אחריות עיריית חיפה לתחלואת הסרטן


ראש עיריית חיפה מתנהל  לאחרונה  באופן המצביע על היסטריה מסוימת וניסיון למזער נזקי הפרסום על עירו שבה הסיכוי לחלות בסוגי סרטן מסוימים כנראה גבוה באופן משמעותי  ביחס למקומות אחרים. הפרסומים הללו לא יעשו טוב לחיפה  ובוודאי ירתיעו רבים שתכננו לעבור לגור בה.

כביטוי להיסטריה הוציא מר יהב צווי סגירה פיקטיביים למעשה למפעלים החשודים כמזהמים, צווים  שיבוטלו ללא ספק על ידי בתי המשפט. יונה יהב ,משפטן בהכשרתו, בוודאי  מודע לכך שאי אפשר חוקית לסגור מהיום למחר מפעל על בסיס דו"ח כללי של משרד הבריאות במידה ואותו מפעל פועל על בסיס היתרים חוקיים. מטרתו האמתית של מר יהב, ניתן לשער, היא להדגים באופן רטרואקטיבי כי לא עשה די בעבר בנושא המפעלים המזהמים מאחר ולא יכול היה בעצם לעשות דבר.

ראוי לציין כי מפעלי מפרץ חיפה הם באחריותה המיוחדת של עיריית חיפה שכן היא הנהנית מתשלומי הארנונה של המפעלים. משום מה שטחה המוניציפלי של חיפה כולל את כל המפרץ ואף קריית חיים שאין לה כל קשר פיזי לחיפה היא בגדר שכונה שלה. בדרך זו הוכללו רוב מפעלי המפרץ המזהמים בשטח השיפוט של עיריית חיפה.

אני מניח שלא רק יונה יהב עתיד לשלוף ולירות מהמותן ולטעון לחפות. אין לי ספק שכבר מתאספים חולי סרטן ממחוז חיפה ובוחנים את האפשרות לתביעת נזיקין. הייתי מציע להם ללמוד היטב את פסקי הדין הנוגעים לצוללני השייטת ולדייגי הקישון, בטרם יגישו תביעה נחפזת ובלתי מבוססת.

תחום נזקי הגוף אינו מתאים מטבעו לתביעות קבוצתיות ולטעמי הגשת תביעות קבוצתיות שכרכו יחד חולי סרטן מסוגים שונים, גם כאלו שאינם נגרמים עקב חומרים מסרטנים מהסוג הרלוונטי ושנחשפו באופנים שונים, היא מתכון בדוק לתבוסה משפטית. זה בדיוק מה שאירע בתביעות שהזכרתי . למען ההגינות אציין שהוגשו ערעורים על ידי התובעים המאוכזבים ולא אחווה דעה על הסיכוי בערעורים.

מבלי להיכנס לניתוח משפטי מפורט אציין כי יש  לרשות מקומית אחריות עקרונית למפעלים המסכנים את בריאות הציבור והפועלים בתחומה. אחריות זו קיימת מכוח מספר חוקים ואציין לדוגמא את פקודת בריאות העם בה מוגדרת עירייה כ"רשות סניטרית מקומית". מכוח סעיף 53 (ו) לפקודה מוגדר "מפגע" ככל עבודה, חרושת, מלאכה או עסק המזיקים לבריאות הסביבה או המתנהלים באופן המסכן את בריאותם של העובדים בהם"

סעיף 54 לפקודת בריאות העם קובע :

"  (1)  משקיבלה הרשות הסניטרית המקומית כל ידיעה בענין קיום מפגע, הרי אם הוברר לה שקיים מפגע כזה או לפי תלונתו של ממונה על איכות הסביבה, מפקח או מפקח הגנת הסביבה, עליה למסור הודעה לאדם שע"י מעשהו, מחדלו או הרשאתו נוצר או נמשך המפגע…..

           (2)  כן רשאית הרשות הסניטרית המקומית, באותה הודעה או בהודעה אחרת שתימסר לאותו מחזיק, בעל או אדם, לדרוש ממנו לעשות כל הדרוש לשם מניעת הישנותו של המפגע, ואם תמצא לרצוי, תפרט כל עבודות שיש לעשותן לצורך זה, ואם סבורה הרשות הסניטרית המקומית כי המפגע עלול להישנות באותו המקום, יכולה היא למסור אותה הודעה גם אם סולק המפגע באותו זמן."

אלו אינן ההוראות היחידות בחקיקה ויש להזכיר סמכויות הרשות המקומית מכוח חוק רישוי עסקים, חוקי עזר עירוניים ועוד. בקיצור לרשות המקומית ישנה חובה חוקית לדאוג לבריאות תושביה ודי והותר סמכויות חוקיות וסנקציות לשם כך בצד סמכויות משרד הבריאות והפיקוח על העבודה.

