לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו


יש לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולגשת באופן מידי לכינון חוקה כוללת בהסכמה בה תעוגן הביקורת השיפוטית ביחס לחוקיותם של חוקים הנוגדים את החוקה.

נתחיל מהסוף – אני סבור שהמוצא היחיד שיתיר את הסבך המשפטי הנוגע לחוקי היסוד ומעמד חקיקת הכנסת ביחס אליהם הוא ביטולו לאלתר של  חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.  בכך תיפתר, עד להסדרתה בדרך אחרת, בעיית הפיכת רצונו המפורש של המחוקק על ידי ביטול חוקיו על ידי בית המשפט העליון.

כזכור הסמכות לבטל חקיקה נלקחה במהלך שנוי במחלוקת מבחינה משפטית על ידי בית המשפט העליון בהלכת "בנק המזרחי" והיא מתקיימת בעיקר מפני שקבוצות אליטיסטיות רבות השפעה מקדשות אותה כחלק מרצונן להחליש את סמכות הממשלה ואת השפעתן של קבוצות חלשות בחברה הישראלית. רבים חשובים הרבה יותר וטובים ממני, כמו נשיא בית המשט העליון לשעבר השופט לנדוי ז"ל, פרופ' רות גביזון ועוד סברו כי המהפכה החוקתית עומדת על כרעי תרנגולת מבחינה משפטית והחלתה במדינה שסועה המחולקת לשבטים הנה מסוכנת מטבעה.

 בהמשך הדרך מבקרי הלכת "בנק המזרחי" סברו שנדרש פתרון של פשרה שיאזן בין הרשות המחוקקת הנבחרת על ידי העם לרשות השופטת הממונה. השר בדימוס דניאל פרידמן הציע מנגנון לפיו ניתן ברוב של 61 חברי כנסת לאשרר חוק שנפסל על ידי בית המשפט העליון ובכך עורר את זעמה של האוליגרכיה המשפטית. הדרישה לרוב של 61 חברי כנסת בחקיקה היא דרישה לגיטימית באשר היא דרישה לקוורום המבטאת שאיפה לכך שרוב נבחרי הציבור יבטלו חוק מסוים [או החלטה המבטלת חוק]. בכך נשמר העיקרון הדמוקרטי של שלטון הרוב. בצדק הגדיר בשעתו בהלכת בנק המזרחי השופט חשין את הדרישה לרוב העולה על 61 חברי כנסת כדרישה אנטי דמוקרטית ביסודה וכך כתב בפסק הדין המכונן-"בנק המזרחי".

"האם רוב של 61 חברי-כנסת מציב גבול עליון לשריונו של חוק בגדרי ההליך הדמוקרטי? למשל: המוסמכת היא הכנסת לקבוע כי חוק יסוד פלוני לא ניתן יהיה לבטלו, לשנותו או לפגוע בהיקף תחולתו אלא ברוב של 70 או 80 מחברי הכנסת? (ואם 70 או 80 חברי-כנסת – מדוע לא 90 או 100?). הרשאית היא הכנסת לכבול את סמכותה שלה ולשריין כך חוק יסוד? לדעת עמיתיי, הנשיא שמגר והנשיא ברק, רשאית היא הכנסת כך לחוקק. לפי השקפתי שלי, הכנסת לא קנתה סמכות כך לשריין חוק, ואם תעבור ותחקוק תחרוג מסמכותה. בפריסת טעמינו אין צורך שנאריך: נדרשים הם מתוך אותן הנמקות שהביאונו למסקנה כי רשאית היא הכנסת לקבוע רוב של חברי הכנסת לשינויו של חוק פלוני. קביעת מניין של 61 חבר-כנסת כתנאי לשינויו של חוק מותרת היא מעשה שיגרה, אך כאן מוצב הגבול העליון. ההליך הדמוקרטי הוא המכתיב ללא פשרות כלל זה, והוא כלל-בל-יעבור. דרישה כי תעמיד הכנסת לרוב בן 62 חברי-כנסת לשינויו של חוק, תחצה הדרישה את גבול המותר. מעבר לגבול ה-61 אין בכוחה של הכנסת לילך."

