השלום כמטהר דיקטטורות


אירועי מצרים שיבשו לפחות את דעתי בכל הנוגע להבנת השמאל הישראלי והתייחסותו לתהליך השלום. לא הופתעתי מכך שהשמאל הרדיקלי הצליף בממשלת ישראל הקודמת [זו שכמעט כמעט הגיעה להסכם שלום, אם מתעקשים לשחק בנדמה לי]  על ניהול מו"מ עם ה"משת"פ" אבו מאזן וחבר מרעיו המעיזים לוותר כביכול על זכות השיבה ועל אדמת המולדת הפלשתינאית הגזולה.

שמחתי על ביטוי עמדות אלו שכן הן משחררות אותנו כביכול מלבטים. המחיר שנדרש על ידי השמאל הרדיקלי בישראל הוא כל כך בלתי קביל שאפילו חלק נכר מהפלשתינאים אינו סבור שיש סיכוי לקבלו במו"מ. מבחינת השמאל הרדיקלי אפשר ללכת לישון בשקט ולא לייגע מוחנו במו"מ –  זו כמובן מטרתו הפוליטית. מטרת השמאל הרדיקלי לרבות בל"ד ושות' היא להביא לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית והקמת מדינה דו לאומית [במקרה הטוב] במקומה, מדינה שתאפשר זכות שיבה

מכל מקום קיים שמאל מדיני [להבדיל משמאל כלכלי וחברתי] מתון יותר, ומערכת עיתון הארץ ברובה נמנית עליו. שמאל זה הדוגל בקיום מו"מ  לשלום עם כל אויבנו תהיה הנהגתם דיקטטורית כאשר תהיה ותהיה שנואה על עמה ככול שתהיה. אמנם מזכירים לנו מדי פעם שאין כל תוחלת להסכם שלום עם מנהיגים שהעם מתנגד להם, שכן עם התמוטטות ההנהגה יקרוס השלום,אולם השלום הוא בכל זאת ערך עליון ועל כן מצאה מערכת הארץ את הפיתרון היצירתי הבא::

"נתניהו צודק: שמירת השלום אכן חיונית לישראל וליציבות האזורית. אבל נתניהו לא יכול להסתפק בדרישות ועליו לשאול את עצמו, מה על ישראל לעשות כדי שהשלום יישמר. התשובה ברורה: במקום להתבצר מאחורי חרדותיו, ולעסוק בחילופי האשמות עם הפלסטינים על האחריות לקיפאון המדיני, עליו להראות שישראל אינה אטומה לרחשי הלב באזור ומוכנה ברצינות לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים ולקבל את היד המושטת של אסד. במקום לדבוק בעולם של אתמול, נתניהו צריך לתמוך ביוזמת השלום הערבית, שממנה התעלם עד היום. כך תתרום גם ישראל את חלקה ליצירת מזרח תיכון חדש, דמוקרטי ויציב."

איך מו"מ עם אבו מאזן הנשען על ממשלה שלא נבחרה בבחירות שאין בשלב זה כוונה לקיימם [ואשר ברור שאינו מייצג חלק ניכר מהעם הפלשתינאי] יקדם את הדמוקרטיה?  איך מו"מ עם אסד, "דמוקרט" ידוע  יכול לתרום ליצירת מזרח תיכון דמוקרטי ויציב? היה נדמה לי ששמעתי כבר את כל הטיעונים האפשריים אבל מעולם לא שמעתי טענה לפיה הסכם שלום עם הנהגה לא דמוקרטית יכול לתרום למזרח תיכון דמוקרטי – על האבסורד הזה אף אחד לא חשב, מלבד מערכת הארץ כמובן. אכן רדיפת שלום בכל תנאי ומחיר יכולה לשבש דעתם של אנשים אינטליגנטים לכאורה.

הסכם שלום עם משטרים לא דמוקרטיים הנשענים על כוח ודיכוי יכול בכל זאת להחזיק מעמד זמן רב. מסיבה זאת אולי אין להטיף נגד הסכמים שנערכים עם משטרי דיכוי.  מאידך נדרשת מידה של כסילות על מנת לטעון את הטענה ההזויה לפיה הסכם שלום שהעם לא נשאל כלל אם הוא מעוניין בו  וסביר שחלקים נרחבים ממנו [במיוחד התנועות האסלאמיות] מתנגדים לו נחרצות, תורם לדמוקרטיה  וליציבות. לאסד לפחות אין אשליות-הוא סבור שמצבו איתן מזה של מובארק רק מפני שלא עשה שלום עם ישראל .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On 8 בפברואר 2011 at 15:41

    דבר על שלום ועל מוות ועל השמאל ועל עוד המון דברים.
    גם אסד וגם מובארק השקיעו מאמץ שלא יהרגו בני עמם במלחמה עם ישראל. ההבדל הוא שאסאד שלח אחרים למות בשבילו או בשביל סוריה שלו וגם הרג חיילים אמריקאים בעירק וכתגובה, לא מפורסמת, אמריקאים הרגו חיילים סוריים. אסד גם הפר חתימה על ה NPT ובנה יחד עם צפון קוריאה כור גרעיני לא חוקי. בשביל דבר כזה או חשד בדבר כזה אמריקה החריבה את עירק. מובארק כנראה באמת לא גרם למוות של אדם כל שהוא במלחמה וקיים במלואן לפי הכוונה ולפי המילה כתובה את כל ההתחיבויות הבין לאומיות של מצרים. בגלל זה המשיח השחור בבית הלבן החזיר את שגריר ארה"ב לסוריה ומגרש או לא, תלוי בשעה או ביום, את מובארק מארץ מולדתו.

