אובמה נוטש את השמאל


להבדיל מכותבים אחרים ב"הארץ" עמירה הס אינה מעוררת בי רוגז מיוחד. השלמתי עם העובדה שהיא החליפה צד, אם בכלל בתור קומוניסטית ופעילת שמאל רדיקלי היא הייתה אי פעם שייכת לצד שלנו.

. מכל מקום- הבנתה של הס את ישראל, מגמותיה ושאיפותיה ביחס לפלשתינאים הופכים אותה למי שרצוי לקראו למרות שלעתים קשה להתגבר על ההסתייגות והכעסים.

רשימתה האחרונה של הס בקשה דחופה לפלסטינים הוא דוגמא להבנה פוליטית ותובנות מעניינות. הס פונה למשלחת הפלסטינית בקהיר וקובעת שהם יכולים לוותר על כל דרישה לנמל ושדה תעופה וקשר לעולם, למעט מעבר חופשי של האוכלוסייה בין הגדה לרצועת עזה.

היא מודעת להתנגדות ישראל  "בעיני הממסד הישראלי, פרשניו ורוב הציבור הישראלי, הדרישה לקשר כזה בין הרצועה לגדה היא "מופרכת". במלה זו מגולמת כל השחצנות הכוחנית של ישראל. מצרים חוששת, בצדק, מכוונת ישראל לדחוף אליה את הרצועה ותושביה ובעיותיה. נצלו את החשש הזה. היום אי אפשר להסתיר שזה מה שישראל חתרה לעשות מאז 1990: להפריד, ליצור מובלעות פלסטיניות, לנתק ביניהן, לגרום לרצועה להיהפך לישות פוליטית נפרדת."

מה שהס אינה מעלה כלל בדעתה היא האפשרות שאולי שתי ההנהגות זו של החמאס ברצועה  וזו של הרשות בגדה אינן מעוניינות גם הן במעבר חופשי בין הגדה לרצועה ושואפות לנתק כל עוד אין אף אחת מהן יכולה לשלוט בשטח הנשלט על ידי הנהגה היריבה.

אולם הנקודה החשובה היא שארצות הברית, לאחר כישלון מאמציו של קרי ולאחר מבצע "צוק איתן"  בעצמה אינה מאמינה יותר באחדות שבין רצועת עזה לגדה המערבית ובפתרון המדינה הפלשתינאית ומי שהקשיב לדבריו של אובמה יכול  אולי לזהות  שינוי דרמטי במדיניות האמריקאית.

אובמה מציין שעל עזה להיפתח לעולם ואינו מזכיר את הקשר עם מצרים או עם הגדה. הוא טוען שהרשות הפלשתינאית נחלשה ובעצם טען שהנהגתה אינה נהנית מאמון של העם הפלשתינאי ובמילים אחרות מי שסבור שהרשות תתחזק כי כעת היא זוכה להשפעה בעזה בוודאי אינו משקף את דעתו של אובמה.

אם אני קורא נכון את הדברים אובמה אומר לחמאס שאם יחדל ממדיניות הטרור שלו הוא יזכה למדינה פלשתינאית ברצועה עם קשר לעולם ושגשוג כלכלי ואזי ייפתחו בפניו גם אפשרויות בגדה שתושביה מאוכזבים מהרשות הפלשתינאית. משמעות הדברים היא שאובמה זונח את פתרון שתי המדינות לפחות בעתיד הנראה לעין ומשלים עם הפיצול במחנה הפלשתינאי. אובמה גם אינו שש בכלל לחזק את מצרים או את אבו מאזן ואינו רומז אפילו בכיוון זה.

במילים פשוטות ייתכן שהשמאל הישראלי צריך לבחור בין אובמה והחמאס לבין אבו מאזן וכל מפת הדרכים ששמשה אותו עד כה אינה רלוונטית יותר. במצב דברים זה ייתכן שזהבה גלאון קרובה בהרבה לבנימין נתניהו ונפתלי בנט עשוי להתגלות כחסיד נלהב של אובמה.

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 7 באוגוסט 2014 at 18:54

    אובמה הוא נשיא של המעצמה ארה"ב. אחרי שישראל העליבה את מזכיר המדינה ורמזה אפילו שהוא עצמו בוגד בישראל לא נותר לו אלא להשאיר אותנו להתבשל קצת במיץ של עצמנו.
    מי שבונה על ההתקררות של אובמה ועל החולשה של אבו מאזן למימוש חלומותיו הרטובים על השליטה הישראלית במצב כדאי לו להתעורר לפני שיגלה שהכניס עצמו לשלולית.
    החמאס הוא רעיון שיש להכחידו. הכוח היחיד שיכול לעשות זאת הוא הפלסטינאי הלאומי.
    מי שלא ייתן לאבו מאזן מדינה ימצא עצמו מוקף בחמאס פנאטי.
    "צוק איתן" היה רק קדימון למה שמחכה למי שלא מוכן להודות שהגיע הזמן לא רק להצהיר "שתי מדינות לשני עמים"

  • גולדבלט משה  On 7 באוגוסט 2014 at 19:41

    כן את ההנחה שהפלסטיני הלאומי יחסל את חמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם ניסינו פעם בתנאים עדיפים וזה ממש לא הצליח. הסיכוי לכך היום אפסי.

    • zviarzi  On 7 באוגוסט 2014 at 19:59

      לא הצליח? הצליח בענק. הסית לרצח ורצח גם את רמטכ"ל ששת הימים וגם את הסיכוי
      הרי אם לא היה סיכוי למה לכלכלו ידיהם בדם גדול בעם
      על זה כבר נכתב הרצחת וגם ירשת?

  • mosheshy@walla.com  On 10 באוגוסט 2014 at 5:22

    אין שמאל ישראלי.ו… אובמה ? אובמה מעולם לא היה פרוגרסיבי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s