עייפה הבובה זהבה ועייף מאד השמאל


ב"הפגנה ההמונית" של השמאל שהתקיימה לרגל ההפוגה במבצע "צוק איתן" נאמה זהבה גלאון לצד דוד גרוסמן הבלתי נמנע והסבירה שמבצע "צוק איתן" היה מיותר לחלוטין ונתן היה להגיע עם החמאס לאותו הסדר [שבעת כתיבת שורות אלו לא הושג] ללא המבצע ומבלי לשלם מחיר של 64 הרוגים.

כאן אקדים ואזכיר שבוודאי ראש הממשלה ושר הביטחון ורוב הממשלה סברו מלכתחילה שהמבצע מיותר ובכלל לא רצו בשום עימות צבאי ברצועה ונגררו אליו על ידי החמאס ללא כל תכנית.

במשך המבצע עקבתי בעניין אחר התבטאויות הגברת גלאון ולהפתעתי הן נראו לי הגיוניות וענייניות  ומבטאות תפיסה פוליטית עקבית. הגם שאני סברתי שיש לבצע חדירה קרקעית עמוקה ולהכריע את החמאס, מאחר שללא הכרעה צבאית לא ניתן לחזק את הרשות הפלשתינאית.

ח"כ גלאון תמכה עקרונית בתגובה ובמהלומה לחמאס מאידך היא התנגדה לכיבוש כולל של הרצועה ולמבצע קרקעי רחב. במקביל היא טענה שיש לנצל את המבצע על מנת לחזק את מעמדו של אבו מאזן.  זה בדיוק מה שהממשלה ניסתה ומנסה לעשות, למרות ביקורת מימין. בצדק טען ח"כ דני דנון שהממשלה בעצם מבצעת את מדיניותה של זהבה גלאון.

תוצאת אימוץ עמדותיה של גלאון הייתה היצמדות משותפת של הממשלה ושל הרשות הפלשתינאית למצרים והצעותיה שתמכו בברור באבו מאזן, הדיפת כל ניסיון להגיע להסכם דו צדדי עם החמאס מהסוג שארצות הברית קטאר וטורקיה ניסו לקדם, והכנסת הרשות לכל מרכיב בהסכם כמו מעברים ומשכורות.

האם היינו מגיעים ישירות עם החמאס להסדרה של חלק מהנושאים, ללא מצרים וללא הרשות? ספק רב! אי אפשר להסדיר את נושא מעבר רפיח ללא מצרים. ניתן היה אמנם לאפשר לקטאר לממן ישירות את החמאס ולשלם משכורות תוך עקיפת הרשות, אך אני מסופק אם לכך התכוונה זהבה גלאון, מאחר וצעד כזה היה ממוטט את שארית סמכותו של אבו מאזן.

רבים טוענים שזה מה שצריך לעשות ונכון לשמר את הפיצול במחנה הפלשתינאי כך שיתקיימו שני מוקדי כוח שיסכלו מראש אופציה של הסדר כולל. כל עוד אין הרשות יכולה לטעון לסמכות על כל העם הפלשתינאי אין לה מנדט להסדר כולל אמתי ומצב זה רצוי לדעתם לישראל. גם מי שתומכים בניסיון להתקדם לפתרון כלשהו עם הרשות כמוני [כוונתי להסדר ביניים ארוך טווח-איני מאמין בהסדר קבע היום!]  חייבים להודות שבגישת הפיצול יש יתרונות לא מבוטלים.

הממשלה לא בחרה בנתיב זה אלא היא בחרה, בחפיפה לעמדת גלאון, לנסות להחליש את מעמדו של החמאס כך שייכנע לתכתיב המצרי שיבטיח מעמד מחוזק של הרשות ברצועת עזה דרך שליטה במעברים ובמשכורות. זו הסיבה שהחמאס מנסה לחמוק מתכתיב זה וזו הסיבה שיש בממשלה מי שמוכנים לוותר על מתווה זה ועל אבו מאזן ולהגיע להבנות מעשיות עם החמאס ללא הסדרה.

