עם מותה של קברנית השמאל הציוני


ב1984, קודם לבחירות, ארגן ידידי עורך הדין אדם פיש, חסיד של שולמית אלוני, חוג בית בהשתתפותה. חברנו המשותף [ ולימים שותפי למשרד ] עו"ד בני שטרס ז"ל שכנע אותי ללכת למפגש. כאיש העבודה בני לא אהד את הגב' אלוני ורצה להציג לה אי אלו שאלות מביכות. השתכנעתי ללכת – למען הגילוי הנאות אציין שידעתי שלכנס שמארגן אדם יתייצבו בוודאי כמה מיפיפיות העיר ובאותם ימים סדר העדיפויות שלי היה שונה במקצת.

מיד כשסיימה אלוני את דבריה קם בני וביקש להציג שאלה. ב1977, שאל, כאשר הגישה אגודת ישראל הצעת אי אמון בממשלת רבין, על רקע נחיתת מטוסי ה-15 F בשבת תמכה מרצ בראשותך בהצעת אי האמון. הצטרפותך להצעת אי האמון של החרדים  החלה לגלגל את כדור השלג שהוביל לאובדן שלטון השמאל- כיצד את מסבירה היום את הצבעתך?

שולמית אלוני לא אהבה את השאלה ובכעס רב ניפקה הסבר כלשהו שלא שכנע אותנו, מאחר והיינו בטוחים שממילא הסיבה להצבעתה הייתה חברותה העמוקה עם שמעון פרס, שרצה בהפלת ממשלת רבין, כחלק מחתירתו נגדו. פרס ואלוני היו חברים ותיקים עוד מימי בן שמן ואלומות והמניע האישי תמיד היה מניע מספיק בפוליטיקה הישראלית.

אותי עניין דבר אחר, היה לי ברור שאם בכלל יש לגוש השמאל לאחר הבחירות, סיכוי להרכיב ממשלה, סיכוי זה כרוך בהסכם עם החרדים. כיצד ניתן להשיג תמיכת החרדים בממשלה שבה תשתתף שולמית אלוני האויבת המוצהרת ביותר שלהם? זו ממש לא בעיה נשפה אלוני בבוז, מה שמעניין את החרדים זה כסף ואת זה אני מוכנה שפרס ייתן להם. אני מבין אמרתי- כל עוד מישהו אחר עושה את העבודה המלוכלכת הכל בסדר.

אחר השאלות האלו לא היינו אהודים במיוחד בחוג הבית של אדם והסתלקנו משם די מהר. ב-1984 הוברר שהחרדים לא מעוניינים רק בכסף והשתתפות בממשלה עם שולמית אלוני היא בעיה קשה עבורם. מזלו של שמעון פרס ב1984 היה ששני חברים שלו [עזר ויצמן ויגאל הורוביץ] סיפקו לו גוש חוסם וכפו ממשלת אחדות עם רוטציה. לו היה רבין עומד ב-84 בראש מפלגת העבודה סביר יותר שיצחק שמיר היה מרכיב את הממשלה.

שולמית אלוני לא הרבתה בכלל לדבר באותן שנים על שלום וגם לא על בעיות העוני ואי השוויון. משנתה הרעיונית התמקדה בזכויות האדם ואזרח ובמאבק בכפייה הדתית. קשה לצפות ממי שחיה שנים רבות בכפר שמריהו שנושאים חברתיים יעסיקו אותה. איני כופר כלל בכך שהיא דגלה במדינת רווחה ובחתירה לשלום, שהרי הייתה יוצאת מפא"י ופרשה רק בשל העובדה שגולדה מאיר לא רצתה אותה במפלגת העבודה. למרות זאת הפערים החברתיים היו תמיד במקום משני אצלה, אולי מפני שלא רואים הרבה עניים מרודים בכפר שמריהו.

 אלוני היא האחראית העיקרית לכך ששיח זכויות האדם והשיח האנטי חרדי הפכו לתפריט העיקרי של השמאל-מרכז. כל עוד עסקה בכך במסגרת תנועת העבודה, היה בפעילותה כדי להוסיף רובד חשוב על רקע אידיאולוגיה של חברה מגויסת. כאשר שיח הזכויות הפך לשיח העיקרי בשמאל חלה הקריסה הגדולה במעמדו.

