האם הופלה הרב פינטו?


הזדמן לי [ לא כאן] להביע את דעתי על עסקת הטיעון המקלה שנכרתה עם הרב פינטו. בנסיבות העניין, ועל פי המידע שפורסם, הרי ששנה מאסר בפועל מהווה עונש קל לעומת המקובל על פי מתחם הענישה במקרים דומים.

כעת אבקש להתייחס לשאלה נוספת והיא האם הופלה הרב פינטו, שהנו חולה במחלת הסרטן, לעומת ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שלא נשלח למאסר בפועל עקב מחלתו [סרטן] ומכוח החשש שהמאסר עלול לקצר את חייו.

ידוע  על אף שבית המשפט העליון קבע שהעונש שהיה מגיע לאורי לופוליאנסקי היה 2-5 שנות מאסר בפועל [קרוב יותר לרף העליון של מתחם הענישה] הוא נמנע מלשלוח אותו לכלא עקב חוות דעת שהוגשה מטעמו של לופוליאנסקי ואשר ממנה, כך עלה, שעצם המאסר עלול לקצר את חייו.

בית המשפט העליון נזקק להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו על מנת להתגבר על הקושי שיצר תיקון 113 לחוק העונשין, אשר קובע שבית המשפט אינו יכול להורות על נשיאה בעונש מאסר בפועל לתקופה קצרה מזו הקבועה בתחתית מתחם הענישה. בכך חתר בית המשפט העליון תחת התיקון וסיכל את כוונת המחוקק תוך שהוא פועל כמחוקק על. בהמשך אנסה להראות שלא הייתה לצעד זה כל הצדקה.

באשר לרב פינטו הרי בית המשפט העליון קבע ב דנ"פ 623/16 ‏‏ יאשיהו יוסף פינטו נ' מדינת ישראל‏ כי  הרב  פינטו החולה אף הוא בסרטן  לא הופלה "מאחר שבאותו מקרה דובר בנסיבות ייחודיות, בהן לא הייתה מחלוקת בדבר מצבו הרפואי הקשה של הנאשם ובית המשפט התרשם כי עונש המאסר יביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו…. עניינו של המבקש שונה מהמקרה שנדון בעניין לופוליאנסקי, שכן לגבי המבקש נקבע עובדתית על-ידי בית המשפט המחוזי כי מאסרו אינו מהווה סיכון רפואי מידי או קרוב וכי ביכולתו של שירות בתי הסוהר להעניק לו את הטיפול הרפואי לו יזדקק"

למרבה הצער בתי המשפט לא סיפקו בשני המקרים את הפרטים הרפואיים המאפשרים לבקר את ההחלטה ברמה הרפואית והעובדתית. בולטת העובדה שלא מונה מומחה מטעם בית המשפט בשתי הפרשות על מנת לתת לנו חוות דעת אובייקטיבית.

במקרה של לופוליאנסקי נטען כאמור שעצם השהות בבית סוהר מסכנת את חייו. אפשר לשער שמדובר בחולשה של המערכת החיסונית, כזו שמתרחשת לעתים קרובות כתופעת לוואי שגרתית, לאחר טיפול כימותרפי אגרסיבי. במצבים אלו על החולה להימנע, תקופה מסוימת, ככול האפשר, ממגע עם אנשים וראוי שישהה ככול הניתן בביתו, שהרי אף בית חולים הוא מקור ידוע לזיהומים.

מצב זה של סיכון חיים עקב שהות במקום מסוכן וחשוף לזיהומים, הוא פעמים רבות זמני ואינו מצביע על כך שהחולה הנו חשוך מרפא. לאחר חלוף זמן, כשהמערכת החיסונית מתאוששת, שוב מתאפשר לחולה לחזור ולשהות בין אנשים. איני יודע ואף הציבור אינו יודע אם זהו המצב אצל אורי לופוליאנסקי. יש לי ספק רב אם בית המשפט העליון בחן לעומק סוגיה זו.

בנוגע להשוואה בין הרב פינטו לאורי לופוליאנסקי ייתכן שהטענה לפיה  מצבו של הרב פינטו חמור יותר  מזה של לופוליאנסקי מבחינת תוחלת החיים, אולם אין הכלא כשלעצמו מגדיל את הסיכון לחייו. לעומת זאת חולה שיש לו פרוגנוזה טובה יותר עלול להיות זמנית במצב בו שליחתו למאסר אכן תקצר את חייו עקב חולשה זמנית של המערכת החיסונית שלו.

לטעמי פסיקת בית המשפט העליון  בנוגע לאורי לופוליאנסקי היא בגדר ליקוי מאורות. היא לא נדרשה להתחשבות במצבו של לופוליאנסקי ויצרה אפשרות לאבחנות  אבסורדיות בעתיד.

