תגובה מידתית, פתיחת קופסת שימורי אננס ותודה מיוחדת למשפחת שליט


חבר שלח לי קישור לקטע מתוך הסדרה "הבית הלבן" העוסק בתגובה מידתית למעשה טרור-הדיון מאלף למדי וכל מי שינסה ללמוד ממנו על דעתי האישית עושה כן על אחריותו בלבד:

באותו הקשר-הטירוף שאחז בנו לשמע הידיעה על חטיפת הקצין אינו מפסיק להדהים אותי. מתברר כי חטיפת חייל שאולי יחזור ואולי הוא בגדר חלל, נתפסת בעיננו כאסון גדול עשרת מונים מפגז מרגמה שהרג חמישה חיילים. במלחמה נהרגים ונפצעים ונופלים בשבי וכך קורה גם לא במלחמה וזו אינה סיבה לסטות מהמטרות. רק חוסר הפרופורציה המוחלט המביא אותנו בכל פעם לשלם מחירים מטורפים כפדיון שבויים, הוא ההופך שבי של חייל למפלה אסטרטגית מהמעלה הראשונה.על מנת להימנע ממפלה כזו [מדובר במפלה ודאית כי אנחנו לא מסוגלים לעמוד מול דמעות משפחה שבנה נפל בשבי ] נכון לפתוח במלחמה, להתחיל במבצע צבאי ענק ועוד. כאן מגיעה תודה מיוחדת לנועם ואביבה שליט. אני מסרב לפטור אותם מאחריות לקטל שנגרם גם עקב מאבקם ההרסני לשחרור בנם בכל מחיר.

חטיפת חייל כמוה כהרג חייל עם סיכוי מסוים לראות את הנחטף חוזר חי-הא ותו לא! היא אינה סיבה להרחיב מלחמה או לצמצמה והיא אינה סיבה לפתוח במלחמה או במבצע צבאי אם אין בו צורך או הכרח מסיבות אחרות.

הנושא עצוב אבל אומרים שניתן לצחוק על הכל. בכל פעם שאני רואה את התגובות חסרות הפרופורציה שלנו אני נזכר באותו קטע מצחיק נורא מהספר "שלושה בסירה אחת" שם מנסים השלושה לפתוח פחית שימורי אננס ללא פותחן קופסאות שאבד. השלושה מסיימים בפציעות וחבלות ודעתם כמעט נטרפת עליהם בניסיונות לפתוח את הקופסה המשנה לגמרי את צורתה בעקבות הטיפול הנמרץ אבל מסרבת בעיקשות להיפתח.

זמן מצוין להתחיל לחפש פותחן על מנת לפתוח שער לסיום המשבר הזה. מאחר שכלה ונחרצה מעם הממשלה לא לכבוש את הרצועה ולחסל את שלטון החמאס ראוי למצוא דרך לסיום ללא קשר לחטיפה.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ג.  ביום 2 באוגוסט 2014 בשעה 14:10

    שליט זו הסטוריה,
    המשפחה קלעה לציפיות של מאות אלפים ומאות אלפים השתוקקו למסרים שהגיעו מהמשפחה, והמתנגדים אמרו דברם ברמז, בעקיפין, בהיסוס.
    יש להעביר את הנושא להיסטוריונים ולחוקרי דרכי חשיבה של ההמון של עמים. אולי מנטאליות?

  • ד.ג.  ביום 2 באוגוסט 2014 בשעה 14:25

    דווקא המילה "שבוי" היא לרעת ישראל, זו בדיוק הטענה של הערבים לגבי הרוצחים שיושבים בבתי סוהר בארץ, לדידם הם "בסה"כ נשלחו על ידי המפקדים (אבומזן) לבצע תפקידם ועל כן הם שבויים שיש לשחררם).
    יש לראות בחייל כמי שנחטף על ידי אירגון פשע, ולהעמיד לדין את ראשי האירגון, עד הקודקוד.

