מדינת העם היהודי –סוף פסוק


 

הקשבתי אתמול בטלוויזיה לדברי ראש ממשלת קנדה וממש שפשפתי את עיניי. המדינאי התמוה הזה הביע תמיכה פומבית ברעיון שישראל היא מדינת העם היהודי. הכרה נוספת לכך ניתנה ,פחות באופן מפורש גם על ידי מנהיגים אחרים ואפילו שמועות מספרות שנשיא ארצות הברית אינו דוחה אותה על הסף.  איזה מזל חשבתי שראש ממשל קנדה אינו צריך לקרוא את דעת מערכת עיתון הארץ ואת גדעון לוי כבר בארוחת הבוקר.

 כאשר העלה נתניהו את הדרישה שהפלשתינאים יכירו בישראל כמדינה יהודית או כמדינת היהודי, פתחו פלוגות הסער של השמאל הישראלי במתקפה רבתי. ברור היה להם שדרישה קנטרנית ומתגרה זו לא נועדה אלא לשים מכשול נוסף בפני תהליך השלום. האומנם, היתממו פובליציסטים ידועים, אנחנו צריכים את הכרת הפלשתינאים בכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית? אלו היו כמובן השמאלנים המתונים. השמאל הרדיקלי שלגביו על ישראל להיות מדינת כל אזרחיה דחה את הדרישה לגופה.

 כמובן שכל ניסיון להסביר את המשמעות הפוליטית העצומה של ההכרה בישראל כמדינתה עם היהודי לא עלה יפה. אפילו הפניה לנוסח החלטת החלוקה מ1947 שקודשה על ידי השמאל ואשר דיברה על מדינה יהודית ומדינה ערבית לא שכנע. הדרישה נראתה במקרה הטוב הזויה ובמקרה הפחות טוב כמכשול לשלום ובנוסף מדובר בדרישה מחוצפת הנוגדת את הדרישה שישראל [כל עוד היא מתקיימת] תהיה למדינה דמוקרטית ממש-מדינת כל אזרחיה.

 התייחסות זו לא הייתה מקרית. שיח הזכויות האבסורדי שהשתלט על השמאל ראה בקיומה של מדינת הלאום רעה חולה, מדינה כזו מעניקה העדפה לא מוצדקת לבני לאום אחד על אזרחים שווי זכויות אחרים ומעניקה עדיפות למטרות לאומיות של חלק מאוכלוסייתה על מטרות נוגדות.לעולם השמאל לא יוכל לדגול במדיה שאלו מאפייניה.

  אכן רבים מאד מאנשי השמאל קוראים זה מכבר לבטל את חוק השבות.קיים אצלם יסוד לחשש שמדיניות העדפה לאומית תכשיר פעולות שנועדו לבסס רוב יהודי וישובים יהודיים בחלקי ארץ שונים. לבסוף אין לשכוח שהכרה בישראל כמדינת העם היהודי משמעה וסתימת הגולל על הדרישה לזכות השיבה והשמאל הישראלי יכרות את ידו הימנית לפני שיתבע מהפלשתינאים ויתור כלשהו. 

 אז ככול הנראה השמאל הישראלי נוחל תבוסה בעוד זירה- מתברר שאכן הדרישה הזאת, שהיא באמת קשה לעיכול לפלשתינאים, שמעולם לא וויתרו על המשך המאבק להשמדת ישראל  [כן המאבק הוא על 48 לא על 67 ] הופכת לדרישה מקובלת ולגיטימית בתכלית ולא כמכשול לשלום. ייתכן כמובן שלאחר שהפלשתינאים יכירו בהסכם שלום בישראל כמדינת העם היהודי ייפסל הסכם כזה על ידי בג"ץ בהיותו נוגד את מהותה של ישראל כמדינה דמוקרטית, אבל כשנגיע לגשר הזה אני מאמין שנמצא דרך לעבור אותו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונה טורפנית  On 28 במאי 2011 at 8:13

    כי זאת המהות- מדינת העם היהודי.
    ראש ממשלה שיגיד את זה בקול רם ובלי להתבלבל מול קהל לא יהודי. שיחק אותה.

