מעשה בשלושה ציידים – בעיה משפטית פילוסופית וחברתית


 לא מכבר נתן בית המשפט העליון את פסק דינו בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול . בדיון הנוסף נהפכה ההלכה שנקבעה בעליון בערעור [וקודם לכן בבית המשפט המחוזי בחיפה] לפיה, בתמצית, כאשר לא ניתן לקבוע בוודאות מהו הגורם לנזק  וגורם שהתקיים יצר סיכון ממשי להתרחשות הנזק ניתן לפסוק לניזוק פיצוי יחסי על פי מידת הסבירות שאותו גורם אכן הוא האחראי לנזק. במקרה שנידון שם נולדה תינוקת פגועה קשות וחילוקי הדעות התמקדו בגורם למצבה. נקבע כי בהסתברות של 80% פגיעתה נגרמה עקב גורמים ש"בידי שמים", דהיינו בעיית הפגות, ללא גורם רפואי אחראי, אך קיים סיכוי של 20% שהנזק נגרם עקב אי ביצוע ניתוח קיסרי במועד.

 מבלי להיכנס למבוך המשפטי הדורש מהקורא הכשרה מיוחדת אציין כי השאלה הייתה האם די בהסתברות של 20% לגרימת הנזק שאירע על מנת להטיל על המזיק האפשרי חובת פיצוי. הלכת "עדן מלול" המקורית קבעה שניתן להטיל עליו פיצוי כשיעור ההסתברות שאכן גרם לנזק, דהיינו 20% . בדיון הנוסף, אגב מחלוקות לא מעטות, קבע בית המשפט העליון שאת קיומו של קשר סיבתי בין מעשה עוולה [כאן אי ביצוע ניתוח] לנזק יש להוכיח בהסתברות של 51% ואין לגרוס בנסיבות אלו רמת הוכחה פחותה. אשר על כן ביטל העליון את ההלכה המקורית וקבע שרמת ההסתברות לנזק שנגרמה עקב אי ביצוע הניתוח אינה מגיעה לסף המזכה בפיצוי.

 דיני הנזיקין [אחד הענפים המרתקים ביותר במשפט – לכן בחרתי לעסוק בו] רוויים בעיות של קביעת אחריות על רקע של סיבתיות עמומה. ניקח למשל דוגמה המקובלת בספרות. שלושה ציידים נכנסים ליער [בכוונה בחרתי בשלושה כי למקרה של שני ציידים יש פיתרון אחר] ושומעים רחש בסבך, שלושתם, ללא היסוס, יורים ללא כל בדיקה של השטח ולאחר מכן נמצא מטייל תמים הרוג. אין ספק שהמטייל נורה ושאחד מהשלושה הוא שפגע בו – אך לא ידוע לנו מי מהם וקיימת הסתברות של 33.33% לכך שכל אחד מהם פגע בו.

 די בחוסר היכולת לקבוע בוודאות גבוהה את הקשר הסיבתי בין כל ירייה לפגיעה על מנת לפטור כל אחד מהציידים מהרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות שכן במשפט פלילי נדרשת הוכחה ברמה של מעבר לספק סביר והסתברות של 1/3 אינה כזו. מה הדין במשפט האזרחי?

  ניתן להציע שלושה פתרונות אפשריים

 א. לא ניתן לחייב אף צייד שכן לא ניתן להוכיח ברמה של 51% שהוא שגרם לנזק.

 ב. ניתן לחייב כל אחד מהציידים בכל הנזק [בכפוף לחלוקה ביניהם ] על אף שבכך נחייב שניים שלא גרמו לו .

 ג. ניתן לחייב כל צייד באחריות לשליש מהנזק.

 המשפט יכול להגיע [ואכן כך הוא פועל] בהנמקות שונות לכל אחת מהתוצאות. הוא יכול לקבוע שבהיעדר הוכחה  ברמת הסתברות של 51% לקשר שבין עוולה לנזק לא ניתן לחייב את המזיק כלל. הוא יכול לומר שבנסיבות של התנהגות רשלנית לא הנפגע, או מי שתובע במקומו, צריך להוכיח את הקשר אלא על כל אחד מהציידים להוכיח שמעשה העוולה לא גרם לנזק ומכיוון שאינם יכולים להוכיח זאת יחויבו כולם. המשפט יכול לומר שבנסיבות אלו יחויב כל מזיק אפשרי בגובה הסיכון הממשי שיצר.

