העיתונות הגוועת וזכויות קוראי העיתונים


 

הכותרת בוודאי תגרום לעיתונאים, עורכי עיתונים, והחשובים מכל, בעלי העיתונים, להרים גבה. זכויות לקוראי העיתון? מה פתאום? ממתי? מובן מאליו שמדברים על זכותו של העיתונאי לפרסם, על זכות העורך לפסול וכן על זכויותיו של בעל העיתון, אלו הצדדים המקובלים בוויכוח על העיתונות. מובן גם שעוסקים בזכויותיהם של אלו שנפגע שמם הטוב עקב פרסום, אך לעולם אין עוסקים בזכויות הקוראים מן השורה – להם אין "זכות עמידה".

בערך הארץ  באתר ויקיפדיה מצוטטות תשובות נרגזות שהשיב הבעלים והעורך של העיתון דאז, גרשום שוקן ז"ל [האבא של הבעלים הנוכחי] לקורא נרגז שהפסיק לקרוא "הארץ" אחרי 25 שנה שבהן היה מנוי "אנחנו כותבים את מה שאנחנו רואים לנכון, ולא את מה שאדוני רוצה לקרוא. ואם אדוני לא הבין זאת אחרי 25 שנה, הרי שהוא בזבז את כספו ואת זמנו". לקורא אחר כתב: שוקן "אדוני ממילא לא היה ראוי לקרוא את 'הארץ'". לא מעט מנויים עזבו עם השנים את הארץ מאחר וחשו שהעיתון מתעלל בהם ובערכיהם. עירית לינור היא הידועה שבהם ואף נתנה לנטישתה ביטוי פומבי.

תשובותיו של שוקן למנויים הנרגזים משקפת את עמדת בעלי העיתונים העורכים והעיתונאים עצמם הפועלים בשוק הפרטי. להבנתם לקורא יש תמיד זכות מלאה לא לקנות את העיתון ואפילו לבטל את המנוי. ברוח הימים האלו נוסיף שיש לו גם זכות לסרב לקבל עיתון שמוצע לו בחינם. הקורא הוא צרכן פסיבי בלבד וזכויותיו הן אלו של מי שרכש מוצר ולא של שותף ולו גם שותף זוטר ושקט.

 העיתון הרגיל  רואה את עצמו כעסק הפועל בשוק הפרטי ואיש מבחוץ לא יאמר לו איך לנהל אותו. סביר שעורך עיתון מפלגתי לא היה משיב כך לחבר מפלגה נאמן החתום על מנוי לעיתון. העיתונות המפלגתית שפרחה בעבר [דבר, על המשמר, הצופה, למרחב ועוד] נעלמה זה מכבר ועמה היומרה לקשר בין הקורא לעיתון הנשען על מחויבות אידיאולוגית משותפת.

היה זה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק שהעלה את הרעיון כי עיתון מטבע תפקידו והשפעתו על השיח הציבורי מהווה גוף דו מהותי, דהיינו גוף פרטי שמתוקף תפקידו המיוחד בחברה יש להטיל עליו חובות מתחום המשפט הציבורי. התיזה הזו לא זכתה לפיתוח ראוי במשפט, אבל יש להדגיש כי גם אם תפותח בעתיד היא מבטאת חובה של העיתון כלפי כלל הציבור ולאו דווקא ביחס לקוראיו המיוחדים.

המשבר בעיתונות כבר עושה את שלו ועל אף העובדה שאיש אינו מדבר על מתן זכויות לקוראים יש כבר מי שדורש מהם מחויבות שלא נדרשה בעבר. כך למשל המשורר יצחק לאור מאשים למעשה את השמאל בקריסתו הצפויה של  עיתון הארץ  וכותב:

 כמה מאלה, החרדים לגורל "הארץ", למשל, מוכנים להתחייב לשלם בעד מנוי (או בעד מוצרי תרבות עצמאית אחרים מצד שמאל)? בקיצור, כמה מהמתנבאים "יהיה נורא בלי 'הארץ'" מוכנים – לא לערוך אותו, לא לכתוב בו ולא להפגין עם עובדיו אם ייסגר, חלילה – אלא פשוט לשלם בעדו?"

קולות אחרים טוענים שיש לסבסד את העיתונות הכתובה בשל חשיבותה החברתית. הרעיון אינו חדש והשר כחלון הציע אותו כבר לפני כשלוש שנים. אז הזדעק עורך "דה מרקר" הקשור להארץ ושלל את הרעיון מכל וכל. חלפו מספר שנים, עיתון הארץ חש את הקץ המתקרב ו"פעולה ממשלתית"  להצלת העיתונות הגוועת אינה מילה גסה – תשאלו את ארי שביט. אני מניח שגם גיא רולניק- כשיחוש את חרב  הפיטורים החדה מונחת על צווארו, יעדיף שלא להתייאש מהאפשרות להינצל באמצעות תמיכה ציבורית.

