הרשעת קצב-הערות עקרוניות ראשוניות


  הייתי מעדיף לקרוא את הכרעת הדין השלמה אולם משום מה הוחלט שעלינו להסתפק בתקציר. לאחר עיון בתקציר נותרו לי עדיין המון שאלות ופרטים לא ברורים. דומה שמעטים הבינו שהתקציר אינו פסק הדין ויש בו חללים עובדתיים רבים. אסתפק בהערות ראשוניות בלבד תוך מודעות לכך שבהמשך עם פרסום כל העדויות התמונה עשויה בהחלט להשתנות.

  הערה ראשונה- החובה לברר גרסה שלא נטענה

 בית המשפט המחוזי גרס, תוך הסתמכות על גישת בית המשפט העליון, כי היקף ברור העובדות מוכתב על ידי העדויות במשפט. אם אישה טוענת שנאנסה [גרסה א]  והנאשם טוען שכלל לא היה מגע מיני [גרסה ב ] על בית המשפט להכריע בין גרסה א לב ולא לדון באפשרות שהתקיימה גרסה ג עליה העדים לא העידו. קביעה זו נובעת מהשיטה האדברסרית לפיה נוהגת מערכת המשפט בארצנו. לטעמי, גם אם אין חובה על שופט לאתר ראיות בעצמו ולברר שמא הוסתרו ממצאים רלוונטיים שלכל העדים הייתה סיבה להסתיר, או שלא התגלתה עקב מחדל בחקירה, עדיין עליו לדון בגרסאות חילופיות העולות מתוך הראיות.

 לענייננו ברור שקצב, לאור מעמדו המיוחד, צפוי היה שיתכחש לכל מגע מיני עם מי מעובדותיו, גם אם מגע כזה היה בהסכמה. למרות זאת, לצורך ברור האמת, אם עולה מחומר הראיות אפשרות אחרת, חובה לדון בה אפילו לא נטענה. לו היו למשל עדויות כי קצב והמתלוננת נהגו לבלות יחד לצאת למסעדות, לרקוד וכיו"ב במשך זמן רב האם ניתן היה להתעלם מראיות כאלו אפילו ידבקו השניים בגרסה א או ב ? בוודאי שלא!

  בתמצית הכרעת הדין לא מצאתי הפניה לראיה כלשהי שיכלה לבסס טענת "רומן" בין קצב ל "א" והגרסה של יחסי מין בהסכמה, עם או בלי רומן, פשוט אינה עולה ולו בעקיפין מהעובדות שפורטו-אני מניח שלו היו ראיות כאלו היינו מופנים אליהן לפחות על ידי ההגנה- טרם ראיתי הפניות כאלו. מה שעלה מהגרסאות הראשוניות של א עצמה היא האפשרות שמה שבוצע בה היה מעשה מגונה ולא עבירת אונס.

 מכל מקום לטעמי אם בית המשפט היה מברר עם הצדדים שמא קיימות ראיות לקשרים נוספים בין הנאשם למתלוננת  שלא הוצגו בפניו והיה דורש ראיות כאלו, אם קיימות, הוא היה ממלא בכך את חובתו והיא להגיע לחקר האמת.

 הערה שנייה –" אין ראיות מרשיעות"

 קודם להשמעת הכרעת הדין התראיין עו"ד אביגדור פלדמן וטען בתוקף שעל בסיס חומר הראיות לא ניתן להרשיע אלא אם השופטים הושפעו מגורמים שאינם רלוונטיים. זו הערה תמוהה הראויה לתגובה. די בתמצית הכרעת הדין כדי לקבוע כי היו ראיות לאשמה לכאורה שנתמכו בכשלים בגרסת ההגנה. לאור יריעת המחלוקת הרחבה שפרש הנאשם קל היה למצוא ראיות סיוע  לעדות המתלוננת העיקרית.

  בקיצור, ללא קשר לשאלה אם נותר ספק או צריך להיוותר ספק כלשהו באשמת קצב, בעבירות בהן הורשע, דבר אחד אי אפשר לטעון והוא שלא היו ראיות לכאורה להרשעה. כאן הסיג עו"ד פלדמן את גבולות מקצועו והפך ליועץ אסטרטגי שמטרתו השפעה על דעת הקהל ואולי באמצעותה על בית המשפט.

  הערה שלישית- מחקרים על התנהגות קורבן עבירת מין

 מחקרים כלליים ואפילו פסקי דין שמסבירים התנהלות מקובלת של קורבנות עבירות מין מקומם באקדמיה ואין להשתמש בהם לצורך הסבר על מהימנות עדות של מי שטוען שהוא [היא] קורבן לעבירת מין. יש בשימוש במחקרים אלו כשל לוגי. אם המתלונן לא אמין אזי שום מחקר כללי שיסביר את גרסתו לא יועיל ואם עדותו אמינה מחקר כזה לא דרוש. על מנת לטעון שמחקר מסוים יש להחילו על מקרה פלוני צריך לקבוע שאכן המתלונן הוא אכן קורבן עבירת מין ואז המחקר רלוונטי לגביו. בחיפוש אחר מחקר חיצוני יש משום הנחת מוצא של מה שצריך להוכיח.