מדוע גויס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לשם התערבות בעונש התערבות שלא הייתה נחוצה? . ההתערבות לא הייתה נחוצה כי בית המשפט העליון מוסמך ויכול היה לדחות את מועד שליחתו של אורי לופוליאנסקי למאסר ולהמשיך לעקוב אחר מצבו הרפואי, גם אם מעקב כזה כרוך בטרחה מסוימת.

כאשר היה חל שיפור במצבו  של לופוליאנסקי והשהות בכלא לא הייתה מסכנת אותו ניתן היה לשלוח אותו למאסר בפועל במועד מאוחר יותר. לטעמי ניתן אף לדחות לשנה ויותר את ריצוי העונש ולהמתין עד שהחולה יתאושש. מעבר לכך אזכיר שניתן לשחרר על פי החוק, ולו באופן זמני ,ממאסר בשל מצב בריאות וניתן גם להעניק חנינה עקב מצב בריאות קשה- לשם כך נועד מוסד החנינה.

לא מצאתי שום התייחסות או דיון ביחס לאפשרויות אלו. דומני שלפני שמגייסים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו על מנת להעניק פרשנות "יצירתית" ובעייתית במיוחד לחוק ברור, חובה לבחון שימוש בכלים משפטיים אחרים. מקנן בי חשד מסוים שהשופטים מאהדתם את אורי לופוליאנסקי חרגו מגדרם על מנת לסייע לו.

מקנן בי חשד נוסף לפיו שמח בית המשפט העליון לעשות שוב שימוש בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו על מנת לחתור תחת מעשה חקיקה של הכנסת שאינו אהוד עליו באשר הוא מגביל את שיקול הדעת השיפוטי בענישה. אוכל לסכם כי התנהלות בית המשפט העליון בפרשת לופוליאנסקי לא תתרום, בלשון המעטה, לאמון הציבור במערכת המשפט.

איני יודע אם הרב פינטו הופלה  ביחס ללופוליאנסקי, באשר מסך סודיות רפואית מונע מקוראי פסקי הדין לדעת ברור מהי מחלתו ומה דרגת חומרתה ופרסומים עיתונאיים אינם חלופה לעיון בחומר הרפואי . עקב הסודיות הרפואית ראוי היה שבית המשפט, המתמודד עם טענה למצב רפואי חריג, ימנה מומחה מטעמו שיתבקש לתת את הדעת לשאלות הרפואיות ושמסקנותיו, יהיו  גלויות וחשופות לביקורת. כל שאני יכול לומר כקורא של פסקי הדין הוא שלא נעשה כל מאמץ לשכנע אותי שהמסקנות הן ביחס ללופוליאנסקי והן ביחס לפינטו מבוססות.

הטענה שחריג של הימנעות מהטלת מאסר בפועל, למרות שזהו העונש הנדרש על פי מתחם הענישה, אפשרי רק כאשר משמעות המאסר בפועל היא קיצור חייו של הנאשם שנגזר דינו מקוממת. מה נעשה במקרה של חולה סרטן סופני שאינו צפוי לקבל יותר טיפולים מחלישים אולם זקוק לטיפול תומך ואיזון כאב שבכלא קשה לקבלו? האם גם במקרה זה לא נגייס את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו? האם למשל כאשר ברור שלאדם נותרה כשנה לחיות ראוי לשלוח אותו לחמש שנות מאסר למרות שעצם המאסר לא ייקצר את חייו? האם במקרה זה לא נשלח הנאשם בעצם למאסר עולם?

כל התערבות בתחום המורכב של דרכי הענישה חייבת הייתה להיעשות על ידי המחוקק ולא על ידי בית המשפט. הטיפול בנושא סבוך זה חייב להיעשות בצורה מסודרת תוך הכרעה במספר רב של הבעיות המתעוררות ולא באופן ספורדי על מנת לעשות חסד במקרה מסוים. מקרים קשים מולידים חוק רע ופרשנות בית המשפט לחוק במקרה של לופוליאנסקי יצרה חוק רע .

התייחסות מערכתית מסודרת של המחוקק הייתה נותנת את הדעת למקרים של מורשעים בדין אשר אמורים להישלח לכלא ואשר, עכב מצב בריאותם, המאסר עלול לפגוע בבריאותם, לאו דווקא לסיכון חייהם, או  לפגוע באיכות חייהם מבחינת הסבל הנגרם להם עכב המחלה.

