אילו שליט היה בוזגלו


לעתים פרשיות העוסקות בפרט כלשהו חורגות מעילת המאבק ונהפכות למאבק של תפיסות עולם מנוגדות וערכים חברתיים סותרים. המאבק מתנהל לכאורה סביב גורלו של הפרט ולמעשה הוא רחב בהרבה. כך הייתה למשל פרשת דרייפוס . מבחינת הפרט השאלה האם קצין מטה צרפתי ממוצא יהודי היה או לא היה מרגל גרמני. בשלב מסוים היה ברור שלמאבק השלכות נרחבות ביחס לאופייה של החברה הצרפתית, מעמדם של היהודים בה, מעמד מערכת המשפט הצרפתי, הצבא הצרפתי ויוקרתו ועוד. היחס לפרט, שכיכול עמד במרכז הפרשה, נגזר מהשקפת עולם פוליטית וחברתית, מוצא סוציו אקונומי אינטרסים חברתיים ופוליטיים ועוד.

 אין מקום כמובן לאנלוגיה בין פרשת דרייפוס למאבק לשחרורו גלעד שליט, אך יש לשים לב לכך שהמאבק לשחרורו של גלעד שליט מזמן אינו מאבקה של משפחה לשחרור בנה. הוא גם אינו מאבק על השאלה אם נשחרר כמה מאות רוצחים לשטחי יו"ש[ויש לי ספק רב אפילו אם תמורה כזו תועיל-להערכתי המחיר מיד יעלה].

  המאבק לשחרור שליט הוא בעיקרו מאבקה של חלק מהחברה הישראלית, החלק המבוסס שבה, שכבר אינו סבור שבשם טובת החברה והמדינה ניתן להציב תביעות לפרט. גם אם יוכיחו המתנגדים לעסקה באותות ובמופתים כי שחרורו של שליט יעלה בעשרות נרצחים, הטיעון הזה אינו רלוונטי עבור התומכים בעסקה בכל מחיר, מאחר שעל פי סולם הערכים שלהם הפרט אינו אמור להקריב דבר עבור האחרים – גם אם הוא חייל.  לעומת זאת החברה בהחלט חייבת להקריב למען הפרט.

 העובדה שבעסקת שליט נתבע מאיתנו לשלם מחיר מטורף לא זו בלבד שאינה מפריעה למארגני המסע הציבורי אלא היא למעשה משרתת אותם. ככול שהמחיר שייתבע יהיה מופקע יותר הניצחון להשקפת עולמם עם תשלומו יהיה מובהק יותר. לו היה ניתן לשחרר את שליט בדרך אחרת, כמו קביעת תג מחיר בלתי נסבל להמשך שהותו בשבי, לא היה הדבר משרת את האינטרסים של המאבק שמטרתו לאלץ את המדינה לשלם מחיר עבור הפרט

 אגב זו גם הסיבה לכך שבין התומכים במאבק קיימת הסתייגות רבה כאשר מוצע לנקוט צעדי ענישה חמורים נגד כלל תושבי עזה לצורך שחרור גלעד, כפי שמוצע מפעם לפעם על ידי המשפחה.

  חלק נכר מהחברה הישראלית, המושפע יותר מתרבות המערב וערכיו, אימץ זה מכבר את השקפת העולם לפיה המדינה קיימת עבור הפרט ובמדינה מתוקנת הפרט אינו נדרש להתייצב לשירות צבאי ולסכן את חייו, או נתבע להקרבות משמעותיות נוספות עבור הכלל. למאבק לשחרורו של גלעד התגייסה האליטה של החברה הישראלית בתחומי העיתונות, התקשורת, האמנות והעסקים ואיני מתפלא שבין התומכים במאבק זה מצויים גם אנשי ביטחון בכירים בדימוס השייכים לאותה קבוצת התייחסות חברתית.

