יזמה למען קיפאון מדיני


אבי שליים נמנה על ההיסטוריונים החדשים, אלו שאמצו גישה פוסט ציונית ביקורתית ביותר כלפי מדינת ישראל ומאידך אהדה בלתי מוסתרת לערבים ובמיוחד למיוחסים שבהם. כאיש אוקספורד רוחש שליים אהדה עמוקה למלך חוסיין המנוח, לטוב ליבו, אצילותו, נדיבותו, הדר הליכותיו, נימוסיו המשובחים ואהבת השלום שלו. את הצד הישראלי הוא אוהב הרבה פחות – לא נורא נתגבר. למען האמת ישראלים רבים חיבבו את המלך חוסיין בשל אותן תכונות שייחסו לו ולא רבים עצרו לתהות כיצד הסכים מלך וראש מדינה  לשמש בפועל גם כסוכן של ה.CIA-

לזכותו של שליים ניתן לומר שבדרך כלל אין הוא מעוות את העובדות וכך בביוגרפיה שלו על המלך חוסיין הוא מספר כיצד רכשה ב-1965 ירדן נשק רב ובכלל זה כמות גדולה של  טנקי פטון -M48 מארצות הברית. רכישת הטנקים התאפשרה לאחר שהמלך חוסיין התחייב אישית לישראל ולארצות הברית שהגדה המערבית שהייתה אז בשליטתו תהיה מפורזת למעשה והטנקים לא יעברו את גבול הירדן.

אין חולק שהמלך חוסיין לא רצה להסתבך עם ישראל ערב מלחמת ששת הימים וגם שליין בהגינות רבה מציין כי ישראל עשתה כל מאמץ למנוע ממנו להצטרף למלחמה ואף הייתה מוכנה שיירה ללא תגובה כמה מטחים של כבוד. מטח כזה זכור לי היטב שנחת בשדות המושב שלי בחמישי ביוני 1967. פניית ישראל לשמירה על השקט לא נענתה הואיל והמלך חוסיין העביר ערב המלחמה את הפיקוד על צבאו לגנרל מצרי וכך נשלחו חטיבות השריון שלו לגדה המערבית אגב הפרת כל ההבטחות.

במלחמת ששת הימים הטנקים שהובטח כי לא יחצו את הירדן לחמו בעמק דותן מול טנקי שרמן מיושנים של צה"ל. הקרב היה קשה ונפלו בו לוחמים רבים. דליה רביקוביץ אפילו כתבה שיר על הקרב. גדי וצבי התגלו ככתוב בשיר בהדר גבורתם ובהמשך היתרון האווירי המוחץ  של ישראל חרץ בתוך שלושה ימים את גורל המערכה ולא הרבה טנקים  נותרו למלך מאלו שחצו את הירדן.

למה נזכרתי בקרב הנשכח ההוא? אולי הסיבה לכך שעדיין מספרים לי שמדינה פלשתינאית מפורזת היא המזור לכל בעיותיה של ישראל. מה פירוש הבטחות לפרוז ומה הן שוות בכלל אנו יכולים ללמוד מאותה אפיזודה היסטורית., אבל אין צורך להידרש לעבר הרחוק, הסכם אוסלו כלל סעיפי פרוז שיושמו כידוע בקפדנות ברצועת עזה. היום מועלית שוב הדרישה לפרוז אבל גם אנחנו כבר לא מקבלים אותה ברצינות.

הקרבות ליד גדר הגבול בגולן בין משטר אסאד לקבוצות מורדים אסלאמיות מעלים גם הם זיכרונות, לא נושנים מדי, של קריאות התקיפות ל"העזה מדינית" וליזמה  במו"מ עם סוריה על מנת להגיע להסכם שלום נוס [תוך פרוז הגולן כמובן] שיגרום ליציאת סוריה מהציר המאיים איראן –חיזבאללה. אגב בין מי שהטיפו למו"מ עם סוריה היו שטענו שממילא עם הפלשתינאים אי אפשר להתקדם לכן עדיף לדבר עם אסד.

