"קרבה ממשית" הפוסלת שופט


בעולם המשפט מקובל לייחס לשופטים סגולות שקשה למצוא כמותן אצל בני תמותה רגילים. אחת הסגולות המייחדות שופט מקצועי היא היכולת להתעלות מעל הטיה אישית ולהתעלם מיחס אישי לצד לדיון, או לב"כ ולא לאפשר לייחס זה, או לכל קשר אחר, להשפיע על תוצאות המשפט. אין סומכים על שופט אם יש לו אינטרס כלכלי משותף עם בעל דין, או ב"כ, אבל בכל הנוגע לרגשות "סתם" חזקה על השופט שיתעלה על עצמו.

בעייתית במיוחד היא שאלת היחסים האישיים בין שופטים ועורכי דין. עד לא מזמן הייתה זו כמעט אקסיומה שאין ביחסו של שופט לצד לדיון כל נגיעה לכשרות השופט לשבת בדין .לעורך דין אשר ביקש לפסול שופט מטעמים הנוגעים ליחסים שבין השופט לב"כ הצד שכנגד או ליחסו האישי של השופט כלפיו היה סיכוי מועט ביותר להצליח.

שינוי מסוים חל בעקבות פרשת אלי הורוביץ ז"ל שהועמד לדין בעבירות מס והורשע בבית המשפט המחוזי. בבית המשפט העליון נקבע ערעורו, בין היתר, בפני השופט בדימוס תיאודור אור ולפתע [על פי מה שפורסם בזמנו] הצטרף לצוות עורכי הדין שייצגו את הורוביץ עורך הדין הידוע פנחס רובין שנודע כחברו הטוב של השופט אור.

כמעט למותר לציין כי אף אחד מהצדדים לדיון לא ביקש את פסילת השופט אור, אולם כאן התערב העיתונאי יואב יצחק מיודענו שעתר לפסול את השופט. בקשתו נדחתה על ידי השופט ובבג"ץ 1622/00 בשל שיהוי, בשל העובדה שאינו צד להליך ובשל הקביעה כי כללי האתיקה השיפוטית [שאז לא היה להם תוקף מחייב] אינם מחייבים פסילת שופט בשל קרבה חברית לב"כ צד לדיון, אלא מציינים שזהו שיקול שעל שופט לשקול והחלטתו של השופט בסוגיה הנה אישית – מצפונית ובעצם סופית.

בפסק הדין נקבע כי "יחסי ידידות וחברות בין שופטים לבין פרקליטים, שלרוב נובעים מרקע אישי משותף או ממעורבות בפעילות מקצועית משותפת בעבר, הם נפוצים ומקובלים בקהיליית המשפטנים. ככלל, אין בקיומם של יחסים כאלה כדי לשלול אפשרות של מפגש בין השופט לבין פרקליט שהוא חברו או ידידו באולם המשפטים, ויחסי חברותו של השופט עם פרקליט המופיע לפניו אינם יוצרים פסלות "אינהרנטית"

בנסיבות פרשת הורוביץ הנמקת  המשפט העליון עוררה תהיות לא מעטות. עו"ד רובין יליד 1949 ואילו השופט אור הוא יליד 1934. השניים לא בילו יחדיו  בגן, בבית הספר, בצבא וגם לא בפקולטה למשפטים. אלו שהתעניינו בפרשה סברו שהקשר החברי החם נרקם בין עורך הדין הבכיר לשופט לאחר שהשופט אור מונה לעליון ואזי עלה חשש שמדובר בקשר "חברי" מסוג שונה מזה שעליו דיבר בית המשפט העליון.

אנסח את הדברים בצורה שונה ואדגיש בכל לשון שאין בנאמר כדי להטיל דופי באיש. ישנם קשרים חברתיים בין שופטים לעורכי דין בכירים שיסוד החברות הוא משני ביחס לאפשרות של הפקת תועלת הדדית. גם שופט מעוניין בקידום בני משפחתו או באפשרות תעסוקה לעת פרישה. לצמרת המשפט ישנן הזדמנויות לא מעטות  למפגש ולרישות חברתי – עסקי [נטוורקינג]היכול לשרת את כל הצדדים.