 כאן אני עומד לטעון את הטיעון החמור מכל שבוודאי יעורר תגובה קשה. לו גלעד שליט היה נקרא דוד בוזגלו, ומוצאו היה משיכון ד בבאר שבע, או שהיה מתנחל משילה, לא הייתה תנועה ציבורית כזו יכולה לקום מאחר והכוחות המניעים את המאבק נזקקים לדמות היכולה להוות מוקד הזדהות. זה לא מפני שיש מי שחושב במודע שלשחרר את בוזגלו חשוב פחות, אלא מפני שהמאבק, כפי שהבהרתי, כבר מזמן אינו על שחרורו של גלעד שליט, אלא על דמותה וערכיה של החברה הישראלית. משפחת שליט, תושבי מצפה הילה,נמנים על "יפי הבלורית והטוהר" שלמענם יש לעשות הכול והם ראויים לכל קורבן.יש לציין שבוזגלו  גם לא היה מתקבל למצפה הילה מאחר והוא  בוודאי אינו מתאים לקריטריונים החברתיים של היישוב.

 קיים ציבור רחב המסתייג מאופיו של המאבק הציבורי לשחרורו של גלעד. לטעמי על ממשלת ישראל היה להכריז כי עבור שחרור גלעד היא אינה מוכנה לשחרר ולו מחבל זקן אחד העתיד להשתחרר בעוד יומיים וכל עוד לא ישוחרר שליט המחיר שייגבה מהנהגת הצד המחזיק בו הוא מחיר מטורף. איני סבור שדרך כזו הייתה יעילה פחות ובוודאי שהיה בה כדי למנוע את חורבן הערכי שגורמת התנועה לשחרורו של גלעד שליט. הגיעה העת להקמת מטה מאבק נגד התנועה לשחרור גלעד שליט, מטה מאבק להצלת ערכיה של מדינת ישראל.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On 16 במאי 2011 at 16:00

    הניתוח שלך לגבי הרקע האידאולוגי של המאבק לשחרור שליט מעניין, ובעיניי די נכון. נקודה ראויה לציון היא שמטה המאבק אינו מנסה להפעיל שום לחץ חיצוני על החמאס או על הרש"פ, למשל כדי להקל על תנאי השבי או לאפשר חלופת מכתבים. כתובת המאבק של מטה שליט היא אחת – ממשלת ישראל. המחיר הראוי עבור שליט – כל מחיר. וראויה לבחינה אבחנתך שדווקא מחיר גבוה יהיה ניצחון גדול יותר למטה המאבק.

    עם זאת, אני לא חושב שאופי המאבק קשור במיוחד לזהותו של החייל השבוי. היא לא ממש רלוונטית לעניין, כל עוד המשפחה לא יוצאת בגלוי נגד מטה המאבק.

    פרשת דרייפוס דווקא כן יכולה להיות אנלוגיה חלקית כאן. צדקת בתיאור המאבק כחורג מאד מהמקרה הפרטי של אלפרד דרייפוס האיש, אבל ראויה לציון העובדה שדרייפוס היה טיפוס פטריוטי ללא גבולות, שמרני, חסיד מובהק של היררכיות ושל הצבא במיוחד. הוא לא התאים בכלל לאידאולוגיה של אנשי המחנה הדרייפוסארי (השמאלי-ליברלי), ואמרו אז שלולא היה במקרה דרייפוס, ודאי היה אנטי-דרייפוסאר (כלומר, איש המחנה השמרני, הפרו-ממסדי).

    עם התמשכות המאבק, נפער קרע של ממש במחנה הדרייפוסארי בין אלה שעניינם היה מאבקו של דרייפוס לשחרורו ולטיהור שמו, לבין אלה שהונעו משיקולים אידאולוגיים כלליים יותר. את הראשונים, כמו אחיו של דרייפוס, מתייה, ופרקליטו דמאנז', אפיינה דרך פעולה זהירה, מתונה ושקולה, בעיקר בערוצים לא פומביים ובאמצעות כלים משפטיים. הקבוצה השנייה, שבלט בה עורך הדין המזהיר לאבורי, פנתה בראש ובראשונה לדעת הקהל.