 הערה רביעית – הקושי ביחס לעדות א

נראה מהתקציר שהקושי האמיתי בו התלבט בית המשפט לא היה בשאלה אם להאמין לקצב או אם לרחוש אמון למתלוננת א. הקושי היה איזו מגרסאותיה של א עליו לקבל והאם העצימה א את גרסתה הראשונית על בסיס הדרכה והשפעה חיצונית. אין מחלוקת שא לא סיפרה בהודעתה הראשונית על אונס [דהיינו על חדירה בפועל] נטען שסיפרה לעו"ד בן טובים על משהו מעבר להטרדה מינית ולח"כ שלי יחימוביץ על אונס – אם כי למרבה הצער העדות לא פורטה בתמצית – עלי להודות שכל עדות של שלי יחימוביץ בנושא זה חשודה מעט בעיניי בגלל שלח"כ הנכבדה יש אג'נדה. ההסבר שנתנה א נשמע הסבר סביר, דהיינו, שלא רצתה שמידע זה [בדבר האונס] ייחשף בפני בעלה. כנגד זאת ניתן להקשות מדוע לא סיפרה את הגרסה המלאה על מנת שתישמר בסוד, כמו למשל בפני עו"ד בן טובים?

 ההסבר שתחושת אשמה ביחס להתנהגותה בהמשך לרבות אי ניתוק קשרי העבודה ופגישה נוספת במלון, מנעה ממנה לספר את כל הגרסה אינו משכנע לחוטין כשלעצמו. גם לו נפגעה  המתלוננת "רק" ממעשה מגונה בכפיה ולא מאונס ממש עדיין עליה להסביר את המשך הדרך. מה שלטעמי תומך בגרסתה על פי העובדות שתוארו היא העובדה שהמתלוננת לא יזמה את התלונה במשטרה וכן העובדה שנעשה מאמץ להשיג את שתיקתה, לפני התפוצצות הפרשה –אולי גם בגלל שידעו שהיא טוענת שפוטרה שלא כדין בגלל שלא נענתה לקצב.

  גם גרסת ההגנה הטוענת למניע של נקם בשל פיטורים שהועלתה אינה משכנעת, כי גרסה זו אינה מתיישבת עם עדות כבושה. מי שמונעת על ידי רצון לנקום מתלוננת מיזמתה ובפה מלא.

 לא נמצאה כנראה ראיה אובייקטיבית שתתמוך בגרסה המחמירה יותר של אינוס, לעומת הגרסה המקלה של מעשה מגונה בכפיה. זהו בדיוק המצב בו על בית המשפט להחליט האם הוא מאמין להסברי העדה או לא ובית המשפט המחוזי האמין לגרסה המאוחרת מסיבות רציניות. בהתנהגותה הכוללת של א לא נמצא שהיא הייתה להוטה להעיד או לנקוט בצעד אחר נגד קצב למרות יחסו כלפיה בסוף דרכה במשרד. בנקודות חשובות [כמו המפגש במלון והניסיון הנואל לארגן עדויות שיסתרו גרסתה] נמצאה לעדותה תמיכה אובייקטיבית, בנוסף לרושם הטוב שהותירה עדותה, ועל כן רשאי היה בית המשפט לקבוע שהוא נותן אמון מלא בעדותה בפניו. מאידך, יתכן שהיה רשאי להגיע גם למסקנה אחרת, דהיינו לזיכוי מחמת ספק. כפי שפרקליט המדינה אמר-משפט זה לא מתמטיקה.

 נושא שלא הובהר דיו בתקציר היה שאלת רצונה של א לעבוד עם הנאשם בבית הנשיא לאחר שפוטרה ממשרד התיירות ועל רקע יחסיה עם הנאשם כפי שתוארו שכללו לא רק את התקיפות המיניות [ביחס אליהן אולי יכלה להניח שלא יישנו-בוודאי לא כשהנאשם הוא נשיא המדינה] אלא שעל פי תיאורה של א בסיומה מערכת יחסי העבודה כללה בעקר יחס משפיל עקב אי היענותה לרצונו של הנאשם.

 למדנו מהתקציר כי הראיות בנוגע לרצונה לעבוד בבית הנשיא בושלו ויוצרו על ידי אורי יואלי חברו של הנאשם, אולם גם אם פותתה א להגיש בקשה לעבודה בבית הנשיא, כדי ליצור ראיה מזכה "ליום סגריר", עדיין נשאלת השאלה אם אכן רצתה לחזור ולעבוד עם הנאשם. אם כן יש ליישב עובדה זו על רקע טענותיה הקודמות ליחסי עבודה גרועים ומשפילים בעבר.

