משהו בהקשר לפרשת רוזן


 

פרשת עמנואל רוזן כמו פרשת חיים רמון, יצחק לאור, כמו פרשיות באקדמיה עשויות היו לשמש נקודת מוצא טובה לדיון בכל סוגיית ההטרדות המיניות ומעבר לכך ליחסים בין המינים והגדרתם מחדש של כללי המשחק. עברות המין אינן מתרחשות בחלל ריק. הן נטועות עמוק במציאות חברתית, במעמדן של הנשים בחברה במקומות העבודה ובמסורת. החברה המודרנית הפתוחה יוצרת הזדמנויות רבות לביצוע התנכלויות על רקע מיני ולא רק על רקע זה. דברים חמורים לא פחות שאין להם הקשר מיני מתרחשים במקביל במקומו עבודה ומפגש חברתי אך, למעט חריגים, הם אינם מטופלים.

העיסוק בנושא זה מתחיל בדרך כלל סביב התנהגות אישיות אחת, ידועה ומפורסמת וכך כבר נוצר העיוות. רובן המכריע של ההטרדות המיניות  והסחיטה המינית אינן מתרחשות באווירה "זוהרת" כל כך. סביר שעלילותיו של עמנואל רוזן או של חיים רמון מעניינות הרבה יותר את המציצן המצוי וסביר להניח כי סחיטה מינית של מנהל מטבח ציבורי, או מנהל משמרת במפעל למריטת עופות לא תזכה לעניין רב. אני מניח ברשעות האופיינית לי שהדס שטייף לא הייתה מנהלת מאבק מתוקשר למען מזכירה הנתונה לחיזור אובססיבי מצד עורך המקומון "חדשות עמק בית שאן" [שם בדוי] למרות שמדובר באנשי תקשורת.

על מנת לדון בציבור ביחסי גברים נשים ועל מנת שהדיון יזכה לתהודה נדרשים כיום מספר תנאי יסוד ראשית -על הדיון להתמקד בעבירה מין. סתם יחס משפיל מעליב כלפי אישה לא מעניין וגם,בדרך כלל, לא מהווה עבירה. שנית – על הדיון להתמקד בידוען שכולם רוצים לדעת מה קורה אצלו ובסביבתו. שלישית – כמו בכל סיפור תקשורתי טוב צריכה להתחולל כאן דרמה עם התחלה אמצע וסוף עלילה. ביחס לסיום העלילה רצוי שתהיה לנו הרשעה פלילית, או לפחות סילוק ממשרה מכובדת, שאם לא כן לא עשינו דבר. פרשת יצחק לאור כשלה מאחר שהחלה בבום אדיר ובתחקיר מרעיש הסתיימה בקול דממה דקה ועם דממה לא מוכרים עיתונים.

במקום תגובה

נעמה כרמי העלתה פוסט חשוב מאד  שעסק בבעיות האמיתיות ומתייחס להיבטים כלליים מעבר לפרשיה העסיסית הקונקרטית. לצערי הפוסט ננעל לתגובות וחבל כי חייבת להיות הידברות, גם אם הדעות חלוקות וגם אם הדו שיח כרוך באמוציות. גברים ונשים נידונים ורוצים לחיות יחד ועל כן ראוי שיתחילו לדבר בכנות ואפילו יעלו אחד לשני על העצבים –זה בלתי נמנע. רצוי גם שהדו שיח לא  יוגבל על ידי תקינות פוליטית שסופה צביעות והסתרה.

דוגמא לבעייתיות שהפוסט מעלה אני רואה בהתייחסות לשאלת המתרחש במקומות העבודה. כרמי קובעת בצדק כי "יצירת סביבת עבודה נקייה מהטרדות איננה עניין למשטרה! למרות שחובתו  של המעביד ליצור אותה מעוגנת כיום בחוק והוא חשוף לתביעה (אזרחית) היה ומעל בה. ניתוב הכול לתלונה במשטרה ימקד את השיח בשאלות אחרות, אבל לא יביא לסביבת עבודה כזאת. "

אמת ויציב- לא חייבים להתלונן במשטרה! אפשר בהחלט להתלונן במוסדות של המעביד- אם מדובר במוסד גדול שיש בו אורגנים לטיפול בסוגיית ההטרדה המינית. אף על פי כן סחיטה באיומים של יחסי מין אינה יכולה להיות נושא לבירור משמעתי בלבד ואם נתייחס לעבירה כזו כמשהו משמעתי, על מנת להקל על הגשת תלונה, נשלם ביחס מקל מדי לעבירת מין חמורה.

