בג"ץ משתלט על תחום יחסי העבודה


לא צריך היה חוש נבואי לראות את ההתפתחות ולי לא היה חוש כזה הגם שהערכתי נכון את הכיוון. התערבות בג"ץ בשביתת הפרקליטים הבהירה לכל שסכסוך עבודה רציני יכול להיפתר רק בבג"ץ. אמנם הרופאים זכו למקלחת קרה מנשיאת העליון בעוד הפרקליטים זכו בשעתו לסיוע מסיבי, אבל העובדה החשובה היא שבג"ץ הופך לתחנה האחרונה של סכסוכי העבודה הבלתי פתירים. כאן ימליץ על תוספת של 3% ושם ידרוש בוררות לעיתים יגער ולעיתים ממש ינזוף. לעתים  בג"ץ יבהיר לשובתים שלאחר שיאמר דברו שוב לא יוכלו ליהנות מאהדת דעת הקהל [הרופאים-ראו הוזהרתם].

ההתפתחות הזו אינה לטובה והיא מעבירה לסמכות בית המשפט העליון תחום נוסף שעד כה לא היה כלל בסמכות בג"ץ ונושא להתערבותו. ב"כ הרופאים עו"ד ארנה לין, על פי השקפותיה, היא האחרונה שתעורר כאן את שאלת הסמכות והיה מקום לעורר אותה כבר בתחילת הדיון. לאחר שני תקדימים שבהם בג"ץ דן בסכסוכי עבודה גדולים לא ניתן יהיה למנוע זאת ממנו אלא על ידי חקיקה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונת חלון  On 2 באוגוסט 2011 at 17:39

    אם כל סכסוך הופך בעצת פרקליטי הצדדים לבלתי פתיר אין מנוס ממישהו שיכריע.
    בעצם, חזרנו בעצם לתקופת השופטים.

    אני באמת מקווה שיהיה להם מספיק שכל ואומץ למשפט צדק הוגן.

    אם זה לא יקרה, הציבור יתחיל לצאת נגד מערכת המשפט ואז כנראה נראה כאן שלטון מסוג אחר.

  • שאול סלע  On 3 באוגוסט 2011 at 10:10

    למרות שהתגובה היא לא ישירה לפוסט של מוטי חשוב שהתגובה תעלה. מדובר בונדליזם בעריכה שמבצעת חנה בבית הלחמי בבלוג שיש לה במגזין הבלוגים במחשבה שניה. חנה בית הלחמי פירסמה פוסט שנקרא שירת הטרוליות בבבלוג שלה וזאת זכותה. אני רשמתי תגובה ששופכת אור על פרצופה האמית של חנה בית הלחמי . תגובתי מסתמכת על פוסט שכתב יובל דרור בבלוג שלו שנקרא "מאבד תמלילים" .התגובה שרשמתי בבלוג של חנה בית הלחמי נמחקה על ידה,

    כדי להימנע מהעלאת קישורים :

    חפשו בגוגל "שירת הטרוליות" תגיעו מהר לפוסט של חנה בית הלחמי במגזין הבלוגים "במחשבה שניה".

    חפשו בגוגל "חמש מחשבות מאבד תמלילים הגלוב" תגיעו לרשימה של יובל דרור שעוסקת בחנה בית הלחמי .

