תביעתה של ענת קם אינה מופרכת


אינני נוהג להתווכח בנושאים משפטיים ולא הייתי רוצה להתווכח  עם עו"ד יוסי דר ואולם רשימתו התביעה המופרכת של ענת קם ראויה להתייחסות, שכן מסקנתו הנחרצת שלענת קם אין זכות תביעה היא בפירוש לא נקייה מספקות ודעתי האישית נוטה, למרות הקשיים, לכיוון של הכרה בזכות תביעה. הכרה זאת אינה גורעת כלל מהכרתי שהעבירה שביצעה ענת קם חמורה ביותר אלא שקביעה זו נוגעת ליחסיה עם המדינה ולא עם עיתון הארץ.

מבלי לייגע את הקורא הלא משפטן אבהיר כי אכן במשפט קיים כלל יסוד  הקובע כי מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה. אני מפנה את הקורא לערך בויקיפדיה המסכם את הנושא היטב למי שאינם משפטנים.

תחולתו של הכלל בדיני הנזיקין שנויה במחלוקת ולמעשה טרם הוכרעה. יתר על כן אפילו יש לכלל תחולה אין בהכרח טעם טוב להחילו על יחסי מדליף מידע, שפעל באופן אסור, לעיתון הנהנה מההדלפה. קיימת הסכמה כללית שיש לעיתון הזכות ולטענת העיתונאים ושוחרי חופש הביטוי אפילו את החובה לשמור על זהות מקורותיו בסוד על מנת להגן עליהם ועל צינורות העברת המידע.

קיימים שיקולים משפטיים וציבוריים מגוונים מאד שיש לשקול בטרם נעמה על השאלה האם לענת קם, שסמכה על מקצועיותו של עיתון הארץ שיסתיר את זהותה כמקור, יש עילת תביעה בשל התנהלותו הרשלנית של העיתון. התנהלות רשלנית כנראה הייתה כאן מאחר ועוד בטרם נודעה זהותה של קם כבר הסיקו יודעי דבר והעיתונאי דחוח הלוי במיוחד מהיכן יכלו המסמכים שפורסמו להגיע והדרך אל ענת קם הייתה קצרה. מבחינה מקצועית יש לכאורה ראיות מוצקות לכך שעיתון הארץ התרשל.

יהיה זה מעניין לראות את פרקליטיו המפורסמים של הארץ טוענים כהגנה את הכלל שמעילה בת עוולה לא תצמח תרופה ולמעשה לעיתון המתרשל בשמירה על מקור יש חסינות, אם יוכח שהמקור העביר את המידע שלא כדין. שאלה נוספת היא האם מבחינה משפטית מי שמתחייב לשמירת סוד אינו מנוע ומהעלות טענות כאלו בהסתמך על המצג שיצר. ייתכן שגם לדיני המניעות במשפט יש השלכה לשאלת תביעתה של קם.

איני יודע מה תהיה התוצאה במשפט אם יתקיים אבל בעיניי אין זה נכון לקבוע מראש שתביעתה של קם מופרכת. אני מקווה שהיא תגיש תביעה ועיתון הארץ לא יתפשר ואז נדע את התשובה לשאלה משפטית וציבורית מרתקת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמחה ניר, עו"ד  On 6 בפברואר 2013 at 6:33

    משה, חוששני שאתה צודק, וברשותך אפתח מעט-מעט.
    עילת התביעה של ענת קםפ אינה נובעת מה"עיסקה" של העברת המסמכים לאורי בלאו, או מהרצון להשתתף ברווחים שצמחו לעיתון מהמידע שהיא מסרה להם.
    העילה נובעת ממעשה שנעשה מאוחר יותר – הפרת החסיון.
    שחרור העיתון והעיתונאי מאחריות אזרחית משמיט את הקרקע מתחת למוסד החסיון של מקורות המידע – אשר לא נועד להגן על מוסרי מידע גלוי, אלא בעיקר על מוסרי מידע שלא הגיע לידיעת הרבים.
    אדם סבור שיש לו מידע שצריך להגיע לעיתונות צריך להביא אותו לשם, ומי שאמור לשמור על כך שמידע סודי לא יפורסם הוא העיתון המפרסם.
    במקרים רבים יכול מידע כזה, אפילו בלי שיפורסם, לספק נקודת מוצא לתחקיר לגיטימי, אותו מותר לפרסם.

  • Linwood C. Mcgee  On 5 ביולי 2013 at 23:37

    היא הפרה חובותיה למדינה, מסרה סודות מדינה שאינם שייכים לה לאדם בלתי מוסמך בתוך שאיפה להתקדם כ"עיתונאית" (עלובת נפש), הורשעה ועכשיו בטוחה שהשותף לעבירה היה חייב לה משהו. מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, זה הכלל הרומאי שנקלט אצלנו. היא רוצה להתעשר על גב הציבור, בגידתה במדינה והעברת סודותיה תוך סיכון בלתי נסבל שהסודות יפלו לידי אויבינו. העובדה שהמשפט מקנה לעיתונאים חסיון על מקורות מידע,אינה מקנה לענת קם, המקור, שהשיגה את המידע בבגידה והוך פרת חוקי המדינה ושבועת האימונים לצה"ל, כל זכות עצמאית משלה העומדת על רגליה בשל אי הקפדה על החיסיון (אם בכלל) מצד הארץ או אורי בלאו. זו זכות של העיתון והעיתונאי לשמור על החיסיון, זכות שאינה מוחלטת (היא נסוגה מפני שיקולים כבדי משקל כמו בטחון המדינה), אבל בשום אופן לא חובה של העיתון, שהפרתה מזכה בפיצוי כלשהו. כולי תקוה שהגברת הזו תצא מהכלא ותמשיך לטפח תקוות שוא על קריירה עיתונאית והתעשרות קלה, והמציאות תטפח על פניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s