הוא הדין במעשה מגונה בכפייה, שלא לדבר על מעשים חמורים בהרבה. אסור להתייחס לעבירות חמורות מסוג זה כ"הטרדות" שניתן לקבוע להן פרוצדורה מקילה ולחסוך בכך לעבריין ברור וטיפול משטרתי.

  סחיטה של יחסי מין באיומים במקום עבודה גרועה לעתים מעבירת אונס "רגילה" מאחר והיסוד הנפשי של העבריין חמור הרבה יותר. ההקלה בדרישה לתלונה והחיפוש אחר אלטרנטיבות נוחות למתלוננות שאינן ששות להיחשף מסיבות מובנות, משמעה גם התייחסות מקילה לעבירות החמורות עצמן.

האם מפני שעובדת שנסחטה על ידי בכיר לעבודה להסכים ליחסי מין באיום שאחרת יבולע לה בעבודה  יכולה להחליט,מטעמי שמירת עבודה או קריירה, שהעניין יטופל בהליך ברור פנימי במקום העבודה משום שלא נוח או לא מועיל לה להתלונן במשטרה? האם אנחנו מוכנים להתייחס לעבירות כאלו כאל משהו שהקורבן רשאי למחול עליו באי תלונה. האם מותר בעבירות אלו להסתפק במשהו שהוא פחות מהעמדה לדין פלילי?

בעיה מטרידה לא פחות בעיניי היא הטלת חובה מוחלטת על מעסיקים למנוע הטרדות מיניות.אין לי בעיה עקרונית עם החובה אלא עם תוצאותיה המסתברות.  התוצאות עלולות להיות רעות מבחינה חברתית ולפגוע בנשים העובדות. כאשר גופים נחשפים לתביעות הם מגיבים ב"ניהול סיכונים", דהיינו פעולות המכוונות להפחית את כמות התביעות ולהקשות על הגשתן. יש הבדל עצום אם מעביד או מוסד אקדמי פועל מתוך רצון להגן על עובדות, או להתגונן מפני תביעה. בסופו של יום אני בכלל לא בטוח שנשים לא ייפגעו יותר מתוצרי הלוואי של המאבק בעבירות המין מבלי שבעצם תושג אפילו המטרה המוצהרת של המאבק.

לא אתיימר להציע פתרונות קסם למה שדורש חינוך מעמיק, שינוי נורמטיבי ומעל לכל הידברות בלתי פוסקת. בעבר הצעתי להקים מנגנון תלונות מושהות שייגבו באופן מקצועי, על מנת לאפשר למתלוננת פרק זמן בו עליה יהיה להחליט אם היא מעוניינת להמשיך עם התלונה. בסופו של יום אין תחליף לתלונה מצד הנפגעת אשר יודעת את העובדות ממקור ראשון. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אל רום  On 7 במאי 2013 at 16:09

    תודה עו"ד גולדבלט על מאמר מעניין ……..

    תחילה לעינין הציניות :

    אכן , לא דומה מזכירה של איזה עורך עיתון מבית שאן משהו , למזכירה בערוץ 2 משהו . תכל"ס , ההד התקשורתי יעשה איפה ואיפה .

    בסדר !! אבל הרבה יותר טוב מכלום . צעדים קטנים , בסוף עשויים להגשים מטרה גדולה . שאל את אביבה ונועם שליט . מעבר לכך , ממה נפשך :

    הרי לא תכחיש שהד תקשורתי מועיל בסופו של חשבון . נניח שהמצב היה הפוך , והמזכירה בבית שאן הייתה מטופלת כראוי , אזי הרי לא היה הד תקשורתי , ואז , ממילא כולם היו יוצאים נגרעים מכך . ההד התקשורתי , מוסיף , מעלה , ולא מוריד בסופו של יום . מודעות הולכת וגוברת . הכל מתחיל בהגדרה , בחידוד , בהגברת מודעות , ובסוף – הגשמה של קוז על ציר הזמן .

    אבל , לגופו של עינין , גם אתה וגם אותה ד"ר כרמי נכבדה , מפספסים לדעתי הנקודה העיקרית ( או אחת מהן ) בקריאת מפת המציאות :

    הנקודה העיקרית הינה זו , שמחד התפתחה דוקטרינה של " יזהר המחזר " ( זה הגבר ) ומאידך , עדיין נשמרים היסודות של אותו ריטואל עתיק יומין של – הגבר מחזר , הגבר מכרכר , הגבר יוזם , והאשה – בסוף היא המפרפרת , היא הנופלת ברשת .

    כאשר הריטואל הזה , שומר על כוחו ולא באים איתו חשבון , ולא מתכרסם הוא עם תמורות הזמן , אזי , תמיד אותה שורת שיר / מלל :

    " למה את מתכוונת כשאת אומרת לא ……. " ימשיך להדהד בראשם של גברים מצ'ואיסטים , שלא יכולים להבחין את אותה הבחנה דקה בין סירוב מוחלט וחד משמעי , לבין – המשחק של – קשה להשגה …..סו קולד …….