כעת שוחרי השלום הבלתי נלאים לא מפסיקים לטרטר לנו כי הואיל והוכח לאחר "צוק איתן" שאין לצה"ל יכולת הרתעה ואין לו יכולת להכריע את האויב יש לצאת ביזמה מדינית נוספת. ולקחת סיכונים למען השלום. לא ברור לי כיצד המסקנה הזו נובעת מהנחות היסוד. ניתן באותה מידה של הגיון לטעון שמי שאין לו עדיפות צבאית מוחצת לא יכול להרשות לעצמו סיכונים מיותרים אבל כל הקלישאות האלו דבר אין להן עם המציאות.

אולי לראש הממשלה באמת אין מדיניות אולם ברור שהוא סבור בצדק  שאין לערוך ניסיונות מסוכנים. כל הסדר כרוך בנסיגה עמוקה מאד קרוב לגבולות 67. בצד שכנגד אין אפילו שליט חביב כמו המלך חוסיין שיבטיח בכנות פרוז ולא יקיים את ההבטחה שלא ברצונו, אלא יש סיכוי מצוין שגם אם נחתום על הסכם עם הרשות הפלשתינית, זו תתאדה כשלג ביום שרב בתסריט דומה למה שהתרחש ברצועה ונקבל את עזה גם בקלקיליה . טרם שמעתי ולו הצעה קונקרטית אחת כיצד מתגברים על הבעיה הזאת מלבד חידוש מלא של הכיבוש. לא יהיה קל לכבוש מדינה פלשתינאית ריבונית העולם יהיה כמרקחה.

הואיל ומכל עבר מאיצים בנתניהו שיחדל מהקיפאון ויפצח ביזמה מדינית כלשהי  כדי לשבור את הקיפאון הוא כמעט נשבר ומלמל משהו על "אופק מדיני חדש". אני מקווה שהדברים היו רק מהשפה ולחוץ. לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים אמר קוהלת ואכן יש עת מלחמה ועת שלום אבל קיימת גם הדרך השלישית והיא לא מלחמה ולא שלום, אלא המתנה דרוכה.

מכל מקום גם מי שדוגלים בקיפאון מדיני כמוני מבינים שאי אפשר להגיע לכך על ידי אי עשיית דבר.  בשביל קיפאון צריך לעבוד וזה הזמן לומר שנשמח לשאת ולתת עם כל ממשלה פלשתינית מאוחדת שזוכה ללגיטימציה כללית שנבחרה באופן דמוקרטי ושתמחיש שיש לה מחויבות מלאה לשלום ולהסכמים שנחתמו ולמלחמה בטרור. כמו כן תידרש הממשלה הפלשתינית להוכיח שהיא שולטת בכוח הצבאי היחיד בגדה וברצועה ולא קיים בנמצא שום גורם היכול להוביל להפלתה בדרכים לא דמוקרטיות.

במילים פשוטות לא רק הצהרות כוונות אלא הוכחת מציאות. לא די בקבלת שלושת תנאי הקוורטט אבל קבלתם על ידי ממשלה יחידה בעלת סמכות בלתי מעורערת בגדה וברצועה היא תנאי סביר לתחילת מו"מ. מאחר שלאור הניסיון מדובר בתסריט דמיוני ניתן יהיה להמשיך בקיפאון. אם במקרה טעיתי והתנאים יושגו-אזי יש מקום לנהל מו"מ רציני. ברור לי ששוחרי היזמה המדינית יטענו שאני רק מניח מקלות בגלגלי עגלת השלום – שיהיה.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On 8 בספטמבר 2014 at 13:38

    מדברים על הצעה מצרית להעברת שטחים בסיני לידי הפלסטינים. כנראה עורבא פרח (כלומר אין הצעה מצרית) אבל רעיון ששווה לבחון. בשטח המצומצם של הגדה ורצועת עזה אין די מקום לאוכלוסייה הנוכחית, הגדלה בקצב מסחרר (בעזה), ובוודאי שלא למאות אלפי פליטים פלסטינים שגם להם הכרח למצוא פתרון. בתנאים אלה היכולת של הפלסטינים להתגמש על גושי התנחלויות אינה רבה, וגם היכולת לחילופי שטחים עם ישראל מוגבלת מאד.

    ל-2000 קמ"ר (נניח) במדבר סיני אין כמעט משמעות עבור מצרים הענקית, אפילו מסיני עצמה זה לא חלק משמעותי, אבל מבחינת הפלסטינים משמעותם רבה – כמו רבע מהגדה או 8 פעמים רצועת עזה.