כאשר מבקשים פסילת שופט על רקע חברות אישית עם עורך דין ובעיקר על רקע חברות  שאינה כזו הנוצרת בדרך הטבע בחיים מקצועיים, משמעות הדברים היא רצון למנוע אפשרות לחשד במשוא פנים. הסוגיה אינה נוגעת רק בשופט היושב לדין, אלא בכבודה של מערכת המשפט ובאמון שרוחשים לה. זו הסיבה שהחלטתו של השופט ותחושתו המצפונית האישית אינם צריכים לטעמי להיות רלוונטיים לדיון זה. לו דעתי נשמעה השופט שאת פסילתו מבקשים אינו מי שצריך להחליט כלל בנושא ומן הראוי שההחלטה הראשונה תעבור לפחות לשופט אחר בבית המשפט  ואולי לגורם מחוץ למערכת.

רבים בקהילה המשפטית  לא אהבו את ההחלטה בעניין "יואב יצחק" ולא קיבלו את נימוקי בית המשפט העליון באותה החלטה. ההחלטה זכתה לביקורת נוקבת ובשנת 2004 שונה חוק בתי המשפט ונקבע כי שופט לא ישב בדין בידעו שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת.

לא ניתן להגדיר באופן ממצה מהי "קרבה ממשית" בין שופט לעורך דין, המייצג צד להליך, אשר חייבת להביא לפסילת השופט. הפרשנות למונח זה צריכה להיעשות ממקרה למקרה. עיקרון אחד חייב להיות מקובל וברור – קרבה ממשית אינה רק יחסי חברות, היא מתקיימת כאשר קיים בין השופט לעורך הדין קשר החורג מקשר ידידותי רגיל בין אנשים, או חורג מיחסי טינה וקנאה רגילים.

קרבה ממשית  צריכה להימדד על פי המבחן "האדם הסביר" ועיקרה האם אדם סביר שהיה למד על הקשר המיוחד [לטובה או לרעה] בין עורך הדין לשופט היה סבור שלקשר כזה יכולה להיות השפעה על ההליך השיפוטי.

עדותו של השופט עצמו ועל יכולתו לשפוט ללא משוא פנים לא זו בלבד שאינה מכרעת היא כלל לא צריכה להיות רלוונטית. יתר על כן גם אם אנו משוכנעים באופן העמוק ביותר ביכולתו של השופט לשפוט ללא משוא פנים, כאשר העובדות מצביעות על אפשרות שאינה מבוטלת למשוא פנים יש להכריע לטובת הפסילה – כשיש ספק אובייקטיבי ולו קל ביכולת השופט לשפוט ללא משוא פנים אז אין ספק-יש לפסול אותו.

לא מכבר הגיש עורך הדין יראון פסטינגר בקשה לפסולת את השופטת נאוה בן אור מבית המשפט המחוזי בירושלים. הוא ביקש לפסול את השופטת הנכבדה מאחר והוא עצמו התנגד נמרצות למינוייה לבית המשפט המחוזי [על רקע הנחיות מרחיבות שנתנה לביצוע האזנות סתר אסורות] וכשנדון קידומה של השופטת לבית המשפט העליון הוא התנגד לקידום במכתב חריף בו אזכר שעמיתיה של השופטת בפרקליטות המדינה ,לרבות מי שהיה היועץ המשפטי [כיום שופט בית המשפט העליון מני מזוז ] ייחסו לה "תפירת תיקים". זו ללא ספק האשמה חמורה ביותר שניתן להעלות נגד שופט, אפילו היא נוגעת לפעילותו קודם למינוי.

גילוי נאות-עו"ד פסטינגר ואנוכי מכרים ותיקים והכרתי שנים רבות את התנגדותו למינוייה של עו"ד בן אור לכהונה שיפוטית . כשקראתי על החלטת נשיאת העליון ביקשתי וקיבלתי ממנו את בקשת הפסילה ואת הערעור.

אדגיש שאין לי ידיעה אישית של העובדות ואין אני בא להטיל דופי בשופטת בן אור, או בכל אדם אחר, אולם כל אדם סביר הקורא את ההתנגדות התקיפה שהגיש עו"ד פסטינגר נגד קידום השופטת בן אור לבית המשפט העליון יתקשה להאמין כי לא נותרה בשופטת מידה רבה של טינה נגד עורך הדין. אדם נוטר טינה למי שפועל נגד קידומו, רגש זה מובן מאליו ואם הדבר נעשה על רקע האשמות קשות -צפוי כי הטינה תתגבר. ארחיק לכת ואומר שאם ההאשמות שיוחסו למועמדת היו האשמות שווא סביר יותר להניח שהשופטת תיטור טינה כלפי מי שהעלה, או אזכר, האשמות כאלו בצומת חשובה בחייה המקצועיים.

בהחלטתה הדוחה את הערעור על החלטת השופטת בן אור שלא לפסול את עצמה מציינת הנשיאה נאור כי "המערער לא הצביע על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיו, מלבד התנגדותו של בא-כוחו למינויה ולקידומה של השופטת. אין די בחששותיו הסובייקטיביים של המערער לאור האמור כדי להקים עילת פסלות".

