אבל היא לא התכוונה לפגוע בביטחון המדינה


מאחר ומכל עבר נשמעות פעיות הגנה על מעשיה של ענת קם ויש המתגייסים להסביר לנו שהילדה החמודה בכלל לא התכוונה לפגוע בביטחון המדינה, למרות שפעלה לטענתה ממניע אידיאולוגי [אפשר להטיל בכך ספק –אפשר לחשוד כי באמצעות הדלפת החומר המסווג היא יצרה לעצמה קשרים שהביאו להעסקתה]. הכתבים הצבאיים, אפילו רוני דניאל, סלחניים כלפיה במיוחד – מעניין למה?. כבר למדנו שהיא  לא ממש שמאלנית, התנגדה תמיד לסירוב לשרת בצה"ל ובכלל היא הבת הנחמדה של השכן ואי אפשר להבין איך הסתבכה בצרה כזאת. אפילו יאיר לפיד, המחמד הלאומי, התגייס לסייע.
 
את דברי ההבל הללו יכולים להשמיע אלו שאין להם שמץ מושג במשפט פלילי וכאלו שעתידים להרוויח שכר טרחה, או טובת הנאה אחרת מהטעיית הציבור. כדאי לעשות קצת סדר ולהבהיר מדוע מדובר בטענות חסרות שחר. ההסבר הוא מעט משפטי [למרות שאין לי התמחות מיוחדת בדין הפלילי] והוא מתייחס למושגי יסוד שכל משפטן מכיר.
 
נתחיל בבלבול שמבלבלים אנשים בין מניע לביצוע עבירה, ליסוד הנפשי של כוונה תוך כדי ביצועה. מניע הוא הסיבה המקורית שמניעה אדם לבצע את המעשה האסור היא אינה כלולה בהגדרת העבירה .אדם יכול לבצע עבירה גם ממניעים טהורים. בעבירות ריגול נקבע מפורשות בעבר [ע"פ 3116/99  גיל נגד מדינת ישראל] כי " העבירה בה הורשע המערער אינה תלויה בקיומו של מניע פסול. כבר נפסק, לעניין עבירה דומה, כי "מניע יהיה תם-לב ככל שיהיה, אין בו כדי להסיר מן המעשה האסור את אופיו כעבירה, שהוטבע בו על ידי דיני העונשין"
 
סוגיית הכוונה נמדדת בשאלה מה היה יחסו הנפשי של האדם ביחס ליסוד העובדתי של העבירה, אם אדם הורג אדם אחר והוא עושה זאת בכוונה תחילה מדובר ברצח. המניע לרצח יכול להיות אפילו נאצל ואף על פי כן הוא חיצוני להגדרת המעשה כעבירה ולכן אינו רלוונטי [אלא לרוב בשלב הטיעון לעונש].
 
הבעיה היא שאיש אינו בוחן כליות ולב וכוונה נלמדת לרוב מתוצאות המעשה, מנסיבותיו וראיות חיצוניות אחרות. לשם קביעת כוונה ישנם כללים שיסודם בשכל ישר. מניחים למשל שאדם מתכוון לתוצאה הטבעית של מעשיו – זו הנחה שניתנת לסתירה. אם ירית בראשו של אדם, אם אין לך הסבר טוב מדוע עשית זאת, ההנחה היא שהתכוונת להרוג אותו.
 
ישנם מצבים לא מעטים שאנשים מבצעים פעולות אסורות מתוך מניע נאצל והם לא גיבשו כוונה מיוחדת הנדרשת לגיבוש העבירה-כמו רצון לפגוע בביטחון המדינה. למרות זאת הם הורשעו וזאת מאחר והמשפט הפלילי רואה במצב בו אדם צופה ברמה גבוהה של הסתברות שפעולה שלו תפגע בביטחון המדינה חלופה לכוונה.וכך נאמר בע"פ 3116/99 הנ"ל .
 
"הלכת הצפיות משווה מודעות, בנסיבות מסוימות, לכוונה. היא רואה בקיומה של מודעות מצד העושה, לכך שהתנהגותו האסורה תגרום, במידת הסתברות קרובה לוודאי, לתוצאה אשר בה תלויה השלמת העבירה, משום מחשבה פלילית השקולה לכוונה פלילית (הנשיא מ' שמגר בע"פ 172/88 וענונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 265, בע'מ 280) (להלן: עניין וענונו). "כאשר העושה צופה כי התנהגותו עשויה להצמיח, בדרגת הסתברות קרובה לוודאי, את התוצאה בה מותנית השלמת העבירה, ובכל זאת אינו נמנע מאותה התנהגות, רואים את יחסו כלפי גרימת התוצאה כשקול כנגד החפץ בגרימתה, למרות שלא רצה בה".
 