כעת, אולי בשל לחץ ההמון השמאלני המוסת והנבער, מספרת לנו זהבה גלאון שהיה עלינו בעצם לחתור למו"מ ישיר עם החמאס והכרה בו על מנת להגיע להסדר ארוך טווח בעזה. גישה זו היא היפוך מוחלט של עמדתה הקודמת. האם היה זה לחץ מפגיני מרצ שגרם לה לשנות את עמדתה הבסיסית?  האם היא לא הבינה מה שהבינו חלק ממנהיגי מרצ במיל' [יוסי בילין וחיים אורון למשל] מאז ומעולם והוא שמפלגתם שופעת דגנרטים החושבים ומדברים בקלישאות והם נטולי שמץ של הבנה פוליטית?

ואולי לא היו הדברים מעולם? ומעולם לא הייתה לח"כ גלאון שום מחשבה מדינית שבחיפזון יתר ייחסתי לה וגם היום מוגזם לצפות ממנה להבנה פוליטית בסיסית ואולי זהבה עייפה ועייף מאד השמאל שנסוג לשיח הזכויות ולהוקעת ישראל וכך הדברים נראים והם יכלו להיראות אחרת ,לגמרי אחרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Simha Nir  On 19 באוגוסט 2014 at 15:55

    משה, עזוב את זהבה, את השמאל ואת הפוליטיקה, והתרכז בשאלת המחיר – 64 חיילים מתים, ואם נקבל את עמדתם של ליברמן-בנט זה יכול לעבור את ה-200.
    ותשווה את זה למספר ההרוגים השנתי הממוצע.
    לשם השוואה: העילה למלחמת לבנון הראשונה הייתה "שלום הגליל" מפני הקטיושות, והיא עלתה לנו בהרוגים ל-200 שנה קדימה, ואפילו יותר.

  • גולדבלט משה  On 19 באוגוסט 2014 at 16:06

    מסרב לדון במספר האבדות-השאלה היא האם נכון מדינית להכריע את החמאס ומה המחיר שנשלם אם נימנע מהכרעה . אם מהלך הכרעת החמאס נכון ואפשרי צבאית יש לשלם את המחיר

    כחייל קרבי במלחמת לבנון הראשונה הצדקתי אתה מלחמה עד לבירות והתנגדתי[למען הגילוי גם מטעם אישי-הישבן שלי היה בסכנה] לכיבוש בירות עצמה כי חשבתי שזה לא נדרש ואש"פ הוכרע כבר במרחב דרום לבנון. שמחתי שגם מבירות הוא פונה במצור ללא כיבוש ואם בכך היינו מסיימים הייתי מצדיק את המלחמה למרות שנגרמו לנו עד לאותו שלב 600 הרוגים!

    • Simha Nir  On 19 באוגוסט 2014 at 19:12

      משה, כאן אנחנו כבר נכנסים לשאלות ערכיות.
      אני לא מתווכח עם המטרות שהממשלה הכריזה עליהן כמטרות המלחמה, כי זה עניין פוליטי, וכידוע לך, אני לא נגרר למגרש הזה.
      המטרה המוצהרת של שלג הייתה למנוע קורבנות בנפש.
      אם לממשלה היו, או ישנן, מטרות אחרות – שתגיד מהן, ומהו המחיר (בדם, בדמים, בהסתבכויות ב"ל, וכו', שהיא מעריכה, וכל אחד מאיתנו יחליט אם זה כדאי – לפי השקפתו.

  • Franz  On 19 באוגוסט 2014 at 16:18

    כותרת מבזה הרי זהבה רחוקה מלהיות בובה של מישהו. אתה לעומתה, אספסוף שמוזן מתקשורת משוחדת. אתה יכול עד מחר לבנות קו הגנה לימין- בשורה התחתונה, החמס מעולם לא היה חזק יותר כמו בממשלות נתניהו.