בכנות איני מבין את הפסקה הנ"ל ואיני יודע מהו "חשש אובייקטיבי" למשוא פנים ומה ההבדל בין חשש אובייקטיבי לחשש סובייקטיבי. כאשר צד חושש, על בסיס עובדות מסוימות, למשוא פנים מצד שופט, הרי שניתן לומר שחששו סביר, או שאינו סביר, לאור העובדות. חשש מיסודו הוא מונח סובייקטיבי בלבד.

הדרישה לכך שתקיים יסוד סביר לחשש למשוא פנים מובנת מאליה, אולם לא ברור אם היא מוחלת גם על השופט הדן בבקשת פסילה נגדו. בהלכת "יואב יצחק" נקבע ביחס להחלטת פסלות כי " השאלה אם לישב במשפט כזה, או להימנע מכך, נתונה בראש ובראשונה להכרעתו האישית של השופט, שאם לא יוכח אחרת, תוכל לרוב להתקבל כהכרעה מקצועית ומצפונית שאין עילה להתערב בה". האם תחושה סובייקטיבית של השופט שאין מניעה שישב בדין די בה כדי לגבור על "חשש אובייקטיבי" למשוא פנים?

עיון בבקשת הפסילה ובנימוקי ההתנגדות של עו"ד פסטינגר מלמדת על טענות כבדות משקל ביחס להתנהלות השופטת בהיותה פרקליטה בכירה בפרקליטות המדינה . לא אחזור על הטענות אולם יש להדגיש כי כלל לא מדובר בהתנגדות לקידום שופט בטענה שאינו יעיל דיו, או שמזגו שיפוטי טעון שיפור. מדובר בהתנגדות שניסוחה ואופייה מציבים חשש חמור שהשופטת בן אור לעולם לא תסלח לעו"ד שהטיח בה האשמות כאלו בעת ששאלת קידומה נידונה. למען האמת אני מתקשה לראות מלאך שרת המסוגל להתעלות ולסלוח בנסיבות אלו – אולי מפני שרוח החסד הנוצרית אינה שורה עלי.

לא ברור מדוע לא פרטה הנשיאה נאור את מהותה של התנגדות עו"ד פסטינגר למינוי השופטת בן אור, האם מפני שלא רצתה לפגוע בשופטת הנכבדה על ידי אזכור פרטי הפרשה? מכל מקום אי פירוט העובדות המלאות גורם לכך שקורא שאינו בקי לא יוכל להבין על מה בעצם הוגשה בקשת פסילה? למען הסר ספק דעתי היא שבמקרה זה הוכח יסוד עובדתי סביר ומעבר לכך להנחת אפשרות של משוא פנים ולא היה ראוי שהשופטת בן אור תדון במקרה.

בצד פסילת השופט אומר שבמקרים מתאימים בהם עורך הדין חושש שללקוחו יבולע בשל יחס אישי עוין של שופט כלפיו ראוי שעורך הדין יימנע מייצוג או יציע ללקוח לבחור עורך דין אחר, אפילו מערכת המשפט כולה מצהירה שאין חשש למשוא פנים.

לאחרונה, כך מתקבל הרושם, לא זו בלבד שבקשות פסילה נדחות כמעט כולן כבעבר, אלא קיימת מגמה להרתיע מבקשים בפסיקת הוצאות. החלטות רבות הן לקוניות ומסתפקות בקביעה שלא הוכח חשש אובייקטיבי למשוא פנים.

ראוי לשקול אם אין מקום להעביר את ההחלטה הסופית אם לפסול או לא לפסול שופט לגוף מיוחד מחוץ למערכתה משפט הרגילה. כמו כן ראוי כי ההחלטה ראשונית בנושא לא תינתן על ידי השופט שאת פסילתו מבקשים, אלא שאם שופט סבור שלכאורה אינו צריך לפסול עצמו, אזי עליו להעביר הדיון בנושא לשופט אחר, אולי לנשיא בית המשפט בו הוא מכהן.