  לאחר פרישתה מהפוליטיקה החלה אלוני לעסוק בהתלהבות בהוקעת פשעי ישראל וצה"ל בשטחים ולמעשה אמצה בהתבטאויותיה משנה פוסט ציונית ואפילו אנטי ציונית. היה זה המשך טבעי להתמקדות בלבדית בשיח זכויות האדם תוך זניחת כל היבט אחר של החיים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים. אלוני גם מעולם לא הבינה כיצד קידמה למעשה את השיח הנאו ליברלי ואת תהליכי ההפרטה הכלכלית.

שולמית אלוני היא הסיבה העיקרי לכך שאיש אינו מצפה ממפלגת מרצ היום להציג משנה סדורה בתחומי הכלכלה והחברה. התנהלותה של אלוני לאחר פרישתה מהפוליטיקה סייעה לבסס את החשד המלווה את המפלגה שיסדה-מרצ , חשד לפיו עמדותיה האמתיות הן פוסט ציוניות מובהקות ורק מטעמים טקטיים אין עמדות אלו נחשפות לציבור הרחב.

כדמות פוליטית אלוני אבדה את  השפעתה המועטה לפני שנים רבות. מבחינה רעיונית עד עצם היום השמאל לא התאושש  מהנזקים שנגרמו לו בשל דרכה. רבים מהסופדים לה, שאף הם אבדו כל השפעה, חתרו תחתיה באופן נמרץ בהיותה מנהיגת מרצ ולא למותר להזכיר בהקשר זה את יוסי שריד. תנוח בשלום על משכבה, הכנסים הבאים שידונו בשיקום השמאל הציוני יתקיימו בלעדיה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 26 בינואר 2014 at 10:52

    תודה על הפוסט המרתק .הפוסט מהווה רשומה אותנטית ביותר בקשר לשקיעת השמאל במדינת ישראל . הבעיה היא שהפוסט עוסק במסובבים במקרה הממעיט , וסיבות שטח במקרה הטוב , הכל תוך התעלמות מסיבות עומק ומיכנזימים עמוקים .

    השמאל מכללא רואה באדם תכלית ולא אמצעי , הימין מכללא רואה באדם אמצעי לקיום תכליות חיצוניות לקיומו ( אלוהים , דת , קדושה , קרקע , מפלגה , לאום וכו….. ) .

    ככזה הרואה באדם תכלית ( השמאל ) הרי שברגעי השבר של אומה , הוא יחשד במהירות כישות חתרנית ובוגדנית . הסכמי אוסלו , ואינתיפאדת אל אקצה ,הנסיגות מלבנון והמלחמה לאחר מכן ,הנסיגה מעזה והרקטות בתכוף , עליית הג'יהאד האיסלאמי באזור ובעולם מכללא , יצרו אוירה קשה בציבור כי : ויתורים , רצון טוב , חתירה לשלום , מובילים רק לעוד אלימות וערעור הביטחון .

    זה בתורו יצר שיח מתלהם וקיצוני מצד הימין , והאשמה בבוגדנות את השמאל . השמאל נכנס למגננה קשה ונואשת , והקצין בתורו , ועוד – עצם המצב נתן לימין לגיטימציה לגישה כוחנית מוגברת כלפי האוייב מכללא , וזה הביא לתגובת נגד קשה של השמאל על כרסום מועצם בזכויות אדם .

    השיח הפך להיות קיצוני ומתלהם .

    אבל , יש לשים לב – זכויות רבות היו לשמאל – זכויות מיסדים , זכויות חלוציות , והקרבה אישית בשירות הצבאי ( יחידות עילית וקצונה ) . היום , הסו קולד – הימין החדש , מילא בהדרגה את מקום השמאל הקלאסי ביחידות העילית והקצונה ( סתם חילונים , כיפות סרוגות , אחים של בנט וכו….. ) , וגם לגיטימציה זו נאבדה לשמאל .

