האם מותר לרוץ ולספר לחברה?


קראתי כמה התייחסויות להקלטת הלוהטת של דונלד טראמפ. חלק הזדעזעו מהבוטות ומהתיאורים המיניים המפורשים והפלסטיים, אחרים מיחסו לנשים כאובייקט מיני הזמין לשימושו ככוכב וחלק לא מבוטל תהו אם המעשים שהוא מתאר אינם עולים כדי הטרדה מינית מפורשת ומהווים עילה לתביעה.

טראמפ פטר את עצמו בכך שטען שמדובר ב- "שיחות של חדר הלבשה" ובמלים פשוטות כל מה שמקובל בשיחת גברים אינטימית שנועדה להישאר במסגרת חוג אינטימי. דומה שטראמפ  מתרעם בעצם על הפגיעה בפרטיותו שלו, בשל פרסום שיחה שהתקיימה בחוג אינטימי, מבלי לתת דעתו על ההשלכות.

שאלתי את עצמי שאלה קצת שונה. האם מותר לרוץ ולספר לחברה? כמאמר הבדיחה הידועה על הגברים הישראלים. האם גבר או אישה שקיימו קשר מיני אינטימי עם בן זוג רשאים למשל לספר לכל דיכפין מה היה, איך היה, ולמה היה, לפרטי פרטים מבלי לקבל את הסכמתו של בן הזוג השותף לסוד?

בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות נקבע ש "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".. בסעיף 2 המגדיר מהי פגיעה בפרטיות מצויה פסקה (11) הקובעת שפגיעה בפרטיות היא גם "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד."

האם אישה המקיימת קשר מיני עם גבר מסכימה בהכרח שפרטי הקשר ייוודעו לעולם הרחב? האם מותר לגבר לספר לכל חבריו בחדר הלבשה על החוויה? אני יוצא מתוך נקודת הנחה שבקשר עצמו אין כל פסול מבחינה חוקית, דהיינו שלא מדובר על עבירת מין מכל סוג. האם מוטלת על כל אחד מאתנו השותף לסוד אינטימי חובת שמירת סודיות? לכאורה על פי לשון החוק התשובה לכך חיובית.

הבעיה היא שהזכות לפרטיות הגם שהפרתה יכולה להיות כרוכה בסנקציה פלילית ועילה לתביעה נזיקית היא זכות די קלושה במשפט המקומי והתביעות בגין הפרתה ספורות. מבחינה מעשית עדיין אפשר לרוץ לספר לחברה ללא חשש ממשי ועל מנת לשנות מצב דברים זה יש הכרח לחנך לכיבוד הזכות לפרטיות.

טראמפ לא יצא נקי מכך שהפר את פרטיותה של נושא שיחתו הגברית-המחיר הפוליטי שהוא משלם יקר מאד. הרוב המכריע המפר את חובת הפרטיות עושה זאת עדיין מבלי להיפגע.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 12 באוקטובר 2016 at 18:11

    תודה על הפוסט המאוד מענין עו"ד גולדבלט . השאלה הינה שאלה טובה מאוד . אלא שיש תחילה לשים לב , לסעיף 6 בחוק הגנת הפרטיות המוזכר , וסעיף זה קובע כך , מצטט :

    6. לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש.

    עד כאן הציטוט :

    אם כך , מהי פגיעה של ממש בהקשר הנדון ? דיני לשון הרע יכולים ללמדנו בהחלט בדבר ( שהרי , עסקינן בתחושת עלבון , מפח נפש , עוגמת נפש וכדומה ) . הפסיקה המנחה , מפרידה בין פגיעה אובייקטיבית , לבין סובייקטיבית .האובייקטיבית הינה זו הקובעת , ולא תחושות הנפגע . אם אדם נפגע מן הביטוי : אהבל …. הרי , לא יצמח מכאן פיצוי בעיני השופטים , גם אם נפגע אישית , סובייקטיבית קשות .

    אלא , שהענין חבוק בנורמות חברתיות ותרבותיות . ואם מקובל הדבר לרוץ ולספר לחבר'ה , הרי , יש לנו פה בעיה לא פשוטה . ושלא כמו שחושבים , הרבה יותר מדי תלוי יותר בעורכי דין מוכשרים , מאשר שופטים ומחוקקים לא פעם .