  הבעיה היא גם ואולי בעקר מוסרית בטיבה ובהכרעה יש לשתף לא רק מלומדי משפט אלא גם "מומחים" מתחומים אחרים- כמו הפילוסופיה ומדעי החברה. בקביעת השיקולים להטלת אחריות יש לזכור לעתים מיהו המזיק ומה אופי פעולתו,למי נגרם אי צדק גדול יותר למזיק או לנפגע אם תתקבל או תידחה התביעה? מיהו המסוגל לבטח את עצמו מפני תוצאות רשלנותו? מה המחיר החברתי של הימנעות מהטלת אחריות ועוד שיקולים רבים ומגוונים.

 בעיה דומה נוספת התעוררה בקשר לנפגעי אסבסט בחו"ל, תחום בו אני עוסק רבות בארץ. מחלת המזוטליומה הנגרמת עקב חשיפה לאסבסט פקדה עובדים רבים שיכלו להיחשף לה במשך שנים רבות במקומו עבודה שונים. הבעיה מתעוררת כאשר חולה עובד שעבד במספר מקומות עבודה [מספנות למשל] ובכל אחד מהם נחשף לאבק אסבסט מזיק ולא ניתן בכלל הוכיח היכן הייתה בפועל החשיפה שגרמה למחלה. היו שגרסו באנגליה פיצוי יחסי והיו שגרסו כי כל אחד מהמזיקים האפשריים אחראי לכל הנזק באשר הוא יצר סיכון ממשי לעובד ואינו יכול להוכיח שהנזק לא נגרם בשל אותו סיכון. כיום הכף נוטה יותר לכיוון הפיצוי היחסי.

 מה דעתכם –האם ובכמה ניתן לחייב כל צייד? האם ובכמה ניתן לחייב מעביד שחשף עובד לסיכון ממשי לחלות בסרטן אבל סיכון זה אינו עולה על 30% למשל וקיים סיכון שהעובד חלה בשל עבודה אצל מעביד אחר או בשל גורמים שאינם קשורים לעבודה? הנה מונחת לפניכם דילמות מוסריות ומשפטיות אמיתיות הדורשות הכרעה מדויקת הניתנת ליישום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 24 בספטמבר 2010 at 11:38

    אני חושב שהדרך הפילוסופית-מוסרית להתמודד עם בעיות כאלה היא לא להסתכל על המקרה הבודד אלא להשוות בין שני מצבים: מה יקרה אם תמיד נחליט באופן ה"רע" ומה יקרה אם תמיד נחליט את ההחלטה ההפוכה.

    בדוגמאות שלך:
    ב) ההחלטה לא לנתח ניתוח קיסרי יכולה להיות רשלנית ויכולה להיות סיכון מחושב. אני חושב שאם הרופא יוכל להוכיח שהוא לקח סיכון מחושב שרופא סביר היה לוקח הוא לא אשם ולא צריך לשלם פיצויים. איך יודעים אם הסיכון חושב כהלכה? החישוב מסובך וכולל הרבה גורמים ובכלל זה הסיכון בניתוח הקיסרי עצמו, העלות של הניתוח ועוד. בגדול, מכיוון שנראה לי שבית המשפט יתקשה לשקלל את כל הגורמים האלה, צריך לדעתי לקבל בעניין הזה את דעתו של רופא מומחה (או כמה מומחים).

    המטרה היחידה של קביעת פיצויים על ידי בית משפט כאשר לא מדובר ברשלנות או בשיקול דעת לא נכון היא לשנות את הפרקטיקה הרפואית ולהחליט שבמקרים דומים צריך תמיד לנתח. אבל זה נראה לי חריג ודבר שבדרך כלל הוא תפקידם של הרופאים.

    אם ההחלטה במקרה זה אכן היתה רשלנית ורופא סביר היה מחליט אחרת, הפיצויים צריכים להיות לדעתי גבוהים בהרבה מ-20% אולי אפילו 100%. בכל אופן הפיצוי צריך להיות יחסי למידת הרשלנות ולא למידת הנזק.

