הצד הדומה בין הסכם מינכן להסכם אוסלו


הסכם מינכן שבו נכנעו בריטניה וצרפת לדרישותיו של היטלר לספח את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה לגרמניה הפך דוגמא ומופת  להסכם מביש בו נכנעו הדמוקרטיות לדיקטטורה תוקפנית מתוך רצון להימנע ממלחמה והלכו שולל אחרי הבטחות ריקות מתוכן של הדיקטטור כי לאחר ריצוי מבוקשו לא יהיו לו תביעות נוספות. כל הסכם פייסני זכה על ידי מתנגד זה או אחר לכינוי הסכם מינכן.  במאמץ לא רב עלה בידי הימין בישראל להשוות בין הסכם אוסלו להסכם מינכן שהוצג כהסכם שנועד לפייס ולהכשיר מנהיג טרוריסטי [ערפאת] שלא הייתה לו שמץ כונה לכבדו. ניסיתי לא מכבר להסביר כי הסכם אוסלו דווקא הגשים במהותו את תפיסת הימין – אבל ללא הועיל. מכל מקום מי שמבקש ללמוד על השקפתי מוזמן לעיין ברשימה הקודמת.

 כאן יש לומר משהו על הסכם מינכן. קראתי די הרבה על ההסכם במשך השנים ואיני מתיימר להיות היסטוריון. מכל מה שלמדתי נראה לי כי הסכם מינכן היה צעד פוליטי נכון לשעתו ולא הוא שאפשר את פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעת חתימת הסכם מינכן לצרפת היה צבא שנבנה [מאז מלחמת העולם הראשונה] בהגדרה אך ורק למטרות הגנה [ובדיעבד התברר ביוני 1940 שגם למטרה זו הוא לא היה כשיר]. הצבא הבריטי היה חסר משמעות ממשית מול הצבא הגרמני וארצות הברית וברית המועצות לא היו בתמונה. לו היו צרפת ובריטניה מתנגדות לדרישות היטלר ומכריזות מלחמה על גרמניה, כיצד יכלו לסייע בכך מבחינה צבאית לצ'כוסלובקיה? – התשובה היא שהן לא יכלו.

 כידוע מתוך רגשות אשמה על זניחת צ'כוסלובקיה העניקו צרפת ובריטניה בהמשך ערובות לפולין הערובות לא הועילו כלל לפולנים למרות שצרפת ובריטניה עמדו בהן והכריזו מלחמה. כשהיטלר תקף את פולין בספטמבר 1939. הצרפתים והבריטים לא יכלו מבחינה צבאית לסייע לפולין, כפי שלא יכלו לסייע לצ'כוסלובקיה שנה קודם. בדיעבד אפשר לומר שצ'כוסלובקיה הרוויחה מבגידת המערב ופולין הפסידה מנאמנותו להבטחה.

 הייתה דרך לעצור את היטלר והיא לא נגעה כלל להסכם מינכן. בריטניה וצרפת היו חייבות להגיע להסכם עם סטלין שיאפשר לכוחותיו לעבור דרך פולין במקרה של מלחמה או חשש לה. הפולנים התנגדו לכך נמרצות ובריטניה וצרפת היססו וגם לא רצו בהסכם עם סטלין הנורא ואז היטלר לא היסס וחתם על הסכם ריבנטרופ – מולוטוב וההמשך ידוע.  וינסטון צ'רצ'יל שבוודאי לא היה חסיד של ברית המועצות ראה בבהירות את הצורך להגיע לברית עם רוסיה הסובייטית, אלא שעדיין הוא לא היה בממשלה. מדינאות משמעה לראות את העובדות הכוחניות הגסות ולפעול בהתאם וכל היתר אינו אלא קשקשנות צדקנית.

  מה הדומה בין הסכמי אוסלו למינכן ומדוע הם הפכו למשל ולשנינה? התשובה לכך נעוצה בציפיות המופרזות שעוררה המנהיגות. בפזיזות נוראה הכריז צ'מברליין שהביא "שלום לדורנו"  וכשהוברר שתביעותיו של היטלר לא הסתיימו פרץ משבר אמון קשה והציבור הבריטי חש שרומה וזעם מאד. בפזיזות לא פחותה הכריזה ממשלת ישראל כי הסכם אוסלו שהקים אוטונומיה  פלשתינית מוגבלת הוא הפתח לשלום כולל ושעם ערפאת [הנציג האותנטי היחיד] אפשר לסגור עסקה. העובדות כזכור היו אחרות ומהר מאד התבזו אדריכלי ההסכם ותומכיו בהסברים לגל הטרור ובמתן צידוקים לערפאת שלא רוצה בטרור אבל אין לו יכולת למנוע .