גם כאן השאלה אם אדם צפה את הנזק אינה עניין לבחינת מחשבות אלא לברור הנסיבות. כאשר אדם מוציא מרשות הצבא ומעביר לגורם זר מסמכים סודיים ביותר והוא עושה זאת ביודעין אם הוא לא מפגר, או רפה שכל מוסמך, הוא מבין שעלול בהחלט להיגרם נזק לביטחון המדינה ולכן יש לראות אותו כמי שהתכוון לכך.
 
בקיצור – מוטב ששוחרי טובתה של ענת קם [ואני איני נמנה עליהם] יתחילו לחפש טיעונים משכנעים יותר. הייתי מציע למשפחתה לבחון היטב מי רצוי שייצג אותה בהליך- מבלי למתוח ביקורת מקצועית על איש וכן שלא לקשור בשום פנים את הגנתה עם הגנתו של העיתונאי אורי בלאו, או של עיתון הארץ. הייתי גם מציע שלא לנופף יותר מדי בקלות הבלתי נסבלת של הוצאת חומר חסוי מצה"ל, כי טיעון זה ישמש ובצדק רק להחמרה בעונש ולא להקלה. למרות שפעילי שמאל רדיקליים מעוניינים לאמץ את ענת קם לליבם, מומלץ לה ולמשפחתה להתרחק מהם כמו ממגיפה.
 
כפי שהדברים נראים כרגע – ענת קם וב"כ הצליחו לשכנע אותנו כי מדובר בשמאלנית רדיקלית שפעלה במודע ומתוך מניע אידיאולוגי, מה שלא מותיר הרבה אפשרויות  אלא לשלוח אותה למאסר ממושך מאד– מי יודע ייתכן שתפנית חדה בקו ההגנה, שכירת עורכי דין המזוהים עם הימין דווקא  והתרחקות מחברה שמאלנית רעה, תספיק להשכיח מבית המשפט מה שכבר נאמר ותסייע לענת קם לא לשבת תקופה ארוכה בכלא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנוך גיסר  On 10 באפריל 2010 at 15:44

    הגיע אכן הזמן לשנות את החוק וליצור הבחנה בין כוונות מסירת ידיעות לאויב לבין הוצאת מסמכים מסווגים לעיתונות המקומית.

    אחד האבסורדים בכל הפרשה הזו הוא שהצנזורה אישרה את פרסום הכתבה של אורי בלאו, כולל צילומי מסמכים.
    אח"כ כנראה התחרטה, אבל זה כבר שייך להיסטוריה.

    ענת קם צריכה להישפט על הוצאת המסמכים המסווגים ו"הרץ" + אורי בלאו צריכים להכות על חטא הסגרת מקור עיתונאי.

  • גולדבלט משה  On 10 באפריל 2010 at 17:51

    האבחנה שלך מלאכותית ואבסורדית. גם אם חומר סודי נמסר למקור פנימי אין לך כבר שליטה לאן יגיע. מהרגע שהוא יצא כבר יש צורך להיערך לגרוע מכל ואולי לבטל מבצעים חיוניים וכבר באופן בלתי נמנע נגרם נזק לבטחון המדינה. ביחס לאורי בלאו-אם יגיע או יובא לישראל הוא ישב בכלא . ביחס להארץ-מעניין לראות. ככול הנראה העיתון כבר עבר כמה עבירות חמורות לרבות סיוע ,סיוע לאחר מעשה,שיבוש הליכי משפט ועוד

  • עוניה  On 11 באפריל 2010 at 4:55

    אידאולוגי? גם זה לא. היא אך דאגה לפרסם ולהאדיר את עצמה, לזכות בהכרה כעיתונאית אמיצה בעלת מקורות. ואתה יודע מה? עם כל המרושעים המגנים עליה – היא גם הצליחה.

  • שרון  On 11 באפריל 2010 at 11:47

    מכל עבר? לאילו עברים אתה מסתכל?
    מכל עבר נשמעים הדברים שאתה אומר.

  • sus  On 12 באפריל 2010 at 15:10

    השעון בבלוג לא מדייק. יש חדשות מהמשפט ומשה גולדבלט יוצא בהן כמעט נביא.

  • דודי  On 12 באפריל 2010 at 19:37

    האבחנה של גיסר דווקא טבעית והגיונית. האם באמת ראוי להעניש במידה שווה אדם א', שמסר ידיעה בטחונית מסווגת לעיתונאי ישראלי, ואדם ב', שמסר אותה ידיעה בדיוק למודיעין הסורי?

  • רני  On 13 באפריל 2010 at 8:58

    מי שמסר ידיעה לעיתונאי יואשם במספר אישומים. מי שמסר ידיעה למודעין הסורי יואשם באותן האשמות + מגע עם סוכן זר ועוד. כך פתר המחוקק את הבעייה של חומרת העונש במקרי הדלפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s