חפר ואבק


 

 לא נמניתי על מעריציו הנלהבים של חיים חפר. הוא כתב כמה וכמה פזמונים טובים אשר בצירוף ללחנים מעולים הפכו לשירים של כולנו. חפר גם ניפק לא מעט חריזה גרועה כמו "יש לי אהוב בסירת חרוב" . ראיתי בבלוג "ארץ האמורי" רשימה ארסית ואכזרית מאד המוקדשת לזכרו – הרשימה מוקצנת מאד כמובן, אבל עם גרעין של אמת.

חפר היה ונותר איש הפלמ"ח ולא בכדי היו אנשים רבים שהוא לא סבל [שלא היו מהפלמ"ח]  עליהם כתב בארסיות רבה והם מנגד גמלו לו באותה המטבע. הפלמ"ח אותה "עדת נערים בני בלי שם" הצמיח את חטיבות הלוחמות המעולות של מלחמת העצמאות ולקורבנן אנחנו חייבים הרבה כל כך. לעולם אין לשכוח את העובדה ש1,168 לוחמי פלמ"ח נפלו במלחמת העצמאות מתוך פחות מ5,000 לוחמים – איני סבור שאי פעם הייתה יחידה בצה"ל ששילמה מחיר דמים נורא כל כך. שיר הרעות של חיים גורי הוא בעיניי סמל לפלמ"ח- מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ. סמל ראוי נוסף הם היישובים שהוקמו על ידי יוצאי פלמ"ח בכל רחבי הארץ.

מנגד הפלמ"ח כגוף מגובש ומתבדל דאג לכך שבעיקר  זכרם של בני הבלי שם שנמנו על שורותיו ייזכר לדורות והייתה בו סלידה ברורה והתנשאות על כל מי ש"אינו משלנו", כלומר בעצם רובו של העם, לרבות אותם חלקים בתנועת העבודה שלא השתייכו לקיבוץ המאוחד.

ההתנשאות הזו היה לה המשך והיא התגלגלה בהמשך להיות התנשאותו של השמאל על כלל היישוב. היא גם המלמדת מדוע מצבו של השמאל הישראלי כיום הוא כפי שהנו. פעילי שמאל נלהבים טורחים להזכיר לכל מי שאינו מעוניין לשמוע כי במוצאם הם צאצאי לוחמי פלמ"ח, משל היה מדובר במקבילה המקומית לספינת מייפלאוור, שאמריקאים רבים כל כך מבקשים מטעמי סנוביזם להיחשב כצאצאי מי שהפליגו עליה.

לא בכדי אנחנו יודעים הרבה פחות על חטיבות צה"ל האחרות שלחמו ב48, חטיבות כרמלי, עודד, קריתי, עציוני, אלכסנדרוני ועוד. חטיבות שלרוע מזלן שלא היו להם אנשי יחסי ציבור וצוותי הווי לספר סיפור תהילתם לדורות. כמובן שאין צורך להזכיר כי באוהלי הפלמ"ח רחשו סלידה רבה במיוחד לאנשי המחתרות שכלל לא נמנו על אנשי תנועת העבודה.

כאיש פלמ"ח היה חפר נאמנו של יגאל אלון מפקד הפלמ"ח ומי שבעיניי חבריו נועד להיות הראשון ובגלל אנשי זדון כבן גוריון שהדיחו מצה"ל ונאמניו כמו דיין ופרס שנואי נפשו של חפר, שחסמו את דרכו,  נמנע ממנו הכתר. האמת היא במידה רבה אחרת- יגאל אלון לא נועד ולא היה כנראה ראוי היה להיות הראשון- מבלי לגרוע ממעלותיו ומזכויותיו הרבות מאד. לעניין זה ראוי להפנות לספרה המצוין של אניטה שפירא- "יגאל אלון: אביב חלדו".

 הפלמ"ח פורק כיחידה צבאית אבל לא היה כל צו שמנע ממנו להפוך לכוח פוליטי דומיננטי, כפי שלא הייתה יד זדונית שמנעה מיגאל אלון את הכתר. הדבר נבע מהפוליטיקה הרגילה ומשורה של שגיאות היסטוריות של תנועתו-אחדות העבודה. בין השגיאות הייתה כזכור ההערצה לברית המועצות הסטליניסטית [עד 1954 ] אבל לא פחות אי היכולת להידבר עם ישראל האחרת.

 כבר בכינוסי הפלמ"ח הראשונים, בהם חפר נטל חלק פעיל, היה ברור שישראל האחרת והעליה החדשה אינם מוזמנים ל"פגישה שכזאת".  החברים הוותיקים שרו שירי פלמ"ח ו"היו זמנים" ואנו לא נשכח שבזכות אותם הזמנים יושבת עיר על המשלט ובעיר הזאת כבר לא זוכרים את ההיסטוריה ולא עוסקים בעבר. מי שהתעקש לעסוק בנוסטלגיה במקום להתערות בהווה נגזר עליו שיחדל להיות רלוונטי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s