החלטות לפסילת שופט ניתנות ביד קפוצה ובמשורה וקיים חשש מפני ניצול לרעה של ההליך על מנת לחמוק מדיון אצל שופט פלוני לטובת סיכוי טוב יותר אצל שופט אחר. מאידך על מערכת המשפט לדעת כי לא בנקל מוגשות בקשות פסילה וקיים חשש שעצם הגשתן תפגע בלקוח. אני כעו"ד מייצג שקלתי מספר פעמים להגיש בקשה כזו ונמנעתי מכך רק בשל ההכרה שמדובר בהליך שסיכוייו מעטים וסכנותיו מרובות. ראוי שמערכת המשפט תאמץ גישה אחרת לנושא שכן הוא נוגע ישירות באמון הציבור בה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 31 ביולי 2015 at 19:15

    תודה על הפוסט המענין עו"ד גולדנבלט . הפסיקה הגדירה באופן יותר ממשי , מהו " חשש ממשי למשוא פנים " אהרון ברק הגדיר זאת ( ואחריו פסיקה מושרשת היטב ) כ :

    דעתו של השופט " ננעלה " עליו ולא יוכל הוא לשפוט ללא משוא פנים ( קרוב לוודאי , וראה למשל :ע"א 990/08 ,ע"א 461/14 ) .

    האם זה מספיק ,לא !! אבל הרבה יותר קרוב מן התיבות : " חשש ממשי למשוא פנים " . מדוע קרוב יותר ?

    מכיוון שאז ,המבחן הינו ממשי , לא ערטילאי , ניתן להבין , מהתנהגותו , מהלך הרוח , מקביעות קודמות וכו…. כי :

    הוא כבר לא יוכל לחזור בו קרוב לוודאי , ממה שדעתו נגמרה או גמורה עליה . ולכן , זהו מבחן ממשי ,ולא מבחן אינטואטיבי סובייקטיבי . כגון :

    אם כך , נדמיין לעצמנו , שופט , שנחשף לכמות גדולה , ואיכותית , של חומר לא קביל , ואחר כך , יצטרך לשפוט בדבר ( עפ 5647/05 ) . נדמיין לעצמנו , שופט אשר הצהרותיו , קביעותיו , היו כאלו , שאם הוא יישב לדין , יקשה עליו מאוד מאוד : " להתחיל מאפס " ולשפוט ללא משוא פנים .

    אלא , שהבעיה האמיתית הינה אחרת , וחמקה ממך אני חושש :

    אם כך , ישנה הרי הטיה טבעית או משוא פנים טבעי , וישנה הטעיה או משוא פנים נסיבתי . כך למשל :

    שופטת שתעמוד מול פדופיל מבחיל , ולה עצמה יש ילדים , נכדים וכו…. תצטרך לכאורה ,כמות הגונה של כדורים נ' בחילה , על מנת לשפוט ללא משוא פנים . ואילו :

    סתם איזה היכרות חברית , יקשה המקשה , ישאל השואל , יטען הטוען :

    מדוע היא יותר חזקה ופוסלנית , מאשר שופטת או שופט אל מול פדופיל . אם כך :

    ההיבט הסטטיסטי , הינו המכריע , באשר , הטיה או משוא פנים אוניברסלי וטבעי , יניאו הרבה יותר מדי שופטים מלשבת בדין , ביותר מדי פעמים :

    ימין נ' שמאל , פמיניזם נ' שובניזם , דתיים נ' חילוניים , ערבים נ' ישראלים / יהודים , סוציאליסטים נ' קפיטליסטים , ובקיצור :

    המערכת לא תגמור , אין אפשרות אחרת !! בלתי כי אם שיתוק איברים , ובוקה ומבולקה !!
    והאמת היא פשוטה , מדובר לא בהטיה או חשש ממשי למשוא פנים , אלא : במראית עין בעייתית ( במקרה של חברות והיכרות ) לעומת זאת , במקרים הסטטיסטיים של :

    הטיה או משוא פנים טבעי , אזי : כמעט אף שופט , לא יוכל , בשום מקרה לשבת לדין !! אבל באורגינל , אתה צודק :

    אין סיבה ממשית , שחברות או קרבה , באמת ובתמים יפסלו מראש שופט , אבל , מראית העין , מראית הצדק , מחייבים זאת יותר , מאשר מקרים סטטיסטיים , הכרחיים , יום יומיים ….ההגיינה הציבורית , הרבה יותר רגישה לכך , מאשר הטיה או משוא פנים אוניברסאלי וטבעי . תודה

  • אל רום  On 31 ביולי 2015 at 20:51

    עו"ד גולדבלט :

    שכחתי להמחיש באופן יותר קונקרטי , למה הכוונה ב- " ננעלה עליו דעתו " ( של השופט ) , ואביא המחשה מתודולוגית כדלקמן :

    נניח ששופט צפה בסרט , נניח ממצלמת אבטחה כלשהיא . בסרט , הנאשם שלפניו , נצפה , רוכש סמים בעליל מאדם אחר , או כל עבירה אחרת לצורך הענין ( מבלי לסבך דברים , אלא מתודולוגית ) .