    • גולדבלט משה  On 19 באוגוסט 2014 at 18:08

      ואתה דוגמה מצוינת לאווילות "שמאלנית"-אם אתה לא רוצה חמאס חזק אתה צריך לתמוך בהכרעה צבאית או בסגר טוטלי שיגרום לו לכרוע על ברכיו-לא במו"מ אתו

      • Franz  On 20 באוגוסט 2014 at 1:11

        כן, כבר ראינו איך החמאס מתמוטט פעם אחרי פעם.

  • רובי  On 19 באוגוסט 2014 at 21:00

    איפה ומתי אמרה גלאון שצריך לנהל מו"מ ישיר עם חמאס? אפשר קישור בבקשה? תודה רבה

    • גולדבלט משה  On 20 באוגוסט 2014 at 1:52

      נכון-הביטוי ישיר הוא לא לגמרי מדויק אם כי לדידי מה שמתחולל עכשיו הוא בעצם מו"מ ישיר כי מהצד שכנגד מי שמנהל אותו הוא החמאס. היא אמרה שאפשר היה להגיע לפני המבצע להסדר שעל הפרק=עם מי היה צריך לשאת ולתת על כך? עם אבו מאזן. מה בדיוק היינו צריכים לומר לו? שלם משכורות כל פעילי החמאס כדי שהם לא יירו על ישראל? פתח את מעברי רפיח שאינם ברשותך? בנה להם נמל? אמרת הסדרה בעזה אמרת מו"מ עם חמאס והטכניקה לא חשובה ומוטב שלא לרמות את עצמך ואת התומכים שלך בעניין הזה וכדאי גם לא להיתמם

      • zviarzi  On 20 באוגוסט 2014 at 7:11

        כל המדיניות שלנו מתנהלת בכאילו כזה לא מדויק. לאף אחד זה לא כל כך אכפת. חבל רק שאחרי האופוריה נשארות מאחור משפחות אומללות.
        מציאת הפתרון מחייבת הגדרה מדויקת מאוד מאוד של הבעיה.
        קיסינג'ר כדוגמא הצליח להציב בפני ההנהגה הישראלית מצג אמתי של הבעיה ולראיה הגיע סאדאת והארץ שקטה עוד מעט קט ארבעים שנה

      • רובי  On 20 באוגוסט 2014 at 8:23

        בהחלט, עכשיו מתקיים מו"מ ישיר ולזה בדיוק גלאון מתנגדת.
        למיטב הבנתי, הפוסט כוזב: גלאון לא שינתה את עמדתה, בשום מקום היא לא אמרה "עלינו בעצם לחתור למו"מ ישיר עם החמאס והכרה בו", ואתה משמיץ אותה לחינם.

  • zviarzi  On 19 באוגוסט 2014 at 22:36

    גולדבלט משה ברגע שדברת בהכללה על דגנרטים חשפת את האמת העירומה. לא בדיון ענייני רצונך.
    במסווה אתה מתגנב, כאחרון המתלהמים שככל שעמדתם חלשה יותר כך גובר הקול הבוקע מגרונם, וזורק רפש לביצה העכורה כבר ממילא.
    לגופו של עניין, לעניות דעתי, עמדת גלאון הראשונה נבעה מראייה מדינית נכונה. יתכן שלאור האסון אליו מוליך אותנו ביבי ובמטרה למנוע שפיכות דמים נוספת וחסרת תועלת זהבה גלאון נאלצה לצדד במסלול שהוא בחזקת הרע במיעוטו. הסדרה ארוכת טווח.