 במילים פשוטות הסכמים מוגבלים מטבעם שנחתמו  אגב אי וודאות פוליטית רבה ביחס לסיכויי הגשמתם, הוצגו כגאולה בכבודה ובעצמה. זה ענה על צורך רגעי והוליד משבר בלתי נמנע כשהוברר שההסכמים לא פתרו את בעיות היסוד ואף לא הכשירו מתווה לפתרונן. לזכות הסכם מינכן ניתן לומר שנחתם עם אקדח לרקה ואילו הסכם אוסלו נחתם בגלל חוסר סבלנות מאחר ולא היה בו צורך דוחק.

 כעת, ניתן לחשוד, מתרקמת במחשכים תרמית דומה – אם אכן עומדים ישראל והרשות הפלשתינית להגיע להסכם. עמד על כך משה ארנס במאמרו קץ הסכסוך? מה פתאום . אני שם לב כיצד מתחילים למכור לנו תרמית גרועה בהרבה לנו שהסכם שייחתם עם מנהיגות שלא נבחרה של מחצית העם הפלשתינאי הוא הסכם קבע שיש לצפות שיכובד ויהיה בר קיימא. האיחוד האירופי אפילו מציע לשחד אותנו בהטבות כלכליות מפליגות על מנת שנסכים ובוודאי שליחיו המקומיים כמו ארגון "שלום עכשיו" החי מכספי האיחוד האירופי יטיפו ללא הרף לקבל את "ההסכם" המתגבש ואם לאו נוחרם על ידי כל העולם- חרם שארגונים ויחידים בישראל מעודדים ללא הרף במסגרת פעילותם כגיס חמישי.

  הייתי מציע למנהיגות בישראל כבר כעת להבהיר כי אם תיאלץ תחתום על הסכם כלשהו בלחץ ברוטלי של ארצות הברית והאיחוד האירופי מוטב שתציג אותו ככניעה זמנית ללחץ פוליטי בלתי אפשרי. מוטב שתבהיר, כמו קיסר יפן ערב ההחלטה של ארצו להיכנע, כי הגיע העת לשאת את מה שלא ניתן לשאת ולהיכנע וכי כשתינתן לנו ההזדמנות הראשונה נחזיר את הגלגל לאחור ונחדש את הכיבוש בחומרה כפולה ומכופלת- רק כך אולי יהיה להסכם כזה סיכוי.

 הערה לסדר

איני איש ארץ ישראל השלמה ואיני תומך במפעל ההתנחלויות. מדינה פלשתינאית עצמאית אינה מפחידה אותי וגם הסדר בו למשל בנוסף מאה-מאתיים אלף אזרחים שלנו יחיו כתושבים במדינה פלשתינאית ומאה –מאתיים אלף פלשתינאים אזרחי המדינה הפלשתינאית יתגוררו בתוך הקו הירוק ולכך יקראו זכות השיבה /זכותנו על הארץ, אינו פסול  בעיניי,לו ידעתי שבמסגרת פרמטרים אלו אכן נגיע להסדר יציב.

 הבעיה היחידה היא שאין בצד שכנד פרטנר שיש לו יכולת לחתום על הסכם כזה ולדאוג לקיומו. מי שטוען שאבו מאזן שהוא פרטנר כזה למרות המצב בעזה ולמרות כוחו של החמאס בגדה ולמרות אופוזיציה פנימית נוספת הוא שקרן אפילו אם קוראים לשקרן הזה שמעון פרס.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פוקסי  On 17 בדצמבר 2013 at 18:16

    תודה על פוסט מרתק ……

    תקצר היריעה , הנושא מאוד רחב ומאוד סבוך . אומר לך רק זאת :
    אתה מתעלם בניתוח שלך ( ההקדמה למלחמת העולם השניה ) מאלמנטים מנטליים פסיכולוגיים מובהקים , כאילו שום כלום !!

    הרי טיפוסים פסיכופטיים , רודנים עריצים , בנויים נפשית לנתח מערכות או מצבים תוך שימוש במרכיבי כוח / חולשה , כמרכיבים עיקריים ומכריעים . כך גם היטלר . ואקום של חולשה , ישאב טיפוס כזה , ויתן לו הזדמנות לממש פנטזיות נוראיות .
    היטלר , סובייקטיבית , קרא המפה כך – שהמערב חלש , לא מאוחד , מהוסס , ולאט לאט , במעין פייד אין ( fade in ) הוא צבר יותר כוח ויותר ביטחון , ובהדרגה הגיע למימוש מאוויו החולניים .

    כך אגב גם לגבי הפיתרון הסופי . באשר , הפתרון הסופי משמעותו הייתה לגבי דידו של היטלר , לא הסוף של היהודים , כי אם , הפיתרון הסופי האחרון ( כרונית ברצף ) אחרי שנוסו כל השאר ( נסיונות לעודד יהודים להגר אל מחוץ לגרמניה , למדינות המערב ) . ואכן , בסוף הוקיע היטלר את הצביעות של מדינות המערב אשר סירבו לאשר מכסות מוגברות ליהודים , וקיבל ביטחון , כוח , לגיטימציה , לפיתרון הסופי כפי שאנו מבינים אותו בדיעבד :

    השמדת יהדות אירופה .