    נשאר רק פרט אחת קטן.
    הדרישה שלנו שהערבים יכירו במדינת ישראל…

    זה לא הגיוני \ ריאלי מאלף ואחת סיבות.
    אני לא צריך שהשכן יכיר בי כדי לגור לידו.
    לא הכרנו באף מדינה ולא שללנו את קיומה של אף מדינה ולא יודע אם מדינות אחרות עשו את זה.

    אנחנו צריכים להתעקש על עניין אחר, עקרוני ומהותי פי כמה:

    הסכם שלום עושים מול עם שלא מחנך לגזענות או מחנך להשמדת העם שלך. במילים אחרות, אני לא צריך מסמך בינלאומי שאומר שזכותי לחיות כאן שעליו חתומים ערבים. היו ויהיו הסכמים חתומים כאלה מול האו"ם- לרוב הם לא מחזיקים מים (ראה 1701 בלבנון).

    אנחנו צריכים שכל תכני השנאה והגזענות יעלמו מתכניות הלימוד שלהם. ברגע שזה יקרה, אפשר לחשוב על שלום אמיתי.

    אם הם מחנכים לאלימות ושנאה גם 1,000 מסמכים חתומים לא ימנעו את המלחמה הבאה.

  • רני  On 28 במאי 2011 at 9:49

    ליונה טורפנית.
    הצדק אתך בעניין החינוך. ייתכן ואתה שוגה בעניין ההכרה. בתהליך ארוך ומפותל נבנו חוק בין לאומי ונוהלי התנהגות בין מדינות. מי שתרמו לתהליך במשך מאות (אלפי? ) שנים לא היו שוטים. מדינות מכירות במדינות או שאינן מכירות במדינות ויש לכך השלכות רבות גם לחינוך האזרחים באותן מדינות. לדוגמה: אם ארצות ערב מכירות בצרפת יש לדרוש מהן יחס זהה לישראל כלצרפת, זה שלב חשוב בחינוך לקבלת ישראל. אחד הסיפורים המענינים הוא שישראל, שנלחמה לקבל הכרה כזו לאחר הקמתה מכל מי שמוכן היה להכיר בה, סירבה להכיר בממשלת פרנקו הספרדית כממשלה החוקית של ספרד, גם ובעיקר כעניין חינוכי. וכשנפל משטר זה לא קל היה לצדיקי ספרד שהחליפו את פרנקו להכיר בישראל.

  • יונה טורפנית  On 28 במאי 2011 at 10:47

    אני חושב שהיתה הכרה בין עירק לכווית ובין אירן לעירק ובין סודן למצרים ואפילו בין רוסיה לגרמניה ובריטניה ואר"הב. זה עזר למנוע מלחמות ?

    החוקים הבינלאומיים אולי טובים מבחינת יצרני הנייר, אבל הם לא קובעי מציאות.

    מה שקובע את המציאות הוא מה שאנשים חושבים.

    מה שאנשים חושבים מושפע מהתרבות שלהם והחינוך שלהם.

    יש לך "הסכם שלום" עם מצרים שאפשר להגדיר אותו יותר כגבול שקט ואין בו דמיון לשלום ששוכן בין מדינות ותרבויות שאינן גזעניות.

    התרבות הערבית נגועה בגזענות קשה יותר מכל תרבות אחרת. היא מעוגנת בדת, בשפה ובעיקר בחינוך.

    נ.ב
    גזענות יותר עמוקה מאיבה
    -יש תיירות ומסחר אפילו בין צרפת ואנגליה.

  • אזרח.  On 28 במאי 2011 at 12:06

    בביטוי "מדינה יהודית", כפי שהופיע במגילת העצמאות, לא הייתה מחויבות לדת היהודית. הביטוי "מדינה יהודית" ,לקוח מהחלטת החלוקה של האו"ם בדבר הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית ,זו לצד זו. הכינויים הללו,(יהודית ו ערבית ) כל כוונתם הייתה להבדיל את המדינות, אחת, מהשנייה.