  • גולדבלט משה  ביום 2 באוגוסט 2014 בשעה 16:05

    אני מסכים שהמינוח שבוי אינו מתאים משפטית אני משתמש בו להבהיר נקודה צבאית. איני מסכים שמשפחת שליט זו היסטוריה מאחר והשפעת המהלך ההוא[שיש הכרח לחקור אותו ובמיוחד כיצד מומן הקמפיין של המשפחה ומי עמד מאחורי המימון ] נכרת עד היום ובכל השיקולים וההתנהלות.

    • טל  ביום 2 באוגוסט 2014 בשעה 17:49

      דברי המשפחה החדשה שודרו כעת. ודאי הקשבת בעיון.

  • אל רום  ביום 2 באוגוסט 2014 בשעה 17:57

    עו"ד גולדבלט ,

    תודה על הפוסט . בעיקרון , מדינת ישראל , בניתוח המשפטי שלה הסובייקטיבי , אמורה להחשיב לוחמים מן החמאס , או מן עזה , כ- " לוחמים בלתי חוקיים " , הכל מכוחו של – " חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים , תשס"ב 2002 " וההגדרה שם ל – " לוחם בלתי חוקי " ( רצ"ב לינק ) .

    אבל , כל זה סובייקטיבי , הואיל וניתן לטעון לפי " אמנת ג'נבה מיום 12 באוגוסט 1949 בדבר הטיפול בשבויי מלחמה " ( סעיף 2 ) שיש להתיחס אליהם כאל שבוי מלחמה לכל דבר .

    תוכל בלינקים הבאים לראות זאת :

    http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/187m1_001.doc

    יש ללחוץ כדי לגשת אל GC_1949-III.pdf

    http://www.lawyer-lawyer.co.il/lawyers107414.html

    אם תרצה תוכל גם לקרוא את – ע"פ 1221/06 ריאד סעדי עבד אל חמיד עיאד נ' מדינת ישראל , שם עסקינן בלוחם בלתי חוקי .

    תודה

  • xxx  ביום 2 באוגוסט 2014 בשעה 20:27

    הכל נכון למעט האשמת משפחת שליט. הם רצו לראות את בנם חזרה וכך לדעתי היה נוהג כל הורה. ההבדל הוא שבמקרה שלהם הקמפיין היה מוצלח ביותר.
    האשמה הבלעדית והמלאה היא של הממשלה. הם נבחרו כדי לייצג את האינטרסים של המדינה ולא של משפחה בודדת. פסיכוזת המונים שקרתה במקרה שליט היא תוצאה של חוסר בהירות, עקביות, ותקשורת לקויה של מקבלי ההחלטות, אבל בזה ביבי לוקה כבר שנים. למרות שאני חייב לציין שאת המערכה הנוכחית הוא מנהל לדעתי באחריות ובשיקול דעת.

    • גולדבלט משה  ביום 3 באוגוסט 2014 בשעה 2:04

      ביפן ובברית המועצות במלחמת העולם השנייה משפחות של חיילים שנפלו בשבי נחשבו לחרפה ממש והיה להן מזל אם לא נשלחו למחנות או לכלא. היחס לכל מי שנפל חי בידי האויב היה יחס של בוגד שמשפחתו צריכה לשלם את מחיר בגידתו. אני בוודאי לא מציע לאמץ יחס זה אולם אני רחוק מלקבוע שלמשפחות שבויים מותר הכל. גם למשפחת גולדין אין זכות לתבוע שצה"ל יישאר בעזה כל עוד בנה שם מעבר לזכות לדרוש לעשות כל מאמץ אפשרי וסביר להחזירו הביתה

      • ד.ג.  ביום 3 באוגוסט 2014 בשעה 9:38

        ההשוואה ליפן ו/או בריה"מ אינם רלוונטים. וככלל, רצוי להתייחס לגופו של מקרה ללא השוואה.
        כי…..לרןב, אפשר לקחת את ההשוואןת לכוונים שהמשווה כלל לא חשב עליהם מראש והורסים את הטיעון.

כתיבת תגובה