הגידו לא למדינה פלשתינאית


הטכס הפתטי של אנשי השמאל בשדרות רוטשילד והעימות עם מפגיני הימין. לא היו ראויים לעיון מיוחד אלמלא המיקום המסוים. המפגינים ביקשו "להכריז" סמלית על הקמת מדינה פלשתינאית במקום בו הוכרזה המדינה היהודית. ניסיתי להיזכר מתי גילה צד לעימות רגישות מופלגת כזו לצד שכנגד ואז נזכרתי – הגרמנים הכריחו את הצרפתים לאחר תבוסתם ב1940 לחתום על שביתת נשק באותו קרון רכבת בקומפיין בה אולצו הם לחתום על שביתת הנשק במלחמת העולם הראשונה. אין ספק שדרות רוטשילד והטכס ב15.5.1948 נחרתו בלב הפלשתינאי כחוויה שצריך לשחזר.

 השמאל יגלה בעתיד הקרוב, שוב להפתעתו, שלפלשתינאים יש רעיונות אחרים לגמרי. מדינה פלשתינאית בתחומי הגדה והרצועה אינה בכלל בגדר חלום עבורם ואף לא בגדר פשרה סבירה אלא סיוט. במקרה הטוב הם ישאפו לכונן אותה באופן זמני בהסכמה בינלאומית וללא הסכם עם ישראל וזו כנראה מטרתם היום. הסיבה לכך היא אי נכונות עקרונית לוותר על זכות השיבה ואי נכונות להשלים עם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

 הכותרת לרשימה אינה שלי ,שאבתי אותה מרשימתו של זוהיר אנדראוס הגידו לא למדינה פלסטינית אנא שמאלנים יקרים קראו את הרשימה בעיון והגידו לי אם עדיין אתם סבורים שאתם מציעים פיתרון פוליטי בר קיימא.

 קרוב לוודאי שמדינה פלשתינאית תקום ,קרוב לוודאי ללא הסכם, מהטעם שהפלשתינאים יכולים להגיע למטרה זו ללא הסכם וללא כל צורך בוויתורים עקרוניים מצידם. הסחף בעמדות הישראליות הוא שגרם למצב זה. פעם אחר פעם הצגנו תוכניות שלא התקבלו, אך שהפכו לנקודת המוצא לוויתורים נוספים, שאף הם לא התקבלו כבסיס להסדר קבע. בכל הנוגע לניהול מו"מ הצד שכנגד יכול ללמד אותנו כמה וכמה שיעורים-כך גם בעסקת שליט.

 לאחר שתקום המדינה הפלשתינאית נגלה ששום בעיה עקרונית לא נפתרה ואנחנו ממשיכים לנהל את העימות שמתנהל מראשיתה של הציונות, רק שבתנאים גרועים הרבה יותר. האם כשנגיע למצב זה סוף סוף יפנים הציבור לאיזה אסון גרר אותו השמאל? אני מפקפק גם בכך. לא ראיתי שמץ של נכונות להסיק מסקנות משרשרת הכישלונות במו"מ מלבד המסקנות השגורות שישראל והכיבוש אחראים לכל.

 אני מעריך שיתפתח בעתיד עימות קשה ביותר עם השמאל מסיבה פוליטית מובהקת. הציבור החושש מההתפתחויות הפוליטיות עלול להסיק כי רק עימות פנימי קשה בו יועמד השמאל על מקומו ישכנע אולי  את העולם שהגענו לקצה הגבול. לדעתי חלק נכר מהציבור בשל כיום להכריע כי על מנת למנוע אסון קיומי יש לוותר לזמן מה על עקרונות דמוקרטיים המקובלים במדינות שלוות ולהילחם בסכנות מבית. איני מטיף להתפתחות כזו ולא שמח לקראתה אבל היא נראית לי היום כבלתי נמנעת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ערן  On 21 באפריל 2011 at 17:32

    נראה לי שהפעם קצת הגזמת…
    "..להילחם בסכנות מבית…"
    אני, כשלעצמי, מאד מקווה שלא נצטרך להלחם.