  • אזרח.  On 28 במאי 2011 at 12:12

    מה מכיר ילד פלסטיני החי תחת המגף הישראלי? צבא ומתנחלים.על כל המישתמע מכך.הרשויות הפלסטיניות לא צריכות לטרוח להטיף לשינאה. המציאות של הילד הפלסטיני היא המביאה אותו לשנוא.

  • גולדבלט משה  On 28 במאי 2011 at 14:09

    כן- ראוי לצין רובם המכריע של הילדים הפלסטינים ביו"ש ועזה חיים בעצם תחת המגף הפלסטיני. תושבי מזרח ירושלים הערביתנחשבים לברי מזל וממש לא רוצים לוותר על החיים תחת המגף הישראלי למרות הדיכוי ומעמדם החברתי עדיף בהרבה על אלו שחיים בשטח האוטונומי של הרשות אבל זה לא מנע אף פעם שימש במונחים דומים-אני שוקל ברצינות אם לא רצוי לעבור למתקפת נגד. מדוע לא להזכיר את המילה שמאל בצירוף התארים בוגדים, העוכרים,אויבים מבית,משתפ"ים של החמאס,קאפו ועוד ועוד. אין לאף צד מונופול על שימוש בביטויים חביבים כאלו

  • גולדבלט משה  On 28 במאי 2011 at 14:12

    קישור למחקר על תושבי מזרח ירושלים הנאמנקים ישירות תחתץ המגף הישראלי וסובלים מאפליה וקיפוח קשים

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/219279

  • דובי  On 28 במאי 2011 at 14:32

    אני חושש רק שכשהרפר אומר "עם יהודי" וכשאתה אומר "עם יהודי", אינכם מתכוונים לאותו דבר. מדינה שמחליטה עבור יורם קניוק אם הוא יהודי בדתו או בן-בלי-דת, מדינה תיאוקרטית, יהודיסטית, זה לא מה שהעולם חושב עליו כשהוא חושב על "מדינת העם היהודי".

  • גולדבלט משה  On 28 במאי 2011 at 14:39

    כן אני חייב להודות שלא הבנתי על מה יצא קצפו של קניוק. בתעודת הזהות לא כתוב סעיף דת אלא סעיף לאום ועקרונית השתייכות לאומית אמורה להיות עניין אוביקטיבי יותר. נכון שהאבחנה בין לאום לדת ביהדות אינה קיימת- זו אבחנה מודרנית. קניוק לא יכול לשנות את הגדרות היהדות אך כל עוד הוא רואה עצמו כשייך ללאום היהודי די בכך. אם הוא רוצה להיות שייך ללאום הישראלי אם קיים כזה -טוב כאן באמת קיימת בעיה שאינה נוגעת בכלל לזהות דתית

  • דובי  On 28 במאי 2011 at 16:44

    אין לו בעיה עם סעיף הלאום. הוא רוצה שהמדינה תרשום אותו מבחינת דת (למשל, מבחינת נישואין וכן הלאה) כחסר דת.

    לאום הוא מושג מודרני. ברור שההפרדה בין זהות לאומית לזהות דתית היא מודרנית. אבל כל עוד מדינת ישראל מסרבת לאפשר לאזרחיה את ההבדלה הזו – כל עוד אדם לא יכול להצטרף ללאום היהודי בלי להתגייר, למשל – הרי שהיא אינה יכולה להיות מדינת לאום מודרנית, אלא יציר כלאיים וולגרי.

  • גולדבלט משה  On 28 במאי 2011 at 16:50

    היכן יש רישום דת בתעודת הזהות?

  • דובי  On 28 במאי 2011 at 17:46

    מי דיבר על תעודת הזהות?

