הבעיה האמיתית של ארגון בצלם


 
הזדמן לי ברשימה קודמת  לעסוק בשאלת היחס בין שיח זכויות האדם והשיח הפוליטי. לטעמי הפרדה בין השניים היא בלתי אפשרית, באשר משטר זכויות האדם מטבעו אפשרי במשטר פוליטי מסוים ואין לו כל משמעות במשטר אחר. נדמה לי שברית המועצות תחת שלטונו של סטלין חתמה על ההכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות האדם ובוודאי הצטרפו להכרזה משטרים נאורים דומים – אז מה? האם יש מי שבאמת מאמין שניתן לקדם את זכויות האדם במדינה סטליניסטית ?. האם לא הגיע הזמן להפסיק לדבר שטויות.
 
לא זו בלבד שלא ניתן להפריד בין השניים אלא גם לא רצוי. אין פסול עקרוני בכך שארגוני זכויות הם בעלי אג'נדה פוליטית ,להיפך! ניסיונם  של ארגוני הזכויות כמו בצלם, האגודה לזכויות האזרח, עאדלה, חברת שוברים שתיקה בע"מ וארגונים אחרים לטשטש את האג'נדה הפוליטית הוא המלמד על היעדר אמינות בסיסית לו היו נוקטים גילוי נאות היחס אליהם היה שונה.
 
אין פסול בחיבור בין אג'נדה פוליטית לשמירה על זכויות אדם משום ששמירת זכויות האדם היא מעשה פוליטי ולכן היא חייבת להתבצע בעולםהפוליטי ומתוך הקשיים והאילוצים, ניגודי האינטרסים ואף הפשרות שמלוות את העשייה הפוליטית. רק מי שמבוסס בבוץ הזה על מת להגשים את יעדיו יכול לזכות ליחס של אמון והערכה .
 
לא נפלתי מהכסא לגלות שפעילה מרכזית בארגון בצלם יש אג'נדה פוליטית מובהקת, לא היה לי ספק כי כמעט כל הפעילים בארגון נמנים על השמאל. בכך לא היה כדי לפסול את טיעוניהם הקונקרטיים ביחס להפרת זכויות אדם ואלו צריכים להיבחן לגופם. לספקנות רבה הרבה יותר ביחס לאמינות הדיווחים הגעתי בעקבות קריאה ברשימותיו של יהונתן דחוח-הלוי ששם לעצמו למטרה להגיב על כל דיווח לא מדויק של ארגון בצלם וישנם רבים כאלו.
 
 אין צורך לומר שהניסיון בעבר עם האגודה לזכויות האזרח והאשמות הכזב שלה בזמן מבצע חומת מגן כמו גם האמת המתבררת ביחס לשקרי הנוגעים לפשעים המיוחסים לצה"ל במצע עופרת יצוקה, די בהם על מנת ליצור יחס חשדני כלפי אמינות ארגוני הזכויות, אבל חשד מוקדם אינו בהכרח פוסל דיווח עובדתי ותמיד יש לחקור ולבדוק, גם כאשר ברור שחלק נכר מהמימון שזוכים לו ארגונים אלו מגורמים ואף ממשלות זרות נועד למטרות מוגדרות.
 
השבר האמיתי ביחס לארגוני הזכויות ולפעילי זכויות אחרים אינו נובע מהיותם בעלי תעודת זהות פוליטית אלא מהמידה המדהימה של העוינות שלהם כלפי ערכי היסוד של החברה הישראלית. אם ליזי שגיא ,בעלת תפקיד בכיר בארגון בצלם כותבת כי  "ישראל גורמת לזוועות הגדולות של האנושות… ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם. התשובה לשואה היא לא מדינת ישראל כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם " אין אני נזקק להסבר נוסף מי ומה עומד מולי.
 
מליזי שגיא ועד ענת קם כמו גם פעילים רבים אחרים,מהם כותבים הידועים לקורא, אנו למדים שמה שקרוי השמאל הרדיקלי בישראל מונחה בראש ובראשונה מאיבה בסיסית לאידיאולוגיה הציונית,מטרותיה ושאיפותיה. אין יכולת  ואין כל הצדקה להפרדה מלאכותית בין יחס העוינות והאיבה של פעילי הזכויות כפרטים למפעל הציוני לבין פעילותם בארגון ולומר שאין כל קשר בין הדברים.  באותה מידה של הצדקה יכול האפיפיור לטעון להיעדר כל קשר ואחריות של הכנסייה הקתולית לכמרים המנצלים את מעמדם לביצוע עבירות מין בקטינים.
 
לא האג'נדה הפוליטית היא שפוסלת את ארגוני הזכויות להיות ברי שיח אלא העובדה המצערת כי בפועל הם במגמה של חציית הקווים ומעבר לפעילות כארגונים עוינים לכל דבר ועניין.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s