  • מוטי סגרון  On 21 באפריל 2011 at 17:59

    הם יכריזו עד כמה שירצו אף אחד לא ימנע מהם.
    גם אנחנו יכולים באותו יום להכריז על סיפוח ישובים והתנחלויות גדולות לישראל, הם אף פעם לא היו שטח פלסטיני מבחינת החוק הבינלאומי השטח אינו שייך לא לפלסטינים ולא לירדנים כי לא הוכרז עליו אחרת
    אנחנו יכולים להקדים ולהכריז
    אינני מכיר את הסוגייה המשפטית על בוריה אבל אלה בערך רוח הדברים כפי שזאב זבוטינסקי (הנכד) כתב בעיתון -ישראל היום

  • דרור בל"ד  On 21 באפריל 2011 at 21:33

    מה זה, הצטרפת לבל"ד? על הדברים האלה הייתי חותם בעצמי (פרט לכותרת, אותה הייתי משנה ל'הגידו לא למדינה יהודית').
    שנה קודם לאנדראוס, כתב גם אסעד גאנם – סכנה, פיאד לפניך – על בעיות היסוד בתוכנית ההכרזה מנקודת מבט פלסטינית. כדאי להשוות בין האזהרות שלך לאזהרות שלו:

    "סביר להניח, שהכרזה כזאת תזכה לברכת הקוורטט על מרכיביו השונים. כל זאת לא משום שהשתכנעו שהמדינה שעליה יוכרז תביא לסוף הסכסוך, אלא משום שהדבר יפתור אותם ממחויבותם למצוא פתרון מקיף והוגן לבעיה הפלסטינית ולסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

    אולם האינטרס המשותף של כל הצדדים הוא הסדר צודק, שיאפשר להגיע לשלום לאחר פתרון מכלול שלם של סוגיות מעבר לסוגיית סיום הכיבוש. הסדר שיאפשר את סיום הסכסוך, ולא רק יביא לתחילת שלב חדש בו, כפי שתעשה התוכנית של פיאד".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161410.html

    "כדאי להשוות גם בין הטיעון הבא לבין המציאות: "קרוב לוודאי שמדינה פלשתינאית תקום ,קרוב לוודאי ללא הסכם, מהטעם שהפלשתינאים יכולים להגיע למטרה זו ללא הסכם וללא כל צורך בוויתורים עקרוניים מצידם. הסחף בעמדות הישראליות הוא שגרם למצב זה".
    הסחף בעמדות הישראליות לא שינה דבר וחצי דבר. כל מנהלי המו"מ מאז הסכם לונדון (שמיר, פרס) ועד אולמרט (לא זכור לי אם נתניהו ניהל מו"מ או לא) בחרו בחירה אסטרטגית לנהלו עד קץ הדורות כדי לשמש עלה תאנה ללגיטימיות של הכיבוש. להזכירך, יש כאלו המרוויחים כלכלית מהכיבוש ואין להם שום סיבה להפסיקו. לאחר שרוב אזרחי העולם הבינו כי אכן אין פרטנר, ובייחוד לאחר מה שמכונה מלחמת לבנון השנייה ולאחר הטבח בעזה, נוצר סחף בעמדות הבינ"ל. עמדות אלו ולא העמדה הישראלית הן שגרמו למצב זה.

    "פעם אחר פעם הצגנו תוכניות שלא התקבלו, אך שהפכו לנקודת המוצא לוויתורים נוספים, שאף הם לא התקבלו כבסיס להסדר קבע. בכל הנוגע לניהול מו"מ הצד שכנגד יכול ללמד אותנו כמה וכמה שיעורים-כך גם בעסקת שליט".
    הסכם מדריד, הסכמי אוסלו וכמובן הסכמי ברק ואולמרט היוו הסכמים המוסכמים רק על צד אחד, לכל היותר. גם הפלסטינים הציגו תכניות שלא התקבלו (הגדילו לעשות הציונים והכריזו על רובן כלא לגיטימיות) ואילו התכנית הטובה ביותר- היוזמה הסעודית, שהייתה שמה קץ לסכסוך הציוני-ערבי בכללו, לא רק לזה הציוני-פלסטיני, זכה להתעלמות זחוחה הן מקרב מקבלי ההחלטות והן מקרב הדיון הציבורי.
    לגבי גלעד שליט. התנאים לא השתנו במאום. רק הזמן עובר. נתניהו וכנופייתו עדיין לא ענו על השאלה הבאה: לו הייתם מנהלים מו"מ על מס' הימים, החודשים, השנים, בהנחה כי התנאים שהצעתם מקובלים על החמאס ורק על מס' ימי השבי יש לנהל מו"מ, כמה ימים, חדשים, שנים הייתם מוכנים להמתין?