    זה אחד מהדוקטרינות שרק סיבוב היוצרות בו או איזון היוצרות , יכול לכרסם משמעותית באותו משחק פטאלי של הוא והיא .

    תודה ……………………

  • טל  On 7 במאי 2013 at 17:43

    כן, היא יכולה להחליט.
    היא יכולה להחליט אם להתלונן או לא והיא יכולה להחליט
    רק לספר על כך לחברים או לתקשורת ולא להתלונן. ירצה – יתבע.

  • zviarzi  On 7 במאי 2013 at 20:52

    אין ספק שהליכה יחד – גברים ונשים – תביא להקלה מהירה בתופעה.
    אין ספק שקורא לשינוילא יכול לסגור עצמו מדו שיח עם המתנגדים. ד"ר נעמה כרמי היא דוגמא לאישה שצורת מאבקה למען זכויות נשים מבטיחה שהמאבק ימשך זמן רב מעבר להכרחי.
    אין זה נכון לומר שאין שינוי בהתייחסות להטרדת נשים. העמדתו לדין של נשיא המדינה היא פועל יוצא של שינוי זה. גם הריטואל עתיק היומין כבר לא שולט בכיפה.
    מה שחסר הוא מנגנון שימנע ממוטרדות לחוות את מעשה הטרדה על דוכני העדים פעם אחר פעם. כפי שאין צורך להביא במשפטי רצח את הגוויה לכל דיון כך לא צריך להביא את המתלוננת.

    • אל רום  On 8 במאי 2013 at 7:03

      מסכים איתך מכללא ……………. רק שים לב , אני לא מבין מאיפה אתה משוכנע שהריטואל העתיק יומין ( חיזור ) לא שולט בכיפה . בפעם האחרונה שבדקתי , לא חל שום שינוי . החוק להטרדה מינית מתאר פניות חוזרות ונשנות , למרות סירוב של הניצע או המתוקשר ( סעיף 3 (3) לחוק למניעת הטרדה מינית …..) . מתי אתה זוכר , אישה שמחזרת ללא הרף אחרי גבר , הוא דוחה הצעותיה המיניות , ואחר כך היא עומדת לדין על הטרדה מינית . לא מבין מאיפה אתה שואב תפיסה כזו . אפילו המחוקק בעבירת האונס , לא יכול להעלות על דעתו אונס נקבי ( בוא נאמר , ……….) אלא רק גבר אונס אישה , זה התסריט הסובייקטיבי שעמד לעיני המחוקק ( סעיף 345 (א) לחוק העונשין ) .

      הנה אותו ניר לוי , שחקן הקולנוע / טלויזיה המפורסם , עיתון ידיעות 7 ימים , לפני כחודשיים . ממש בשער . שואב מעולם דימויים של נשיונל ג'אוגרפיק והטבע בכלל . מתאר את תהליך החיזור / השכבה של אישה / מחוזרת , כמסע ציד או טרף של ממש , עד אשר המחוזרת מפרפרת ברשת כמו איזה אנטילופה או משהו בדומה .

      תפיסות כאילו מועצמות במשך שנים על ידי גברים , ומקבעות נורמה שגורמת לגברים לטשטש את הגבול והאבחנה בין סירוב ודחיה רבתי , לבין סירוב טקטי , ברורים הדברים לכל בר ביי רב .

      תודה ………………

  • zviarzi  On 8 במאי 2013 at 7:58

    שאלת ואנסה להשיב
    אני לא ניסיתי להידרש לחוק. המחוקק בדרך כלל עושה מעשה רק לאחר שקרה המקרה.
    אני חי בתוך עמי ומוקף במשפחתי. הנשים היום יודעות שגם להן יש זכויות. הנשים הצעירות עומדות בתוקף על זכויותיהן. זה המחוקק שמפגר לעשות את שנדרש.
    היציאה האמיצה של הדס שטייף נגד ההסתרה של מעשיו של העיתונאי היא דוגמא הממחישה את השינוי.
    ההשתלחות בעיתונאית כאילו עוד תצטער על כי העיזה והלעיזה הייתה בוטה ומוקדמת.
    לצערי יש בדרך השיפוטית כדי לפגוע בנשים שגברים כוחניים פגעו בהם ועורכי דין חוזרים ומטילים עליהן מורא בקראם להן לחזור ולספר את שקרה.
    מי היה חוזר וקורא לנרצח לחזור ולספר את שקרה שוב ושוב?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s