האם השלום עם מצרים היה נחוץ?


תזכורת- שלום עכשיו קמה כתנועה לא מפלגתית אשר נועדה לתמוך בחתימת הסכם שלום עם מצרים, לאחר ביקור סאדאת ב1977. התנועה נוסדה בתגובה למה שנראה אז כאפשרות החמצת האפשרות להסדר בעקבות הקשיים במו"מ עם מצרים לאחר הביקור ההיסטורי. פעילי התנועה הונעו על ידי זיכרונות מלחמת יום הכיפורים והנחת היסוד שלהם כי ללא הסכם שלום מלחמה נוספת היא בגדר וודאות.

להשקפתם למען הסכם שלום עם מצרים ראוי לוותר על כל חצי האי סיני ויותר מכך – גם בנושא הפלשתינאי. אל ביקור סאדאת בירושלים ב1977 התייחסו פעילי השלום כאל ביאת המשיח ממש והפעילים הנלהבים, חלקם חיילים וקצינים ששירתו במלחמה, לא הבינו כיצד ניתן בכלל להתמקח עם המשיח על תנאי הגאולה.

זכורה לי היטב רשימה סטירית של ב. מיכאל מאותה תקופה שתקפה את ממשלת בגין על כך שהמשיח [סאדאת]הגיע והביא עמו את הבשורה התנכית של "וגר זאב עם כבש ונמיר עם גדי ירבץ"  ואילו ממשלת ישראל חסרת ההשראה דוחה בתוקף רעיון זה ושומרת לעצמה את הזכות לקבוע מי ירבץ עם מי ומתי ומעיזה להעלות עוד כמה דרישות משונות.

שלום עכשיו "ניצחה" הסכם שלום עם מצרים נחתם ופרסי נובל לשלום חולקו. מלכתחילה היה זה הסכם שלום קר ומנוכר ויש ציניקנים המאמינים שזו הייתה הכוונה מלכתחילה. ייתכן שהיה להסכם זה "יתרון" אחד אשר שלום עכשיו לא צפתה אפילו בסיוטיה. ההסכם שחרר את ישראל למבצע שלום הגליל תוך ידיעה שמצרים לא תסכן אותה מבחינה צבאית בעת הפלישה ללבנון.

מקנן בי ספק מסוים אם הייתה ישראל פולשת ללבנון ביוני 1982 לולא ידעה בוודאות שמצרים לא תפעל נגדה. אין צורך להעמיק בנקודה זו מאחר שלהערכתי מצרים כרתה הסכם שלום בשל העובדה שלאחר מלחמת יום הכיפורים לא הייתה לה אופציה מלחמתית אמתית.

נחזור ל1973 – עוד לפני מלחמת יום הכיפורים התברר כי חל שינוי ממשי ביחסי מצרים וברית המועצות – התומכת וספקית הנשק העיקרית שלה וגירוש היועצים הצבאיים ביולי 72 היה סימן מובהק לכך. לאחר מלחמת יום הכיפורים היה כבר ברור שסאדאת פונה מערבה והסתמך על ארצות הברית שהייתה המעצמה היחידה שבכוחה להבטיח לו הישגים דיפלומטיים – בתחילה הסכם ההפרדה ובהמשך הסכם הביניים בין ישראל למצרים מ1975. חתימת הסכם זה לוותה בהפגנות סוערות של הימין ואני סבור עד היום שההסכם היה צעד מדיני מזהיר הרבה יותר מאשר הסכם השלום.

בשלב זה החלה מצרים לקבל נשק מארצות הברית וסיוע כספי נדיב. תעלת סואץ שהייתה חסומה מיוני 1967 נפתחה ב1975 וערי התעלה השוממות מאז מלחמת ההתשה שוקמו. התפתחויות אלו יצרו תמריץ משמעותי למצרים להימנע ממלחמה גם ללא הסכם שלום. ביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים היה ביקור של מי שהחליט להשיג את יתר הנכסים – חצי האי סיני – תמורת הסכם שלום קר, עקר ודי מיותר.

רוחות רעות נושבות כעת ממצרים והסכם השלום עמה נראה עוד פחות יציב משהיה והוא מטיל עלינו מגבלות קשות בכל הנוגע להבטחת החזית הדרומית מפני טרור.  מלכתחילה הסכם לא נועד ליצור יחסי שלום אלא לבטא מציאות שלפיה המלחמה אינה אופציה ריאלית ומציאות זו, בשלב זה, לא השתנתה. אם תשתנה מציאות זו לא הסכם השלום הוא שימנע מלחמה נוספת בדרום. החשש הוא שהמציאות תשתנה לא מפני שלמי מהצדדים יש אינטרס בכך, אלא שאי יכולת מצרים לממש את ריבונותה בסיני יגרמו להידרדרות.

מי שעדיין מפקפק בחוסר הקשר ההכרחי בין הסכם שלום ומלחמה המציאות ביחסי ישראל סוריה [ושנים רבות ביחסי ישראל ירדן] תוכיח. מאז מלחמת יום הכיפורים הצבא הסורי לא נקט בכל יזמה נגדנו וירדן לא עשתה כן מאז מלחמת ששת הימים. היעדרו של שלום פורמלי אין משמעו מלחמה בין מדינות ואילו קיומו של הסכם שלום, כפי שהוכח, משנה אך במעט את המציאות בין העמים, אם כי יש ליחסי שלום פורמליים ולהידברות שוטפת יתרונות רבים. צודקים אלו הטוענים כי במזרח התיכון הסכמים משקפים מציאות יותר מאשר מעצבים אותה ולקח זה חייב לעמוד לנגד עינינו.