    ב) לדעתי צריך להרשיע את שלושת הציידים בגרימת מוות ברשלנות. העיקר כאן לדעתי הוא לא התוצאה אלא ההתנהגות הרשלנית. אם רוצים לבער התנהגות רשלנית אני חושב שאי אפשר לחלק את האחריות.

    ג) האסבסט. לדעתי זאת לא אחריות של בעל המפעל, אלא על המדינה מוטלת החובה לפצות. אחת משתיים – או שלא ידוע על סיכון באסבסט ואז אין מה לבוא בטענות לבעל המפעל והפיצויים צריכים לבוא מקרן ביטוח כלשהי כגון ביטוח לאומי, או שידוע על סיכון באסבסט ואז המדינה צריכה למנוע מאנשים לעסוק בזה באמצעות החוק או תקנות כלשהן.

  • רני  On 24 בספטמבר 2010 at 15:52

    שלום
    לעניות דעתי בעצם הבאת הדיון לציבור יש משום זילות בתהליך המשפטי. אין אדם מהשוק מתמנה להיות שופט. צריך וותק ורקע ושיפוט של הממנים. ההנחה שלי או לדומה לי יש הכישורים להוציא משפט במקרה זה בעייתית. דומה שרוחו של אהרון ברק מרחפת כאן בבלוג הספציפי הזה. קודם הכל שפיט ועכשיו הכל שופטים. גם במערכת משפטית בה פועל בית דין של מושבעים יש מי שמדריך מכוון ומסביר. כמובן גם המספר הרב של חורצי המשפט מתקן, כביכול, את חוסר הנסיון והברורות שלהם.
    חוץ מזה חג שמח

  • גולדבלט משה  On 24 בספטמבר 2010 at 15:56

    רני אצה בטוח שאתה לא מעוניין לחשוב קצת יותר טוב על מה שכתבת?

  • רני  On 24 בספטמבר 2010 at 20:55

    תודה על התגובה
    חשבתי
    אין לי את הכישורים לחרוץ משפט בנושא שלושת הציידים. אני בספק אם לאדם אחר, חוץ ממני, שלא למד משפטים ולא נוסה בבתי משפט ובדיונים משפטיים אחרים ישנם כישורים אלו.
    למשל, בגלל הרקע הטכני שלי, הייתי מתחמק מהדיון בעניין הציידים בתביעה למבחן בליסטי של הקליע שיחולץ מגוף המת. ואם לא יימצא קליע כזה נוטה לזכות את כולם. אבל זו התחכמות זולה. בטח יש ספרות משפטית בעניין זה. בארה"ב וקנדה בעונת הצייד נפגעים הרבה אנשים. אין לי גישה לספרות כזו ואיני יודע מה משקלה במשפט הישראלי.
    מילה על אזבסט. בזה אני מבין קצת. עצם העובדה שאיני מבין את הקשר בין מקרה האזבסט למקרה הציידים מעיד כמה איני מבין בעניני משפט. בכל מקרה יש קשר בין מחלות קשורות באזבסט לעוצמת החשיפה ולמשך החשיפה כך שהנטייה לפיצוי יחסי נשמעת לי הגיונית. האם במקרה הציידים המת נפגע מקליע יחיד מנשק מזוהה? מכמה קליעים? מקליע לא מזוה.
    כפי שאתה רואה אכן הקשבתי לך וניסיתי. דבר שלא תמיד תוקבקים עושים. נותרתי בעמדתי. אין לי את הכישורים לשפוט ומי שיכריח אותי להיות דן יחיד בעניין זה, לא כמו בחבר מושבעים, לא יעשה צדק.

  • גולדבלט משה  On 25 בספטמבר 2010 at 6:25

    זו תשובה סבירה יותר מאשר האמירה שדיון בנושאים משפטיים הוא עניין לשופטים בלבד. אי אישית משפטן ולא חושב שהעעובדה שאני עוסק בתחום זה למחייתי צריכה להגביל אחרים מלהביע דעה. גם לי דרך אגב אין דעה על כל נושא וזה לא אומר שאני חושב שצריך להגביל דיון למומחים. תתפלא אבל בחיים תצטרך לקחת החלטות על נושאים שאתה לא מבין בהם. אם תהיה חולה חלילה וחס תצטרך להחליט בסוף איזה טיפול מכמה אפשרויות אתה מעדיף והרופאים לא יפתרו לך את הבעיה וכך הלאה-אי אפשר להשאיר למומחים במיוחד לא שאלות שהן מוסריות באופיין. אגב הנושא שהעלתי שנוי במחלוקות מפה ועד להודעה חדשה.

