לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי


 לפני מספר ימים קיבלתי טלפון-מתברר שכעת יושבת וועדה מיוחדת שדנה בנושא "ההולדה בעוולה"  והייתה התענינות בפרטי שתי תביעות שהגשתי לפני מספר שנים. למי שאינו מצוי בנושא אבהיר כי ההולדה בעוולה משמעה תביעת מי שנולד כבעל מום נגד גורמים שיכלו לצפות את לידתו במום ולמנוע אותה, על ידי ביצוע הפסקת היריון. הכוונה למשל ליועצים גנטיים שלא ביצעו בדיקה גנטית להורים, או למי שביצעו בדיקות אולטרסאונד בהיריון, או שלא ביצעו אותן ומכל מקום יכלו לאתר פגם-או שלא דיווחו עליו להורים. לעתים הטענה מופנית כלפי הוועדות להפסקת היריון שלא אשרו הפסקת היריון כאשר היה חשש להיוולדות תינוק הסובל ממומים ובפועל נולד תינוק הסובל מנכות.

התביעה הבעייתית היא תביעתו של הנולד הטוען בעצם כי מוטב היה אלמלא בא לאוויר העולם מאחר שבחייו צפוי לו סבל עקב נכותו. יש לציין כי הוא אינו יכול להלין על גרימת הסבל שכן בתביעות אלו החלופה לחיים בסבל היא אי חיים, חיים אחרים לא היו צפויים לנולד בלאו הכי.

 השאלה המרכזית הייתה אם ובאילו תנאים ניתן להעניק לילד הנכה זכות תביעה. האם זו תיוחד למקרים של נכות קשה ביותר שבהם ניתן לטעון שטוב היה אלמלא נולד וטוב מותו מחייו, או שמא ניתן וצריך להעניק פיצוי בגין כל נכות שניתן היה לגלות לפני הלידה ואשר הייתה מביאה להחלטה לסיים את ההיריון בהפסקתו. כמובן כאשר יגיע בית המשפט למסקנה שההורים, בשל סיבות דתיות או מוסריות, לא היו מפסיקים את ההיריון, לא יינתן פיצוי בשל היעדר קשר סיבתי בין אי גילוי המום בשלב ההיריון לחיים בסבל שהרי בכל מקרה ההורים היו בוחרים בלידה.

כעת מבשר לנו יובל יועז שסוף סוף יבהיר בית המשפט העליון  את ההלכה הראויה, זאת לאחר בית המשפט המחוזי בחיפה החליט שאף גמדות היא בגדר נכות המזכה בפיצוי ובכך עורר את זעמו של עולם הרפואה. יש בי יותר משמץ של חשד שהשופטת בלהה גילאור, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, ידעה היטב שפסיקתה תעורר מחלוקת והיא האמינה שבכך יאולץ בית המשפט העליון להעניק לנו סוף סוף הלכה מחייבת.

הקשר שלי  לנושא התבטא בשתי תביעות סותרות לכאורה שהגשתי בשם לקוחותיי כנגד וועדות להפסקת היריון. בעוד שסיפור התביעות פורסם  ועל כן אינו סודי אני מנוע מתוקף סעיף סודיות עליו חתמו התובעים לספר מה הייתה התוצאה הסופית של ההליכים ואכבד כמובן את ההתחייבות.

התביעה הראשונה הייתה תביעה של הורים מוסלמים אדוקים שנשאו בנישואי קרובים ועקב קיומו של פגם גנטי במשפחה הייתה סבירות גבוהה שתינוק שייוולד להם יסבול ממחלה כלייתית קשה וייוולד ללא רוח חיים, או יחיה לכל היותר מספר ימים לאחר הלידה. בשל סיבות אלו סרבו ההורים פעמיים לבצע הפסקת היריון והתינוק אכן נפטר זמן קצר לאחר הלידה. בהיריון נשוא התביעה אותרה שוב בעיה כלייתית של העובר אך זו אובחנה כבעיה שאינה נובעת מהפגם הגנטי ואינה מצדיקה המלצה להפסקת היריון, אם כי האישה הייתה במעקב בוועדה להריונות בסיכון גבוה.