באשר לי –עיתון הוא מקום עבודה ובעיתון הארץ לדוגמא עובדים מאות אנשים שלא קוראים להם גדעון לוי והם בכלל לא כותבים בעיתון. המחשבה שכספי משלם המיסים יופנו לתמיכה בגדעון לוי או בעקיבא אלדר, בעמירה הס, או אפילו בארי שביט  קשה מאד לעיכול. אני מוכן להילחם עד חרמה על זכותם להביע את דעותיהם המרגיזות אותי אבל לסבסד אותם?- קצת מוגזם הלא כן?

למרות עובדה זו ובשל תרומתה החשובה של העיתונות, גם זו המוטה והאינטרסנטית, וגם זו הפוסט ציונית, לשיח הציבורי ולאיכות הוויכוח הציבורי, איני שולל על הסף את האפשרות לתמיכה ממשלתית ולכל רעיון שיאפשר למעריב להארץ ולכל אמצעי תקשורת להתקיים. תנאי אחד חייב להתקיים והוא שכנגד תמיכה ציבורית תקבל על עצמה העיתונות כמה מגבלות וחובות והראשונה שבהן היא הסכמה לקוד אתי מחייב ובעל שיניים להתנהגות עיתונאית הגונה והוגנת. רצוי מאד שהקוד האתי יעוגן בחקיקה.

אם רצונה של העיתונות להיות נסמכת על שולחן הציבור עליה לאפשר לקוראיה גם אפיקי ביטוי על גבי העיתון, בכפוף לעריכה מקצועית כמובן. חלק משטח העיתון חייב להיות מוקדש לקוראים ולאפשר להם גישה אל אמצעי הביטוי-גישה הנחסמת בפניהם היום. אין שום סיבה שהציבור יסבסד אחוזות פרטיות של בעלי הטורים.

רק כאשר הקורא יהיה לשותף ביצירת העיתון ורק כאשר גם דעתו תישמע וכאשר העיתונות תקבל על עצמה קוד אתי מחייב, היא תוכל לבוא בתביעות לסיוע והתביעות יוכלו לזכות לאוזן קשבת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  On 7 באוקטובר 2012 at 16:50

    איני יכול להסכים לרעיון שבבסיס הפוסט. אסור להתת יד לסבסוד על מנת להכתיב. אתה חושב שהגוף זקוק לסיוע תן. אתה חושב שיש חשיבות לאומית לקיומו הבע תמיכתך בסבסוד ממשלתי.
    אלה באופן כללי. כאשר מדובר בכלב השמירה של הדמוקרטיה איני מוכן לתת מכספי (דרך מנגנוני המס למיניהם) לא על מנת להשיג שליטה על הסמכויות של העיתונאים ולא שליטה על התנהלות מערכת העיתון.
    העתונות הכתובה כבר מזמן התאבדה לדעת כאשר אפשרה למפרסמים הגדולים להכתיב מה לא לדווח. את העתונות הכתובה מחליפה זו הוירטואלית. מסיבה זו כדאי לחשוב כבר עכשיו על הקוד האתי של הבלוגוספירה. אני אישית בעד קוד הכי גמיש והכי פתוח. אני מאמין בחכמת ההמון.

  • גולדבלט משה  On 7 באוקטובר 2012 at 18:31

    לא הצעתי הכתבה מבחינת התוכן. הצעתי קוד אתי מחייב שהיה צריך להיות מוחל מזמן והצעתי שטח מובטח לדעות של אלו שאינם בעלי לטיפונדיות מה שיבטיח יתר גיוון

