מה שמחכה לאובמה


ברק אובמה איבד אתמול סופית את עולמו בשמאל הישראלי. אמנם עוד בפברואר האחרון גדעון לוי  כבר קבע [לאחר וטו אמריקאי קודם] שאובמה הצטרף לאגף הימני בליכוד. כעת לא נותר לו אלא לשוב ולחבוט ויש להניח שבעיתונו [שהאתר שלו כבר יצר כותרת "לקראת מדינה פלשתינאית"] יאמצו את דעותיו במלואן. טוב, יתנחמו כמה תומכים אחרונים, מדובר בשיקולי בחירות ובארצות הברית, כמו בישראל, מבחינה אלקטורלית וציבורית לשמאל הרדיקלי אין כוח ממשי.

אני דווקא רוצה לקוות ומאמין שנאומו של אובמה לא הושמע רק משיקולי בחירות. בנאומו בעצרת האו"ם הוא יכול היה לאזן את הוטו הצפוי עם אמירות שתכליתן לסבר את האוזן הפלשתינאית והערבית, כמו למשל שההסדר יתבסס על גבולות 67 ואמירות נגד ההתנחלויות והבנייה בהן. נראה שמה שראינו אתמול הוא תחילתה של התפכחות אמריקאית וקשור הרבה יותר להבנה שגישתם בשנתיים האחרונות לנושאי המזרח התיכון הייתה שגויה מיסודה.

אחת הטעויות הנפוצות שעושים פרשנים רבים [גם בארצות הברית-ראה תומאס פרידמן] היא הערכתם שארצות הברית משלמת מחיר כבד בעולם הערבי על תמיכתה בישראל. זו ראיה פשטנית  של המתרחש באזור. עצם קיומה של ישראל ככוח משמעותי באזור וקשריה ההדוקים עם ארצות הברית היו תרומה חשובה ביותר למעמדה באזור. הדבר התבטא בקשרי ארצות הברית ומצרים וירדן. כך גם מעולם לא שמענו שסעודיה או מדינות המפרץ ניתקו את קשריהן עם ארצות הברית בגלל ישראל. נזכיר, רק לשם ההדגמה, כי מצרים  ערקה למחנה הגוש המזרחי דווקא בשנות החמישים בהן יחסי ארצות הברית ישראל היו קרירים למדי וכרתה שלום עם ישראל לאחר שבחרה להסתמך על ארצות הברית שהייתה בברית איתנה עם ישראל.

על מנת להדגיש את מעמדה היה על ארצות הברית להבהיר בעבר כי הסכם שלום עם ישראל שבמסגרתו יינתנו ויתורים משמעותיים אפשרי רק אם ארצות הברית תגבה אותו וזה יקרה כאשר הצד הערבי מעוניין בהסדר יעבור למחנה האמריקאי. כך קרה עם מצרים וכך קרה עם ירדן. אפשר לקשקש מפה ועד להודעה חדשה עד כמה קרוב היה ההסכם עם סוריה. לא בכדי התנגד הנשיא הקודם בוש לכל מו"מ שכן כל עוד סוריה לא עברה למחנה המערבי והבטיחה ניתוק מאיראן ומרוסיה, אין שום סיבה להעניק לה הסכם שלום – אפילו אם ישראל משתוקקת לכך.

אובמה קרא מלכתחילה לא נכון את המפה וסבר משום מה משימתו היא לרצות את האסלאם ואת הלך הרוח השוער בעולם הערבי והמוסלמי. נטישתו החפוזה את חוסני מובארק לגורלו הביאה מידית למסקנה שארצות הברית נחלשה ושוב אינה מסוגלת, או רוצה, לתמוך בבעלי בריתה המייגעים והתובעניים.

 התוצאות היו מידיות. תורכיה לא הייתה מעיזה ליזום פרובוקציה כמו המשט [שנועדה במפורש לתמוך בחמאס!] ולפזר איומים לכל עבר, לא רק עלינו, אלמלא חולשתה של ארצות הברית. הרשות הפלשתינאית לא הייתה חולמת על פנייה לאו"ם, תוך עקיפת התיווך האמריקאי, אלמלא הגיעה למסקנה שארצות הברית היא נמר של נייר. לא למעננו, אלא למען הפגנה חוזרת של העצמה האמריקאית היה על אובמה לנהוג כפי שנהג.