כאשר קיימת חובה וקיימת סמכות קיימת גם אחריות בנזיקין בשל אי הפעלת הסמכות ואחריות כזו הוכרה בעבר הן ביחס למדינה והן ביחס לכל רשות ציבורית אחרת. אם עיריית חיפה לא עשתה דבר ביחס למפעלים המזהמים, או שלא פעלה מספיק היא בהחלט עלולה להיתבע בנזיקין על ידי הנפגעים.

בעיית הנפגעים תהיה להוכיח את הקשר הסיבתי ביחס לכל נפגע ונפגע. לא כל סוגי הסרטן נגרמים על ידי זיהום אוויר, אולם אם לדוגמא ניתן יהיה להראות שהמפעלים במפרץ חיפה פלטו שנים רבות חומרים הידועים כמסרטנים, שסיכנו באופן ממשי את בריאות התושבים הרי בכך יונח יסוד ראשון לקשר סיבתי אפשרי.

הבעיה מתעוררת ביחס למידת ולחוזק הקשר הסיבתי. אם למשל יוכל מי שחלה בסרטן הריאה כי הסיכוי שלו לחלות גדל ב20% עקב מגוריו בסמוך למפעלים מזהמים השאלה האם די בכך כדי להכיר ולו חלקית במחלתו כנובעת מהחשיפה הסביבתית, שהרי ניתן לטעון שקיים סיכוי של 80% שהיה חולה במחלה גם אלמלא החשיפה, או שהחשיפה הוסיפה רק תרומה פחותה יחסית לסיכון שלו.

בית המשפט העליון בהלכת "עדן מלול" המפורסמת קבע כעיקרון כי יש להוכיח קשר סיבתי בין גורם סיכון לנזק שהתרחש ברמת וודאות של 51% אולם הותיר אפשרות לסטות מכלל זה במקרים של "הטיה נשנית" דהיינו במקרים שבהם נוצר סיכון קבוע המגביר הסתברות להתרחשות הנזק. אפשרות זו היא עדיין בגדר הערת אגב של בית המשפט העליון ומעניין לראות אם תוטל אחריות על מפעלים מזהמים גם כאשר יוכח שהם תרמו לסיכון התחלואה של ניזוק במידה הפחותה מ50% .

נציג את הבעיה בצורה אחרת. אם יוכח לדוגמא שבאזור חיפה היו צפויים על פי הנתונים הסטטיסטיים הרגילים לחלות 80  איש סרטן ריאה וחלו 100 בגלל הסיכון הסביבתי . כל אחד  מהחולים יוכל לטעון שקיים סיכוי של 20% שאלמלא הזיהום הוא לא היה חולה-האם פגיעה בסיכוי זה מהווה הצדקה לפיצוי? –למיטב ידיעתי השאלה טרם הוכרעה בישראל .

הוכחת הקשר הסיבתי ברמה העובדתית תחייב מחקר סביבתי מעמיק ביחס למזהמים השונים. בדיקות קפדניות של איכות האוויר והחומרים המסרטנים שבו  וכמובן מידת החשיפה הספציפית של כל חולה לסיכון. יתר על כן כל נפגע יצטרך להראות שסוג הסרטן שבו לקה מוכר כנגרם על ידי אותם מסרטנים להם נחשף  ובאופן שנחשף להם. זו לא משימה פשוטה והייתי מציע ללמוד מניסיון העבר בתחום זה. בתי המשפט דורשים רמת הוכחה גבוהה באופן משמעותי מאשר זו הנדרשת בתחומים אחרים.

 השאלה אם ניתן לתבוע בנזיקין בשל מחלה אין לה קשר לחובה לצמצם ככול הניתן את הסיכון לציבור וכאן מן הראוי לבחון היטב כיצד פעלה לדוגמא עיריית חיפה ומה עשתה כדי לצמצם את הסיכון לתושביה-וועדת חקירה ממלכתית נראית בהחלט ככלי ראוי לבחינת הנושא. ועדה כזו תוכל להציג לציבור הרחב את כל הראיות הקיימות בנושא זה ותגלה מה נעשה [אם נעשה] במשך השנים על מנת למנוע את הסיכונים או לצמצמם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 21 באפריל 2015 at 13:31