בהמשך ההיריון, עקב ירידת מים פתאומית התכנסה שב הוועדה והוחלט להבהיר להורים כי מדובר למרות הכל בבעיה הגנטית הידועה וכי רצוי ביותר להפסיק ההיריון מיד שכן העובר אינו עתיד לחיות. לאחר שכנוע מסיבי ולאחר התייעצות עם גורם דתי הסכימה האישה להפלה. בדיעבד ,בבדיקה לאחר המוות שנעשתה לעובר הוברר שבהיריון זה העובר לא סבל מהמחלה הגנטית וכי ההבחנה שהובילה להפסקת ההיריון הייתה שגויה. ההורים תבעו את הוועדה להפסקת היריון בטענה שכלל לא הוסבר להם כי קיים סיכוי שהעובר שייוולד עתיד לחיות, גם אם עקב לידה מוקדמת הוא עתיד היה לסבול מבעיות רפואיות לא פשוטות. במקרה זה הייתה התנגשות ביו אינטרס של המערכת שלא ייוולד ילד העתיד לסבול מנכות קשה, לבין אמונת ההורים שיש לקבל את הגורל כפי שהוא.

במקרה השני הובחנה בעובר בעיה של כליה שאינה מתפקדת ואילו הכליה השנייה הייתה תקינה. להורים נמסר על ידי יועץ גנטי כי קיימת סבירות של כ7% שבעיה זו מצביעה על מומים אפשריים נוספים שחומרתם לא הייתה ידועה. ההורים ביקשו לבצע הפסקת היריון, אך וועדת העל דחתה את הבקשה בטענה שניתן לחיות חיים טובים ומלאים עם כליה אחת. ההיריון הסתיים בלידה ונולדה תינוקת ובהמשך ילדה חמודה ומקסימה שסבלה ממספר בעיות שמהן היא עתידה לסבול[ בעיקר מבעיית פגיעה בשמיעה בנוסף לעובדה שעליה לחיות עם כליה אחת שאינה מתפקדת]. מקרה זה הוא מקרה המובהק שבו לא ניתן לומר שטוב היה אלמלא נולדה למרות נכותה. מאידך האישה ביקשה להפסיק את ההיריון והיא כאם מתמודדת עם הבעיות בגידולה של הילדה. האם מוצדק להעניק במקרה זה זכות תביעה נגד הוועדה להפסקת היריון?

השאלות באמת אינן פשוטות. מעורבות בהן שאלות סבוכות של זכות האישה על גופה והאינטרס להוליד "ילד מושלם " לעומת התחושה שבמקרים של פגמים קלים האצבע על הדק הפסקת ההיריון קלה מדי. הוויכוח הזה מתנהל על רקע מצב משפטי בו לוועדות להפסקת היריון אין ניתנות הנחיות מחייבות. ניסיון לעשות זאת זכה לביקורת –גם שלי. אין להתפלא על כך שבית המשפט העליון ושאר הגורמים המעורבים עשו ככול שניתן להתחמק מהכרעה.

בהקשר זה יש לציין כי ניתן בהחלט להעלות על הדעת אפשרות [באיסלנד כבר מדברים על כך] כי מהורים המסרבים להסכים להפסקת היריון, כאשר ברור וגלוי שהעובר העתיד להיוולד יסבול מנכות קשה ויהפוך למעמסה על הקופה הציבורית, יישללו טובות הנאה כמו הזכות לגמלאות נכות. אם האישה זכאית לדרוש הפסקת היריון בטענה שאינה מוכנה לגדל ילד בעל מום מדוע החברה אינה יכולה לדרוש באותו מקרה, או במקרים חמורים בהרבה, הפסקת היריון ממנה ולנקוט נגדה בסנקציות כלכליות אם תסרב לכך? שאלה קשה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s