    אלא , שבסופו של יום , בא כוחו של הנאשם מוכיח לשופט ,שהסרט אינו קביל ( נניח בהתבסס על " הלכת יששכרוב " ) . אם כך :

    אם מושא כתב האישום ,היה עסקת סמים , ברור שניתן היה לטעון , שדעתו של השופט נעולה עליו לכאורה , שכן , הוא ראה , במו עיניו , בסרט וידאו כלשהוא , את הנאשם שלפניו , רוכש סמים . אלא שהסרט לא קביל , ואין לבסס עליו אשמה .

    עכשיו , יצטרך הוא ( השופט ) לבסס אשמה , או לזכות , כאשר הסרט " יושב " מן הסתם , חזק מאוד במוחו . כאן אכן , ניתן היה לכאורה לטעון , שדעתו " נעולה " , באשר , כיצד אפשר להשתחרר מסרט דנן , המוכיח בוודאות עסקת סמים , וגם לקבוע בסופו של יום , שהנאשם כפי טענתו ,חף מפשע .

    אלא , שאתה צודק במובן יותר ממסוים בפוסט , שהרי :

    גם במקרים דנן , יכול שופט לשפוט ולזכות , או לפסול ראיה , שהרי זוהי מהותה של הלכת יששכרוב , הנה מתוך : תפ ( רח ) 29442-12-12 , מדינת ישראל נ' איליה זיטומירסקי , כך :

    " האם יש בעריכת החיפוש שלא כחוק כדי לפסול את ראיית הסמים שהתקבלה בחיפוש? כאשר אני מאזנת בין האינטרסים העומדים על הכף בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, הגעתי למסקנה כי התשובה על כך היא בחיוב. הסמים נמצאו בחיפוש לא חוקי. אלמלא החיפוש הסמים לא היו נתפסים. מדובר בכמות לא גדולה של סמים לצריכה עצמית ומכאן כי הפגיעה באינטרס הציבורי אינה גדולה. לאור האמור, אני פוסלת את ראיית הסמים, אשר התקבלה בחיפוש שנערך שלא כחוק. "

    למרות שבקייס דנן , לא היה ספק לגבי הימצאות הסמים על הנאשם , הרי הם , כראיה , נפסלו , אבל השופטת , ידעה לשפוט ולפסול הראיות , בקור רוח , למרות היחשפות לראיה החפצית פיסית המפלילה בעליל .

    אם כך , למרות שדעתה הייתה צריכה להיות : " נעולה " עליה , הרי היא לא נתנה לראיה " לבלבל " אותה , ואם כך :

    יטען הטוען , מה לי ולסתם היכרות ? יש יותר ממידה של צדק בטיעון זה , אבל , תקצר היריעה באמת . תודה

  • גולדבלט משה  On 1 באוגוסט 2015 at 3:09

    לצערי יש בדוגמאות שלך עירוב של נושאים שונים. גילוי דעה קדומה בהליך שיפוטי[הנעלות] היא מקרה פרטי של פסלות מסיבות שנוצרות בהליך עצמו וזה לא שייך לקבלת ראיות לא כשרות שאצלנו היחשפות להן אינה גורמת פסלות.
    הרשימה שלי מתמקדת בעילת פסלות של יחסי קרבה עורך דין שופט

    • אל רום  On 1 באוגוסט 2015 at 10:25

      עו"ד גולדבלט , אין לך מה להצטער , על זה בדיוק עניתי לך :

      שהיכרות או יחסי קרבה , הם הרבה פחות משמעותיים מבחינתהינעלות השופט , מאשר עינינים אחרים שוטפים בשפיטה , שהרי אתה עצמך תהית בדבר . ואכן :

      הסברתי לך , שיש לשרבב כאן גם עיניני הגיינה ציבורית ומראית עין ( בכל הנוגע להיכרויות ) . שהרי בכל מקרה , דנים אנו תמיד בתופעה של הפרדה בין רגש לשכל ואובייקטיביזציה של השופט .

      תודה

  • אפא  On 6 ביוני 2017 at 15:29

    הגיע הזמן שלשכת עורכי הדין תתפצל ל-500 ארגונים שונים, וארגון השופטים ל-100 ארגונים ותהיינה הרבה יותר מפלגות בכנסת והרבה יותר שקיפות לגבי השופטים. עד היום אני לא יודעת מה שם הנעורים של כבוד השופטת סיוון ז"ל וזה מוסיף לסקרן אותי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s