    והנה עוד דבר הניתן להשוואה:
    "אני מעריך שיתפתח בעתיד עימות קשה ביותר עם השמאל מסיבה פוליטית מובהקת".
    גם וועדת המעקב הערבית מכינה תכנית למקרה שבל"ד ורעם-תעל תיפסלנה שוב ע"י הכנסת. הפעם כנראה לא יוגש בגצ אלא תהיה קריאה להחרמת הבחירות.
    "…התפתחויות הפוליטיות…עימות פנימי…יועמד השמאל על מקומו ישכנע אולי את העולם שהגענו לקצה הגבול".
    כידוע, הפלסטינים אזרחי המדינה הציונית מנצלים יתר על המידה את זכויותיהם. כך קבע דיסקין. היהודים על אחת כמה וכמה. נשגב מבינתי איך מתכוון גולדבלט לשכנע את העולם (בביתו של הציוני אין מדברים על הסברה) אך ברור כי תגובת זחאלקה לפסילתה הקודמת של בל"ד תקפה היום יותר מאי פעם: "יותר משבל"ד צריכה את הכנסת, הכנסת צריכה את בל"ד". מה שישכנע (לא אולי, בוודאות) את העולם כי המשטר הציוני כולו לא לגיטימי הוא הצעות כמו שאתה מעלה. במילים אחרות , אתה מנסר את הענף עליו אתה יושב.

    לדעתי חלק נכר מהציבור בשל כיום להכריע כי על מנת למנוע אסון קיומי יש לוותר לזמן מה על עקרונות דמוקרטיים המקובלים במדינות שלוות ולהילחם בסכנות מבית. איני מטיף להתפתחות כזו ולא שמח לקראתה אבל היא נראית לי היום כבלתי נמנעת.

  • עידו לם  On 22 באפריל 2011 at 0:15

    לא רוצים מדינה אחת לשתי עמים דרור בלבול ביצים מה תעשה לנו?

  • אהרון  On 22 באפריל 2011 at 12:59

    כפי שאתה ודאי יודע השמאל מזמן לא בשלטון ורק במיעוט קטן מתוך שלושים וחמש השנים האחרונות היו לנו ממשלות שמאל, ובכל זאת השמאל אשם בכל – “לאיזה אסון גרר אותו השמאל…” ואתה אף חוזה החרפת האלימות כלפי השמאל
    תאר זאת יפה נתאי:
    "…המציאות היא שסוגיית גבולות הקבע של ישראל כבר נפתרה. בספטמבר עומדות להכיר כל מדינות העולם, כולל ארצות הברית, במדינה פלשתינית בגבולות 67, מהלך שיהיו לו תוצאות קטסטרופאליות למפעל ההתנחלות ביהודה, שומרון, וירושליים. הימין כבר מריח את זה, כבר מבין את זה, ורמת ההיסטריה שם גבוהה מאד… למגינת ליבם של אנשי הימין אין להם שום אפשרות השפעה או מגע עם נציגי המדינות שבאמת יקבעו את ההסכם, לכן הם יוצרים איש קש, בדמותו של השמאל הישראלי… זה שהשמאל כבר לא בשלטון, והקשר שלו לתהליכים המתחוללים בעולם שולי עד לא קיים, כמובן לא מפריע למי שלא נתן מעולם לעובדות לבלבל אותו. האשמים האמיתיים: ברק, ליברמן וביבי, והמתנחלים כמובן, יתנערו מאחריות בעזרת הכלים שהם מכירים הכי טוב: הסתה ואלימות. התוצאה תהיה פריקת התסכול האדיר שנוצר בעקבות כשלון מפעל ההתנחלויות על השמאל הישראלי. כבר עכשיו אנחנו רואים התחלה של איומים והטרדות. זה יגבר מאד."
    http://nadav.blogdebate.org/archives/%D7%9C%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%94%D7%91%D7%90-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%AA%D7%99%D7%96%D7%94%D7%A8%D7%95-%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%99

    • גולדבלט משה  On 22 באפריל 2011 at 14:33

      אהרון-אני בהחלט סבור שהשמאל מחזיק בעמדות שלטוניות בתקשורת,בפקידות הבכירה, במשפט באקדמיה והוא מהווה רוב בקרב העילית העסקית-זה לא מעט. כידוע גם בדמוקרטיות שולט חוק הברזל של האוליגרכיה.

      אשר למצב המדיני-התמונה מורכבת הרבה יותר. ראשית כל מה שקורה כעת הוא גם תולדה של תהליך אוסלו שיצר עובדות שקשה מאד להתמודד עימן . ההתפתחויות צוברות תאוצה בגלל גורמים שאין להם קשר ישיר לסכסוך .

