כשהיצירה מסלפת את ההיסטוריה


השבוע ראיתי שני סרטים החד חדש, נאום המלך סרט שבוודאי יגרוף אוסקר או שניים או יותר. בצד איכויות המשחק והתסריט שלא אכפור בהן מוכח שוב שאין מתחרה לבריטים בהפקת דרמות מלכותיות. העם אוהב את המונרכיות ושום ממשל רפובליקני אינו יכול להמיר את הקסם הנושן שלהן, אפילו מוכח שכל אחת ואחת מהדמויות שמשפחות המלוכה מנפקות הן בינוניות ומטה מבחינת איכותן האנושית והאינטלקטואלית.

 הסרט השני הוא סרט ישן יחסית[1985] "קולונל רדל", שעניינו חייו ומותו של אלפרד רדל, קצין שצמח ממשפחה ענייה וחסרת ייחוס לדרגת מפקד הריגול הנגדי בצבא הקיסרות האוסטרו הונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה. סרט מרתק בכיכובו של קרל-מריה ברנדאואר, שמטרתו להציג את הריקבון שפשה בגוף המלאכותי הקרוי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אימפריה רב לאומית שרבים מאד מנתיניה, לרבות אלו שהיו אמורים לגלות לה נאמנות מרבית, לא סברו שיש לה עתיד כלשהו וכי מן הראוי לשמור לה אמונים.

 במאמר מוסגר- האימפריה האוסטרו-הונגרית אכן לא שרדה, היא פורקה למרכיביה לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה, העמים "המדוכאים" יצאו לחופשי וכך נותרה גרמניה, למרות תבוסתה, המדינה הגדולה באירופה, בהיעדר גורם מאזן. את התוצאות הנוראות לכך חווה העולם במלחמת העולם השנייה.

 מה המשותף לנאום המלך ולקולונל רדל?- התשובה היא בכך שעל שלד של סיפור אמיתי נוצקה יצירה אומנותית קולנועית שהקשר בינה לבין המציאות רופף ביותר. קולנל רדל מוצג כקצין נאמן שהוקרב למען האינטרסים של הקיסרות מאחר ונדרש קורבן על מנת להטיל מורא באוכלוסייה ומכיוון שמוצאו הצנוע מפרובינציה נידחת יחסית הפכו אותו לקורבן פוליטי נוח. הסרט מתאר היטב את הניגודים באימפריה אבל מתעלם כמעט לחלוטין מהעובדה ההיסטורית לפיה קולונל רדל אכן היה ארכי מרגל שגרם נזק עצום לאימפריה ולצבאה בכך שמכר סודות צבאיים לרוסיה.

 הסרט נאום המלך גדוש אי דיוקים לרוב וכבר עמדו עליהם לפני. בעיניי הסילוף החמור מכולם היה הכללתו של וינסטון צ'רצ'יל כתומך וכידיד למלך ג'ורג' השישי בעוד שבפועל הוא תמך ללא סייג באחיו אדוארד השמיני שאולץ להתפטר ואף המלך לא רצה בו כלל כראש ממשלה בהמשך הדרך.מיליונים שלא למדו את ההיסטוריה יאמינו שזו הייתה תמונת המציאות ומשהו חשוב מאד בהבנת התקופה ההיא ישובש. תמיכתו של צ'רצ'יל באדוארד השמיני ולא במלך המגמגם הייתה בניגוד גמור לרגשות הציבור הבריטי ועלתה לו באובדן תמיכה ופופולאריות שמנעו ממנו השפעה בשנים הקריטיות בהן המלך המגמגם והממשלה הבריטית התמכרו ותמכו ללא סייג במדיניות הפייסנית כלפי היטלר.

 החירות האומנותית המופרזת יש בכוחה לברוא את ההיסטוריה מחדש. ניתן למחול עליה כאשר היא נוגעת בפרטים שוליים אבל, לטעמי, היא קצת פחות לגיטימית כאשר היא עושה שימוש בעצמת המדיום האומנותי לסילוף האמת. טוב לדעת שכתיבת ההיסטוריה מחדש אינה המצאה ישראלית, אבל אצלנו כותבים אותה כיום על מנת לנגח ולערער על המיתוסים הלאומיים ואילו הבריטים נשארו פטריוטים טובים ושום הסטוריונים חדשים לא יאיימו על המיתוס של בית המלוכה.

 אם סברתם שהחירות האמנותית היא משהו שמשפיע אך ורק על ראיית ההיסטוריה טעיתם -יש רבים הסבורים שאף ביחס לכתבה עיתונאית יש לנהוג בסלחנות המאפיינת את היחס לאי הדיוק והסילופים שביצירות אומנותיות. פרשת סרן ר' תוכיח. ניתן לסקור את הסילופים בתוכנית אחד לאחד ובמיוחד אותם הסילופים שיצרו צילומי האילוסטרציה ולהוכיח סילופים אלו בכל הערכאות והדבר לא יעזור. מה שנותר בזיכרון הצופה הן התמונות בלבד.פעם ניטען שחופש הביטוי הוא הדרך היעילה ביותר להגיע לחקר האמת-לטעמי הוא גם יעיל למדי בהנצחת השקר.

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בנבנישתי  On 26 בפברואר 2011 at 10:08

    אנישם רציניים כמוני לא מאמינים שפסק דין של שופט, יהייה שופט צבאי או שופט המתגורר מחוץ לקוי הגבול של ישראל או כל שופט אחר, פסק דין כזה, "ערכאות" כאלו, אינן אסמתכתא לטענה מכל סוג שהיא כאילו שם ואצלם הוגדרה האמת המוסמכת והמוכחת.

    • Gil  On 27 בפברואר 2011 at 8:39

      נניח שזה לא אסמכתא. אז מה כן?

  • גולדבלט משה  On 27 בפברואר 2011 at 6:26

    נגד טיען מסוג זה אין מה להשיב-אגב אילנה דיין לא כפרה בממצאים שנקבעו בבית הדין הצבאי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s