השטן ודניאל ובסטר


 מכתבי התמיכה להם זוכה ח"כ צחי הנגבי במאבקו למניעת הכרזת קלון הזכירו לי בדרך האסוציאציה החופשית את דמותו של הסנאטור דניאל ובסטר. לדמותו  של הסנאטור האמריקאי בן המאה ה19 התוודעתי,כמו רבים מהשנתון שלי ומשנתונים קרובים, דרך שיעורי האנגלית. סיפורו של סטפן וינסנט בנט השטן ודניאל ובסטר נכלל בחומר הלימוד. שנים לאחר מכן למדתי מעט יותר על הסנטור ממסצ'וסטס  שתמך בכל כוחו בשמירת האיחוד בין מדינות ארצות הברית והתנגד נמרצות לפילוג, אשר צפה כי יביא למלחמת אזרחים עקובה מדם.

  ובסטר הוא האיש שבנאום מפורסם שלו בסנאט ביסס את פשרת 1850 ,האחרונה שנכרתה בין מדינות הדרום לצפון [ושרק דחתה ב10 שנים את פרישת מדינות הדרום] הוא פעל כך באומץ לב מוסרי רב והתעמת עם תומכיו שבחלקם הגדול הפנו לו עורף. ללא ספק נחשב ובסטר לאחד מבכירי הפוליטיקאים בארצות הברית ובין הדגולים שבחברי הסנאט.

 דורות רבים שיננו  והקריאו בהזדמנויות חגיגיות את פסקת הסיום של נאומו של ובסטר ב1830 בו העלה על נס את חשיבותו העצומה של האיחוד האמריקאי כנגד מגמות הפילוג. נאום זה נחשב אחד הנאומים הטובים ביותר שנישאו אי פעם בארצות הברית והוא שהעלה את המחויבות לאיחוד כמעט לדרגת רגש דתי.

 When my eyes shall be turned to behold for the last time the sun in heaven, may I not see him shining on the broken and dishonored fragments of a once glorious Union; on States dissevered, discordant, belligerent; on a land rent with civil feuds, or drenched, it may be, in fraternal blood! Let their last feeble and lingering glance rather behold the gorgeous ensign of the republic… not a stripe erased or polluted, nor a single star obscured, bearing for its motto, no such miserable interrogatory as "What is all this worth?" nor those other words of delusion and folly, "Liberty first and Union afterwards"; but everywhere, spread all over in characters of living light, blazing on all its ample folds, as they float over the sea and over the land, and in every wind under the whole heavens, that other sentiment, dear to every true American heart,— Liberty and Union, now and for ever, one and inseparable!

 מתגולל אצלי ספר נושן "אומץ ופוליטיקה" שאותו כתב לא אחר מאשר ג'ון פ. קנדי, בטרם נבחר לנשיאות ארצות הברית [נדפס בישראל ב 1960]. הספר הוקדש לרעייתו  ג'קלין קנדי ולאור מה שאנחנו יודעים היום, ניתן להעלות כמה תהיות על השטן הפרטי ששכן בנשמתו של כותבו. קנדי הקדיש את ספרו לסנאטורים שפעלו והכריעו באומץ לב למען השקפה שהאמינו בצדקתה ונגד האינטרסים הפוליטיים שלהם עצמם, הכרעה שעלתה לרבים מהם במחיר הקריירה הפוליטית. הכותב מייחס לדניאל ובסטר אומץ לב מסוג זה בשל תמיכתו הפוליטית כצפוני בפשרה מרחיקת לכת עם הדרום לשם שמירה על האיחוד.

 אף על פי כן לימד אותנו קנדי שובסטר, למרות גדולתו, הפסיד לא אחת במאבקו הפרטי עם השטן שבנפשו ואם להשתמש במינוחים של ימנו ובסטר היה פוליטיקאי נהנתן ומושחת. "הוא לא ראה כל רע בכך שהוא מזכיר לנשיא בנק ארצות הברית שהוא עדיין לא קיבל את שכר הפרקליט הרגיל שלו, דווקא בשעה שחידוש רישיונו של הבנק נידון בסנט." הוא נהג לקבל הלוואות מתומכים שזמן פירעונן, אם בכלל, לא ידוע ובנוסף לא בחל בשוחד רגיל. "היה לו כנראה הרושם שמשכורתו קטנה הרבה יותר מן המשכורת הראויה לו"  אכן האיש היה "תערובת של כוח וחולשה עפר ואלוהות". רבים מאלו שאנחנו מבקשים ללמוד מהם מופת מורכבים מאותה התערובת. הקודש מעורב בחול ו"הנשגב בנתעב מתבוסס"

 כל אחד מאיתנו נאבק בשטן הפרטי שלו וכולנו זקוקים לסליחה ומחילה – כתיבה וחתימה טובה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני כהן: דניאל וובסטר לא היה אדם דגול כל כך  On 17 בספטמבר 2010 at 12:48

    מי שהיו האנשים הדגולים האבלושינסטים כלומר ה'סמלונים' של פעם. אני מציע לך ללמוד על מושל אוהיו, סלמון צא'ס שהוביל את הסיעה הרדיקלית במפלגה הרפובלקנית שלחצה על לינקולן לשחרר את העבדים.
    בנוסף, די מצחיק שאתה תומך בוובסטר שהוא הצאצא הרוחני של אלכסנדר הימלטון שתמך: בבנק מרכזי חזק, סובסודיות לעשירים, והכי חשוב מבחינתך בית משפט עליון חזק מול הרשות המבצעת והמחוקקת.

