תשובת השקרן ליוסי פלס


 תגוביות יכולות להיות חשובות גם כאשר הן בוטות ואפילו מעליבות. תגובתו של יוסי פלס לרשימה שלי באתר  news1 [ שהיא עיבוד לפוסט שנכתב כאן] היא ללא ספק בוטה וקצת מעליבה ולמרות זאת היא חשובה ואביא אותה כלשונה.

"תשובת השקרן"

ובכן, ידידנו ה"ציוני" וה"סוציאל-דמוקרט": הציונות שלך לאומנית והדמוקרטיות שלך פרימיטיבית להחריד (אולי באתונה העתיקה היית נחשב לדמוקרט). בדמוקרטיה מודרנית נאורה זו לא רק זכותה של המדינה לסבסד אמנות גבוהה ובלתי-רווחית, זו גם חובתה, שכן בכך היא מסייעת להדוף במידת-מה את השתלטותה של אמנות מסחרית המונית על החברה ולאפשר גם למיעוטים ולקבוצות שוליים לבטא את עצמם. ועובדה היא, שרוב הדמוקרטיות המערביות (שישראל אינה נמנית עמן, לדאבון הלב) תומכות ביד נדיבה באמנות שאינה קומוניקטיבית, המביאה איתה לעתים חידושים בלתי-מובנים או מעוררי מחלוקת; התמיכה באמנות כזאת ניתנת ללא כל צנזורה רעיונית, מתוך הכרה בחשיבותה לרמתה התרבותית של החברה. יש, כמובן, מקום לשאלה, עד כמה האמנים ומוסדות האמנות שמדובר בהם בויכוח על החרם שייכים לקטגוריה זו של 'אמנות בלתי-ריווחית' ויש גם מקום לויכוח על חרמות תרבותיים בכלל. אישית, אני מכבד את החלטתם של האמנים לא להופיע ביישוב, שעצם קיומו נוגד את מצפונם. אבל אני סבור שזו החלטה מוטעית. חרם תרבותי נראה לי אמצעי פסול. דווקא אריאל היא המקום שבו צריך להישמע קולה של אמנות הומנית, מצפונית, המעוררת שאלות ותהיות. " 

 

 לאחר שקראתי פעם ופעמיים הבנתי שבעצם אין לי וויכוח אמיתי עם הכותב. לא איני סבור שמדינה חייבת לסבסד אמנות חדשנית ובלתי מסחרית אבל, כעיקרון, אין לי התנגדות לתמיכה באמנות כזאת או בכלל לסבסוד אמנות, ללא קשר לזיקה פוליטית ולהשקפה פוליטית. אין לי התנגדות לביטוי עמדות פוליטיות לא מקובלות באמצעות אמנות מסובסדת. ננסח את זה אחרת-אני אפילו די בעד סבסוד למרות שברור שהוא נועד לסבסד מוצר הנרכש בעיקר על ידי האליטות המבוססות.

 מאידך, מי שרוצה גם סבסוד וגם לשמור על עצמאות אמנותית, אינו יכול לקרוא לחרם כללי על אחרים, זאת אומרת הוא יכול, אבל אז גם מוצדק להתייחס אליו אחרת.

 כדאי לעשות הבחנה ברורה. מי שמפרסם הודעת חרם וקורא להחרים אין דינו כמי שמטעמים אישיים אינו מעוניין להופיע במקום מסוים. ניתן לעשות אנלוגיה לסירוב לשירות צבאי. אנו מקבלים אדם שמטעמים של השקפת עולם מסרב להתגייס לצבא, אולם כאשר אותו אדם מפרסם קול קורא הוא יוצא ממישור ההשקפה הפרטית למישור אחר לחלוטין.אם הוא מארגן אחרי ומטיף נגד גיוס לצבא-כאן הסובלנות החברתית תיעצר וכך גם קובע החוק.

 בואו לא ניתמם –מי שמסרב להופיע באריאל לא עושה כן בדרך כלל מפני שהקו הירוק הוא גבול בל יעבור לגביו, אלא משום שזו דרכו לפעול נגד תושבי אריאל. הוא יחצה את הקו הירוק כדי להפגין למען מטרותיו הפוליטיות ללא היסוס. המחרים  מבקש להצטרף למסע פוליטי שתכליתו לגרום לדה לגיטימציה לציבור המתנחלים. לא מדובר במחאת היחיד אלא בעוד אמצעי פוליטי שנועד להפוך את ההתנחלויות למחנה מצורעים מוסרי שניתן לנקוט נגדו בכל אמצעי ולרבות הפיכתו כיעד לגיטימי לטרור, כפי שהציע באדיבותו פרופ' שטרנהל.  

 וביחס "לחובת הדמוקרטיה  הנאורה" לסבסד אומנות-למרבה הצער דומני שהסבסוד לא נועד לאומנות השוליים החדשנית אלא הוא מוענק לגופים מוכרים וממוסדים וחלקו אף לאומנות מסחרית ממש-אבל זה באמת נושא לדיון אחר.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • האדמו"ר  On 19 בנובמבר 2010 at 10:31

    חבל לך על הזמן.לשכנע את השמאלנים הקיצונים הנעולים על עמדותיהם ,הינו כמו לדבר אל הקיר.
    אלו אנשים באוחזים בדוגמות ,ושום עובדה לא תפעיל את עקרון ההפרכה של פופר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s