 למרות זאת, עקרונית אין בפניה מאוחרת לחזור ולהיות מועסקת ראיה לכך שהתלונה הבסיסית היא שקרית. ניתן להבין שא לא התפטרה מעבודתה, למרות פרשות האונס, מאחר ונזקקה כנראה למקום העבודה. היא פוטרה על ידי הנאשם עצמו. אין לתמוה על כך שניסתה להשיג עבודה באמצעות הקשרים שהיו לה בלשכתו  של קצב. עובדה זו אינה בהכרח ממעטת מאמינותה. בכלל התנהגות בני אדם היא לעיתים רחוקות עקבית והגיונית ותמיד ניתן למצוא בה רגשות סותרים .

  הערה חמישית-עסקת הטיעון 

כל ההסברים שניתנו שניתנו על מנת להצדיק את התנהלות היועץ המשפטי בנוגע לעסקת הטיעון אינם משכנעים. עובדה היא שהיו בפרקליטות כאלו שסברו שאין סיכוי להרשעה באונס ומאחר שמדובר ב"אונס או כלום", בשל התיישנות העבירות האחרות, אין להגיש בכלל כתב אישום. תמונת הראיות לא השתנתה בהמשך באופן משמעותי והיו בפרקליטות עצמה ספקות ביחס לגרסת האונס ואילו מגרסאותיה של א יש לקבל-המוקדמת או המאוחרת. לאחר שבבג"ץ עשתה הפרקליטות מאמץ עליון להסביר את ספיקותיה, אל לה לקבול על כך שהתנהלותה זוכה בדיעבד לביקורת נוקבת.

ההשערה שלי היא שההסבר להתנהלות הפרקליטות הוא פיק ברכיים שאחז בה לנוכח האפשרות שיוגש כתב אישום באונס נגד נשיא המדינה וההליך יסתים בזיכוי. במקרה כזה מעמדה של הפרקליטות ומעמד היועץ המשפטי היו נפגעים באופן קשה. אף אחד מאלו שעסקו בפרשה והיו עלולים לשלם מחיר אישי במקרה של כשלון לא רצה לקבל על עצמו סיכון זה.

מצידו של קצב – למרות הסברי פרקליטיו של קצב לפיהם הם העמידו אותו על הסיכון שבדחיית עסקת הטיעון והייתה זו בחירתו לעמוד על האמת שלו, ההתנהלות בפרשה זו נראית יותר כלקיחת הימור שהפרקליטות ברגע האמת, לאחר שאמרה את מה שאמרה בבג"ץ, לא תעיז להגיש כתב אישום. מדובר בהימור שאסור היה לקחת ופרקליטים אחראיים היו עושים פשוט כל שביכולתם על מנת שהלקוח שלהם לא יפוצץ עסקה חלומית. כמו בכל הימור צריך לדעת מתי לסיים ולקום מהשולחן. הייתי רוצה, מבחינה מקצועית, להאמין שכך נהגו פרקליטיו של קצב.

 הערת סיכום [זמני]

 יהיה עלינו להמתין לפרסום פסק הדין המלא וכן לאפשרות של מגע עם חומר הראיות הגולמי. ללא מגע בלתי אמצעי עם חומר הראיות יקשה להגיע למסקנה מבוססת  בשאלה האם קיים ספק באשמתו של קצב בעבירת אונס. אין  בכלל ספק שקצב אינו טלית שכולה תכלת כפי שהיה רוצה שנאמין. גם אם יזוכה מחמת הספק מעבירת האינוס [לא מעבירת הטרדות מיניות] כבודו לא יושב לו. פרשת קצב רחוקה עדיין מאד מסיומה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • shaylahag  On 2 בינואר 2011 at 17:33

    "על בית-המשפט מוטל, אמנם, לבחון הסברים אפשריים להתנהגות נאשם, גם כשאלה לא הועלו על-ידי הנאשם עצמו… אלא שהלכה זו מכוונת להסברים שאינם נמצאים בידיעתו המיוחדת של הנאשם, או למקרים שבהם קיים חשש שהנאשם מחפה על אחר, ומטעם זה נמנע מלהעלות את ההסבר המזכה" (דנ"פ 7389/02 מקדאד מקדאד נ' מדינת ישראל).
    לכאורה ההלכה כיום אינה מחייבת את בחינת הגרסה שקצב לא העלה בנסיבות אלה (ההסבר מצוי בידיעתו המיוחדת ואין חשש שהוא מחפה על אחר).

  • גולדבלט משה  On 3 בינואר 2011 at 3:32

    אתה צודק-היבעתי את דעתי האישית במובנים רבים אני מעדיף את השיטה החלופית הנוהגת ביבשת אירופה- המקנה לבית המשפט תפקיד פעיל בהשגת ראיות. המטרה של ההליך הפלילי היא ברור האמת ולא בחירה בין גרסאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s