ועוד על האירוע בחוף בוגרשוב


 פרשת המין הקבוצתי בחוף בוגרשוב תלווה אותנו זמן מה מאחר שביחס לעובדות אין עדיין הסכמה. האם מדובר באירוע חריג קצר בים או במין קבוצתי סוער שארך שעות? מה שכתבתי היה על בסיס העובדות שפורסמו ב"הארץ" וכעת נותר להמתין לברור הסופי.

העיסוק בנושא הולידה התייחסויות נאותות לכל סוגיית ההתבהמות, אובדן האינטימיות, הטשטוש בין המרחב הפרטי והציבורי ועל היחס למין בכלל. כמה מהתגובות מותירות את הקורא "הקשיש" – כמוני- תחת הרושם שהוא באמת "מחוץ לעניינים" ואלמלא היה איסור חוקי על קיום יחסי מין בפומבי המעשים הללו היו נפוצים בהרבה.

 מרב מיכאלי לדוגמא מתברברת קצת. ברשימה המתייחסת למין הקבוצתי בחוף בוגרשוב קובעת מיכאלי שחלק ניכר מהאחריות [ולו גם העקיפה] רובץ על הפרסומות הסקסיסטיות [ע"ע תפוזינה]. במציאות בה פרסומות מיניות ועידוד לחשיפה מינית היא נורמה מקובלת, אונס קבוצתי  [לגבי זו תמצית האירוע] הוא:

" זה אכן מראה רגיל – לא חריג. אולי הוא מעט חריג לאור היום על שפת הים, אבל זה המראה שנשקף אליהם מכל מסך טלוויזיה, משלטי חוצות, ומפרסומות באינטרנט או בעיתון: מראות פורנוגרפיים כאלה בדיוק, או שמרמזים לכזה בדיוק…"

לגרסת מיכאלי אם אנחנו מוצפים בפרסומות מגרות וסקסיסטיות ואם אכן למרבה הצער חשיפה היא הנורמה הרווחת, לרבות חשיפת גוף ופעילות מינית פרטית באתרי האינטרנט – מה לנו כי נלין על חבורה עליזה של גברים המקיימים מין קבוצתי על החוף ולעיני כל עם נערה, או אישה משוחררת, שבוודאי לא רק מסכימה אלא להוטה ממש לשתף את כל העולם [טוב רק את אלו שבחוף בוגרשוב] בעלילותיה.

מה שמיכאלי אינה מבינה שמכאן הדרך להסביר ובעצם  במידה מסוימת להצדיק עבירות מין קצרה למדי. אם אנו מתירים פרסומות מיניות במרחב הציבורי מה לנו כי נלין על קיום פעילות מינית ממש? מה גם שהרצון להיחשף בפומבי כל כך רווח. ניתן להמשיך באותו קו חשיבה אבל צריך להיזהר. לו הייתי טוען שלבוש בלתי  צנוע מהווה גורם לביצוע עבירות מין בוודאי מרב מיכאלי הייתה דנה אותי לסקילה. מאידך אני מתקשה להבין את ההבדל – מדוע פרסומת סקסיסטית בה מופיעה חתיכה עם שדיים מפוארים ופטמות זקורות פסולה, אבל מותר לכל אישה להופיע בלבוש חושפני מגרה לא פחות ואסור אפילו להעיר על כך, אלא אם כן אתה נמנה על המגזר החרדי.

אם צודקת מרב מיכאלי יש מקום לשקול הטלת הגבלות מאד מהותיות על חופש הביטוי בפרסום ועל תכניות טלוויזיה המעודדות חשיפת התנהגות שחייבת להתבצע במישור הפרטי ואפשר לחשוב על איסורים נוספים כמו קוד לבוש לנשים וגברים שיאסור כל חשיפה של איברים אינטימיים. בסופו של יום נגלה כי המגבלות שמטילות הדתות הגדולות הן ערובה אמתית לשחרור האישה ושמירה על כבודה.