    פיתרון יסודי יותר מחזיר אותנו לתחילת רשימתך – אל מלך ירדן, השולט באוכלוסייה ש-80% ויותר ממנה הם פלסטינים. לא ברורה ההצדקה לקיום ממלכה פלסטינית (בשליטה בדואית) לצד מדינה פלסטינית נוספת בגדה וברצועה. תמיכה במלך ירדן הסימפטי (גם הנוכחי סימפטי) אינה נחלת שליים בלבד אלא היא אבן יסוד של מדיניות ישראל עוד לפני שקמה, וגם של ארה"ב. ייתכן שיש מקום לשקול זאת מחדש.

    • גולדבלט משה  On 8 בספטמבר 2014 at 15:38

      אני אחד מחסידיה של האופציה הירדנית וראיתי בה תמיד מסגרת נכונה יותר להסדר אולם יש לקחת בחשבון שירדן לא תרצה שכן המתח בין החלק הפלשתינאי והבדואי הוא קשה יש גישה שיש לחלק את ירדן לצפון ודרום ולצרף הפלשתינים לחלק הפלשתיני בירדן איני יודע אם זה מעשי או אפשרי

  • Mosheshy  On 8 בספטמבר 2014 at 16:19

    אחחח'.איזו סבבה ציונית. מסדרים את האיזור לפי רצונם. כאן לחתוך, שם לצרף, כאן לספח,שם להעביר. סבבה.

    • מפהק  On 9 בספטמבר 2014 at 6:35

      משאושה, אולי תלך כבר לגור בעזה עם שאר החלאות?

  • zviarzi  On 8 בספטמבר 2014 at 20:26

    ניכר בכותב הפוסט שהוא אינו רוצה לשים מקלות בגלגלים מאחר והוא בטוח שמישהו אחר כבר עושה זאת עבורו.
    אני לא מבין למה לוקחים רק דוגמאות שוליות והופכים אותן לחזות הכל.
    אף אחד לא האמין שמנהיג ערבי יעז לדבר עם ישראל ולכן הבטיחו לעולם ובמיוחד לעם הצמא לשלום שיש על מה לדבר רק שיבואו. בא סאדאת המנהיג המצרי החכם והפך סדרי בראשית והביא להפסקת שפיכות הדמים מול הגדולה והחזקה במדינות ערב.
    מדינת ישראל בתקופות עבר הייתה הרבה יותר חלשה גם כלכלית וגם צבאית. עובדה זו לא מנעה מצבאה לנצח את צבאות מדינות ערב.
    משום מה עובדות אלה שוכחים כל המאוהבים בארץ ישראל השלמה ומוצאים להם כסיבות לאחיזה בשטחים הכבושים את הפחד התהומי מפני הצפוי לצה"ל הגדול והחזק מארגונים קיקיוניים.
    מהי האופציה הירדנית? לנסות לחזור למצב שהיה ונגמר. למה מאוהבים באופציה זאת? כי היא בלתי אפשרית אבל מאפשרת עוד כמה דקות של התרפקות על הכיבוש.

    איני מבין מה היתרון של האופציה הירדנית על האופציה של מדינה פלסטינית?
    הרי ברור לכל שמדינת ירדן וצבאה מהווים מכשול ראשון בפני יבוא ממזרח של האסלאם הפנאטי.
    הרי ברור לכל שמלך ירדן וממשלת ישראל חולקים אינטרסים משותפים בכל הקשור למדינה הפלסטינית אם וכאשר תקום.

    • דודי  On 9 בספטמבר 2014 at 6:48

      בירדן תקום מדינה פלסטינית במוקדם או במאוחר. לא תתכן שליטה מיעוט על רוב לנצח, והפלסטינים הם רוב מנושל ומקופח בירדן. 80%+ מהתושבים, ללא ייצוג ממשי בשלטון.

      • דודי  On 9 בספטמבר 2014 at 6:50

        כלומר תרחיש לא בלתי-אפשרי ייתן לפלסטינים נוכחות ניכרת בשלוש מדינות: באחת יהיו רוב מוצק (ירדן) באחת רוב מוחלט (פלסטין – הגדה ועזה) ובשלישית מיעוט ניכר (ישראל). ממש ניסוי מרתק במדע המדינה ובמדעי החברה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s