מספיק לברבש


 

הקדשתי די הרבה מחשבה לראיון שנתן מנהל בית החולים איכילוב פרופ' גבי ברבש לעיתון הארץ.  למרות  רצוני לא הצלחתי מטעמים שונים, חלקם אישיים, להביא עצמי לכתוב על הריאיון. בעוד אני חוכך בדעתי הקדימה נעמה כרמי וניתחה באזמל חד את הריאיון ואת מערכת הערכים המעוותת של המרואיין [וגם שלנו למען האמת] המתגלה בו. הכותבת מאבחנת היטב שהכשל המוסרי אינו נוגע לברבש לבדו  אלא, במידה רבה, הוא תוצר של "מדינה המתפרקת מאחריותה לאזרחים, משאירה למנהלי בתי החולים לקושש תרומות אצל אילי ההון ואחר כך להיות מחויבים להם "

על אף שאני מסכים למעשה כמעט עם כל מה שנכתב ברשימתה  של כרמי, אני מודה שקיים בי היסוס קל הנובע מכך שלהכרתי המדינה אינה סתם מתפרקת מאחריותה אלא שבפועל סדר העדיפויות האמתי שלה מעוות ומושחת. ברבש הוא לא הדמות הראשית בסיפור ההשחתה. זו מתחילה הרבה קודם לכן בעת שהתורמים הדגולים השיגו את הונם. איני יכול שלא לחשוב, לדוגמא, על ההטבות העצומות שקיבלו האחים עופר במיסוי, באי גביית תמלוגים מכי"ל [כעת אם ייגבו תמלוגים נוספים הם  מאיימים בפיטורי עובדים] בזיהומים סביבתיים קשים שאיש לא עיכב בידם לחולל ועוד.

בסופו של התהליך הזה המדינה מתפרקת לא רק מחובותיה כלפי האזרחים אלא גם מנכסיה ואלו עוברים לאחים עופר ולטייקונים  נוספים ואלו מצדם בערוב ימיהם מנציחים את זכרם ופועלם בדמות מגדלי אשפוז ומוסדות דומים למען יכירו להם תודה גם הדורות הבאים ולמען יחריש הדור הנוכחי ולא ימחה על הטבות יתר. היחס הרפאי המועדף שקיבלו סמי עופר או תד אריסון הוא באמת הכסף הקטן בסיפור הזה.

מי שזוכר את הסרט הנפלא צ'יינהטאון  של פולנסקי נזכר בוודאי בסצנה בו שואל הבלש גיטיס את איל הון הנבל – הקשיש נוח קרוס לסיבת מעשיו הנפשעים  מה תשיג הוא שואל שעדיין אין לך "העתיד  מר גיטיס" משיב הנבל "העתיד" . אכן אותו הנבל מציין קודם לכן בפני הבלש שהוא איש מכובד בהחלט, מאחר ו"פוליטיקאים זונות ובניינים כולם נעשים מכובדים אם הם שורדים מספיק זמן".

אולי התורמים הדגולים צודקים -הם מפקיעים מאתנו גם את העתיד. בעוד מספר שנים לא נזכור בכלל כיצד הושג הממון שאפשר את התרומות ומגדלי האשפוז המפוארים לא ייזקקו לזמן רב על מנת להפוך למכובדים ולעטר את התורמים בתהילת נצח.

מכל מקום גבי ברבש שרק זכה לצקת מים על ידי אילי ההון [ואגב כך, כך נטען, לקושש כמה טובות הנאה לעצמו להשלמת הפנסיה הדלה] ראוי ליותר ואני מציע שהשפה העברית תזכה לעוד פועל שימושי -"לברבש" שמשמעותו הצדקת פעולות מפוקפקות בתועלת הכללית שנטען שהן מביאות. מכאן כבר אפשר לגזור את כל ההטיות הלשוניות הנדרשות.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 5 ביוני 2014 at 13:03

    לא המדינה מתפרקת מחובותיה אלא כל אחד ואחד מאתנו.
    השחיתות התחילה כאשר מי שקיבל פתק עשה בו שימוש. ההתפרקות מאחריות התחילה כאשר האמנו לכל מילה של בעל שררה. האסון התחיל כאשר רחקנו מהפוליטיקה כאילו היא אינה שלנו. הותרנו את ניהול חיינו לפוליטיקאים – "מנתחים למיניהם" ידעו למשל על מעלליו של השר קצב אבל מלאו פיהם מים, עד שהפך ליהלום שבכתר – ועכשיו אנחנו מייללים. .
    איני מכיר את נעמה כרמי אישית, אבל במעשיה כפי שאני חווה במרשתת היא מייצגת עבורי את המכרסמים היעילים ביותר של הרקמה הקושרת בין הפרטים לעשותם לאזרחים.
    הסיכוי האחרון שנותר לנו הוא אחדות דעים באשר לזכותו של כל אחד וכל אחת לחיות באושר במדינת ישראל. לצערי ה"מנתחים למיניהם" (דוגמת נעמה כרמי) לא עושים להרחקת נגעים ולאיחוי שסעים אלא להאדרת ניגודים ולהעצמת שסעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s