הישראלית האמיתית היא להפוך את תנאי-החיים בעזה לכל-כך איומים, שתושבי הרצועה יתקוממו ויסלקו את שלטון החמאס. לשם כך צומצמה אספקת המים והחשמל לשעתיים-שלוש ביום. האבטלה עולה על 50%, השכר ירד אל מתחת למינימום. זוהי תמונה של מצוקה גמורה.

    כל סחורה המגיעה לעזה צריכה לעבור דרך ישראל (או מצריים). מדי פעם מנותקת האספקה כליל לימים אחדים, לשם "עונש".

    אלא מה? ההיסטוריה מראה ששיטות כאלה לא מצליחות כמעט אך פעם. הן רק מעמיקות את השינאה. אז מה ניתן לעשות?

    התשובה קלה עד גיחוך: לשבת, לדבר ולהגיע לידי הסכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s