    לכן , המחשבה ששיהוי טקטי היה הכרחי , או מועיל , הינו חסר אחיזה , באשר זה היה הגורם המנטלי המדרבן של היטלר מלכתחילה .

    מי שלא עוצרים אותו בכתום , לא יעצור באדום , ובסוף לא יעצור כלל וכלל …….

    תודה …….

  • zviarzi  On 18 בדצמבר 2013 at 8:51

    הנושא הוא המאתגר ובמיוחד בגלל השפעתו על עתידנו.
    הערתך לסדר כוללת רעיון חכם לעניין סוגיית המתנחלים אל מול זכות השיבה. מה חבל שגם אתה נופל בפח הסיסמא "אין פרטנר".
    גם לפני שבא הנשיא המצרי סאדאת פמפמו לנו השכם והערב שאין עם מי לדבר ורק שיבואו יש על מה לדבר. בא האיש והוכיח שהסיסמא הייתה ריקה מתוכן אבל ינקה מהאמונה שאף מנהיג ערבי לא יבוא.
    הסכם אוסלו לא הגיע לידי מבחן אמיתי בגלל רצח רבין. בהסכם חבלו קיצוניים משני צדי המתרס. אקדחו של הרוצח – שכדורו הרצחני שרת גם את מטרות הטרור וגם את מטרות חסידי ארץ ישראל השלמה – הוכיח שמיעוט יכול לשנות במזרח התיכון את מהלך ההסטוריה
    מיעוט חכם כמו הנשיא סאדאת חסך נהרות של דם ומיעוט אלים יהודי הזמין נהרות של דם..

  • משה גולדבלט  On 18 בדצמבר 2013 at 9:50

    סאדאת היה שליט יחיד והיה בכוחו לכפות כל הסדר.מעמדו של אבו מאזן שונה לחלוטין ואין בכוחו לכפות דבר. השאלה לא אם יש על מה לדבר אלא אם וכאשר יושג הזסכם האם הוא יכובד.

    אגב אלו שטוענים שאבו מאזן הוא פרטנר טענו בעבר שערפאת נורא לא רוצה טרור אבל לא יכול למנוע וזה כשהוא שלט גם על רצועת עזה ונהנה ממעמד מיוחד. משמעות הטיעון אז הייתה שאין פרטנר כי ערפאת לא יכול-אבו מאזן לא יכול יותר

  • ran  On 19 בדצמבר 2013 at 7:37

    ההיסטוריה מתארת אחרת את הסיטואציה שהצגת בנוגע להסכם מינכן (דרך אגב גם מיכאל בר סגור בספרו מהלכים היסטוריים והיסטריים).).
    גרמניה של היטלר שינתה פאזה רק ב 37 כאשר היטלר החליט על כלכלה מלחמתית והחל להאיץ את בניית צבא גרמניה.
    ב 35, שנתיים בלבד לאחר עלייתו לשלטון ולהזכירך את הסכם ורסאי בו הוגבלה עוצמת הצבא הגרמני, להיטלר לא היה ממש צבא וצרפת שבאותה זמן נחשבה כבעלת הצבא היבשתי החזק בעולם.
    היטלר עצמו ציין אח"כ כי מעולם לא חשש כמו בפני צעד זה. ציטוט "48 השעות שלאחר הכניסה לחבל הריין היו המתוחות ביותר בחיי. אילו נכנסו הצרפתים אז לחבל הריין, היינו צריכים לסגת כשזנבנו בין רגלינו, מפני שכוחות הצבא שעמדו אז לרשותנו לא היו מספיקים אפילו להתנגדות צנועה"

    [דרך אגב, אולי בגלל הבראוזר שלי, חצי ממה שכתבתי לא יכולתי לראות את הכתוב לכן אני מתנצל מראש של חוסר ציפות או שגיאות הגה]

    • משה גולדבלט  On 19 בדצמבר 2013 at 9:00

      הסכם מינכן הוא מ38 . למעשה ההתעצמות הגרמנית החלה מיד ען עליית היטלר לרבות באוויר . נכון שמעבר לכלכלה מלחמתית ממש היה מאורח יותר .

      העובדה היא אחת-מבחינה צבאית לא היה לצרפת ובריטניה צבא להתקפה. בכך שצרפת מגינה על עצמה ונעזרת בכוח בריטי סמלי אין שום סיוע למדינה במזרח.

      שאלה אחרת היא האם צ'כוסלובקיה יכלה להילחם לבדה ומה היה קורה לו הייתה מבהירה שהיא נלחמת בכל מקרה ?

      • ran  On 19 בדצמבר 2013 at 10:38

        אתה צודק ואני טעיתי
        מסיבה כלשהי ישב לי בראש הפלישה לחבל הריין ולא חבל הסודטים…
        ככה זה אצל טוקבקיטים קודם קופצים ואח"כ קוראים 🙂
        קבל את התנצלותי.

        דרך אגב, למיטב זכרוני הר סגור טען שגם ב 38 סביר שהעדיפות היתה לבנות הברית אבל כאן אני צריך לחזור לספר ולבדוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s