  • עידו לם  On 8 בפברואר 2011 at 16:09

  • דרור בל"ד  On 9 בפברואר 2011 at 0:25

    התהיות והאבחנות בהחלט במקומן. אני חושב שההגדרות הלא מדויקות שלך לגבי השמאל בכלל והשמאל הרדיקלי בפרט הן אלו ששיבשו את דעתך. אין להתפלא על כך – אותם ציונים המכנים עצמם שמאל הם אלו שגרמו לך ברוב חוצפתם לשיבוש הדעת. מרוב שמות וכינויים, בין של ציונים ובין של אנטי ציונים, בין של תומכי מה שמכונה שמאל (והכינויים שונים מאדם לאדם) לסוגי השמאל השונים נדמה כי יש יותר סוגי שמאל מאנשים תומכי השמאל.

    היום כל אחד יכול להתהדר בתואר שמאל. חנה בית הלחמי מגדירה עצמה כשמאלנית, טוענת כי אחרים מגדירים אותה כשמאל רדיקלי, תומכת בקדימה ומצנזרת את תגובותיי כאשר אני מעיר לה כי ציפ לבני פושעת מלחמה ולכן מי שתומך בפושעי מלחמה אינו יכול להקרא שמאל. נעמה כרמי מחשיבה עצמה שמאל אך שמה בין מרכאות את המילה פליטים, ומצנזרת וגו', ומאידך, סמי שלום שטרית, טלי פחימה ושאר נכבדי השמאל טוענים כי כלל אין שמאל במדינה הציונית.

    כדי להמנע משיבושי הדעת, ראשית יש להבדיל בין ציונים ובין אנטי ציונים, כאשר הביטוי פוסט ציוני אינו מהווה כלל דעה – ישנם פוסט ציונים המוגדרים כציונים או כאנטי ציונים. זה כמובן אינו מספיק, ולכן אני מציע את אבחנתך המוצלחת. מה שכינית השמאל המתון יותר אינו שמאל, הוא ימין לאומני פרגמטי (הגדרה של יהודה שנהב המתאימה לתיאורך), המכונה בפי סמי שלום שטרית ואחרים בתואר הציונות האשכנזית (ללא קשר למוצא האיש התומך בימין זה).

    גם בקרב האנטי ציונים יש מחלוקות בקשר לנושא הרשימה. שם יש להפריד בין אלו שאמרו והתריעו בעבר על לגיטימיות המו"מ עם אבו מאזן (פרטים אצל זוהיר אנדראוס) לבין אלו שחלמו על שלום והיו עיוורים למכשלה זו. כל זה לא חדש, כך היה גם בימי הסכמי אוסלו. (פרטים אצל חיידר עבד א שאפי).

    "המחיר שנדרש על ידי השמאל הרדיקלי בישראל הוא כל כך בלתי קביל שאפילו חלק נכר מהפלשתינאים אינו סבור שיש סיכוי לקבלו במו"מ".
    רוב הפלסטינים, ולא רק הפלגים האיסלמיים הקיצוניים, הגיעו למסקנה כי ע"י דה לגיטימציה של ישראל הם יוכלו להשיג יותר. לכן שמאל היום זה ליברמן ונתניהו, הרבה יותר מלבני או מרץ.

    "הטענה ההזויה לפיה הסכם שלום שהעם לא נשאל כלל אם הוא מעוניין בו וסביר שחלקים נרחבים ממנו [במיוחד התנועות האסלאמיות] מתנגדים לו נחרצות, תורם לדמוקרטיה וליציבות".
    אכן טענה הזוייה. יש לציין כי לא רק התנועות האיסלמיות הקיצוניות, אלא גם, ובעיקר, אינטלקטואלים מצריים ושוחרי זכויות האדם מתנגדים לשלום עם ישראל בגלל יחסה לפסטינים ובגלל התנגדותם לטרור הכלכלי של ארה"ב (פרטים אצל פרשנינו לענייני ציונים\בטחון באל ג'זירה בערבית). מובארכ אמנם הציב משוואה דיכוטומית בין רודנות לבין שלטון איסלמי אך משוואה זו מופרכת מיסודה. בגלל שהיא כה מופרכת אך טבעי הוא שהציונים יאמינו בה.

  • אות כבוד  On 9 בפברואר 2011 at 2:49

    להקרא 'הזוי' על ידי ההזוי ההוא מבל"ד.

  • עידו לם  On 9 בפברואר 2011 at 7:25

    דרור בל"ד המגזר היחיד שאתה שייך אליו זה מגזר תשושי הנפש.