  • רני  On 28 במאי 2011 at 20:48

    שוב נטפלים ליהדות, יהודים וישראל.
    1. יותר ממיליון ערבים פלשתינים נושאי תעודת זהות ישראלית חיים תחת שלטון ישראל. מה שדהימימים, סוכני האיסלמו פשיזם, עבדים נרצעים, ומוכי סינדרום שטוקהולם מכנים בביטוי השקרי הדמגוגי הלקוח היישר מהשטריימר הנאצי וספרות דומה "מגף ישראלי", זה ביטוי קלאסי אירופאי, מי בדיוק בישראל נועל מגפיים? . הדהימים הנאלחים מחרחרי המלחמה ריב ומדון מנסים בשקריהם א) להשמיץ את ישראל כדרך לחיסולה ב) לסכסך את תושבי ישראל זה בזה כדרך לחיסולה. מצבם של הפלשתינים הערבים אזרחי ישראל ידוע ומוכר בעולם כולו. הוא לא שונה בהרבה לטוב או לרע ממצב מיעוטים לאומיים-דתיים בארצות שונות וטוב ממצבם של אלו בחלק ניכר מארצות המזרח התיכון, ראה כורדים בסוריה, נוצרים במצרים, באהיים באירן. הערבים המוסלמים עצמם יודעים ששלטון ישראלי זה, עם כל חסרונותיו, טוב יותר מרוב השלטון מוסלמי ערבי ומשום כך הם מנסים בכל דרך להכנס לישראל ולהתאזרח בה, מאמץ זה של הגירה לכיוון ישראל הוא ההוכחה לשקר הנתעב של הדהימי העבד הנרצע בכל נפשו.
    2. התערובת-תרכובת-ערבוביה דת ועם-לאום אינה קימת רק בעם ישראל או מדינת ישראל. אין לערבב בין הטירוף הביורוקראטי המוגזם השרירותי והמחדש חידושים קיצוניים של הממסד הדתי המושחת בחלקו בישראל הנוכחית, מה שהרגיז והכעיס ובצדק את קניוק, לבין הסוציולוגיה של חברה זו. לפני שנים לא רבות פשוט היו רושמים את כל משפחת קניוק כיהודים ובכך היה נגמר הסיפור. טענת קניוק היא טכנית אינסטרומנטלית ולא עקרונית, פגעו במשפחתו והוא צועק ובצדק רב. גם בארמניה, גם ביון, גם בערב הסעודית גם בפאקיסטאן גם חלקית בתורכיה, אזרחות ולאום ודת מעורבים, בייחוד בקבלת מהגרים. שם בדרך זו או אחרת נפתרות בעיות רישומיות ביורוקראטיות או שאין קניוקים מתמרדים ופשוט חיים. חוץ ממוזרויות דתיות יש חוקים ותקנות שונים בבארצות אחרות ואין סוף לביורוקרטיה, למשל: יש חוק בקשר לשמות ולא ניתן להיות אזרח למי שאינו נושא שם מוכר. גם את זה פותרים אם רוצים, הממשל והאזרחים. הדרך היחידה בישראל היא פשוט לנסות ולהחליש את הממסד הדתי הישראלי, אם לא? זה ימשיך עד לבדיקות פתע של מטבחים ביתיים ושל ברית מילה ברחוב והלאה והלאה.

  • רני  On 28 במאי 2011 at 21:04

    לדובי, זה לא להתנצחות רק להבהיר דעתי, שהיא כמובן יכולה להיות מטופשת או שגויה. "העולם חושב", העולם זה מאות מיליוני איכרים סיניים, הודיים, קצת לטינו אמריקאים ואולי עוד כמה מאות מיליונים באינדונזיה, בנגלה דש וכ"ו. למיטב ידיעתי בני אדם אלו לא חושבים בכלל על מין דבר כזה "מדינת העם היהודי", לפחות לא הייתי מצהיר בשמם או לא בשמם על נושאי מחשבתם.

