לאקדמאים שמאלנים מותר לדבר שטויות


האם ומתי מותר להגביל את שיקול דעתה של הכנסת בכל הנוגע לחקיקת חוקים עתידיים ובכלל. שאלה זאת היא שאלת יסוד במשפט החוקתי של מדינת ישראל. לפני שהקורא יפסיק לקרוא כבר בשלב זה אבהיר שאין לי כוונה להעמיק בשאלה, אבל אציין כי דעת רוב המשפטנים היא שהכנסת יכולה להגביל עצמה וכך עשתה למשל כשחוקקה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אשר על כן כאשר אין הכנסת עומדת במגבלות שהיא הציבה לעצמה ניתן לבטל את חוקיה וזאת כמובן בבית המשפט העליון. כל אחת מההנחות הללו שנויה במחלוקת. עבדכם מעולם לא גרס שיש לחוקי היסוד מעמד על ושיש לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקי הכנסת אבל דעה זו אינה באופנה כיום.

 הזמן עושה את שלו ומתנגדי הלכת "בנק המזרחי" מחפשים דרך להשיב משהו מסמכות הכנסת לחוקק שוב חוק שבית המשפט העליון פסל והפעם ברוב מיוחס. האם זה יהיה רוב חברי הבית (61) האם זה יהיה רוב מיוחס יותר ואם כן כמה?[70 או 80 חברי כנסת?]. השופט בדימוס חשין שפעם [בפסק דין המזרחי] טען במידה רבה של הגיון, שדרישה של מעבר ל61 חברי כנסת מהווה דרישה אנטי דמוקרטית מובהקת [עד 61 מדובר לדעתו בדרישת קוורום לגיטימית] הזדרז לדרוש רוב מיוחס כשעלתה לראשונה ההצעה של שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן לאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל ברוב של 61.

 לפני ימים אחדים קיבל הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין ברוב מכריע החלטה לפיה יידרשו 80 חברי כנסת על מנת להכשיר חוק שנפסל. מתברר שכולם יודעים לדרוש דרישות אנטי דמוקרטיות למהדרין כשהדבר נוח להם. דרישה לרוב של 80 חברי כנסת משמעה שעדיין רוב מכריע של נציגי העם, האמורים לשקף את דעת רובו המכריע של העם, אינם יכולים לבטל דעתם של 9 שופטים ממונים – אכן דמוקרטיה למופת. למותר לציין כי המשפטנים הנוטים לשמאל מתנגדים נחרצות לאפשרות לחוקק מחדש חוק שנפסל ורק בחוסר ברירה הם מוכנים להשלים עם דרישה לרוב מיוחס ביותר בכנסת.

 אף על פי כן אל לכם להתייאש מההגנה על הדמוקרטיה. כאשר הכנסת מגבילה במשהו את שיקול דעתה ומחזירה לעם -הריבון את הכוח להחליט בשאלה מסוימת, כמו ויתור על טריטוריה בהסכם, או בהחלטת ממשלה, מיד מזדעק בראיון וידאו פרופ' מרדכי קרמניצר, [סגן נשיא המכון לדמוקרטיה או תואר דומה הנושא משכורת מופקעת] ומספר לנו כי מדובר בדרישה אנטי דמוקרטית הפוגעת בסמכות הפרלמנט הנבחר. אמנם, למרבה הפליאה, אפשרות כזו קיימת במיטב הדמוקרטיות באירופה שגם בהן יש פרלמנטים נבחרים – טוב אם אי אפשר להתמודד עם עובדות מוטב להתעלם מהם.

 אז מה למדנו כאן? למדנו שלדעת האקדמיה השמאלנית הכנסת הנבחרת חייבת רוב מיוחס על מנת לאכוף דעתה על 9 שופטים ממונים, אם בכלל יש להקנות לה סמכות כזאת. מאידך אסור לה בתכלית האיסור להעביר הכרעה בשאלת יסוד לריבון שבחר בה-העם. בשביל לבצע להטוט אקדמי כזה אתה חייב להיות בעל תואר אקדמי נישא ולכהן כסגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה או להתגדר לפחות בתור רם אחר. סטודנט מן השורה שהיה מעיז להעלות טיעון כזה היה מקבל ציון נכשל.

הטמטום לא נעצר כאן. ברצינות גמורה טענים כמה אקדמאים שלא יעלה על הדעת להעביר לעם את ההכרעה אם על ישראל לוותר על שטח עליו הוחל המשפט הישראלי, או לוותר על תביעה עתידית  לריבונות, כי לא יתכן להכריע בשאלה זאת מבלי לשאול לדעתה של האוכלוסייה הנכבשת. אם ללכת לפי שיטתם על מנת להכשיר את חוק משאל העם עלינו לספח את השטח, להקנות אזרחות ישראלית לנכבשים ואז להחיל עליהם את החוק הישראלי לרבות החוק המעביר את השאלה בדבר מעמדם למשאל עם- אכן פיתרון לוגי למופת. לעומת זאת אם לא נחליט דבר שאין בסמכותנו להחליט נוכל להמשיך בכיבוש עד בלי די.

 הטענה הדמגוגית והאווילית שלא ניתן להעביר למשאל עם את שאלת המשך הכיבוש – היא כמובן גם הונאה, שכן הכיבוש הוא עובדה פיזית ואולי משפטית, אך המשאל בו עוסק החוק לא נועד לעסוק בו. ניתן לומר שממשלת ישראל אף אינה רשאית לטעון לריבונות על יהודה ושומרון ומכאן שאין לה על מה לוותר ובוודאי לא לשאול את העם על החלטה שהיא אינה מוסמכת לקבל- גם טענה זו היא הבל מבחינת המשפט הבינלאומי כי הקו הירוק בשטחי יו"ש לא זכה מעולם להכרה בינלאומית.

אפשר לטעון כי העובדה שהעם לא יאשר החלטת ממשלה לוותר על טענת ריבונות בשטח משטחי ארץ ישראל אינה מחייבת כלל את הפלשתינאים וזו בוודאי טענה נכונה. ניתן לטעון שההחלטה אינה מונעת נסיגה ללא ויתור על טענת ריבונות וגם זו טענה נכונה, אולם ממשלת ישראל והכנסת רשאים להחליט שכל החלטה שהם מוסמכים לקבלה לשם ביטול החלת החוק הישראלי בשטח כלשהו, או ויתור על דרישה להחלתו יהיו טעונים אישור העם.

 כאמור פרופ' קרמניצר לא טען שאין לכנסת ולממשלה סמכות עקרונית לוותר על טענת ריבונות הוא רק שלל פניה לעם לשם אשרור החלטה כזאת. אקדמאים אחרים שוללים את הפניה לעם בטענה שהעם אינו רשאי לאשרר מה שלממשלה ולכנסת אין סמכות להחליט. כך או כך השמאל לא מאמין בפניה לעם. דמוקרטיה היא דבר יקר מדי מכדי להפקירו בידי ההמון.

 מאידך ראש ממשלת החמאס הצהיר כי אם העם הפלשתינאי יאשר במשאל עם הסדר שלום החמאס יקבל את הדין אפילו אם ההסכם ינגוד את השקפותיו-האם יכולים הפלשתינאים לאשר הסכם כזה ללא הפלשתינאים אזרחי ישראל? האם יכול העם הפלשתינאי לוותר על שטחים כבושים מעבר לקו הירוק? מעניין מה דעת האקדמאים השמאלנים שלנו על כך?.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s