    לפוסט של יובל דרור נרשמו 111 תגובות וכך מוצגת חנה בית הלחמי

    בכל מקרה, לא יצאת משהו.
    18. נועה אסטרייכר:
    27 באפריל 2011, בשעה 12:49

    תודה, יובל. תודה לך. חנה בית הלחמי היא אישה איומה. כפמיניסטית זועמת במיוחד אני חייבת לומר שהיא בושה למגזר ולמגדר. אישה אלימה שמשתמשת בכסות "פמיניסטית" כדי לתת פתח וביטוי לדחפים האלימים שיש בה. אגב, האלימות הזו מופנה הרבה יותר כלפי נשים מאשר כלפי גברים. חנה בית הלחמי היא רומסת הנשים מס' 1 באינטרנט, וגם מי שפעם היו מיודדות עמה או מאוחדות איתה סבלו וסובלות מנחת זרועה הוירטואלית ברגע שהן לא מספקות יותר את הסחורה= קרי, הסכמה מוחלטת והערצה עיוורת לאחת, היחידה והבלתי-ניתנת להכלה מרוב צדק, חנה בית הלחמי. היא טרולית. אמנם עם תמונה ושם אמיתי, אבל מדובר בביריונות רשת מהזן הנמוך ביותר. אני מתביישת שהיא "מייצגת" נשים, כי היא בעיקר מייצגת את עצמה ואת הדרך שבה היא בוחרת להתקדם בחיים.

    51. נעמה ריגל:
    27 באפריל 2011, בשעה 20:50

    עוד כשחנה בית הלחמי התחילה לכתוב ברשימות היא הרתיעה אותי מאוד בסגנון הכל כך צודק ושלא נותן מקום לדעות או פרשנויות אחרות. זה הבהיל אותי בהתחלה בתור בחורה צעירה שמגדירה את עצמה פמיניסטית- אם הטקסטים של חנה מעוררים בי כל כך הרבה אנטגוניזם ורצון לתת לה מכות, אולי עמוק בפנים אני בעצם שוביניסטית מגעילה? לקח זמן עד שכותבות כמו אריאלה רביב ועוד כמה העזו למתוח ביקורת על הטקסטים שלה ועליה בגלוי. הבנתי שאני לא היחידה שמקבלת ממנה בחילה. היום אין לי בעיה לומר בריש גלי: האישה ה

    אביבה:
    27 באפריל 2011, בשעה 22:00

    ולגבי חב"ה, אני סולדת מרוב דעותיה. למעשה כפמיניסטית אני מרגישה שהיא די מבאסת אותי, כפי שמבאסות אותי גם נציגות אחרות של הפמיניזם בתקשורת (בלי שמות כרגע). לצערי ולשמחתי, את הביצים/יות שלי אני שומרת להתבטאויות בנושאים אחרים. אבל אני לא חושבת שצריך ביצי פלדה כדי לצאת מולה – מקסימום עצבי ברזל. והדמוניזציה שלך ל"חבורה" קצת מקוממת – מדובר בסך הכל באישה אחת עם הרבה אורך רוח. יש לצדה בעניין הזה נשים נוספות שפעילות בנושאים הקשורים לאונס, זה בדמן לעתים בגלל מעורבות אישית בנושא.

    ולכן בעיניי, המונח "מיליטנטיות" לא רלוונטי ואף דמגוגי. הן נאבקות, זה נכון, ומגייסות את מה שיש להן. במקרים מסוימים זה מסתכם בפה הגדול (נכס פמיניסטי מבורך. איפה היינו היום בלי הסופרג'יסטיות המעצבנות?). לא חייבים להסכים איתן (אני במקרים רבים לא מסכימה איתן), אבל אין לגיטימי מהמאבק שלהן.

    ח ל י:
    27 באפריל 2011, בשעה 22:17

    פעם, כתבתי משהו כתגובה לפוסט של חנה בית הלחמי, הדיון שם התפתח לכיוונים מאד אגרסיביים ןאני שעקבתי אחרי התגובות לתגובתי ולדיון התחלתי להרגיש ע'ע טריגר מאד רע עם הסביבה והתגובות ובקשתי מחנה בית הלחמי למחוק את תגובתי. המיילים גסי הרוח, המעליבים,דורסניים, שקבלתי, הבוז שבו היא התיזה אלי את "את עדינה מדי" גרם לי לתמוה איך אשה האמורה להגן על פי מילותיה על נשים, הרבה פעמים במקרי פגיעה מינית בזה ופוגעת באחת כזו, אני, שמתוודה ואומרת לה שמה שקורה בפוסט ההוא מהווה מבחינתי טריגר.