  • גולדבלט משה  On 20 באוגוסט 2014 at 1:55

    זה הבל הבלים-אי אפשר להגיע לחיזוק אבו מאזן בלי לרסק את החמאס-אלו עובדות היסוד של הסכסוך ומי שלא מצלי להבין זאת ומתעסק בכל מה שמסביב מוטב שלא יתעסק במדיניות. ההנחה שאפשר להחליש אותו מאד באש מרחוק לא עובדת

  • גולדבלט משה  On 20 באוגוסט 2014 at 4:16

    לאור התגובות ועל מנת להדגים את טענותיי להלן קישור למאמרו של אליקים העצני המזהיר מפני המלכודת של חיסול החמאס לטובת אבו מאזן כפי שזו נתפסת בעיניו ומזהיר מפני שמאל לוחמני הפועל בדיוק למטרה זו. העצני קורא נכון את המפה המדינית אבל הוא לא לוקח בחשבון את היכולת המופלאה של השמאל להביס את עצמו במהלכים סותרים בגלל אנינות נפש מדומה
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-95312-00.html

  • zviarzi  On 20 באוגוסט 2014 at 6:58

    השמאל מביס את עצמו? מי מביס אותו?
    הימין כבר מנווט את האנייה זמן רב ללא כל הפרעה. במקום לגן עדן המובטח – בתחילת המסע – הביא אותנו הקברניט לפתחו של הגיהינום.
    בלי קשר לימין או לשמאל וגם לא לזהבה גלאון האם לדעת מישהו שכאן לא חזרנו פעם אחרי פעם אחרי הפתרון הרטורי/פומפוזי המושלם בפתיחת הסיבוב ואל מפח הנפש שבסיומו הצפוי. זה אמור להיות מצב אידיאלי עבור מנהיג אמתי. הרי כל שינוי לא יכול להביא להרעת המצב אבל יש בו סיכוי להטבה.

    • גולדבלט משה  On 20 באוגוסט 2014 at 8:39

      זה שהימין בהגה רק מוכיח שהשמאל מביס את עצמו. שמאל רציני היה מבהיר א. שהרשות הפשתינאית היא הכותבת להסדר ולכן צריך למחוץ כל גוף הפועל מחוץ לה או מאיים עליה. ב. שגם עם הרשות הפלשתינית מטעמים הקשורים בה ומטעמי המצב הלא יציב באזור בכלל לא ניתן לדבר על הסכם קבע אלא על הסדר ביניים לטווח משמעותי שיכלול אוטונומיה רחבה מאד ,שליטה על כל השטח לרבות הרצועה וסידורי ביטחון הכרחיים. זו תכנית עבודה לכמה וכמה שנים

      • zviarzi  On 20 באוגוסט 2014 at 12:03

        אחלק התייחסותי לשניים:
        א. אני מסכים שאין לנו שמאל. יש לנו רסיסים המכנים עצמם שמאל. כל רסיס נושא את הדגל היחודי שלו ומונע את איחוד מחנה השמאל. אלה אינם שמאל אלא סמול=SMALL
        ב. איני מבין למה אנחנו מתעקשים לשוב ולדשדש באותה הביצה החמוצה מדם.
        מה ההבדל בין הסדר לטווח ארוך לבין הסדר קבע?

        בכאילו הסדר לטווח ארוך מצדדים כל אלה שמתכוונים לשמר את הכיבוש לזמן ארוך בתקוה שהאויבים יאכלו את הלוקש, והם לא.
        אין חצי הריון. דפקת שילמת. הגיע הזמן להתפכח מהחלום המשיחי על שלטון "כיבוש נאור" על כל שטחי ארץ ישראל השלמה. המצב הנוכחי הוא העמקת הביתור של החברה הישראלית לצורך העלאת קרבנה על מזבח החלום המשיחי. החזרנו את הקרבת הדם למולך.

        אני עוד זוכר שגם אני האמנתי לקלישאה "יש על מה לדבר רק שיבואו". עד שבא…..
        בנו גם על שלא יבואו וגם שננצח בקלי קלות בכל המלחמות. תוצאות מלחמת "יום כיפור" הביאו להסרת הלוט מעל האמת שמתחת לכתובת ובהמשך להגעה לירושלים של המנהיג שהיה לגדולה והחזקה באויבים במזרח התיכון. הנשיא סאדאת. אבל זה כבר חורג מתחומי הפוסט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s