    תודה

  • אל רום  On 12 באוקטובר 2016 at 19:37

    רק על מנת להציג ההמחשה והסימוכין לקביעה שהמבחן בלשון הרע , הינו אובייקטיבי , ולא סובייקטיבי בעיקרון , הנה , מתוך פסק דין של בית דין אזורי לעבודה ( באר שבע , רצ"ב לינק ) בנוגע ללשון הרע , שם גם מצוטט המלומד הידוע אורי שנהר , כך :

    " אלא שבית משפט, בעת שהוא בא לפרש ביטוי מלעיז, אינו בוחן את כוונותיו של המפרסם, אף לא את האופן בו הבינו את הביטוי הנפגע או השומעים בפועל (ראו ע"א 257/57 אפלבוים נ' בן גוריון, פ"ד יד 1205, 1215; פרשת תומרקין הנ"ל, בעמ' 337; אולם ראו חריג לכך בסעיף 16(ב)(3) לחוק איסור לשון הרע). השאלה המכרעת היא אובייקטיבית, לאמור – יש לתור אחר המובן הטבעי והרגיל של הפרסום בעיני האדם הסביר (ראו גם ע"א הארץ, בעמ' 300). כך לגבי פרשנות הביטוי, וכך לגבי עצם השאלה האם יש בו, בביטוי, כדי להוות "לשון הרע" "

    עד כאן הציטוט :

    ולגבי קללות , אז הנה שם :

    " בעניין זה כתב המלומד אורי שנהר בספרו "דיני לשון הרע" (להלן: שנהר), הוצאת נבו, בעמ' 131,:

    "שאלה מעניינת היא, האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע. מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כלפי אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע האחרים. מצד שני, קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע", תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשות פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות, לא תגרום עוד לפגיעה ממשית. האיזון המתחייב מהשיקולים שתוארו לעיל מצא את ביטויו בפסיקה, אשר הביעה נכונות עקרונית להכיר בגידופים כבלשון הרע, וזאת במקרים בהם הכרה זו תהיה מוצדקת לאור נסיבות פרסום הגידופים…". " .

    עד כאן הציטוט :

    אפשר להגיע לפסק הדין , פסקה 29 , כאן :

    http://www.psakdin.co.il/Court/520585#.V_6Oa8Y5G2s

    מובן שהנושא מאוד סבוך , ויש לקחת בחשבון גם נסיבות של קייס ספציפי : לא דומה למשל מקרה שבו אחד מבני הזוג , היתנה מראש את קיום היחסים בסודיות , לבין מקרה שבו לא הייתה התנאה ( תנאי ) . או כמובן שתלוי בתפוצה של הפרסום , בכוונת הזדון אם הייתה וכדומה …. לא נגמור כמובן …. רק הבאתי אסמכתאות לכתוב בתגובותי הראשונה כמובן ….

    תודה

  • גולדבלט משה  On 13 באוקטובר 2016 at 2:34

    הסיבה שאתה מדלג לדיני לשון הרע נעוצה בהיעדר פסיקה בתחום הגנת הפרטיות אלא שחוק הגנת הפרטיות אימץ רק את הגנות חוק לשון הרע ולפגיעה בזכות לפרטיות אופי אחר .פגיעה קשה בפרטיות תתקיים גם כאשר הפרסום אינו לשון הרע ואפילו מחמיא כמו גבר המספר לכל העולם עד כמה בת זוגו לוהטת במיטה

    • אל רום  On 13 באוקטובר 2016 at 9:52

      עו"ד גולדבלט ,מאיפה אתה מסיק שאין פסיקה בנושא ? אין פסיקה קרוב לוודאי שנוגעת ללרוץ ולספר לחבר'ה , אבל , יש פסיקה שנוגעת לממשות הפגיעה , בכל הנוגע להפרת הפרטיות , הנה :

      בערעור על פס"ד של בימ"ש השלום ( ע"פ (תא ) 71324/04 , יגאל חקק נ' מדינת ישראל ) שהרשיע את המערער בעבירה של הפרת סודיות, לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 , עסקינן במוציא לפועל במס הכנסה אשר חדר למאגרי המידע במחשב וביצע עשרות שאילתות ע"מ לאסוף מידע בנוגע למתלונן, נגדו ניהל הליכים משפטיים. וכך לגבי הפגיעה של ממש בכל הנוגע להגנת הפרטיות , מצטט :

      20. טענתו המשפטית הנוספת של המערער, מתמקדת בכך שגם אם התקיים היסוד העובדתי של עבירת הפרת הסודיות, הרי שזו פגיעה שאין בה ממש, ועל כן חל הסייג שבסעיף 6 לחוק הקובע: "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש".
      אינני מקבלת גם את טענתו זו של המערער כי בכל מקרה לא התקיימה פגיעה של ממש.
      ההגנה של פגיעה "שאין בה ממש" תחול במקרים בהם הפגיעה היא מזערית, שולית וזניחה, שאדם בר-דעת ומזג רגיל לא היה מטריד עצמו בגינה לבית המשפט – כפי שגם נפסק לענין סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הדן בהגנת מעשה של מה בכך, שהיא ההוראה המקבילה לעניינינו (ראו: דין וחשבון הועדה להגנה בפני פגיעה בצנעת הפרט, ספר יצחק כהן (תשמ"ט-1989), עמ' 114; ע"א 165/83 יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(4), 554, 561).