    כנ"ל "יציר כלאיים וולגרי", כולנו כבני אדם יצורי כלאיים וולגריים. חוץ כמובן מטהורי גזע עם דוקומנטיים ממשלתיים על טוהר גזעם הלא וולגרי, אתה זוכר היכן ניפקו דוקומנטים כאלו? האם אתה מכיר מישהו הושא דוקומנט כזה? לי למשל לא איכפת להיות מה שאני, אחד כזה, בן כלאיים וולגרי. ואם היה איכפת לי אז מה? מה אני יכול לעשות בנידון? צריך נימוק שונה בענין שאמרת

  • אזרח.  On 28 במאי 2011 at 21:06

    מי דיבר על ערביי ישראל?
    מר גולדבלט,הצצה קטנה לחייו של ילד פלסטיני החי תחת המגף הישראלי, כאן:

    http://video.google.com/videoplay?docid=9004838847737803917#

  • דרור בל"ד  On 4 ביוני 2011 at 22:36

    עבודה סמינריונית שכותרתה: "הזכות להיבחר לכנסת במדינה פוסט-דמוקרטית" המתייחסת בהרחבה לנושאים רבים שהועלו ברשימה ניתן למצוא כאן:
    מנחה: פרופסור זאב סגל
    הקורס: זכויות היסוד של הפרט
    מגיש: אורי ברייטמן
    http://breitman.homestead.com/files/elected/RightToBeElected.html

    בעבודה זו, שנכתבה ב2004, מציע הכותב כי את הדה לגיטימציה הפוליטית נגד עמדות אנטי ציוניות, דה לגיטימציה הנתמכת בפסיקותיו של בתי המשפט של הריבון הישראלי, אפשר יהיה להפוך לאמצעי הסברה לדה לגיטימציה של הריבון הציוני. הקיצור, שיטת הבומרנג, ממש כמו ניצול האמירה האומללה אין פרטנר.

    הנחתך כי השמאל הישראלי נוחל תבוסה בעוד זירה הינה מוקדמת לדעתי. העולם, ואיתו גם הפלסטינים, רובם ככולם, הכירו זה מכבר בזכות קיומה של ישראל. דווקא הריבון הישראלי הוא זה שבמו מחדליו מערער על לגיטימיות קיומו הוא. הדרישה ההופכת לדרישה מקובלת ולגיטימית בתכלית ולא כמכשול לשלום היא דרישתו של אבו מאזן, ולא דרישתו של נתניהו.

    "ייתכן כמובן שלאחר שהפלשתינאים יכירו בהסכם שלום בישראל כמדינת העם היהודי ייפסל הסכם כזה על ידי בג"ץ בהיותו נוגד את מהותה של ישראל כמדינה דמוקרטית, אבל כשנגיע לגשר הזה אני מאמין שנמצא דרך לעבור אותו".
    את עבודת הסימנריון הנ"ל אפשר לתאר בכותרת משנה "כשנגיע לגשר הזה אני מאמין שנמצא דרך לעבור אותו". אני הייתי מוסיף תת כותרת משלי: "הפרלמנט הציוני סירב להכיר בפער שבין הפנטזיה הציונית ובין התממשותה".

  • כותרת המשנה שלך לא מציאותית.
    הציונת הגשימה את ייעודה – ובגדול.
    אנחנו מדינה מוצלחת לפי כל קריטריון בינלאומי, נקודה.

    הבעיה היחידה היא שהתקשורת הישראלית עשתה לציבור הישראלי במשך מספר עשורים שטיפת מוח בכל הנוגע לסכסוך ערבי-ישראלי תמכה בהאשמת ישראל, בטמטום שברעיון החזרת השטחים, והאשמה כביכול והנאכבה וכו'…

    היום אפשר להגיד שהמהלך ההזוי הזה נכשל. הציבור הישראלי עדיין ציוני ויודע שמולו עומדת תרבות ערבית שאיננה מעוניינת בשלום.

    אפשר להפסיק לבזבז אנרגיה על הפלסטינים ולהתחיל להשקיע בחינוך- כי רק משם נמשיך להתחזק. ואנחנו כבר חזקים- הרבה יותר ממה שמקטרים הנאורים משמאל ומימין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s