האוטו שלנו גדול וירוק


הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְיָרֹק,
הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ נוֹסֵעַ רָחוֹק.
בַּבֹּקֶר נוֹסֵעַ, בָּעֶרֶב הוּא שָׁב,
מוֹבִיל הוּא לִ"תְנוּבָה" בֵּיצִים וְחָלָב

מי לא גדל על שיר הילדים הזה. בהיותי ילד בכלל לא ידעתי שניתן לרכוש מוצרי חלב שלא מתנובה. גדלתי במושב וסדר הדברים נראה מובן מאליו ומעוגן ללא ספק בחוקי הטבע בכבודם ובעצמם. את תוצרת המשק מובילים לתנובה המשווקת אותו ואף מייצרת ממנו מוצרים נוספים כמו "גבינה צהובה" וגבינה לבנה שנמכרה בעטיפות נייר.

מתי בדיוק נכנסה גבינת הקוטג' לצרכנייה של המושב? באתר מוזיאון תנובה גיליתי שב1962 התחילו לעבוד על המוצר ואני מניח שאי שם ב1964/5 הגבינה הגיעה אל שולחננו- במפורש זכור לי שטעמה היה חדש ושונה מזה שהורגלתי לו ומיד התמכרתי לו-התמכרות שנמשכת עד היום.

עם ההתבגרות השתנתה השקפת עולמי. בהדרגה למדתי לדעת שישנן מחלבות נוספות וטעמים נוספים ואין הכרח להסתפק במוצרי תנובה. שוב לא כללתי את כל הגבינות הקשות תחת הכותרת "גבינה צהובה" ולמדתי על סוגים וטעמים נוספים. קראתי בשקיקה שבצרפת יש כמה מאות סוגי גבינה-איך הם יודעים במה לבחור? גם תנובה גיוונה מאד את מוצריה. יום אחד גיליתי שניתן לפתח  אפילו נוסטלגיה מזויפת לגבינות. תנובה מכרה את גבינת העיזים שלה [פרומעז] תחת הסיסמא גבינת עיזים "כמו פעם". מיד רכשתי אותה כדי להיזכר ורק בבית עלה על דעתי כי בילדותי לא הכרתי גבינות עיזים ולא ידעתי שיש בכלל דבר כזה.

זו לא הייתה רק תנובה – כשדיברנו על תחבורה ציבורית משמעות הדבר הייתה אגד בכל הארץ ודן בתל אביב. היה ברור שתחנת אוטובוס היא תחנה של אגד ותחנה מרכזית היא תחנה גדולה המשרתת את אגד. אני זוכר את הפליאה שאחזה בי בתחנת האוטובוסים של איסטנבול שם גיליתי שכמה וכמה חברות מתחרות על כל נוסע בתחנה. אפשרות כזו כלל לא עלתה על דעתי. בעירי נהרייה התחבורה הציבורית מתנהלת על ידי חברת אוטובוסים חדשה ועדין קשה לי להתרגל לכך שלא מדובר באגד, על אף שאני כמעט ולא נוסע באוטובוס.

מרד הקוטג' מבטא דווקא את התלות שלנו במספר מועט של יצרנים השולטים בשוק. לו היה מונהג יבוא חופשי של מוצרי חלב והייתה תחרות חופשית לא ניתן היה בכלל לדבר במונחים של מרד- אם המחיר לא מקובל עליך-קנה מוצר מתחרה . בישראל זה קשה הרבה יותר- מיד אתה נדרש לחשוב על המצוקה של הרפתנים ועל עובדי תנובה שיפוטרו  ולחוש ייסורי מצפון לנוכח מבטים מאשימים. בכלל מחויבות חברתית עולה ביוקר. לבסוף אתה למד שבעצם רק העשרת כמה בעלי מניות שהשתמשו ביצרנים כבני ערובה.

זה לא יכול להימשך כך. אנחנו לא אמורים לנהל ויכוח עם זהבית כהן מה אמור להיות מחירו של גביע קוטג', כשהיא מבהירה לנו בחומרה שלהוזיל זה ממש לא בא בחשבון. או שנחזור לפיקוח בולשביקי על מחירים, או שננהל שוק חופשי ונאפשר תחרות. מונופול ללא בקרה זו באמת החלופה הגרועה מכולן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שחרור יונים  On 24 ביוני 2011 at 15:59

    יש בקרה.
    הבעיה שהיא לא בדיוק מבקרת- או במילים אחרות היא דואגת יותר לכיסו של בעל התאגיד מאשר לכיסם של העובדים שלו ושל שאר האזרחים.

    זה קורה בהרבה מאוד תחומים ותמיד בגלל אותם תירוצים בדבר מקומות עבודה שיוצרים אותם עשרה וחצי טייקונים. אנשים לא מבינים שמקומות עבודה הוא ברוב המקרים בסה"כ ביטוי שחוק לעבדות מודרנית.

    כל אותם תומכי סלולר ואינטרנט ושאר המקצועות שאי אפשר לקיים מהם חיי משפחה לא צריכים להחשב כמקומות עבודה, אלה כתחנות בין עבודות או בין תואר לעבודה. כמות האנשים שמפרנסים משפחות בתאגידים האלה צריכה להיות הנתון הקובע.

    אבל מחאת הקוטג' היא בהחלט תקדים. המעמד הבינוני מרים את הראש ומבין שהוא חייב להלחם על הבית- כי זה יגיע במוקדם או מוקדם מהצפוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s