המקצועות ההומניסטים הם המקצועות השימושיים


קרנם של המקצועות ההומניסטים בבתי הספר התיכוניים בירידה כך עולה מסקר שערך עיתון הארץ.

"במצעד המקצועות המשעממים בעיני התלמידים, מקצוע הספרות נמצא במקום הראשון – 30% מהתלמידים חושבים שהוא הכי משעמם. אחריו נמצא מקצוע היסטוריה, עם 14% מהתלמידים שרואים בו כמשעמם ביותר, לאחר מכן אזרחות (13%), תנ"ך (12%) ומתמטיקה (10%). רק 12% מהתלמידים השיבו כי אין מקצוע שהוא ממש משעמם. אם כן, נראה כי לטענות שהשמיע שר החינוך פירון, לפיהן הבגרויות במקצועות ההומניים משניאות את המקצוע על התלמידים, יש אחיזה של ממש במציאות. השאלה היא אם ביטול הבגרות במקצועות כמו ספרות אכן יגרום לתלמידים להתעניין בהם יותר."

למדתי במגמה הומניסטית מורחבת בתיכון  ומגמה זו הייתה האנטי תזה למגמה הריאלית שגם אז הייתה הנחשבת ביותר. משום מה סברו גם אז כי מי שמעדיף מקצועות הומניסטים אין לו את הכישורים להתמודד עם המקצועות הראליים. לא זו הייתה הרגשתי אז ועם השנים חבריי בוגרי המגמה הריאלית שאף פנו בהמשך ללימודי מדעים באוניברסיטה ובטכניון דווקא חיזקו אותי בעמדתי. את כל המדעים שלומדים בתיכון, כך סיפרו לי, מלמדים בפרק זמן קצר באוניברסיטה, אבל למה שלא נרכש בתיכון במקצועות ההומניסטיים אין תחליף.

משום מה רווחה הנחה שלימודי המדעים מכשירים יותר "לחיים והם נחשבים מקצועות "שימושיים" יותר. בודדים מאד מחבריי שלמדו מדעים, אכן עוסקים בפועל במחקר מדעי ומעט יותר עוסקים בהוראת מדעים. רובם המכריע עוסק בתחומי עשייה שבינם לבין הלימודים בתיכון אין קשר רב. דבר בתיכון לא הכשיר לעריכת דין, ראיית חשבון, מנהל עסקים, רפואה, יעוץ השקעות, בנקאות, מכירות או ניהול מחלקה ממשלתית. בכנסי מחזור שנתיים שאנו מקיימים אני פוגש חבר שהקים ומנהל גן ילדים ומשמש בפועל כ"גננת" ונראה לי שהוא בהחלט שבע רצון מעיסוקו.

לתהליך שחיקת המקצועות ההומניסטיים אני  מתוודע דרך בנותיי [נהייתי לאב בגיל מאוחר יחסית וכעת בנותיי לומדות בתיכון]. בכל שיחה בה אנחנו דנים בנושא אני אומר להן שאף אחד לא יכול לחזות במידת סבירות כלשהי כיצד ייראה העולם בו תחיינה, אילו מקצועות יידרשו בו ומה ההכשרה שעליהן לרכוש על מנת  "להסתדר" בו. ייתכן בהחלט שהכשרה הומניסטית תתגלה כשימושית הרבה יותר בתחומים רבים.

המקצועות ההומניסטיים שלמדתי בתיכון התגלו כשימושיים ביותר באשר הם מעשירים את תוכן חיי, הם סיפקו לי תעסוקה רבה בשעות הפנאי [קריאה-האזנה למוסיקה] ודרך לימודי ההיסטוריה רכשתי כלים ראשוניים להבנה טובה יותר של המציאות החברתית  והפוליטית. היו בהחלט מורים לא מוצלחים שיכולים להשניא כל מקצוע על התלמיד. ניתן לומר שרוב התלמידים היה מוותר בשמחה על הבחינות, אך בשום אופן לא הייתי מוותר או מצמצם את למוד המקצועות ההומניסטיים –להיפך!.

 לו היה הדבר בידי הייתי מחייב גם כל תלמיד אוניברסיטה או מכללה ללמוד חטיבה במקצועות הומניסטיים כהשלמה או שהייתי קובע כי את השנה הראשונה ללימודיו באוניברסיטה יקדיש התלמיד ללמוד מבואות כלליים למקצועות ההומניסטים.

מסתבר ש"תמיכה" בלתי צפויה בגישתי מגלים דווקא בטכניון ובמכון ויצמן, כך מבשרת לנו מירב ארלוזורוב. מוסדות אלו שינו את תנאי הקבלה ומעניקים בונוס דווקא למי שלמדו לימודים הומניסטיים מורחבים .נשיא מכון וייצמן קובע כי "מה שמלהיב אותנו בדרך כלל, ומביא אותנו לקצוות של החשיבה, זה אמנות, ספרות, מוסיקה. שם קל יותר להיסחף לפנטסיה, וזה בדיוק מה שהמדע צריך". בקיצור הטיעון הוא שהכשרה הומניסטית רחבה מתגלה כבסיס מצוין לעבודה מדעית בהמשך ומכאן שמקצועות הומניסטים הם שימושיים מאד בשל תרומתם הפוטנציאלית למדע. לי אין כמובן כלים לאושש או להפריך את הטיעון הזה.

נחמד לקרוא על הקשר הטוב שבין המקצועות הומניסטיים למדעים אבל ראוי יותר שלימוד המקצועות הללו לא ייעשה בשל תרומתם הפוטנציאלית למדע. חשיבותם קיימת לעצמה ואם במערכת החינוך לא מבינים את זה אז המצב באמת לא טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s