  • גולדבלט משה  On 9 בפברואר 2011 at 9:18

    אודה על חזרה לסגנון ויכוח תרבותי

  • Gil  On 9 בפברואר 2011 at 12:11

    משה-

    זה אפילו עוד יותר מופרך ממה שאתה אומר. אם מהלך שכזה יכול להוביל לדמוקרטיזציה, מדוע שאסד או אבו-מאזן ירצו בו? אם נניח שטענות עיתון "הארץ" נכונות והם מעוניינים בשלום, האם אין הם רואים את הסכנה הטמונה בכך? האם טחו עיניהם של אסד ויועציו מראות מה השלום עשוי לעולל למשטרו? האם אין הם חכמים כמו אנשי עיתון "הארץ"?

  • גיל  On 9 בפברואר 2011 at 15:28

    דרור בל"ד: תגובתך לנוכח האיומים ששלחה אחותו של עזמי בשארה לנער ערבי שהעז לשקול שירות לאומי?

    אתה מחליא אותי.

    • דרור בל"ד  On 10 בפברואר 2011 at 1:45

      "ערבי טוב" הוא מושג שמאז ומתמיד שימש כיסוד מנחה ביחסה של המדינה כלפי האזרחים הערבים. "ערבי טוב". לפי הממסד, הוא זה שאינו קורא תגר על גבולות המשחק והשיח הפוליטיים כפי שעוצבו בידי הממסד והקונצנזוס. "ערבי טוב", הוא זה שאינו "מסית" את החברה שלו למאבק למען זכויותיה, הוא לפעמים צועק קצת בעצמו, אבל לעולם לא יוביל אחרים להשמעת צעקה גדולה.

      תחילה תויגו האזרחים הערבים על-ידי הממשלות השונות, אך מהר מאוד הפך למירוץ בין המפלגות הציוניות ובקרב החברה הישראלית. כיום הוא מסתיים, ככל הנראה, כהיסטריה של תיוג ומתן תעודות כשרות לאזרחים הערבים. "לא כולם מקשה אחת," אומרים בכנסת ומוסיפים, "לא, אנחנו לא גזעניים, אנחנו יודעים להבחין…". אלא שההבחנה הזו מעידה דווקא לא רק על גזענות, אלא גם על אדונות גזענית. העיקר שהזכות נשמרת רק לרוב היהודי לקבוע מה מכילים בתוך הפטנט הזה "דו-קיום".

      בעקבות מסמכי החזון ב-2005 ובעקבות מלחמת לבנון השנייה, הצהיר ראש השב"כ, יובל דיסקין, בהלך פגישה עם אהוד אולמרט בשנת 2007, שהאזרחים הערבים מהווים איום אסטרטגי לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, ובמכתב תשובה לביטאון בל"ד (פסל אל-מקאל) הסביר דיסקין שהשב"כ מחויב לסכל כל פעילות גורמים המעוניינים לפגוע באופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, גם אם פעולתם מתבצעת באמצעות כלים דמוקרטיים וחוקיים.

      מתוך: לא ייתכן דו-קיום עם קונצנזוס גזעני – חנין זועבי
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4010846,00.html

      • גיל  On 10 בפברואר 2011 at 4:37

        אכן, כולנו מעוניינים לראות היכן בעולם ישנו מודל של משטר ערבי או ערבי במשותף עם אומה אחרת, שדרור באלאד יוכל להזדהות עימו ולקבלו.

        קטאר, דובאי, אבו דאבי, והרשימה המלאה של כל מדינות ערב יכולים לשמש דוגמא לזכויות האדם והשיוויון המופתיים, באופן מוחלט וכמובן ביחס לישראל הפושעת.

        מחליא, כבר אמרנו?

  • רני  On 9 בפברואר 2011 at 15:37

    אכן בעולם הערבי גם לפי דרור באלאד השופט הסופי לכשרות שמאלנית היא רשת אל ג'זירה. שכפי הנראה עושה עכשיו, כמיטב יכולתה, והיא יכולה לעשות הרבה, למוטט את מצרים לדרגת זימבבה.
    עסק משפחתי שהוא גם מדינה. המנהל הנוכחי עלה, אחרי שכנראה קרא בפרויד, על ידי הדחת האב. אין מפלגות, אין בחירות, אין פרלמנט, אין חוקה או חוקי יסוד. השיפוט הנו מסורתי-שרעי לא כתוב הרוב בע"פ. במדינה מעט אנשים בעלי אזרחות כלומר נושאי דרכון. רובם לא עובדים רוב מכריע של העבודה על ידי זרים ללא זכויות בכלל. בין יתר הדברים השליט הנו בעל מוחלט לאל ג'זירה. השליטה שלו באל ג'זירה מוחלטת יותר משליטת הממשל הצפון קוריאני במדיה הצפון קוריאנית. הקשרים עם אירן וסעודיה וארה"ב מעורפלים. יש שם בסיס אמריקאי גדול. שנאת ישראל בוטה ומתוחכמת. מי מה איך מתי קובע את מדיניות הרשת? אכן מתאים לבאלאד וחבריו כמו כפפה ליד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s