    את כל מעט קשריי הוירטואליים ניתקתי איתה באותו שבוע, לאתר שפתחה עם אסתי לא נכנסתי עד שעזבה ואת דעתי עליה אגיד במלוא כוחי ועוצמתי – 100000 אלף כניסות לעצומה שפתחתי בעד שיוויון מול החוק למשה קצב הן דוגמא – ברגע שהיא תנסה לתפוס איזהשהו מקום במפלגה/תפקיד ציבורי או משהו כזה.

    ופעם, אני גם אנסה להבין איך הנשים שפניתי אליהן בענייניה קבלו רגליים קרות וניסו להסביר לי כמה בחיים האמיתיים היא נחמדה, ורגישה.well…בשבילי הפוסט ההוא, ובעיקר התגובה שלה שהייתה מכוערת, חסרת רגישות למה שאמור היה להיות הדגל שלה – אמפטיה והגנה על נשים פגועות – ומזיקה ממש, יש עדויות מקצועיות,הייתה עבורי החיים האמיתיים.

  • ניר גולן  On 3 באוגוסט 2011 at 12:59

    גם אני במקום אורנה לין לא הייתי מעורר את עניין הסמכות בבג"צ.
    לומר לשופטי בג"צ שלא הכל שפיט זו אסטרטגיה רעה שגורמת להסטת הדיון מעצם העניין לנושא שהוא צדדי, ושהסיכוי לזכות בו הוא קלוש.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 3 באוגוסט 2011 at 14:16

    הסמכות לדון נתונה אם בכלל לבית הדין לעבודה

  • שאול סלע  On 3 באוגוסט 2011 at 17:19

    חנה בית הלחמי המשך

    בהמשך לוונדליזם בעריכה של חנה בית הלחמי בפוסט שלה "שירת הטרוליות". כאשר חושפים את קלונה ברבים היא משתמשת במילה נעבעך ומייחסת למי שמביא עובדות שלא מוצאות חן בעיניה הוצאת מיצי קיבה

    גולדבלט משה להגיב 08/03/2011 ב 15:06

    לא חנה אני באמת לא צמחוני ולא תמצאי אותי באגף פציפיסטי כלשהו. פשוט ציינתי שיש כמה וכמה סוגים של אלימות-גם לסוג האלימות שלך יש מקום של כבוד ולעיתים את חורגת בהרבה מ"לקרוא לאלימות בשמה". הביטוי אלימות אינו מצביע כשלעצמו על צדק או אי צדק וכיו"ב. אלימות להגדרתי משמעה הפעלת כוח להבדיל משכנוע .

    כנראה הסגנון המפוייס שלך גורם למגיב אנונימי לעבור לאתר שלי על מנת להתכסח איתך -אולי תאפשרי לו גישה להגיב אצלך?

    חנה בית הלחמי להגיב 08/03/2011 ב 16:52

    להתרשמותי, אתה ואחרים מקבלים כאן במה רחבה למדי…

    גולדבלט משה להגיב 08/03/2011 ב 17:20

    לי אין טענות לשאול סלע יש ומשום מה הוא מעלה אותן בבלוג שלי

    חנה בית הלחמי להגיב 08/03/2011 ב 18:42

    מי ששמים לו גבול צועק מחוץ לגבול. זה מה שנשאר לו, נעבעך.

    כפי שזכור לך מקדמת דנא – לא יורקים אצלי בסלון. אני מלווה את היורקים באדיבות לדלת וסוגרת אותה אחריהם, לאחר שבקשתי הידידותית לשמור את מיצי גופם בתוך גופם לא נענית. אין לזה קשר להבעת דיעה

  • גולדבלט משה  On 4 באוגוסט 2011 at 10:02

    לשאול סלע-למה בחרת בבלוג שלי את האכסניה לטענותיך נגד חנה ביתצ הלחמי-האם לא תוכל לפרסם בבלוג שלך?
    איני אוהב לצנזר אבל כאן אתה מנצל את הבלוג שלי למטרות זרות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s