    • גולדבלט משה  On 17 בספטמבר 2010 at 13:22

      מצטער אני ממש לא מתכוון לעשות אנלוגיות שטחיות לוויכוח של שמאל וימין כיום תוך הסתמכות על השקפות פוליטיקאים של המאה ה19 בארצות הברית.אתה קורא לרשימה דברים שאין בה בכלל.אני גם לא תומך בובסטר או בקלי או בקלהון או באף מדינאי אחר מאותה תקופה ינוחו בשלום על משכבם. אני בוודאי שלא חושב שהאבולושנסטים תרמו תרומה חיובית -הם כמו חמומי המוח בדרום הפכו כל פשרה לבלתי אפשרית וגם היום אני לא חושב שהריגת 600,000 חיילים הייתה מחיר שכדאי היה לשלם

      אגב גם מרכסיסט אדוק היה תומך בסובסידיה הגנת מכסים לתעשיה האמריקאית בתחילת המאה ה19 שהייתה ממש בחיתוליה. אני לא חושב שיש מרכסיסט שהיה מאמץ את החזון האגררי של ג'פרסון -שכמובן לא הוגשם. השלב הקפיטליסטי תעשייתי היה הכרחי מבחינה הסטורית והמילטון בהחלט ייצג את הצד המתקדם מבחינה הסטורית

      באשר ללינקולן הוא היה מדינאי מתון ובמידה רבה השקפותיו היו דומות לאלו של ובסטר. שמירה על האיחוד הייתה אצלו המשימה הראשונה במעלה-

      • דני כהן: שמירה על איזה איחוד?  On 18 בספטמבר 2010 at 17:40

        האבולישנסטים גינו בצדק את ארה"ב על כך שיש בה עבדות. מעל ל4 מיליון שחורים שחררו מעבדות נוראה. גם במלחמת העולם השנייה איבדו האמרקאים חיילים רבים, האם לדעתך זה היה מיותר?

  • גולדבלט משה  On 18 בספטמבר 2010 at 18:55

    לא רק הם גינו את העבדות. נקודת המוצא של רבים ,לרבות לינקולן למשל,שהעבדות היא רעה ובלתי מוסרית על אף שהעבדות בדרום הייתה חוקית . ההבדל הוא במידת הקיצוניות הפוליטית. הקיצוניים היו מוכנים בחלקם להסכים לפרישת הדרום על מנת להתנער מהעבדות או להכריז עליו מלחמה בפועל. בסופו של דבר העבד הרוויח מעט מאד משחרורו וב100 השנים שלאחר השחרור לא היה שיפור ממשי במצב השחורים בארצות הברית . האם להרוג 600,000 איש על מנת לשחרר 4 מליון עבדים לסטטוס של אזרחים סוג ד היה מחיר מוצדק? לדעתי לא. האם מלחמת האזרחים שיפרה את מצב השחורים-רבים מפקפקים בכך-סביר שהעבדות לא הייתה ממשיכה להתקיים מאחר והיא לא מתאימה למשטר כלכלי של המאה ה20 . סביר עוד יותר שאלמלא הקיצוניות לו העימות היה נדחה הוא כבר לא היה מתקיים כי הדרום היה מבין שהוא חסר סיכוי לחלוטין שכן הפער בכוח אדם ובעוצמה בין הצפון לדרום הלך וגדל

  • רני  On 19 בספטמבר 2010 at 9:55

    למשה ולכהן שלומות
    מעטים הישראלים בגבולות ג'יאורגיה דרום קרוניה ואלבמה. חייתי שם כמה שנים, טובות ופחות מכך. למדתי שם והכרתי כל מיני אנשים.
    המלחמה הייתה על שמירת הברית זו הייתה סיבה למלחמה. הצפון, או בעצם ארה"ב, לא היה יוצא למלחמה לשחרור השחורים. לא הייתה לכך תמיכה לא בסנט לא בבית נבחרים וכנראה גם לא באוכלוסיה.
    אם ארה"ב הייתה מסכימה להפרדות לא ברור כלל מה היה מתחולל. ייתכן בהחלט מצב עירקי בדרום במשך שנים רבות, טרור לבן שחור שהיה גולש לצפון, מרידות עבדים, דיכוי, פשיטות מהצפון לדרום ולהיפך. ראה את סיפור האיטי שלא נגמר זה דורות, גם אחרי שנוקו הלבנים.
    למרות שכמשה אני מקווה, אינסטינקטיבית, שהיה נגמר בטוב הנסיון האנושי אומר שללא מלחמת האזרחים הנזק המתמשך היה יכול להיות גדול יותר ומתמשך יותר. כתוצאה העולם, בו אנחנו חיים, שארה"ב ניהלה אותו טוב ועדיין מנהלת אותו לא רע [איך נתגעגע לארה"ב כשיבואו הסיני הפרסים וההודים]היה אחר לגמרי. אבל זו דעה, ספקולטיבית לחלוטין. ההשוואה בין מ"א בארה"ב למלחמת העולם השניה מכל בחינה שהיא מופרכת לחלוטין ואין לגזור מזו לזו ללא זהירות מופלגת, בעיקרון כל מלחמה היא מיותרת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s