    הקשר בין האסבסט לציידים נוגע לנתון שאדם נפגע וידוע מי המזיקים שיכלו לגרום לו את זה בהתנהגות רשלנית אבל לא ידוע מי מהם בדיוק -מצב די שכיח בפגיעות מסוימות

  • nachum  On 25 בספטמבר 2010 at 9:48

    דיון בנושאים משפטיים הוא עניין לשופטים-sure everyone can say his opinion-but nobody allowed to shout fire if there is no fire.i take the point of rani.it is not big deal to say an opinion if you didnt teach yourself about the subject.

  • גולדבלט משה  On 25 בספטמבר 2010 at 10:14

    הבעיה נחום שבסוגיה ז אין עדיפות לדעת שופטים כי ההכרעה בה מבטאת ערכים והשקפת עולם כוללת חברתית כלכלית ומוסרית. אתה מטיל על מערכת המשפט עומס גדול מדי.

  • ירח  On 26 בספטמבר 2010 at 8:28

    בהתנצלות על תגובה מאוחרת מעט:

    משה, אני חושב שאתה טועה בהבאת הדוגמאות של שלושת הציידים ושל האסבסט.

    כל אחת מההתרחשויות שונה מהאחרות באופן מהותי.
    אפשרות הייחוס של אחוזי הסתברות היא רק דמיון שטחי,
    ולכן היא רק מטעה.

    רוני ה. כבר עמד על אחד ההבדלים.
    גורמים "בידי שמים" אינם שקולים להחלטה על הניתוח.
    הם יוצרים סביבה נתונה, שאיננה בשליטת הרופא,
    אבל בתוך סביבה זו הוא צריך להחליט החלטה,
    והחלטה זו ידוע מראש כי איננה בטוחה – היא עשויה להצליח, אבל גם לא להצליח.
    ובדרך כלל אין לרופא מידע ממשי על אחוזי ההסתברות להצלחה או לכשלון.
    אבל איננו יכול שלא להחליט – גם המנעות מפעולה היא החלטה.
    ובנוסף – קביעת האחוזים בדיעבד גם היא רק חוות דעת, ומפוקפקת בעקרון.

    בניתוח סיפור שלושת הציידים אכניס שינוי קטן:
    שלושתם עשו בדיוק אותו מעשה – ירו בלי זיהוי המטרה.
    אבל נניח שבידי כל אחד היה רובה מדגם אחר, ואפשר היה לזהות את הקליע או הקליעים הקטלניים.
    או שלא ירו ביחד אלא בזה אחר זה, ועד ראיה (ושמיעה) סיפר באיזו יריה נפל המטייל.
    תת מקרה 1: נורה בכדור אחד שזוהה.
    תת מקרה 2: נורה בכל הכדורים.
    תת מקרה 3: נורה בכל הכדורים אבל אחד בלב ושניים ברגל.
    תת מקרה 4: נפל בהשמע היריה הראשונה.
    תת מקרה 5: נפל בהשמע היריה האחרונה (אבל אולי נפגע עוד קודם).

    מקרה האזבסט רובו בידי אדם, אבל חלקו בידי שמים – היתה אפשרות שהעובד לא יחלה.
    קרוב לוודאי שכל שנות החשפותו לאזבסט תרמו את חלקן למחלה, והנזק מצטבר.
    הרעיון שהחשיפה אצל מעביד אחד היא שגרמה למחלה, כנראה איננו נכון.
    ואוסיף את הסיבוך שחלק מההחשפות התרחש לפני שהתבררה השפעת האזבסט.

    אז מה המסקנות?
    הנה אחת: האחוזים הם לא הכל.

  • nachum  On 26 בספטמבר 2010 at 9:17

    אין עדיפות לדעת שופטים–but someone has to do it, and who else has so lot of time

  • משה גולדבלט  On 26 בספטמבר 2010 at 9:31

    אני מביא לך נתונים שעל בסיסם צריך לקבל ההחלטה. הדיון בעליון בעניין עדן מלול התנהל על בסיס הנחת הנתונים שהבאתי ואין טעם להתווכח עמם-הם הבסיס לניתוח המקרה הזההדיון בכלל לא נוגע לרשלנות אלא לקשר סיבתי.

