הו צביעות קדושה


"הו תמימות קדושה" קרא  יאן הוס על המוקד בראותו אישה המוסיפה זרד למדורה עליה נעקד. תמימות קדושה קשה למצוא בימינו, אבל צביעות המתיימרת לקדושה הרבה יותר. מאמר המערכת של הארץ נושא את הכותרת צחנת הז'אדונוביזם [מונח שבוודאי כל קוראי הארץ מכירים-לאחרים ע"ע אנדרי ז'אדנוב בויקיפדיה] ויוצא בחריפות נגד הכוונה לפטר את מנהל בית הספר התיכון רם כהן על שום שהעיז להביע בגלוי במאמר את עמדותיו בנושאים השנויים במחלוקת :

"כהן הוא מופת פדגוגי של מנהל, שמעודד את תלמידיו לגלות מעורבות אזרחית. בבית הספר הקודם שניהל, תיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב, הוא לא היסס להביע את עמדותיו בעד הפרדת הדת מהמדינה, נגד מעורבות צה"ל במערכת החינוך, בעד זכויות המהגרים, נגד הכיבוש ועוד. הוא הפך את בית ספרו למוסד דמוקרטי וערני."

 לגופו של עניין לטעמי למנהל בית ספר תיכון יש זכות להביע דעתו הפוליטית בעיתון. כל עוד הוא אינו מטיף לדעותיו בתוך כתלי בית הספר בוודאי שאין לנקוט נגדו בסנקציה כלשהי  ואף ביחס לאיסור "ההטפה" הייתי מרכך מאד את הכללים. בחברה פתוחה אי אפשר להסתיר ולא צריך להסתיר חילוקי דעות. לדעתי לא צריך להגזים בחשיבות הסמכות החינוכית בכל הנוגע לעיצוב השקפות פוליטיות.

אז מה מרגיז אות?-כרגיל הצביעות הארורה הזאת!. אין לי צל של ספק שלו היה מנהל תיכון תל אביבי תומך בגלוי במאמר בעיתון או בבית הספר בהתנחלות ובסיפוח או חלילה בהדרת נשים היה עיתון הארץ הראשון שהיה מריע להדחתו. כרגיל השאלה אינה מה אתה עושה אלא לטובת מי והאם לנו אתה או לצרנו. אתם זוכרים כמנה רעש הקים העיתון שגילה שלאנשי חב"ד יש גישה מסוימת לחיילי צה"ל?

חוץ מזה למען הדיוק ז'אדנוב לא עסק בכלל בהכוונה אידיאולוגית בבתי הספר –זו הייתה מובנת מאליה במשטר הסובייטי-הוא עסק בהכוונה בפועל של  חיי הרוח, הספרות והאומנות. ענישת מנהל על פעילות פוליטית גלויה באה בעיקרון על מנת לאכוף איסור החדרת הפוליטיקה לחינוך והכוונת התלמידים בסגנון ה"ז'אדנובי"  על ידי אנשי חינוך המהווים דמויות סמכותיות. מדיניות משרד החינוך היא בדיוק ההיפך מהז'אדנובזים. אם כבר משתמשים במושג שמעטים מכירים היום-ראוי להשתמש בו נכון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמחה ניר, עו"ד  On 11 בינואר 2013 at 14:50

    מעניין שדווקא ימני-להכעיס כמו דרור אידר תומך בזכותם של המורים – כולל הסמולנים! – להביע את דיעותיהם הפוליטיות – אפילו בתוך כתלי הבצפר.
    מדוע "ימני-להכעיס"? משום שגם כאשר הוא כותב דברים של טעם (כגון על כשלונו העיתונאי של אמנון אברמוביץ בעניין "מסמך הרפז") הוא לא יכול בלי להכניס לזה את הויכוח הפוליטי שלו עם סמולני כל הארץ.

  • zviarzi  On 12 בינואר 2013 at 15:48

    יש הבדל בין הכוונה אידיאולוגית לבין הבעת עמדה בכלל ופוליטית בכלל כאשר מדובר במערכת החינוך.
    "פעם" בית הספר היה בית חינוך ומוריו מחנכים. היום הבצפר הוא בית חרושת לתעודות והמורים סרסורים.
    מוסד חינוכי כל יעודו צריך להיות לצייד את תלמידיו בכישורי חיים ולהכין אותם להתמודדות עם הבעיות שהחיים מעמידים בפני המבוגרים. דעה פוליטית היא חלק מהמציאות שהבוגר יתקל בה. למה לא להכין אותו להתמודדות גם עם בעיות מסוגה?
    יתכן שאם היו דואגים לחנך את תלמידי ישראל כראוי לא היה צורך בקמפיין הקקפוני המאיץ בישראלי המקטר ללכת ולהצביע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s