באשר לפלשתינאים, מהלך הפניה לאו"ם כמו גם הימנעות שיטתית ממשא ומתן מבטאת מציאות פוליטית שהשמאל הישראלי מסרב להכיר בה. אין לרשות סמכות פוליטית ומוסרית על העם הפלשתינאי. תנועת החמאס בכוחה להטיל וטו על כל הסדר שיתבסס על גבולות 67 עם או בלי זכות שיבה [בהנחה מפוקפקת שבאמת קיים רצון להסדר כזה] מי שיסתכן בחתימת הסדר כזה יכול לכרות כבר כעת את קברו ואיני מתכוון רק לקבר פוליטי. הכרת האו"ם הייתה פוטרת אותם מהצורך הנורא להסכים בעצמם להסדר סופי על בסיס גבולות 67 שכן בהכרה כזו אין הם מתחייבים לוותר על דבר.

הכרת האו"ם במדינה פלשתינאית על בסיס גבולות 67 הייתה מסייעת רבות גם למלך ירדן החוזר ומשמיע תחזיות קודרות- ניתן להבין אותו. הכרה כזו הייתה תורמת להכרה בלגיטימיות של ירדן ודוחה את הרעיון שירדן היא מדינה פלשתינאית. לנו אין סיבה להרגיע את חששותיו של עבדאללה בתחום זה- אין לנו כעת סיבה לפעול נגדו. לפעמים מדיניות של שב ואל תעשה היא המדיניות הנכונה ביותר, למרות הטפותיה של ציפי לבני. הבעיה שאנחנו מערביים מדי השוכנים במזרח ומעולם לא רכשנו סבלנות ולא למדנו את אומנות ההמתנה.

הערה ביחס לציפי לבני- מנהיגת קדימה[נכון לעכשיו]. הגב' לבני אינה חדלה לדבר על הצורך ועל האפשרות להתחיל במו"מ, להניע את התהליך המדיני וכיו"ב אמירות מעורפלות שמסייעות למסע התעמולה נגד ישראל, אך אינן עוזרות לנו להבין למה היא מתכוונת.

 מותר לציבור לשאול את מנהיגת קדימה אילו ויתורים מוקדמים לדעתה יכולה או צריכה לעשות ישראל, אשר יבטיחו את חידוש התהליך המדיני. האם הסכמה להקפאה מוחלטת של הבניה בהתנחלויות וביו"ש? הסכמה לחלוקת ירושלים? ויתור מוקדם על הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי? אי דרישה לוויתור על זכות השיבה? האם ניתן להבין ח"כ לבני על מה את בעצם מדברת ומה את מציעה ומדוע את סבורה שההצעה תתקבל?  גם למנהיגת האופוזיציה מן הראוי שתהיה אחריות כלשהי למוצא פיה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 22 בספטמבר 2011 at 6:47

    ואת הלך הרוח השוער בעולם הערבי ?

  • ניר  On 23 בספטמבר 2011 at 1:21

    מה זה מחכה, כבר הגיע:

    http://www.haaretz.co.il/news/palestine/1.1481140

    מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל אמר כי "נאום אובמה היה נוק אאוט לאבו מאזן – נאום בחירות אמריקאי שנפתח בכך שארה"ב תומכת במורדים בלוב, בתוניסיה, בתימן ובבחריין, אבל בפלסטינים – לא. כי מולם יש את מדינת ישראל. כואב לראות נשיא כמו אובמה שנותן לאבו מאזן – ששלוש שנים הולך בדרך הדיפלומטית – מן סנוקרת בעצרת האו"ם.

    "לפני שבועיים חלק מאיתנו היו אצל אבו מאזן. אמרנו לו – אל תיסוג תחת הלחץ. קיבלת מכה מאובמה – אבל אובמה לא מנהל יותר את העולם. יש זירה בינלאומית רחבה. קום מהקרשים, דלג על מועצת הביטחון, לך לעצרת האו"ם – קבל שם את 150 הקולות של העצרת. תדרוש שזה יקרה הפעם. אני רוצה לראות את המדינה שמצביעה נגד מדינה פלסטינית. ההיסטוריה תשפוט אותם, וזה כולל את ישראל".

    כאמור, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר. משרד החוץ הישראלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s