  • עידו לם  On 16 במאי 2011 at 17:59

    אני חושב שזה קשקוש, בכול מקרה זאת הנחה שלא הוכחה אף אחד לא יכול לקבוע מה היה קורה אם בוזגלו היה נחטף אבל לדעתי התגובות היו אותן תגובות.

  • דרור בל"ד  On 16 במאי 2011 at 23:51

    שותפים מלאים לדעתך (ביניהם אני) תוכל למצוא באתר קדמה:

    "מאבק של אשכנזים ממעמד בינוני גבוה.
    הם אחרי זה כבר לא יילכו לצבא ומי אמר שזה רע?
    כושים (אתיופים מזרחים ורוסים) ילכו לצבא להיות גיבורים (להרוג ערבים שחורים ואו את עצמם פעמיים, פעם אחת מול המראה פעם אחת באמת).

    פסטיבל גלעד שליטומאניה כבר שטף לכולם את המוח.

    אשכנזים ממעמד בינוני גבוה עכשיו מוכיחים שעוד נשאר להם קצת סולידעריות והם לא יודעים רק להיות שמאלנים יפי נפש עשירונים עליוניים, הנה גם לאומיים, כשזה נוגע "לבן" שלהם (אשכנזי עם 5 יחדיות בפיזיקה ועתיד אקדמי).
    מאיישים את מאהל המחאה שלו, פולניה אחרי פולניה ויש שם שלט צורם "גלעד שליט מחכים לשחרורך-בית הספר עמל טכני קריית אתא", הנה כושים מכירים גם בשלטונך החטוף גלעד שליט.כשתחזור עוד יהיו לך עבדים".

    ועוד משירת המקוללים:
    "אם גלעד שליט היה מזרחי
    מזמן הוא היה משוחרר כי תג המחיר היה נמוך מתחת לדלפק.
    התקשורת לא היתה סופרת אותו כמו ספירת העומר.
    הממשלה לא היתה דנה בו כאילו היה יעד בטחוני.
    הסופרים לא היו מתיחסים אליו בחרדת כתיבה.
    לא היתה קמה עמותה לא היו שירים ושערים.
    בגני ילדים לא היו מציירים לו.
    אם גלעד שליט היה בוזגלו לא היו הרבה דמעות בגללו.
    לא היו הרבה נהגים צופרים …היו מצפצפים עליו.
    אם אני הייתי גלעד שליט לא היו לי הורים שידברו עלי אצל נשיא צרפת.
    בכלל אותי לא חוטפים.
    אני ועוד הרבה כמוני חטפו דלקת שליטית בקרום התחת
    ואנחנו סובלים זמן רב מתסמונת גלעדהויזן.
    בגלל שאנחנו אלפי מזרחיים דפוקים שגרים ברחוב בר יוחאי בירושלים, בונים לנו כשיו מגרש כדורגל מאחורי הבית
    שיזכיר ברעש גדול לנו בכל משחק ומשחק שגלעד שליט טרם שוחרר
    ואנחנו שבויים בשביו".
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2548&t=pages

    בניגוד לדעתך, אומר כי המחיר הוא מטורף היות וההנהגה הישראלית היא המטורפת. נתניהו אכן מאמין באמת ובתמים שבמצב הנוכחי יהיה זה לא נכון לשחרר את הלוחמים הפלסטינים. (באותה מידה, במצב הנוכחי לא יהיה זה נכון להסיר את המצור מעל עזה ולאפשר לרוצחים פוטנציאלים להכנס אל תוך תחומי ישראל). יהיה זה לא הוגן לדעתי להאשים את אלה שכן מצדדים בקיום העסקה, ביניהם "אנשי בטחון בכירים" (כך משה גולדבלט), בחוסר תום לב. לפחות לא בעניין זה.