    זהו מבט יותר מעמיק , לזרמים העמוקים יותר בסאגה המדהימה הזו .

    תודה ….

  • nachum  On 26 בינואר 2014 at 11:02

    even you ignore here relation to natesh-zarfati. why?

  • zviarzi  On 26 בינואר 2014 at 12:19

    קברנית השמאל הציוני??????????
    השנאה מעוורת עיני חכמים
    שולמית אלוני הייתה מהראשונים שיצאו להגנת האדם הקטן אל מול השלטון ומערכות כוחניות אחרות. זה שמאל.
    תמיכתה (אם בכלל נכונה הטענה) בשימון אל מול רבין עושה אותה ללא ציונית?
    הבלבול המכוון בין "ימין" שוחר ארץ חמדת אבות לבין מקימי המדינה שעשו בפועל למימוש ה"לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אפשר אמיתות נוספות שאין להם קשר למציאות.

    • גולדבלט משה  On 26 בינואר 2014 at 13:58

      כדאי לך פשוט להתחיל ללמוד מה זה שמאל. שמאל משמעו בעלות ציבורית על תחומי יסוד בכלכלה,בוודאי על אוצרות טבע ומפעלי תשתית. שמאל משמעו חלוקה מחדש של ההכנסה הלאומית באמצעות מיסוי. שמאל משמעו מדינת רווחה על כל מרכיבי מושג זה. מי שטוען כמוך שזכויות אדם זה שמאל מוכיח בדיוק את התזה של הרשימה שלי.זכויות אדם כפרט מעולם לא אפיינו דווקא את הששמאל אלא את התנועה הליברלית ואת אלו המנתגדים לכל מעורבות של המדינה בחיי הפרט

      • אל רום  On 26 בינואר 2014 at 14:21

        הבעיה מר גולדבלט , שהווקטורים שאתה מציין , מאפיינים גם ימין , וגם שמאל . סיפור הגז וועדת שישינסקי לאחרונה , כאשר הליכוד בשלטון , יותר מממחישים זאת . כחלון והסו קולד רפורמות , מהפיכות בתקשורת , גם מוכיחים זאת .

        עדיין אפשר לשאול הרי : למה מה שאתה מציין יהא שמאל ולא ימין לכאורה ( באינטואיציה שלך ) , בוא נראה :

        מיסוי הוגן , למען רווחת הפרט והשכבות הנחשלות והעניות . בעלות ציבורית על אוצרות טבע וכו…..על מנת לחלק העושר באופן הוגן , ובכך לעזור לשכבות נחשלות . ואם כך , האדם ולא המדינה או רעיונות חיצוניים לקיום האדם , הינה במרכז העשיה או התועלת – תוחלת – תכלית .

        שהרי , בהצגת הדברים שלך , אתה לא מסביר כלל וכלל , מה יש ברמה העקרונית בשמאל שיחלק עושר בצורה שווה ( או בשאיפה ) ומה יש בימין שיתנגד לכך לכאורה ?

        האמת היא , שהימין והשמאל , חלוקים בטקטיקה , לא באסטרטגיה , ביעדים האסטרטגים , אין הבדל גדול בין ימין לבין שמאל . כולם שואפים :

        לרווחה , צמיחה , ביטחון , זכויות אדם וכו…… אתה פשוט מבלבל בין חזירות לבין שמאל ימין !! בין רווחה לבין זכויות אדם !! השמאל תמיד היה " דת חילונית " ככזו , הוא שם האדם במרכז העשיה , ואילו הימין מקבל השראה מאידיאות גדולות יותר , ולכן , בתפיסה האינטואטיבית , הוא מקדש אידיאות על פני אדם וזכויות אדם .

        האם תוכל להכחיש למשל , שבמשך כל שנות קיומה של המדינה , השמאל נטה באופן הרבה יותר מהותי , להלחם בכפיה דתית , בפרזיטיות ( סו קולד ) החרדית , ובהתנחלויות ? מדוע זה ? ברור כשמש !! האדם אל מול אידיאות " קדושות " !!