השופט חשין שינה באופן מוזר את דעתו הנחרצת ולכך התייחסתי בעבר. דעתו המקורית היא הנכונה בעיניי. הרעיון ש61 חברי כנסת לא יוכלו לאשרר חוק שבית המשפט העליון פסל ברוב של חמישה מול ארבעה הוא בעיניי כל כך אבסורדי ומופרך מבחינה דמוקרטית שאיני מבין כיצד השר נאמן חוזר ומציע רעיון נואל זה. אני מניח שהוא חישב ומצא שהאוליגרכיה המשפטית תתרצה בחולשתה להצעה זו כפתרון פשרה המותיר את רוב תאוותה בידה. ייתכן שכך המצב אבל זו עדיין הצעה אנטי דמוקרטית במהותה.

לטעמי אי אפשר לתקן את העיוות האנטי דמוקרטי שיצרה הלכת "בנק המזרחי" אלא על ידי ביטולו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחקיקת חוקה כוללת בהליך מסודר-חוקה שתסדיר גם את האפשרות לבטל חוק הנוגד חוק יסוד. למרבה ההפתעה ביטול ישיר של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שמכוחו בוטלו חוקי הכנסת, ניתן להיעשות כדת וכדין גם ברוב של שניים נגד אחד [לא נדרש רוב מיוחס לביטולו]. עם ביטול החוק ממילא תפקע רוב סמכות בית המשפט העליון לבטל חקיקה ובהמשך ניתן יהיה לבטל ברוב הדרוש את חוק יסוד חופש העיסוק.

לחששנים שבין הקוראים אעיר שביטול חוק היסוד אין לו דבר עם ביטולם של זכויות האדם והאזרח. בישראל שרר משטר דמוקרטי לפני חקיקת החוק במחטף ב1992 והוא יתקיים גם לאחר ביטולו. מה שעומד להכרעה הוא העיקרון הדמוקרטי של שלטון הרוב. למען הסר ספק אני דווקא תומך בכינון חוקה וביקורת שיפוטית על חוקיות חוקים הנוגעים לגרעין הקשה של זכויות האדם. למען הגשמת רעיון זה, בהסכמה רחבה, יש להתחיל מחדש ולחוקק חוקי יסוד שיבטיחו את זכויות האדם, אך יגבילו ביקורת שיפוטית על חוקיותם של חוקים אלו וכן יקבעו מנגנון שיבטיח ריסון שיפוטי נאות בכל הנוגע לביטול חקיקת הכנסת, בין היתר על ידי דרישה לרוב מיוחס של לפחות שבעה שופטים מתוך תשעה כתנאי לתקפות החלטת ביטול. ביטול חוק שנחקק על ידי נציגיו הנבחרים של העם הוא מהלך מאד רציני ואסור שייעשה בקלות דעת.

לפני זמן לא רב ניצל התיקון לחוק האזרחות מביטול על ידי בית המשפט העליון ברוב מקרי של שופט אחד. רוב שבנקל היה יכול להשתנות בשיבוץ שופטים שונה. מעבר לים ייתכן שבית המשפט העליון של ארצות הברית יבטל בקרוב, ברוב דומה, חלקים מרכזיים ברפורמת הבריאות של הנשיא אובמה ויפקיר ללא טיפול רפואי נאות מיליוני אמריקאים שהרוב הדמוקרטי בבתי המחוקקים שלהם החליטו להעניק להם זכות לביטוח בריאות. אם זה יקרה מעניין מה אז יאמרו אצלנו הליברלים הדגולים על עיקרון האקטיביזם השיפוטי.

 משום מה נוטים לשכוח שאקטיביזם שיפוטי יכול להיות מסוכן הרבה יותר מחקיקה. האם באמת הייתם רוצים לראות מצב בו בית המשפט העליון פוסל ברוב מקרי של שופט חוק מרכזי והכנסת למרות שגייסה 64 חברים לבטל אותו וביטולו משקף את דעת הציבור הרחב, אינה מצליחה לבטל פסיקה מקרית של העליון? האם בית המשפט העליון היה רוצה להיקלע למצב זה?

כאשר נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו רוב חברי הכנסת לא העריכו ולא יכלו להעריך את תוצאותיו המפליגות של המהלך, תוצאות שחרגו לחלוטין מההיסטוריה הקונסטיטוציונית של ישראל עד לחקיקתו. אנו ראויים לכך שחוקי היסוד שיקבעו את מגילת זכויות האדם תחוקק ותעוצב מחדש וכן גם הביקורת השיפוטית על חוקים הפגעים בזכויות האדם. על מנת לכונן מחדש את בניין החוקה אין מנוס מלהרוס את המבנה הרעוע הישן שהפך למבנה מסוכן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s