    תודה על פוסט מענין . אלא שגם אם הסיכוי קטן , הרי הוא שריר וקיים , שבית משפט יקח בחשבון מטעמים של מדיניות שיפוטית , שגם אם : הייתה רשלנות , וגם יוכח אפילו קשר סיבתי הדוק בין העוולה והרשלנות לנזק , עדיין : אין להטיל , בטח שלא בין לילה כפי בקייס הזה , את האחריות על המזיק , שהרי : המשמעות הכלכלית , החברתית , הינה מרחיקת לכת ביותר . אבל , זה נושא שהוא לא נזיקי משפטי מובהק אלא למעשה : כללי , פילוסופי , מוסרי , חברתי , ציבורי , אלא שבתי משפט במקרים מסויימים לוקחים בחשבון שיקולים אלה . ראה למשל : עא (תא ) 18135-02-13 יעקב כשדי נ' הנהלת בתי המשפט , ועוד : תא 64992/07 סיבקוב ואח' נ' משטרת הגבולות . אגב , מה לדעתך הסיכוי שבית משפט יפטור התביעה מחמת שיקולים של מדיניות שיפוטית ?

    תודה

    • גולדבלט משה  On 21 באפריל 2015 at 15:12

      במסלול רגיל-סיכוי אפסי אלא אם יחוקק חוק שמסדיר פיצוי בדרך אחרת וחוק כזה יחוקק אם יגיעו למסקנה שיהיו הרבה תביעות שצפויות להתקבל. אתה צודק ברמה העקרונית שדיני הנזיקין לא בנויים להתמודד עם נזק המוני ולכן אם צפויות הרבה תביעות מוצדקות הסיכוי לחקיקה מגבילה גדל מאד

      • אל רום  On 21 באפריל 2015 at 15:38

        תודה על התגובה עו"ד גולדבלט , אלא שאני התכוונתי לא ממש לנזק המוני , אלא למצב העקרוני בו כל התשלובת הזו של בתי הזיקוק בחיפה , עומדת עשרות שנים , מפרנסת אלפי משפחות , שם גם נמצא הנמל ( חיפה כמובן ) , וישנה פגיעה ביציבות , וודאות , של מצב דברים כלכלי ציבורי שנמשך מזה עשרות שנים , והמדינה והרשויות , בשתיקה אם לאיו , כמובן נתנו לו גושפנקא . האם אפשר להעביר התשלובת בן לילה ? האם היה אפשר להעביר זאת בן לילה ? האם הייתה ברירה אחרת ? כל המדינה ומדינות בכלל מלאות במזהמים : באוכל , באויר , בתוך הקרקע , ואיפה לא ? ואם כך : האם בכל מקום בו צפוי נזק דנן , ואפילו ברמה גבוהה יחסית , ניתן " להוריד " מעל פני הקרקע תעשיות ? באובר נייט ? מדרון חלקלק אבסורדי עשויים לטעון עורכי הדין של המזקקים !! הנה אצטט לך את א. ברק מתוך בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין נ' ראש ממשלת ישראל , שם נדון הקשר החוקתי בין איכות הסביבה לזכויות חוקתיות של הפרט , וכך :

        " אולם, על מנת לבסס פגיעה בחיים ובגוף על העותרת להראות סכנה מוחשית וממשית לחיי האדם או לגופו הטמונה בתיקון לחוק התכנון והבניה. זאת היא לא עשתה. התיקון לחוק מקים מסגרת כללית לקבלת החלטות תכנוניות בדבר תשתיות לאומיות. אין בהוראותיו כדי לפגוע, ככאלה, בחיים או בגוף….. "

        אם כך , ייתכן מצב שבו שופט ( ולא ברורים לי כרגע הסיכויים לגמרי אני חייב להודות ) מחמת מחיר חברתי כלכלי ציבורי ידחה התביעה , הכל בגין מדיניות שיפוטית כוללת הלוקחת בחשבון נזק ערטיאלי אפשרי , לפרטים לא ידועים מראש ( ואפילו מוכח ) כנגד מחיר חברתי ציבורי כלכלי משמעותי הרבה יותר .

        לכך כיוונתי בתגובה . תודה

      • אל רום  On 21 באפריל 2015 at 15:49

        רק ברשותך לחדד הנקודה , ההנחה הינה זו , שבאם התובעים יזכו בתביעה , הרי יש סיכוי שהתשלובת המדוברת , תצטרך " לעבור דירה " , שהרי מעוול לא יוכל להמשיך במעשיו אחרי שנקבעה חבותו בבית משפט , להעביר תשלובת כזו , מושגית וקונקרטית , זה גיים צ'יינז'ר רציני !! תודה

  • גולדבלט משה  On 21 באפריל 2015 at 16:41

    מדובר בשני נושאים שונים. האחד פיצוי נפגעים על מה שקרה בעבר והשני המשך פעילות מפעלים מזהמים. ברור שלא יסגרו מהיום למחר מפעל מזהם בשל ההשלכות הכלכליות והחברתיות מאידך ניתן להפעיל סנקציות ממשיות ודרישות לצמצום הזיהום ופעולות נעשו בחלק מהמפעלים כמו למשל בתי הזיקוק . רק במקרים בהם אין אפשרות לצמצם מהותית את הסיכון [כמו במפעל האסבסט איתנית] יסגרו את המפעל