        תודה

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26 בינואר 2014 at 14:36

        ראשית משה גולדבלט תודה על ההמלצה. מאחר ואני מאמין בשוויוניות אזי ברור לך שגם לך כדאי….
        שמאל וימין ראשיתם בתקופת המהפכה בצרפת. השמרנים ותומכי המלוכה ישבו במושבים הימניים. מאז זרמו הרבה מים בסיין, אבל "בגדול" שמרנות מזוהה עם הימין ופתיחות בכלל ולחדשנות בפרט עם השמאל. מסיבות אלה – בין שאר הנושאים לדיון – מקור כוחו של השמאל בעולם בכלל ובישראל בפרט בא מהחילוניים.
        בענייני צבא השמאל רואה בצבא כורח אל מול הימין המחבב סמלי כוח כמו צבא ושאר לובשי מדים. בימי בן גוריון נהפכו היוצרות ובניית הכוח הצבאי הפכה למשאת נפש במקום השאיפה הדו קיום. ראה שרת מול בן גוריון ויתר מאוחר במידה מסוימת גם אשכול מול אותו בן גוריון.
        השנאה היוקדת ששררה בין בן גוריון לבין בגין אפשרה את בלבול המושגים המוחלט בשיח הפוליטי הישראלי.
        בכלכלה השמאל דוגל בשוויוניות אל מול קדושת היוזמה הפרטית. אל לך לבלבל בין מפא"י לבין שמאל כהגדרתו הכללית וגם לא במונחי שמאל בישראל. הריכוזיות שהנהיג בן גוריון וגם סגידתו לעוצמת כוחו של צה"ל היו למעשה ימין ובטח לא שמאל.
        בגין הימני קיבץ את כוחו מהשכבות המוחלשות שבדרך כלל הן מקור כוחו של השמאל. השכבות החלשות המשוועות לשוויוניות נתנו את תמיכתן למנהיג הימין, כנקמה בשלטון מפא"י שהשוויוניות ממש לא הייתה נר לרגליו.
        השמאל של בן גוריון היה שמאל כמו השמאל של סטלין.
        בכל מקרה שולמית אלוני הייתה הרבה יותר שמאל גם מבן גוריון וגם מהבאים אחריו. השאלה אם שולמית אלוני הייתה ציונית או לא כבר שייכת לדעתי לדיון אחר.

  • אל רום  On 26 בינואר 2014 at 14:27

    אם רק תרשה לי עו"ד גולדבלט , דוגמא / המחשה אקטואלית להוסיף לך . פסק הדין הידוע לאחרונה ( בג"ץ המסתננים ) , שם קבעה עדנה ארבל ( ורוב השופטים ) כי כאשר כולאים או עוצרים על מנת להרתיע , אזי האדם הופך להיות אמצעי ולא תכלית .

    תוכל לקרוא הפס"ד כאן :

    http://elyon1.court.gov.il/files/12/460/071/b24/12071460.b24.htm

    תמהני , האם תוכל להכחיש הפרדיגמה , החד משמעית ממש – ימין אנטי מסתננים , שמאל פרו מסתננים . יהא זה מוזר ביותר אם תכחיש בדבר !! והרי מה זה קשור לכאורה , לווקטורים שהזכרת ?

    תודה

  • פוקסי  On 26 בינואר 2014 at 15:54

    מעולם לא היה שלטון שמאל בישראל.

    שולמית אלוני ומר"צ אינם שמאל.

    הם ליברלים.

    תודה….

    • israebest  On 2 במרץ 2014 at 23:14

      הם בכל זאת שמאל כי הם ליברלים רק לצד הערבי ושמרנים כנגד היהודים. ליברלים מהימין לוחמים למען זכויות אזרחי המדינה ולא לזכויות אוייביה.

