מדאיג-מדאיג מאד


מדאיגות המהומות במצרים מדאיגות מאד.אני התחלתי לדאוג מיד כשהפרשנים הסבירו לי שמצרים אינה תוניסיה ושבה לא יכולה לקרות מהפיכה. אני לא יודע למה אבל  יש בי חשדנות בסיסית ביחס לפרשנים. כל כך הרבה פעמים תפסתי אותם מדברים דברי הבל. פרשני המזרח התיכון בבואם לדבר על התרחשות בהתהוותה אינם שונים מפרשני הכדורגל המסבירים לך בחצי השעה הראשונה של המשחק את כל פגמי המשחק של הקבוצה העתידה לנצח ניצחון משכנע על אפם ועל חמתם. 

 סביר להניח שאין לצפות לשום שינוי לטובה ביחס לישראל. מקובל שהשלום הקר שהכתיב נשיא מצרים מזה 30 שנה הוא השלום היחיד האפשרי ואף על קיום שלום קר עליו להיאבק מול אופוזיציה עוינת מבית. השלום עם מצרים לא היה שונה ממערכת היחסים שנרקמו בין ישראל לירדן גם בהיעדר הסכם שלום ולפני חתימת ההסכם הפורמאלי, שלא שינה הרבה את המצב הקיים.   

 ד"ר גיא בכור שבקיאותו המופלגת בנושאי המזרח התיכון גורמת לו, לדעתי, לחטוא בלא מעט אבחנות ותחזיות נמהרות ופרשנות הבל, ידע לאבחן אבחנה חשובה. הסכם מדיני במזרח התיכון הוא ביטוי למציאות קיימת והשלמה עמה והוא אינו יוצר כשלעצמו מציאות חדשה. התפיסה ההסכמית שהשמאל הישראלי על כל גווניו חוזר ומציע לנו רק מעידה על אי הבנה בסיסית של האזור וניסיון לכפות על המזרח דפוסי חשיבה הזרים לו.

 העובדה שלא היה הסכם שלום עם סוריה לא גרמה לה לצאת למלחמה ולדעתי גם הסכם השלום עם מצרים לא מנע מלחמה, שכן לאחר הסכם הביניים ב1976 שיקום ערי התעלה ופתיחת התעלה ועריקת מצרים למחנה המערבי,שוב לא עמדה לפניה אופציה אמיתית למלחמה כוללת בנוסח מלחמת יום הכיפורים. אין משמעו של דבר שההסכם היה מיותר ואנו הפקנו ממנו לא מעט יתרונות – אולם לא ההסכם מנע מלחמה. כעת יש צורך דחוף להיערך לאפשרות שמצרים שוב תהיה מדינה עוינת, אגב מפני אפשרות זאת הזהיר בעבר השר יובל שטייניץ ונקווה שאזהרתו תתבדה.

 לכל מי שמנסה להרגיע אותנו בטענה כי תנועת האחים המוסלמים אינה עומדת מאחורי ההתקוממות יש להזכיר כי גם במאורעות איראן ב1978 לא עמדו נאמני חומייני בקו הראשון של ההפגנות שנתפס על ידי קבוצות אופוזיציה חילוניות, חלקן מרקסיסטיות וחלקן ליברליות חילוניות, שחשבו שהן נאבקות בשאח השנוא ובפועל סייעו לנאמני חומייני. אם תתחולל מהפיכה אמיתית במצרים יש סיכוי סביר שלאחים המוסלמים, האופוזיציה הותיקה וחזקה ביותר, יהיה בה  בסופו של התהליך משקל מכריע, למרות שיתכן שתשתמש  בשלב הראשון בדמויות קש כמו מוחמד אל-בראדעי.

 החשש הראשוני הוא מפני אובדן השליטה בסיני, החדרת נשק בכמויות גדולות לרצועת עזה ויצירת שיתוף פעולה הדוק בין הבדואים של סיני לחמאס, מה שעלול לגרום להתלקחות חדשה בדרום וברצועה-נקווה שלא נגיע לכך אולם ישראל עלולה לשלם מחיר כבד על כך שנמנעה מחיסול מוחלט של שלטון החמאס ברצועה במבצע עופרת יצוקה.