      אבל אני בכלל לא חושב שהעימות הוא על רקע תוכנית מדינית כזו או אחרת. כשזה מגיע לתוכנית מדינית ברת סיכוי הציבור הישראלי הוא מאד פרגמטי והוא יקבל תוכנית אם יוכח לו שהיא ברת סיכוי ממשי. מאידך הוא מבין יפה כיצד מערערים על עצם הלגיטימיות של האינטרסים החיוניים ביותר באמצעות שיח זכויות שמאיים לשלול את עצם הלגיטימיות של מדינה יהודית ציונית בגבולות כלשהם.

  • נתאי  On 22 באפריל 2011 at 14:47

    הבעיה היא שהוויכוח שלך הוא לא עם השמאל, שמהווה חלק קטן וזניח מהציבור הישראלי. כמה שלא "תעמיד אותו על מקומו על ידי וויתור על עקרונות דמוקרטיים לזמן מה" לא תצליח להתמודד עם המחליטים האמיתיים, שיושבים בבירות אירופה ובאמריקה.
    אבל אולי תצליח לפרוק קצת מהזעם שחש מי שרואה את כל תפיסת עולמו קורסת, זה כן.

  • גולדבלט משה  On 22 באפריל 2011 at 18:33

    אני כבר מצוי די הרבה זמן בוויכוח על עתיד השטחים ותחזיות על הסכם כפוי אני שומע לפחות 40 שנה-משום מה הן לא התרחשו.

    קיימת הנחה שהעולם יכפה פיתרון על ידי הכרה במדינה פלשתינאית. אני סבור שגם אם התרחיש יתקיים מדובר במהלך עקר שלא יישנה באמת את המציאות בשטח.לדעתי ספק אם הוא בהכרח יסייע לפלשתינאים.

    התהליכים החשובים יותר הם ההתפתחויות הדרמטיות מסביב והם יכתיבו את האירועים גם בזירה הפלשתינאית. גם בזירה זו אם למשל החמאס ישתלט על הגדה התסריט של מדינה פלשתינאית יתרחק מאד -יש סבורים שמדובר בהתחות מאד אפשרית ואפילו קרובה-אני לא מנסה לנבא עתידות בעולם המתהפך סביבנו

  • נתאי  On 22 באפריל 2011 at 21:44

    המציאות השתנתה באופן דרמטי בשנתיים האחרונות. רוב מדינות העולם תומכות היום במוצהר במדינה פלסטינית, מה שלא היה לפני שלוש שנים או שנתיים. זו תוצאה ישירה של מדיניות חוץ ובטחון כושלת של הממשלה הזו.
    אבו מאזן וסאלאם פיאד השכילו לנצל את חדלות האישים של הממשלה שלנו, ומנהלים מסע חובק עולם כדי לקבל לגיטימציה.
    הם גם הבינו שהמאבק האלים פוגע באינטרסים שלהם, מה שקודמיהם לא הבינו. ולכן פועלים נגדו.
    אחרי זמן רב מאד של סטאטיות בסכסוך, נוצר פתאום מצב מאד דינאמי. ואצלנו לא משכילים לראות זאת, ואנחנו נשלם את המחיר כרגיל על קוצר הרואי, ונחכה לדו"ח וועדת החקירה.

  • גולדבלט משה  On 23 באפריל 2011 at 3:38

    איני סבור שהתמיכה במדינה פלשתינאיתצ היא עניין של השנתיים האחרונות.בכלל חייבים להבחין בפוליטיקה בין המדיניות האמיתית והמוצהרת.אף פעם לא אכפת למדינה לתמוך במשהו שהיא מתנגדת לו כאשר היא בטוחה שיש מי שיסכל עבורה את אותו משהו

    מידת התמיכה במדינה הפלסטינית תפחת מאד אם יבינו שדי בקרוב החמאס ישלוט בה ואם יבינו שהיא תהווה איום על שלמות ירדן. אם המשטר בירדן יתערער נעמוד בכלל בפני מצב חדש לחוטין שכן ירדן בנקל עלולה לגלוש שוב למלחמת אזרחים וברור במי יתמכו אז הפלשתינאים

    מה שאתה קורה תמיכה רחבה במדיה פלשתינאית משמעו 120 מדינות תומכות כי אין להן אינטרס להתנגד ואחרות שיתמכו תוך גיבוי למי שיסכל הגשמ התוכנית והותרתה ברמה עקרונית והצהרתית בלבד. אפשר לקרוא לרשות הפלשתינאית מדינה גם היום-זה כשלעצמו אינו מעלה או מוריד

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s