      בנסיבות המקרה דנן, המערער ניצל לרעה את נגישותו למאגרי המידע מתוקף תפקידו, והתחקה אחר המתרחש בחייו הפרטיים של המתלונן, תוך שהוא מפנה עשרות שאילתות בנוגע למתלונן בתחומי חיים מגוונים, כגון מצב נכסיו, מצבו הפיננסי, בני משפחתו ונסיעות שביצע המתלונן לחו"ל (ראו עמוד 8 להכרעת הדין).
      זאת ועוד המערער הגדיל לעשות, כאשר גילה את המידע האישי הנוגע למתלונן לגורמים המעורבים בהליך המשפטי שניהל מול המתלונן, בכדי להעניק לעצמו יתרון מחד, ולפגוע במתלונן מאידך. דהיינו, המטרה לפגוע היא מובהקת.
      אינני רואה מעשים אלה של המערער כקלי ערך. התוצאה, כשלעצמה, איננה רלוונטית. די בכך שהמערער פגע פגיעה ממשית בצנעת הפרט של המתלונן, או לפחות, היה במעשיו פוטנציאל משמעותי לפגיעה של ממש.
      21. צדק בית משפט קמא בקובעו, כי לפגיעה במתלונן נלווית פגיעה בציבור בכללותו, עקב התערערות אמון הציבור בשמירת המידע החסוי על-ידי הרשויות, וכפועל יוצא, התערערות היסודות עליהם מושתתת פעילותה הסדירה של מערכת גביית המס.

      עד כאן הציטוט :

      אם כך ,עו"ד גולדבלט , האם בלרוץ ולספר , אין פגיעה של ממש בצנעת הפרט ? ודאי שיש !! האם תמיד ? ודאי שלאיו לכאורה !! באם המעשה הינו נפוץ , וסופר בצורה אינטימית לחבר שניים , ולא על מנת ממש להפיץ בקרב הציבור ולבזות ולהשפיל , אזי ניתן לטעון , שהתפיסה התרבותית נורמטיבית אובייקטיבית הינה זו הקובעת .

      בהקשר זה , מעבר לסיבוכים פרטניים, הרי דיני לשון הרע , והפסיקה העניפה , יכולים לשמש בהחלט אבני דרך בחיתוך של קייס דנן . שהרי , דיני לשון הרע , עוסקים לרוב באופן קלאסי בנזק לא ממוני מובהק , באומדן של פגיעה נפשית באדם , וביחס בין זכות הפרט להיעזב לנפשו , להחזיק בשם טוב , אל מול חופש הביטוי . ואכן :

      במקרה דנן , של לרוץ לחברה עסקינן ב :

      אומדן של פגיעה נפשית לא ממונית , חופש הביטוי נ' זכות אדם לא להתבזות ולהפוך לשיחת היום או מושא לרכילות וכדומה , והכל ביחס לנורמות תרבותיות נפוצות . סביר בהחלט , ששופט כך ינהג או כך יחתוך .והאמן לי , אני יודע איך שופט חושב !!

      תודה

  • גולדבלט משה  On 13 באוקטובר 2016 at 15:42

    פסק הדין המנחה הרלוונטי לטיעון שלי הוא עא 8954/11 פלוני נ' פלונית

  • מ. איילון  On 21 באוקטובר 2016 at 16:50

    רגע, ופרסום הקלטת? לא היה בה משום פגיעה של ממש בפרטיותו של טראמפ?

    • אל רום  On 21 באוקטובר 2016 at 17:00

      מ. איילון , מעבר לכך , ששם ארה"ב , פה ישראל , וזה לא בדיוק זהה ( אבל , רק לא בדיוק ) הרי , טראמפ הוא איש ציבור , בפוזיציה של ריצה לנשיאות . הוא כמובן יכול היה לעמוד על דקדוקי עניות משפטיים , אלא , שזה היה בבחינת חרב פיפיות , שהרי :

      לא יכול היה בכובע אחד , להשמיץ , לאתגר , להכפיש מועמדים אחרים ובכלל , תוך התבססות ופרסום עינינים פרטיים עליהם ושלהם , ובכובע שני , ליילל על פרסום הקלטת .

      ככלל , העובדה שאדם הינו איש ציבור , מתיר יותר פגיעה בפרטיות , אבל , עדיין , בעינינים פרטיים של ממש , שמור לו מרחב ( יותר ממסוים ) .

      תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s