 הסכמי השלום בין ישראל ומצרים, ובין ישראל לירדן, אבני הפינה להסכמי השלום המיוחלים, עלולים להימוג כשלג ביום שרב והסכנה נראית קרובה ומוחשית מאד. מדובר בהסכמים שנכרתו עם משטרים אוטוקרטיים ממש כמו ההסכם שלוחצים עלינו לכרות היום עם ממשלת אבו מאזן-שהרי הפער קטן כל כך ו"יש פרטנר" כדברי ציפי לבני. כדאי להעריך שוב את המצב ורצוי מאד להמתין להתבהרות התמונה הכללית-גם בירדן.

 היה זה כזכור נתן שרנסקי שטען כי לא ניתן לכרות הסכם שלום עם משטר דיקטטורי הבנוי על כוח, דיכוי זכויות האדם וניצול מחפיר של המשאבים לטובת אליטה צרה. הסכם כזה, טען שרנסקי אינו עתיד להתקיים ורק הסכם שלום שייחתם עם משטרים הנהנים מתמיכה עממית ושנבחרו בבחירות דמוקרטיות יזכה ללגיטימיות – אם העם יקבל אותם. השמאל הישראלי מיהר לגנותו כאויב השלום וכאיש ימין קיצוני המעיז בחוצפתו להביע דעה על המשטר הרצוי לשכננו. כל העמים הערביים יכולים לחיות תחת משטרי כיבוש וניצול מהגרועים בעולם אבל אלו הם כמובן משטרים לגיטימיים בעיני השמאל כי הדיכוי שלהם הוא פנימי בלבד.

  ייתכן שבעתיד הקרוב ניווכח לדעת ששרנסקי צדק בעיקרו של דבר. איני שותף להשקפה השמרנית האמריקאית שניתן לכונן בכל מקום משטר דמוקרטי המבוסס על זכויות האדם ולהערכתי יחלפו שנים רבות עד שניתן יהיה לבסס משטרים כאלו באזורנו ובוודאי שהם לא יקומו על ידי כפיה מבחוץ. אם יקומו משטרים דמוקרטיים ספק בעיניי אם הם ימהרו לכרות שלום עם ישראל.

 אהוד ברק בכל זאת צדק כשהגדיר את ישראל כוילה בג'ונגל המזרח תיכוני . בשנים הבאות יהיה עלינו לנווט בזהירות רבה,עקב בצד אגודל, ולהימנע מתנועות מיותרות הן לכיוון של שלום והן לכיוון של הסלמה-דווקא בנימין נתניהו הוא המתאים למשימה זאת יותר מאחרים שכן זו בדיוק מדיניותו כיום.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On 29 בינואר 2011 at 16:13

    למה להתגולל על אלה המכונים ה"שמאל" ? ראה ,מר גולדבלט,עבדך מחשיב עצמו כאיש "שמאל" ,ועבדך כתב את הדברים האלה.קרא כאן:

    http://hanist.wordpress.com/2009/01/22/%D7%9E%D7%93%D7%A8-%D7%A2%D7%96-%D7%90%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%95-%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%90%D7%A9-%D7%9C%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99/#comment-648

    שים לב מה כתבתי בנקודה מס' 3 .

  • אזרח.  On 29 בינואר 2011 at 16:23

    אם ג'מעת אלאיסלמייה יעלו לשלטון,זה יהיה בזכות,ולא בחסד. ראה כאן:

    http://yarivmohar.wordpress.com/2010/09/16/%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%9E%D7%99-%D7%A0%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8/#comment-2283

  • עידו לם  On 29 בינואר 2011 at 17:36

    אזרח\רני דוד\עלאם עקאל\משה שי אתה מגלה סימנים של שיגעון אקוטי סוג של שיגעון של אנשים שקשה להם לראות איך תחזיותיהם מופרכות אחת אחרי השנייה.