  • רני  On 26 בינואר 2014 at 18:22

    רבים כאן מדברים מהרהורי ליבם. מי שדיבר על השמאל האירופאי, השמאל ההיסטורי ראוי שידע
    דבר או שנים על שמאל וצבא. צרפת המהפכנית דגלה בשרות צבאי כולל, לאומי. אם העם ישא נשק
    יהיה קשה לשעבד אותו. הז'קרי מרידות האיכרים של ימי הביניים נעשו בקלשון מגל וגרזן ונפלו מול שכירים נושאי נשק ואבירים מיומנים בלחימה. ז'אן ג'ורס (יש רחוב כזה בתל-אביב) כתב ודיבר על כך. הרעיון האמריקאי של עם נושא נשק כתרופה נגד העריצות בא מהאידיאולוגיות של צרפת הטרום מהפכנית. הרעיון של יהודים נושאי נשק (פשע שיכופר בדם באיסלם) היה משותף לבונד לציונים ולמתבוללים במזרח אירופה. כמו שרואים היום ובסוף היום העשוקים משתחררים רק בתערובת מושכלת של נשק ודיפלומטיה. כך השתחררו היהודים מהמצב של מושפלי עולם ויצרו מדינה.לא בכדי אבו מאזן לא מקבל זאת. שים לב שעכשיו מדבר הימין הישראלי על צבא שכירים. אין תופעה שמבטיחה יותר דיכוי אמיתי מצבא שכירים וגם, בין היתר, כשלונות צבאיים.
    לפוקסי אין ולא היה שלטון של שמאל נקי מצוחצח יעאני אמיתי הומני בשם מקום בעולם. שמאל זו דרך מורכבת קשה לעולם טוב יותר. ישראל הייתה על הדרך וירדה ממנה. עובדי קבלן אצל בן גוריון? הסיפור על עולי המזרח המדוכאים חלקי ומשופץ. תחת מפא"י לרוב השכירים היה חוזה קיבוצי שהבטיח 8 שעות, יום שבת, חופשה שנתית, שעות נוספות, בית הבראה, גימלה, מוסדות
    רפואיים ציבוריים, וכ"ו וכ"ו. עכשיו מתחילה המלחמה מחדש על היסודות הללו. שיכון עובדים, בנייה קואופרטיבית של דירות בינוניות איפשרה דיור לשכירים היום המנוף החברתי כלכלי של בניית דיור מניף רק קבלנים ובנקים. כל מה ששטרסלר ושוקן שונאים ולוחמים נגדו היה והווה שמאל אמיתי. כינוי עבדי שוקן כשמאל או אפילו כשווי ערך לליברלים האירופאים היא הזנייה של השפה כפי שניבא 1984

  • פוקסי  On 26 בינואר 2014 at 21:49

    רני…
    מפא"י לא היתה מפלגה סוציאליסטית במובן הקלאסי, כאשר אפילו לא ייסדה מערכת רווחה, כפי שהיה מקובל למשל במדינות מערב אירופה עד סוף שנות ה-70. בהקשר הזה, חשוב לציין כי מדינת רווחה קלאסית לא היתה בישראל עד ל-1975, עד אשר בפעם הראשונה נכללו קצבאות הילדים באופן מפורש בתקציב המדינה (תוצאת מאבקם של "הפנתרים השחורים").

    בנוסף, מפא"י היתה מפלגה סוציאליסטית במובן התרבותי, הרבה יותר מאשר במובן החברתי-כלכלי. "הסוציאליזם" שימש בידי מפא"י מכשיר שבאמצעותו היה ניתן לבנות מדינה. ניתן לומר כי זרעי הפירוק של הסולידריות בישראל והמעבר ממרכז לאומי סוציאליסטי למרכז לאומי קפיטליסטי נבטו בראש ובראשונה בתוך המרכז עצמו. מה שהביא לפירוקו של המרכז "הסוציאליסטי" עוד לפני כיבוש השטחים ב-1967 היה שינוי מהותי בערכיו של אותו מרכז הגמוני.