  • רני  On 8 באוקטובר 2012 at 16:46

    שלום
    תודה על המאמר המצוין. אתה שם בספרות הגבוהות של אדיאולוגיה וזכויות. אני כאן ובשלב זה אני מבקש שהעובדות ותהליכי המחשבה יהיו נכונים ומדויקים. באשר לסילוף עובדות כתבתי אצל גב' אורה עריף, לעיל. עכשיו על שטיפת מוח, קצת ארוך אבל מקצועי. על מחירי תוצרת חלב. חלב זה בס"ה תרכיז של ידע, אדמה, מים ואקלים נכון. היכן שיש אקלים מתאים, וכזה יש בהמון מקומות, ומים ואדמה בזול וידע חלב יהיה זול. בישראל אקלים שולי, מים ואדמה מאוד יקרים, אך יש ידע ייחודי. מזון לבקר מיובא, מים זה אנרגיה – שאיבה או התפלה. המחיר העולמי ל 2 עלה יעלה מחיר החלב בישראל. פתרון האוצר? יבוא. באירופה האבטלה נוראה ואז באלף ואחת דרכים, בנוסף ליתרון הטבעי, הממשל שם יסבסד יצוא חלב. המחיר בישראל יקבע לקצת פחות מהמחיר הכי נמוך המקומי. כמה יבואנים ירוויחו המון והרבה רבנים ומשגיחים שיסעו לחו"ל – חלב ישראל ( כך חז"ל סבסדו בימי קדם חקלאות יהודית ) גם הם ירוויחו. הצרכן ישלם מעט פחות, גם זה לא בטוח. רווחי המתווכים ירקיעו שחקים והרפת הישראלית תתנוון. מה יעשו הרפתנים, היהודים הערבים והתיילנדים? הרפת היא, עדיין, לב המשק המעורב. מי בדיוק ירווויח מניוון החקלאות הישראלית? ואם בעוד שנה שנתיים נמצא שפקידי האוצר שהחליטו ליבא מוצרי חלב במקום לפקח על המחירים (בהמון ארצות קפיטליסטיות, שוויץ וקנדה למשל, יש מגבלות חמורות על יבוא חלב ומשק החלב מסובסד) מנהלים חברות ליבוא מוצרי חלב, כפי שלממונים על השכר בעבר יש כיום חברות ליבוא עבדים, נתפלא? ובשביל מי בדיוק עובד אדון שטרסלר? תראה מי נותן הרצאות בימי עיון שמנהל "הארץ". היכן העיתון שיקח לטיפול את מה שכתבתי כאן? אז כאשר "הארץ" מסלף עובדות וידע ,מצידי? שייסגר מחר בבוקר. רציתם קפיטליזם? תאכלו קפיטליזם. אאחרי שייסגר נראה מה עושים. אה כן לאור אני מוכן לשלם לעיתון שיבטיח שהנ"ל לעולם לא יכתוב שם.

    • מר טרול  On 8 באוקטובר 2012 at 21:23

      מזכיר לי את העיתונאי שהייתה לו כתבה על סיני, ונתבקש להכין באפס זמן כתבה על מצרים.
      עיתונאי עברי לא אבד עשתונות ולא יתן שעבודתו תהיה לשוא.
      פתח וכתב : "בדרכי לשליחות אמיצה במצרים שאחרי עברתי בסיני.
      סיני הוא חצי אי…….תושב הבדווים…….חוו הרבה שליטים…….ואחרי שעברתי את סיני הגעתי למנוחה במצרים. שבת שלום"
      בקיצור, מה הקשר בין החלמאות של נערי האוצר לבין ההתבהמות של אלה המכונים עיתונאים?

  • גולדבלט משה  On 8 באוקטובר 2012 at 18:06

    היכן יש בחקלאות עדיין משק מעורב?

  • איתמר  On 8 באוקטובר 2012 at 18:37

    כתבת: " סביר שעורך עיתון מפלגתי לא היה משיב כך לחבר מפלגה נאמן החתום על מנוי לעיתון.. העיתונות המפלגתית שפרחה בעבר… נעלמה זה מכבר"
    אהבתי את החלק הראשון של המשפט, אבל למה אתה טוען שהיא נעלמה? המו"ל של הארץ/מעריב הוא אדם ללא שאיפות להשפעה פוליטית? מתוקף היותו אדם בן תמותה יש לו השקפה פוליטית אותה הוא רוצה לקדם וזוהי זוכתו. אך למה שיקבל מימון מהקופה הציבורית?
    ודבר נוסף, אם פוליטיקאי ידאג להעביר כסף לעיתונאים.. מה הוא יקבך בתמורה? בטוח לא חיזוק לדמוקרטיה.

    • מר טרול  On 8 באוקטובר 2012 at 21:27

      אתה מתבלבל בין דעה פוליטית לבין משרה במוסד מפלגתי.
      הראשון מביע באופן חפשי את דעתו אילו השני מדבר כשגרונו חנוק ביד המנגנון.

  • רני  On 8 באוקטובר 2012 at 18:42

    בחלק מהמושבים ובכל משק קיבוצי בו יש רפת יש למעשה
    משק מעורב, מגדלים מיספוא ירוק לפעמים עושים תחמיץ
    ומשתמשים בזבל, גם מזרחה מאיזור בו אתה גר. הקונספט
    "מעורב" כלל גם תעשייה פרימיטיבית וראה כיום קיבוצים
    שבהם גם רפת גם תעשייה. האבות המייסדים היו הרבה יותר
    חכמים מנערי האוצר והגמישות ויכולת ההסתגלות שבנו
    לתוך המושבים והקיבוצים מדהימה.
    דרווין הזקן שאמר "המתאימים שורדים" (לא החזקים !!)
    היה גאה בחלק מהקיבוצים ששרדו בהצלחה לא הרחק
    מביתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s