כניעה איננה מילה גסה


בעקבות עסקת שליט הגיע הזמן לעדכן את מילון המושגים העיקריים המשמשים אותנו בשפת היומיום. מילים מעצבות מציאות ויש להקפיד כי לא נתייחס למונחים נושנים כפשוטם. "מלחמה היא שלום, עבדות היא חירות בערות היא כוח " כך הטיף השלטון הטוטליטרי בספרו של אורוול 1984. שימוש מודרך ונכון במונחים מקובלים יכול להוליד אין ספור תובנות חדשות. כך למשל מן הראוי בעקבות עסקת שליט לבחון מחדש את המונחים "כניעה" "בגידה" "הפקרה" "מאבק" "שלטון החוק" ועוד כמה וכמה מונחים שנעשה בהם שימוש פשטני מדי .

"כניעה איננה מילה גסה לעתים זהו אקט בלתי נמנע במלחמה ארוכת שנים נגד יריב נחוש וחדור מוטיבציה פנאטית – אקט משפיל ומדכא אמנם, אך נסבל כל עוד אינו יוצר מצב בלתי הפיך." כך מסביר לנו הפרשן המלומד רון בן ישי בYNET. לא נותר לנו אלא לתהות מהו בדיוק מצב בלתי הפיך?-גרמניה ב1945 נכנעה לאחר תבוסה צבאית ללא תנאי ומצבה כיום לא רע בכלל- כלומר גם כניעה ללא תנאי אינה יוצרת בהכרח מצב בלתי הפיך- האם לא מוטב שלנוכח יריב נחוש הרבה יותר מאתנו לא ננסה את המתכון הזה?.

כשחושבים על זה ברצינות מגלים שגם למונח "בגידה" אנחנו מייחסים משמעות רבה מדי. ראש הממשלה נתניהו למשל כתב לאחר עסקת ג'יבריל  " מלכתחילה ראיתי בעסקת ג'יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור" והוסיף: "כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך?"

 אכן בעולם המונחים המיושן שלנו היינו אומרים שנתניהו בגד בכל עקרונותיו תמורת כמה רגעי רייטינג מסחררים ומילה טובה על "מנהיגותו" ממערכת עיתון הארץ. גם את המונח "מנהיגות" יש לפרשו מחדש ולהגדירו כאומץ לנטוש את כל עקרונותיך לנוכח דעת הקהל המעוצבת על ידי התקשורת, או מה שמערכת הארץ מכנה הקשבה לרצון העם.

 המונח "הפקרה" מצריך אף הוא  עיון מחודש. אסור להפקיר פצוע אלא אם כן עלולים אחרים להיהרג למען הצלתו, אבל מותר בהחלט להפקיר את בטחון הציבור על ידי שחרורו טרוריסטים ומתן עידוד לטרור. אסור בהחלט להפקיר שבוי אם משפחתו מסוגלת לגייס מסע תקשורתי אדיר למען שחרורו. הבה נודה באמת –יתכן שהמסע הציבורי שניהלה משפחת שליט העלה את מחיר הכניעה, אבל לו היה שליט חייל ממוצא אתיופי מדימונה שמשפחתו אינה מסוגלת לשלם את החוב במכולת-הוא עדיין היה יושב בשבי החמאס-לזה קוראים בעברית "סולידריות חברתית" ו"ערבות הדדית".

"שלטון החוק"-עוד מונח מיושן כל כך. אמנם עיקרון שלטון החוק גורס שעבריינים מורשעים צריכים לרצות את עונשם אבל אין לכלל הזה תוקף אם מדיניות הממשלה תגרוס כך שכן "מדיניות" היא מילת קסם הממיסה את תוקפם של כל פסקי הדין. לנוכח עובדה זו אולי נפסיק לרמות את עצמנו – טרוריסטים הם בעצם שבוי מלחמה שישוחררו כשתחליט הממשלה לשחרר אותם בעסקה זו או אחרת. מדוע להמשיך להעמיד פנים שמדובר בעבריינים המרצים את עונשם?.

בקיצור "מלחמה היא שלום -עבדות היא חירות" הגיע הזמן לעצב מילון מונחים חדש ומי יכול לעשות זאת טוב יותר מאמצעי התקשורת המעצבים בלאו הכי את סולם הערכים הלאומי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On 19 באוקטובר 2011 at 18:31

    למשה שלום
    מאז ומתמיד לאמצעי תקשורת היה תפקיד מכריע בעצוב
    סולם הערכים הלאומי או הקבוצתי. מעצבי סולם ערכים זה,
    כבר בימים קדומים, נזקקו לאמצעי תקשורת. מספרי האגדות וסיפורי
    העם מילאו תפקיד כזה לפני היות הכתב ואין ספק שלקריאת
    התנ"ך בקול לפני קהל בית הכנסת, מנהג שהחל כנראה עוד בפני
    הבית, היה חלק בעצוב סולם הערכים של היהודי. כך גם הדרשות
    בבית הכנסת, בכנסיה ובמסגד. הבעייה היא התוכן לא הכלי.
    תודה וחג שמח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s