    גם בציידים- תדון בנתון שהבאתי לפיהם אי אפשר לזהות את היורה וההסתברות זהה-אל תביא נתונים אחרים. ככה מנתחים אירוע-על בסיס הנחות עובדתיות מוסכמות.

    בעניין האסבסט-עקרנית די בחשיפה קצרה להביא למחלה אם כי משל החשיפה קובע את ההסתברות

  • dugmanegdit  On 26 בספטמבר 2010 at 10:38

    אני הייתי שמח לדעת כיצד נקבעו ההסתברויות הללו. הבקשה הזו לא מעניינת רק אותי כמסתבר אלא עלתה בדבריהם של כמה מהמגיבים כאן.

    מעבר לכך, נסתכל רגע אפילו במקרה של סיכוי בן 0.51 (ונניח לרגע אחד שהסיכוי מוערך היטב, בלי להיכנס לשאלות מורכבות יותר וחשובות לא פחות). נניח לרגע שמדובר במקרה שהעלית בנוגע לניתוח לעומת גורמים שבידי "שמים". המשמעות היא שעל מספר רב של מקרים כ-0.49 יהיו כאלה בהם מה שארע בפועל הוא שהדברים הם "בידי שמים" בעוד שביתר הם בידי אדם. בכל אחד מהמקרים לעומת זאת מחייבים את האדם ויוצא שכמעט במחצית מהמקרים יוצא אדם חף מפשע חייב בדין. השאלה היא האם אלו נראים אחוזים סבירים בכל מקרה? למשל, האם היינו מוכנים שכמחצית מהמורשעים ברצח או גניבה ישבו בכלא על לא עוול בכפם? נראה לי שאם אני אכן מבין דברים כהווייתם כאן הרי זו הלכה משונה עד מאוד.

  • ירח  On 26 בספטמבר 2010 at 11:23

    אני מודה שלא קראתי את כל פסק הדין,
    אבל גם בקריאה שטחית וחלקית ברור השימוש החוזר במלים "בנסיבות העניין",
    ודברים דומים נוספים.

    די ברור שבית הדין היה מודע מאד להבדלים בין מקרה זה לבין מקרים אחרים השונים במהותם,
    היסטוריים או היפותטיים,
    כמו משל שלושת הציידים.
    אין לי ספק כי לו אחריות שלושת הציידים עמדה לפני השופטים,
    או האחריות לנפגעי אזבסט,
    פסיקתם היתה שונה לגמרי.

    שני משלים אלה שונים מפרשת האיחור בניתוח במהותם בכמה דברים,
    ואחוזי הסתברות אינם מסכמים את מהות העניין שעמד לדיון,
    או מהות כל עניין אפשרי אחר שיעמוד לדיון אי פעם.

  • גולדבלט משה  On 26 בספטמבר 2010 at 14:11

    לדוגמא נגדית -הבהרתי כי בפלילי נדרשת הוכחה שמעל לכל ספק סביר ועל כן הדיון כאן אינו רלוונטי למשפט פלילי אלא למשפט אזרחי בלבד בו די בהוכחה במאזן הסתברויות של 51% .

    אכן מעניין איך קובעים עובדתית את ההסתברויות אבל זה לא נוגע לדיון כאןאנחנו מנתחים מקרה ע'קרוני נתון.

    דוגמאות הציידים וכן פגיעות עקב חשיפה תעסוקתית לחומרים מזהמים לרבות אסבסט נידונות בהרחבה בפסק הדין וקיימת דעה חזקה-לא דעת רוב עדיין שכאשר קיימת הטיה נשנית [יצירת סיכון מתמשך או נשנה וקבוצת ניזוקים שנחשפת יותר לסיכון זה, כמו בזיהום תעשייתי יש מקום לשפוט לפי הסתברויות גם כאשר הסבירות להתרחשות היא פחות מ51%

  • שמואל  On 23 ביולי 2013 at 21:23

    אני חושב שאם יש 30 אחוז הסתברות עד שבעים אחוז הסתברות , צריך לתת פיצוי לפי האחוזים . מתחת לזה לא צריך לתת כלום ומעל 70 אחוז צריך לתת הכל . הסיה לכך היא כי לא מדובר בדברים מדוייקים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s