    ההצעה שהעלית, כמו גם דומות לה – "לו היה ניתן לשחרר את שליט בדרך אחרת, כמו קביעת תג מחיר בלתי נסבל להמשך שהותו בשבי" – נידונה בעבר. טוב שהיה מי שאמר כי זה רעיון מטופש. חבל שלא היה מי שהקשיב והפך עקב כך לעילה הרשמית של מסע הדה לגיטימציה ולמבוקש בהאג על פשעי מלחמה. גם הידיעה המלמדת כי משרד הבטחון הוציא עשרות מיליארדי שקלים באיתור מקומו של גלעד שליט, כמו גם קביעתו הנחרצת של עוזי דיין – גורם בטחוני בכיר – כי לו היו יודעים היכן מוחזק שליט היו יוצאים לשחררו, מחזקת את טענתך כי לא ניתן לשחרר את שליט בדרך אחרת.

    כפי שציינת, מטרת המאבק היא לאלץ את המדינה לשלם מחיר עבור הפרט. הדבר ששיבש יותר מכל את דעתם של תנועת 'אל תגידו גלעד יחזור – החזירו את גלעד' הוא התובנה הבלתי נתפסת מבחינתם כי גלעד שליט משמש כקלף מיקוח פוליטי בין הצדדים כאילו היה עיסקת נדל"ן (כך אביבה שליט בזמנו). כל עוד היה מדובר בסחר בנפשות מתות – הקרבת חיי הבנים למען מטרות פוליטיות ע"י מלחמות מיותרות, התקבל הדבר בהבנה. כשהעזו לסחור גם בבני אדם חיים, הדבר הפך לבלתי נסבל.

    אך מה שהפך את מצבם לנואש, ואת מאבקם – למרות ההסתייגויות שהעלית – למאבק לגיטימי הוא ההכרה כי "מבחינת האינטרסים הבטחוניים של ישראל" (כך פרשנינו לענייני בטחון בכל כלי התקשורת הציוניים, תמיד) עדיף היה כי גלעד שליט לא יחיה. מבחינת ה"אינטרסים של החמאס" (כך אותם פרשנינו וגו') יש לשמור על חיי גלעד שליט בכל מחיר. זו הסיבה העיקרית שהחלקים גדלים והולכים בארגון זה תוקף אך ורק את נתניהו. את האידאולוגיה הציונית שהצמיחה את ההתנגדות הפלסטינית אין הם מסוגלים (או אינם מעוניינים) לתקוף. במקום זאת הם מאשימים את השליח.

  • יואב  On 17 במאי 2011 at 3:29

    שטויות במיץ. המחיר עבור שליט נקבע לפני שנים, כאשר ישראל שחררה מאות אסירים עבור גופותיהם של שלושה חיילים (בלי להכנס למוצא, אבל אף אחד מהם לא היה מרמת אביב) וסוחר סמים אחד.

    מדוע מה שטוב עבור סוחר סמים, לא טוב עבור שליט?

    • גולדבלט משה  On 17 במאי 2011 at 5:19

      המקרה שאתה מציין הוא ההוכחה לטענתי מאחר ובאותו מקרה המשפחות לא חלמו להפעיל מסע ממומן בהיקף כה נרחב כמו שמאורגן במקרה שליט. אני מזכיר שמדובר בסכומי עתק שנדרשים לשם כך ובמטה פעולה-אלו קמים כאשר קיים אינטרס והזדהות החורגים בהרבה מהפרט המשמש מוקד להם.

      באשר לחיר-ראה רשימותיו של רביב דרוקר-בשום עסקה לא נקבע רף מטורף כזה

      • Gil  On 17 במאי 2011 at 9:11

        אגב, מי מממן את המסע התקשורתי ואת כל המטה המטורף הזה? יש למישהו מושג?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s