בבחינה נוספת של דרכי הענישה ראוי לשקול גם חלופה של מאסר בית, במקום שהות בכלא, כפי שקיימת כיום חלופה של מעצר בית. לא אתיימר להציע הצעה מקיפה, רפורמה כזו חייבת להיעשות לגופו של עניין תוך דיון מעמיק ולא כניסיון נואש להיחלץ מהוראות החוק כאשר התוצאה שהחוק מביא אליה נראית במקרה פרטני קשה מדי.

דיון במצבו הרפואי הקשה של מורשע בדין מעלה בזיכרוני את פרשת יהושע בן ציון  [ ומי שאינו מכיר את הפרשה- נא לעיין בויקיפדיה ] שנידון ב-1974 ל12 שנות מאסר בגין גניבת סכום עתק מבנק ארץ ישראל בריטניה. בן ציון חזר וטען, אגב הסתמכות על חוות דעת רפואיות מטעמו, שהוא חולה במחלה אנושה וימיו ספורים.

בשנת 1977 עלה כזכור מנחם בגין לשלטון ומספר חדשים אף כיהן כשר המשפטים והוא שנעתר לבקשת בן ציון לחנינה. היו שטענו שהייחוס הפוליטי של בן ציון לא הפריע לו. ב- 1977 בן ציון שוחרר וחי 27 שנים נוספות. אני מאחל לאורי לופוליאנסקי ולרב פינטו חיים ארוכים ורפואה שלמה.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 24 בפברואר 2016 at 17:26

    תודה על הפוסט עו"ד גולדבלט . תקצר כאן היריעה מן הסיבוכים , אבל , לא מבין על מה אתה מלין ? חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , הינו חוק חוקתי . משמע , הוא מציב עקרונות , כלליים , אובייקטיבים , שמחלחלים לכל עקרונות השיטה והמשפט , לכל מעשה של הרשות המבצעת , וכל החלטה שיפוטית . ומתי בדיוק ? אם כך , כאשר יש לאקונה בחוק , כאשר יש אי מיתאם בין המקרה הקונקרטי והמאפיינים היחודיים שלו , לבין דבר החקיקה , או כי אז :
    נזקק השופט , לחזור למושכלות יסוד , לעקרונות מנחים , על מנת להכריע בדבר . אם כך , זה בדיוק מה שקרה כאן עושה רושם ( על פי הפוסט , לא מכיר הקייסים ) . ישנה מעין לאקונה , ישנו מעין מקרה חריג , והשופטים , חזרו למושכלות יסוד , ולחוק היסוד : כבוד האדם וחירותו .

    כך הדבר מקדמת דנא , כך הדבר בכל העולם , גם במדינות מפגרות לגמרי , וכך הדבר היה גם פה , הנה , כהאי לישנא כבר ב -1979 בקירוב :

    " כאשר פירוש מילולי של חיקוק מביא לידי תוצאה אבסורדית יש להעדיף פירוש המקיים את מטרת החיקוק ,אף שאינו פירוש מילולי . ( ע/א 55/79 ,אגודת הכורמים הקואופרטיבית בעמ' נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים … ,ל"ד (3) 197 ) .

    עיניך הרואות , כבר ב – 1979 , קבעו שופטים ( לפני עלק אקטיביזם שיפוטי ומהפיכות חוקתיות לכאוריות ) שאם פירוש מילולי נוגד תכלית , אזי יש להעדיף תכלית , ותקצר כאן היריעה . ומי יעשה זאת בכל מקרה ומקרה , המחוקק ? לזה יש שופטים , לזה יש עקרונות חוקתיים , להתמודד עם מצבים קשים , שהחוק לא יכול ככלל להתמודד איתם , ולצפות אותם .

    הנה אפילו אגרנט הרבה לפני ( 1969 ) לגבי עיקרון השיויון במשטר דמוקרטי :

    " אצלנו אין סעיף מפורש כזה , לא בחוקה כתובה ואף לא בסעיף " משוריין " של חוק יסוד , ואף על פי כן רעיון זה , שאינו כתוב על ספר , הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו ( בג"צ 98/69 אהרן א' ברגמן נ' שר האוצר ו – מבקר המדינה , פסקי דין , כרך כג , חלק ראשון , ע' 693 ) .

    אז אני לא מבין , מה אתה מתפלא ? אם היה לך קליינט מן הקריות , לגבי הזיהום אויר , לא היית מעלה את חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו ? אפילו ששופטים היו דוחים התביעה , וכבר דחו בעבר בכגון דא , בגין שיקולי מדיניות שיפוטית ציבורית .

    להתראות

  • nachum  On 25 בפברואר 2016 at 11:42

    עבירות של גניבה על ידי מנהל, מרמה ורישומים כוזבים, וכן בעבירה על חוק הבנקאות ועל תקנות ההגנה (כספים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s