כדאי לעצור כאן. קו הגבול בין הנשקף במדיה על בסיס מסחרי [שלטי חוצות, פרסום, פורנוגרפיה וכיו"ב] לבין הנעשה במציאות חייב להיות ברור לגמרי ואסור לטשטשו –ככול שההבדל נעשה קשה יותר לאבחנה. אסור להסביר, או לכרוך ביצוע עבירות מין למה שמתרחש במדיה, כפי שהקטל המסיבי במדיה אינו הצדקה לאלימות בחיים הממשיים. אם לא נשמור על קו גבול ברור זה נמצא את עצמנו מכשירים הגבלות מהותיות מאד על חופש הביטוי ועל החירות האישית בכלל ושל נשים במיוחד.

מאידך צודקת מרב מיכאלי בחלק מביקורתה. יש תחושה שאכן אין לנו תשובות מספקות לשאלה כיצד מגשרים בין החירות האישית וחופש הביטוי בכלל  ובין הרצון לשמור על ערכים כמו פרטיות, אינטימיות ודיסקרטיות גם בהקשר המיני ובחיים הפרטיים בכלל. יתכן שהדרך היחידה לעשות זאת היא לקבוע שזכויות לפרטיות ולאינטימיות אינן ניתנות לוויתור אלא בנסיבות מאד מוגדרות ולצרכי אותן נסיבות בכלל. קבלת עיקרון זה הייתה צריכה לאסור על קיום תכניות מציאות מסוג "האח הגדול" והייתה מטילה מגבלות נוספות על אלו שבטיפשותם מוכנים למכור הכול – גם את פרטיותם.

הבעיה היא שהזכות לפרטיות מוגדרת בעקרה כזכות של הפרט בחברה ולא כזכותה של החברה ליצור חיץ ברור בין המותר והאסור במרחב הציבורי. מדוע בעצם אנחנו אוסרים על קיום יחסי מין בפומבי גם אם הם נעשים בין אנשים מבוגרים ברצון חופשי?

אם נחפש את הטעם ההיסטורי הוא בוודאי נעוץ בתפישה שמרנית ודתית המטילה מגבלות חמורות על הפעילות המינית ועל ההתנהגות הראויה וההופעה הראויה בחברה –במיוחד לנשים. האיסור הפלילי על קיום יחסי מין או ביצוע מעשים מגונים בפומבי לא נועד ליצור חיץ בין המרחב הפרטי לציבורי ומכאן שעם היחלשות הנורמות שעוגנו בתרבות האנושית על ידי הדתות, איסור זה נתפס כמשהו מיושן השייך לעבר- הגבלה פסולה על החירות לעשות כרצונך.  נראה לי שנדרשת לנו הגדרה רחבה יותר של הזכות לפרטיות וגם הגנה רחבה הרבה יותר על זכות זו –כך שתכלול איסורים על הצגת פעילות פרטית מסוימת במרחב הציבורי.

כך למשל אם זוג מחליט לצלם את עצמו בעת ביצוע אקט מיני בבית ומפיץ את הסרטון ברשת האינטרנט יש לראות בו כמי שמבצע מעשה מגונה בפומבי גם אם המעשה בוצע בבית. במה נבדל זוג זה מכוכבי פורנו מקצועיים? שאלה טובה! ניתן כמובן להצביע על הבדלית כמו תכלית מסחרית ,היעדר קשר בין הפעילות המצולמת לחייו הפרטיים של המצולם ועוד –אף על פי כן האמת היא שכל פעילות פורנוגרפית לשמה יש בה לפחות הסתה מסוימת לפגיעה בפרטיות.

 אין וכנראה לא יהיה פתרון משביע רצון לסוגיה זו והטלת איסורים שאי אפשר לאכוף אותם בוודאי לא תועיל. אפשר לדבר על חינוך מפה ועד להודעה חדשה אבל מי באמת מאמין בכך? בסופו של דבר ההפקרות הזו  בהחלט מחזקת את הנהירה אחר הדת. תחושתי היא שמדובר בעוד תחום בו שיח חירות הפרט וזכויות הפרט הביס את עצמו וגרם להתפוררות ערכית כללית.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s