    • אל רום  On 22 באפריל 2015 at 9:50

      אם כך , הנושאים השונים , הן בלב ליבה של הגדרת המדיניות השיפוטית כפי שטרחתי בתגובותי . השופט עשוי במקרים מסויימים , לא לפסוק פיצויים , על אירוע מן העבר , בשביל למנוע או לייצר או לתחזק מדיניות שיפוטית פרוספקטיבית ,הכל מתוך ראיה כוללת של עינינים : ציבוריים , חברתיים , כלכליים . הנה בפסק הדין הקלאסי : עא 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית , בית שמש :

      " מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו… ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60 [16], בעמ' 1918). חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על-פי שיקולים של מדיניות משפטית השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה. עליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה (ראה: ע"פ 364/78 [17], בעמ' 632). בצדק ציין השופט ויתקון בע"א 559/77 [18], בעמ' 652, כי:
      "השאלה אינה: האם עשה המעביד את הכל, אלא האם הוא עשה כל מה
      שסביר לדרוש מאדם שבאותו מצב, בהתחשב בכל הנסיבות לרבות גודל הסכנה מזה והיעילות והמעשיות שבנקיטת אמצעי מניעה מזה".
      על בית המשפט להציב זה כנגד זה "את התועלת המופקת מן המעשה או המחדל מול המשאבים והאמצעים הדרושים כדי למנוע את הסיכון" (השופט שמגר בע"א 343/74 [10], בעמ' 158). נמצא, כי אמצעי הזהירות הנדרשים אינם גורם קבוע, אלא הם גורם, המשתנה על פי הנסיבות. הם חייבם לעמוד ביחס מתאים לסיכון שנוצר שנוצר. הביטוי "בטוח" כמו הביטוי "מסוכן" הם ביטויים יחסיים, המשתנים בהתאם לאופיו של גורם הסכנה, של הניזוק ושל האמצעים למניעת הסכנה. ביצוע החובה, כמו קיומה, אינו עניין טכני, אלא מהווה "שיקול משפטי" במקבילית הכוחות, המורכבת מהאינטרסים של הצדדים הפוטנציאליים ומצורכי החברה (ראה: ע"א 683/77 [9])."

      אלא שבמקרה זה של הזיהום בחיפה , שיקולים כבדי משקל , עומדים זה כנגד זה , די סבוך , דבר אחד בטוח : יהיה שמח , יהיה קרנבל …… תודה

  • גולדבלט משה  On 22 באפריל 2015 at 11:37

    אני לא מעלה בדעתי שבגלל שיקולי מדיניות כללית יפטרו מזיק שיכול היה לצמצם זיהום באופן דרמטי מאחריות בגלל שיקולים כלכליים-אפשר לפטור משיקולים כאלו כאשר נעשה מה שניתן ובכל זאת קיים זיהום שלא ניתן להימנע ממנו

  • לימבו  On 6 ביוני 2015 at 11:53

    הכותרת מטעה. רשום שם קטגורית כי יש תחלואת סרטן בחיפה (אני מניח שהכוונה הייתה לרשום 'עודפת'). לא בכדי גנזו,— 1 — כך לא עושים סטאטויסטיקה. אין משמעות לחלוקה של סך מקרה הסרטן באוכלוסיה. נניח איר א' עם 10 גני ילדים ו 90 בתי דיור מוגן מול עיר שבה 90 גני ילדים ו 10 בתי דיור מוגן, לפי חישוב של מספר מקרים לחלק לאוכלוסיה, התוצאה ברורה.— 2 —- איני יודע מה יותר מסוכן, פליטה של מפעלים שמרוכזים מחוץ לעיר ומשטר הרוחות הוא כזה שמרחיק את הפליטה מהעיר או… פליטה ממפלטים של מכוניות בגובה של אף תינוק פליטה שלכודה בין בתים, ואכן לפי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, חריגות בזיהום הנמדד ב 2012 בחיפה היו נמוכות מאשר בגוש דן ורוב החריגות יוחסו לפליטה ממכוניות — 3 —- כאשר מבצעים סטאטיסטיקה יש לפלח גם לפי סוגי סרטן, יש שרגישים יותר לאוכל יש שלזיהום ויש שלקרינת שמש….ועוד.. תודה.

    • לימבו  On 6 ביוני 2015 at 11:55

      צריך להיות ' לא בכדי גנזו את הדו"ח'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s