    הרי מפלגת רפ"י שגרמה לפיצול העמוק ביותר בתוך מפלגת הפועלים הארץ-ישראלית, עוד ב-1965, חרטה על דגלה את ערכי התיעוש והקפיטליזם. מפלגה זו, שבראשה עמד דוד בן-גוריון, ביקרה בחריפות את ערכי השיתופיות של מפא"י, את ערכי "ההגמוניה הפועלית" ואת המחסומים שהציבה ההסתדרות, ארגון העובדים בישראל, בפני התפתחות תעשייתית-קפיטליסטית של המדינה.

    דוגמה נוספת לכך היא מפלגת ד"ש שהוקמה ב-1977 על שני עיקרים הקשורים אחד בשני: האחד, לפרק את המרכז, קרי את מפא"י ובסיסי הכוח שלה ובראשם ההסתדרות, והנוסף, ליצור בישראל מערכת מוסדית גמישה וידידותית יותר להון. האם ראשי שתי המפלגות הללו לא באו למעשה מתוך מפא"י, מתוך המרכז הלאומי-ההגמוני? האין זה המרכז שהפעיל מנגנון להשמדה עצמית פשוט משום שזה היה האינטרס שלו? האם כעת ניתן "להאשים" רק את הכיבוש בשינוי הערכים בישראל?

    כאשר המרכז, ובראשו מפא"י, חש כי השיג את מטרתו, קרי הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הוא החל אט-אט לשנות את פניו, מתפישה של סוציאליזם תרבותי-לאומי (כפי שהגדיר זאת זאב שטרנהל בספרו "בינוי אומה או תיקון חברה?") לקפיטליזם כלכלי וללאומיות ציונית-ליברלית מבית מדרשן של רות גביזון ויולי תמיר."

    תודה…

    http://www.ha-keshet.org.il/articles/culture/leumiut_abu.htm

  • רני  On 26 בינואר 2014 at 23:04

    אנחנו לא מדברים באותה שפה. אתה מדבר פוליטיקה גבוהה "במובן תרבותי" "במובן חברתי כלכלי". אני חוזר על מה שאמרתי-כתבתי קודם. אני מדבר רק על כלכלה היום ואז לאיזה % היה ויש, חוזה קיבוצי, 8 שעות, תוספת יוקר, ועדים, תוספת שעות נוספות, פיטורים בהדברות, אין עובדי קבלן, קופת חולים לחברי היוניונים, קואופרציה צרכנית יצרנית ושירותים. מה משכורתו היחסית של נהג אוטובוס שכיר היום ומה הייתה של חבר קואופ. ב 1960 . אני מדבר פועלי בניין יהודים וערביים מקבלי משכורת ראויה, ארגוני ימאים, מערכת הספקת מים מולאמת, חברות בנין ממשלתיות ואפשר להמשיך עוד. ובאשר להשוואות איני יודע מה זה סוציאליזם במובן קלאסי ויש לי ספק אם באמת יש דבר כזה מחוץ לספרים וספריות. וישראל אינה חלק מאירופה. אבל השווה נגיד ישראל לקובה? או איזו מדינה שתרצה באפריקה? בהרבה מדינות שיצאו משלטון קולוניאלי וכמו קולוניאלי היה פסאודו סוציאליזם בדרך להקמת המדינה רק שהוא היה רבה יותר מזויף ושקרי מאשר אי פעם בישראל. באשר למרכז שעבר לקפיטליזם זה קרה בכל אירופה המזרחית, הלא כן?. מה קורה בסין? היתכן שמעבר זה מניסיון סוציאליסטי לקפיטליזם קניבלי הוא תופעה אנושית כללית?
    הייתה כאן גם בגידת מנהיגות. שום דבר שעשו או לא עשו גביזון ותמיר לא מתקרב לברק רמון ומצנע. שום דבר שהן עשו לא מתקרב לצביעות של אברום בורק ועוזי דיין.

  • גולדבלט משה  On 27 בינואר 2014 at 3:41

    ברור שהועלו כאן כמה נושאים חשובים מאד שהדיון בהם מצריך מסגרת אחרת אסתפק בהערות קצרות.

