ונניח שהר שפי הייתה פונה למשטרה


העבירה בה הורשעה מרגלית הר שפי נתונה כשלעצמה במחלוקת קשה והשופט חשין שנתן את פסק הדין בבית המשפט העליון בעניינה הקדיש לכך חלק מפסק הדין. לא אכנס לניתוח יסודות העבירה, למידת הידיעה או רמת החשד כי פלוני מתעתד לבצע מעשה עבירה שמצדיקה ומחייבת פניה למשטרה  ועד כמה צריך אדם לנסות ולפרש את הדברים בעצמו. ביחס למרגלית הר שפי עמדה כידוע הטענה שהתקבלה על ידי שופטת המיעוט במחוזי כי היא אכן ראתה את יגאל עמיר כפנטזיונר ולא התייחסה לאיומיו ולדבריו ברצינות.

תמיד סברתי שמבחן עזר חשוב הוא להעריך מה המשטרה יכולה הייתה לעשות – א מדווח ש ב אמר שבכוונתו לרצוח את ג ופונה למשטרה. מה תעשה המשטרה? אי אפשר להעניש על כוונה וכל עוד לא הוכח שנעשתה הכנה כלשהי  לא נעברה עבירה. לכל היותר המשטרה הייתה מדווחת על החשד לשב"כ ולא נראה לי על רקע האווירה הכללית ששררה אז שאיום נוסף זה או אחר היה משנה דבר מה. אי אפשר להוציא צו מניעה לרוצח בכוח וכל עוד  לא ניתן להוכיח שאדם עשה מעשה בלתי חוקי אין סנקציות ממשיות שניתן לנקוט נגדו.

לעומת זאת לו אדם יודע שפלוני נמצא בדרכו לבצע מעשה עבירה ואם לא יעצרו בו הוא אכן יבצעו – כאן המניעה הופכת לעניין מעשי  הרבה יותר – לא הוכח לי שלמרגלית הר שפי הייתה ידיעה ברמה כזו שיכלה בתלונתה לשנות את מהלך העניינים הטרגי.

איש לא העלה את הטענה אבל מערכת היחסים שתוארה בין הר שפי לבין יגאל עמיר נראית כסוג של חיזור, כניסיון להרשים בחורה נאה בדרך של התנהגות מוקצנת- לפחות הר שפי יכלה לתפוס בדרך זו את התרברבותו. המעורבים בפרשה הם אנשים דתיים שאינם נוטים לדבר על היבט זה בפרשה אבל הוא קיים ומטריד.

אם כך הדבר ניתן להבין מדוע לא סברה הר שפי שיגאל עמיר רציני בהצהרותיו הן ביחס למעשיו בעבר והן ביחס לעתיד. קיימת תחושה של אי נוחות ביחס לפסקי הדין והזמן שחלף אינו מעמעם אותה-מרגלית הר שפי שילמה מחיר כבד ביותר החורג גם מכל מה שגזר הדין בעניינה התכוון להשית עליה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • האדמו"ר  On 19 באוקטובר 2010 at 18:40

    ראשית ,משה תודה על הגינותך.
    להווי ידוע חובת ההצלה בדין הפלילי היתה נתונה במחלוקת בין המלומדים.
    החובה בעבירת המחדל נבעה בדר"כ מקשר חוזי לדוגמא בין מציל לאדם השוחה בחוף.
    עם חקיקת חוק לא תעמוד על דם רעך נקבע בחיקוק חובת הצלה.
    ראה משה ,מאמרו של פרופ' סטטמן בדבסר חובת השומרוני הטוב.
    כמו כן,פרופ' פרידמן בספרו המאלף "הרצחת וגם ירשת" מדגיר את הבעייתיות של העבירה הנ"ל של אי מניעת פשע,של פגיעה באוטונומיה של הפרט,והופכות אותו למלשין כמו בגרועות שבמדינות.
    ענין נוסף פס"ד שניתן נגד בת משפחת בכרי המוללת ששמע המחבל מודיע כי יפוצץ עצמו,ולא טרחה להודיע למשטרה ,ואף זוכתה.

  • איתי  On 19 באוקטובר 2010 at 21:32

    אני מסכים שעל פניו, ועל פי מה שידוע בתקשורת כנראה שלא היה צריך להרשיע את הר שפי. הרשעתה נבעה כנראה, מהלך הרוח הציבורי אז, והסמיכות לזמן הרצח.
    עם זאת, אני עדיין לא חש בנוח בדיון על זיכויה בגלל הגורמים שמעלים זאת והמניעים הלא כל כך טהורים שלהם. יש לי הרגשה שהרצון לזכות את הר שפי נובע מתוך הזדהות רעיונית עם מעשה הרצח. אין לי הוכחה כמובן, אבל אני חושב שתסכים אתי שיש דברים בגו. 

  • אורן  On 20 באוקטובר 2010 at 7:21

    איתי-

    הנה מי שהעלו זאת כעת ורשימה של כמה מהתומכים:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3969799,00.html

    האנשים האמורים אינם אנשי כ"ך. למעשה, בקרב אנשי כ"ך הר-שפי נחשבת לבוגדת (כי הביעה את סלידתה ממעשיו של עמיר). מי שמעוניינים בשחרורה הם אנשי ימין ברובם, אך מדובר באנשים מיושבים ולא בתואמי בן-גביר. הניסיון להטיח רפש ולתאר חשדות לא מבוססים ממש לא מוסיפים כבוד לך ולטענתך. את מרגלית הר-שפי לא היה צריך להכניס לכלא מלכתחילה. היא שילמה מחיר כחלק מהניסיון למצוא אשמים ברצח ולצמצם את האחריות של מערכות המדינה במניעת הרצח (שים לב, אגב, שכבר לא שומעים את השם אבישי רביב יותר…). את העוול הזה אי אפשר לתקן. אפשר רק לכפר במעט על עוונות הציבור בכך שההרשעה תבוטל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s