  • דרור בל"ד  On 29 בינואר 2011 at 22:07

    האבחנות שלך נכונות לדעתי עד שהגעת לנתן שרנסקי. כך נכתב בויקיפדיה: "הוא תומך במתן מדינה לפלסטינים על חלק משטחי הגדה והרצועה, אך רק בתנאי שהמדינה שיקימו תהיה מדינה חופשית עם שלטון דמוקרטי שתפסיק את ההסתה כנגד ישראל ותפרק את ארגוני הטרור. להסכמי אוסלו, שלטענתו נתנו לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת סמכויות ושטחים בלי לדרוש מהם מחויבות לדמוקרטיה, מלחמה בטרור ושמירה על זכויות אדם, הוא קרא "בגידה בעקרונות הדמוקרטיה". ביקורת שמושמעת תדירות כלפי שרנסקי מהשמאל הרדיקלי בישראל היא כי למרות פעילותו למען זכויות האדם בימי ברית המועצות, שרנסקי אינו מתייצב נגד הפרות זכויות האדם שמבצעת ישראל בפלסטינים".

    נראה לי כי כאן טמון ההבדל בין אילו היושבים היום ודואגים לבין אילו המבינים כי גם ימיו של אבו מאזן ספורים. נעים מאד לשבת ולקרוא איך מה שאתה מכנה השמאל הרדיקלי ואני מכנה השמאל האשכנזי מסכים היום עם דברי שרנסקי (ראה למשל בגדה השמאלית, משפ' קמינר לדורותיה). אלא שלא מדובר בשמאל אותו אני מכנה שמאל: בל"ד ואבנאא אל בלד. להזכירך כי גם בימי אוסלו היו מתנגדים בשמאל הטענו בדיוק את אותן טענות אותן העלה שרנסקי. למשל חיידר עבד א שאפי. למשל המפלגה המתקדמת לשלום.

    בדיוק? לא בדיוק. הציונים, ובראשם בן אליעזר ופרשנינו לענייני בטחון (אותם היטבת לתאר), יודעים כי משטר דמוקרטי יהיה עויין יותר לישראל. הסיבה ברורה. כל משטר דמוקרטי הפך לעויין לישראל עקב כפייתה של זו משטר אימים על העם הפלסטיני. לכן עדיף למשטר הציוני, משטר המושתת על דת הבטחון, לכונן קשרים עם משטרים רודניים יציבים, הכל למען האינטרסים של ארה"ב.

    מה ששרנסקי מכנה ההסתה נגד ישראל אינה אלא דוחות של ארגוני זכויות אדם החושפים את מה שישראל מעוללת לפלסטינים. יותר מדוייק לומר כי ההסתה היא תגובה כה טבעית לעם מדוכא עד כי דיכוייה ע"י משטר רודני יעמוד בסתירה לערכיו של שרנסקי.

    גם ארגוני הטרור אינם אלא לוחמי חופש, שפעולתם תיפסק כשתישתחרר ארצם. כדי להפסיק את פעולתם צריך לחתום הסכם הוגן עם העם הפלסטיני, ולא עם מנהיגיו הלא לגיטימיים (פרטים אצל זוהיר אנדראוס). זה עדיין אפשרי, אם הציונים יכירו בציונות עצמה כמכשול לשלום ויחברו לכוחות הנאורים בחברה הערבית. אלה אינם איסלמיסטים, ואלה יצרו את המהפכה – מהפכת האינטרנט. (פרטים נוספים באתר אלקטרוניק אינתיפאדה)

    כל עוד ישראל תחשיב עצמה כוילה בג'ונגל – קבעון מחשבתי הרואה בערבים, ולכן גם במזרחים, חברה שמרנית ופרימיטיבית – לא יוכל להכונן כאן שלום המבוסס על צדק. הקביעה הזו של ברק מסוכנת לא פחות מקביעתו ההרסנית הקודמת, שהוכרה סוף סוף ע"י הציבור בישראל – באיחור של 11 שנה – כהרת אסון. אך גם קביעתו זו נועדה לשרת את האינטרסים הצרים, והמסוכנים, שלו. הוא רוצה להמשיך לכהן כשר בטחון. לשם כך דרוש איום בטחוני מתמיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s