    ברמה אידאולוגית אכן יש היום בלבול מושגים מאחר ובתחומים שלמדינה נח וקל היא תאמץ פעולות שממשלת שמאל עושה ולהיפך. זה אינו מצביע על תפיסת היסוד. ישראל הייתה מדינת רווחה וכיום הכיוון הפוך. המדינה הייתה הבעלים בפועל של תעשיות יסוד וכיום הרבה פחות ואני לא רואה שבהכרח זה הוביל לניהול טוב יותר. ההפרטה מאז שנות התשעים התקדמה בקצב מואץ ולמעשה החל תהליך מואץ של פירוק מרכיבי מדינת הרווחה.לא למותר לציין את הפגיעה הקשה במוסדות ההסתדרות.

    איני טוען שלא נדרשו רפורמות מקיפות במשק הציבורי אולם טענתי היא שכל מה שהתרחש קרה ללא כל וויכוח איתי. בעוד השמאל מזמר לנו על זכויות אזרח וכיבוש השתנתה ישראל מבחינה חברתית וכלכלית שינוי דרמטי. שיח זכויות הפרט הוא שיח ליברלי ימני במהותו ואין להתפלא שאלו שאימצו אותו גם היו אלו שזנחו את ערכי השמאל ותנועת העבודה. אין ספק שהתהליך החל עם התבססות הכלכלית של השכבות שפעם תמכו במפלגות תנועת העבודה והתרחש בתוך המחנה. אזכור מפלגת רפ"י בהקשר זה הוא קולע .

    כאן ראוי לציין כי שולמית אלוני נבחרה לכנסת ב65 מטעם מפא"י כי רצו ליצור אטרקציה לרפ"י וגם לא רצו שדמות תקשורתית פופולרית תצטרף לרפ"י ולשמעון פרס.

  • sbshalom  On 30 בינואר 2014 at 11:49

    משה משום שהעלית את הטענות שלך בצורה מכבדת (הלוואי ורוב השיח הישראלי היה בצורה כזאת), אני חש צורך להגן על שולמית אלוני ועל תהליכים שהשמאל עבר בישראל ובעולם בעיקר משנות השישים.
    עד שנות השישים השמאל בעולם באמת התמקד בעיקר ביחסי עובד-מעביד ובעלות על ההון. בשנות השישים לראשונה התחילו לפעול קבוצות חדשות שטענו שמדינת רווחה לא יכולה להיות מדינה רווחה שבה נשים יהיו מופלות מגברים בתחומים שונים, ולא יינתן למשל מענה בדמות מקלטים לנשים מוכות, שמדינת רווחה לא ייתכן שהומואים יסתכנו במאסר כי משכב זכר לא יהיה חוקי, שלא ייתכן שעובדים לא יהיו מודעים למוצרים שהם מייצרים ומפעלי נשק ייצרו כלי נשק הרסנים שיגרמו לסבל ואומללות בעולם כמו למשל במלחמת ויטנאם שהוטלו בה יותר פצצות מאשר במלחמת העולם השנייה.
    בישראל שולמית אלוני הייתה הסמל והמנהיגה של המגמה הזאת, ובסופו של דבר מפ"ם שייצגה את השמאל הישן של יחסי עבודה התאחדה עם רצ שייצגה את השמאל החדש של קבוצות שקופחו עקב כך שלא היו גברים אשכנזים סטרייטים.
    נכון שבתוך כך צריך להזהר לא לשפוך את התינוק עם המים, ועדיין לדאוג גם לתפקיד של השמאל היותר ישן ומסורתי, כמו למשל בתחום הבריאות שאתה מזהיר בצדק מפני הפרטה שלו.

    • אל רום  On 30 בינואר 2014 at 12:29

      sbshalom ,

      באופן כללי אבחנה יפה . אני רק רוצה לקחת אותך יותר עמוק , ויותר אחורה אפילו , לראשיתו של דבר :

      זכר השואה , זיכרון השואה ומוראותיה , היו מן הרבדים היותר אקוטיים ועמוקים והמשרים על השמאל במדינת ישראל . וזה מתקשר אכן לאבחנה המרכזית שלי לעי"ל :

      האדם כתכלית , ולא כאמצעי …..