מלחמה ושלום הם צעדים פוליטיים ויש לנקוט בהם כאשר הם מקנים יתרונות פוליטיים ממשיים-מלחמה היא להשקפתי צעד שיש לנקוט כאשר אזלו כל האפשרויות האחרות לתגובה בשל הסיכון שבה. הכרה זו מתחילה לחלחל והיום לדוגמא כמעט אין עוסקים בהחמצת הסיכוי לשלום עם סוריה כי בכל זאת גם התומכים הנלהבים בנסיגה מהגולן שוב אינם בטוחים שהיה זה רעיון טוב במיוחד למצות את המו"מ עם אסד.

אם קיימות פעיות שלום הרי הן מתמקדות ביחסים עם הפלשתינאים. שוב ושוב מבטיחים לנו אלו שלא שכחו דבר ולא למדו דבר כי אין מועד נח יותר מהיום על מנת לנהל מו"מ רציני על מנת לכרות הסכם שלום אמתי. גורמים אלו ממשיכים להתעלם מהעובדה שהאזור כולו עובר תהליכים של שינוי רדיקלי, כי אין לנו מושג מה עתיד להתרחש בירדן שבה קיים רוב פלשתינאי, וכיצד תתעצב המציאות הפנים פלשתינאית על רקע הקרע בין הגדה לרצועה.

העובדה המצערת היא שמבחינה מדינית בזמן הקרוב בשל אי היציבות הכללית לא ניתן להגיע להגיע להסכם קבע מכל סוג ואפילו לא להסכם ביניים משמעותי. טיעון זה לא ישכנע את האגף השמאלי במפה אנשי "דור שלם דורש שלום"  אצלם השלום אינו מעשה מדיני אלא עיקר אמונה דתי ומשמעו בעיקר הפסקת הכיבוש. לא השלום הוא מטרתם אלא הפסקת עוול הכיבוש.

שוב אין פעילי השלום מדברים במונחים של יתרונות פוליטיים  של ההסכם, אלא במונחים של זכויות הנכבשים וחטא הכיבוש. רבים מהם כבר המשיכו הלאה וטוענים שאת הכיבוש יש לסיים מידית ללא קשר לשאלה אם ייחתם הסכם שלום בעקבותיו ומה יהיו ההשלכות של המעשה. עם השקפה מעין דתית זו כבר לא ניתן להתווכח בצורה רציונאלית.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמאל מתון  On 17 ביוני 2012 at 16:53

    אתה לא רואה בכיבוש צרה צרורה?
    רע הכרחי או רע מיותר, מעטים שחושבים שהחזקת מעל מיליון איש ללא אזרחות הוא מצב טוב.
    מה דתי בדעה הזאת?

  • גולדבלט משה  On 17 ביוני 2012 at 17:11

    אני רואה בו מצב הכרחי נתון שיש לשאוף לצמצמו ככול הניתן על ידי מתן סמכויות אוטונומיות נרחבות לפלשתינאים-נסיגה חד צדדית תביא התלקחות וכך גם הקמת מדינה פלשתינאית שכיום אינה אופציה
    אשר לטווח הרחוק – הפיתרון הפולטי שלי הוא הסדר עם מדינה ירדנית – פלשתינאית אחת שעמה תושג פשרה טריטוריאלית -אבל לשם כך תמונת המצב הפוליטי באזור חייבת להתבהר וזה ייקח הרבה זמן

    • שמאל מתון  On 17 ביוני 2012 at 17:28

      בקיצור – אתה מסכים שיש לצאת מהשטחים בהסכם, והוויכוח הוא על המחיר והקונה והתיזמון.
      לגיטימי, הגיוני ובטח לא דתי.

  • רני  On 17 ביוני 2012 at 17:33

    אכן שמאל מתון, אני רואה בכיבוש צרה צרורה. מה בדיוק האלטרנטיבה?
    בעיית ישראל אינה רק הערבים אלא שכל מערכת השלום ה"עולמית" שנבנתה
    אחרי מ"ע II התמוטטה וחשפה תהום נוראה. הנה לפני עכשיו חדשות,
    BBC מהיום, על האסון ההומני בעזה. הרי זו ציניות אכזרית, לעג לאלפיהטבוחים בסוריה. רוסיה מעבירה לסוריה נשק מודרני וצבא. את הנשק יתפעלו טכנאים רוסיים, כי מי בדיוק יסמוך על חילים סוריים. משקיפי האו"ם הרימו ידיים. עשרות אלפי פליטים מסוריה בירדן, לבנון, תורכיה, עירק, למי בדיוק איכפת? היכן ההפגנות במערב מול שגרירויות רוסיה? היכן החרמות על אומנים רוסיים? ולבסוף מישהו בכלל מדבר על הכיבוש התורכי של צפון קפריסין והניקוי האתני שהתחולל שם. הפלשתינים דורשים שלפני כל דיבור ישראל תתחייב לחזור לקו הירוק ולהפסקת ההתנחלויות. ישראל מבקשת דיון ללא כל תנאים מוקדמים, מי בדיוק מעכב את השיחות הללו? זה מה שיש, עולם סתום, אכזרי ומסוכן. אין רחמנות למפסידים.

  • משה הדס - יהודי ישראלי חפץ חיים  On 21 ביוני 2012 at 7:51

    שמאל מתון (אם יש דבר כזה) למה התכוונת במונח מיליון ערבים תחת כיבוש? האם כיוונת לערביי הגליל? או שזה השלב השני אחרי המיליון ביהודה ושומרון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s