      תודה

  • zviarzi  On 30 בינואר 2014 at 14:29

    על קצה המזלג….
    המייחד את השמאל לדורותיו היא השוויוניות לה זכאי כל בן אנוש – זכר וגם נקבה.
    בכל דור היו צרכים דחופים אחרים. במהפכה הצרפתית למשל השוויון במיוחד ביחס לאצולה ולכמורה. יותר מאוחר זכויות הצבעה לכל הגברים בלי הבדל מעמדות ורכוש ורק בהמשך שוויון זכויות הצבעה גם לנשים ולא רק לגברים. בזמננו כבר עוסקים ביחסי השוויון במעמד המשפחה – חד הוריות, חד מיניות. כל דבר בעתו.
    רק בבקשה לא לגרור גם לדיון הזה את מוראות מלחמת העולם השניה.

    • אל רום  On 30 בינואר 2014 at 15:10

      zviarzi,

      אני דיברתי בעיקר על השמאל הישראלי , אבל – אם תתעקש , אפילו אוניברסלית , הפילוסוף המבריק ז'אן פול סארטר , יותר מהמחשה לכך ( בכלל התקופה של פוסט מוראות המלחמה והדיון בדבר מצבו הקיומי של האדם לאור הזוועות ) .

      ואנקדוטה קטנה : טומי לפיד אם אתה זוכר , ג'נין , הרס עצום של כוחות צה"ל ( חומת מגן או אחרי ) והוא התוודה בישיבת הממשלה , הרגיש נורא : הזכיר לו את סבתו ניצולת השואה . אתה יודע מה , עוד אחת :

      אהרון ברק , אחד המשפטנים היצירתיים והמובילים בזכויות הפרט ( חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכו….. ) הוא עצמו ניצול קובנה , אני מניח שהיית מוותר על – " חיים שכאלה " בשביל לקשר ולהבין בכלל הקשר .

      תודה

  • גולדבלט משה  On 30 בינואר 2014 at 16:02

    חשוב לקרוא במדויק מה שכתבתי. אני האחרון לזלזל בזכויות אזרח ובדרך שהיה על ישראל לעבור [ולא רק ישראל] על מנת להגשים ולהגן על זכויות מקופחים ומיעוטים וגם על אי אלו זכויות של הרוב.
    מה שמרגיז הוא ששיח זכויות האדם השתלט לחלוטין על השיח החברתי,כלכלי ופוליטי. התוצאה היא שאין בכלל אלטרנטיבה רעיונית שמאלית שתתמודד במישרין עם כלל השאלות. גם הוויכוח על הפתרון בסכסוך הישראלי פלשתינאי הפך להיות רק שאלה של כיבוש וזכויות אזרח ולא בעיה פוליטית ביטחונית קיומית מהמעלה הראשונה

  • zviarzi  On 30 בינואר 2014 at 18:44

    לא השיח על זכויות האדם הוא שהשתלט על כל השאר אלא האומללות של החלשים שבחברה היא שמאלצת כל בעל מצפון לדבר על כך.
    חברה שמקפחת את החלשים סופה שהחלשים קמים עליה. עדיף שיהיה זה באמצעות השיח.

    {בשולי הדברים אני מוצא חובה לא נעימה לציין שאיני יודע מי הוא אותו אל רום אבל אין לי שיג ושיח עם מי שעושה כמותו.}

    • אל רום  On 30 בינואר 2014 at 18:52

      zviarzi,

      אני הח"מ אל רום , צבי ארצי , אתה יכול להסביר פשר התגובה שלך עלי , איזה שיח ושיג עם מי שעושה כמותו , אין לך ? תואיל להסביר …..תודה

  • zviarzi  On 30 בינואר 2014 at 20:50

    ראשית אין לי כל צורך להסביר דבר.
    אני בטוח שאפשר לנהל דיון ענייני בלי לאזכר את הצורר ימח שמו וזכרו או את מעשיו.
    אבל מאחר ואני מאמין בשוויוניות אזי כמו שלי אין רצון לשיג ושיח עם זה או אחר כך זכותו של הלז לנסות ולעודד דו שיח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s