"הארץ" לא שכח כלום ולא למד דבר


ברשימתי הקודמת "מקסם השווא של ההסדר הכפוי" הזכרתי לקורא כי הדיבורים על הסדר זה נשמעים מאז.1967 ומאז מלחמת יום כיפור אנו מאוימים שאם לא נצא ביזמת שלום עצמאית ייכפה עלינו הסדר בתנאים גרועים יותר. בתמצית טענתי הייתה כי די באיום להסדר כפוי על מנת לשלול כל סיכוי מיזמה מדינית עצמאית, מאחר שנוח יותר לצד שכנגד לקבל הסדר שהוא גם כפוי[ולכן לא מחייב] וגם מאחר שהסדר זה מבטיח לצד שכנגד תנאים טובים יותר מכל מה שיוצע לו ביזמה עצמאית שלנו. די בכך כדי לגרום שכל יזמה עצמאית לא תיענה. משתלם יותר לפלשתינאים לומר כן לתכתיב אמריקאי ולגבות מחיר על כך מאשר להיענות ליזמה ישראלית ולשלם מחיר חיצוני ופנימי.
 
בניגוד לאגדות אותן מכרו לנו ציפי לבני ואהוד ברק לפניה, כל הצעה שלנו משהונחה על השולחן אינה נעלמת משם ונדרשים אומץ ונחישות לקחת אותה בחזרה ולהבהיר חד משמעית שהיא בטלה ומבוטלת ולא תשמש יותר בסיס לדיון. אומץ כזה ונחישות כזו חוששני שלא ניתן למצוא בממשלת ישראל הנוכחית ובוודאי שלא בממשלה אלטרנטיבית.
 
אם יבקש הקורא הוכחה לטענותיי הוא יוכל למצוא אותה במאמר המערכת המערכת של "הארץ מהיום[ 31/3/] הקורא ליזמת שלום ישראלית נוספת, כאילו המו"מ הקודם והצעתו הנועזת והמופקרת של אולמרט וכן הצעות ברק לא היו מעולם ולא נענו מעולם בסירוב או בהתחמקות. כך כותבת חבורת החכמים העלומה המכונה מערכת עיתון הארץ:
 
"עם זאת, ברור שהסדר שיושג בדרך של משא ומתן בין ישראל לפלסטינים עדיף על פני הסדר כפוי, שאי היענות לו תהיה כרוכה בעימות חמור במיוחד עם הקהילה הבינלאומית והעמקת בידודה של ישראל. הדרך הראויה היחידה למנוע הסדר כפוי היא באמצעות הצגת תוכנית שלום ישראלית מציאותית, קרובה לזו האמריקאית, שתהיה מבוססת על ההסכמים וההבנות שהשיגו הממשלות הקודמות, ועל העקרונות שברור כבר לכל שבלעדיהם לא ייכון הסדר."
 
אם לא הבין הקורא הנכבד את הדברים כדאי להבהיר אותם מעט יותר. הצגת תוכנית שלום "מציאותית" משמעה שהצעות ברק ואולמרט לא היו מציאותיות, דהיינו, הן לא הרחיקו לכת מספיק. התוכנית צריכה להיות "קרובה לתוכנית האמריקאית" כלומר בעצם עלינו לקבל תכתיב אבל להעמיד פנים,לנוחות חוסיין אובמה שאנחנו מרוצים מתכתיב זה ושזו בעצם הצעה שלנו.
 
 כמובן, כמו בעבר, גם הצעה של תוכנית קרובה מאד לתוכנית האמריקאית רק תשכנע את הפלשתינאים להמתין למשהו טוב יותר ואת האמריקאים "להציע הצעה" שאי אפשר לסרב לה  מרחיקת לכת יותר- ככה זה מתנהל – אבל "הארץ" באמת לא שכח כלום ולא למד דבר.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 31 במרץ 2010 at 9:36

    בלי קשר לכפיה או לא…
    יש שני פתרונות.
    גבולות 67 או מדינה רב לאומית.
    אין דרך אחרת.

  • לאנונימי  On 31 במרץ 2010 at 11:31

    בשנת 1967 לא היתה מדינה פלסטינית ולא היתה אפשרות לעבור בין עזה לגדה. אין דרך אחרת אלא לסרב לשתי הדרישות האלה.

    ויש בישראל מאות אלפי פלסטינים שהיגרו אליה באופן חוקי ולא חוקי. גם את אלה אין דרך אחרת אלא לסלק מכאן.

  • רני  On 31 במרץ 2010 at 13:17

    פתרון כפוי הנו מונח בעל משמעות ותוכן כל עוד יהיה כופה ולכופה יהיה כח כפייה ורצון לכפותו ואחר כך כשאחד ולו רק אחד מאלו לא יהיה הכל פתוח.

    כאן לא מדובר על פתרון כפוי ואיני יודע אפילו על הגדרה לסוג הדבר שמדברים עליו.

    כי במקרה דנן אין כופה חוץ מהתחזות של מישהו בארה"ב להיות כזה אבל ללא כל מסמך כתוב ואמין אם בכל ייתכן אבסורד כוזב, כלומר מסמך, כזה.

    לבעלי עיניים פתוחות ורואות ומוח לעבד את הנראה לארה"ב כבר עכשיו אין כח כפייה ו/או רצון כפייה בשום דבר, בשום מקום, בשום זמן, בשום תנאי, להוציא ענינים בתוך ארצה שלהו וגם זה מפוקפק. אפילו התקפות של הכרזת מונרו לא ברורה וראה למשל הטרור של אירן בארגנטינה.

    חבל על הזמן להביא דוגמאות מפורטות. רק אירן וצפון קוריאה יזכרו.

    הנסיון של חוגים מסויימים להשתמש במונח זה לעניין החיכוך הישראלי פלשתיני כמוהו כהפיכת ה"הודנא" לשביתת נשק שזה כזב גמור ושלם. או לתאר את המצב בעזה כ"רעב" שגם זה כזב מושלם וגמור. ועוד אחיזות עיניים וספינים ושאר חצאי אמיתות שמפילים טיפוסים מפוקפקים על הציבור הישראלי. בכוונה לא נכתב ציבור נאור..

  • עמית  On 1 באפריל 2010 at 0:22

    כלומר, הטענה שאין טעם להביא יוזמות שלום, כיוון שהצד שכנגד יחכה לפתרון הכפוי מניחה שאותו פתרון כפוי יהיה זהה בין אם תהיה יוזמת שלום, ובין אם לאו.
    זו כמובן הנחה שגויה.
    יוזמת שלום היא דרך (אחת מני רבות) להאיר ולהציג חלקים של הסכסוך. במונחים של שיווק, זו דרך לתפוס חלק מהmindset של אותו צד שעשוי בעתיד לכפות פתרון. אמצעי לתפוס נתח שוק בקרב על דעת הקהל.

    הבעייה עם יוזמות השלום הישראליות היא לא ותרנותן המופלגת או הנאיביות שלהן – אלא שהן פנו לקהל הלא נכון. לא צריך לשכנע את אזרחי ישראל שתוכנית כזו או אחרת טובה. גם לא צריך לשכנע את הגופים הפוליטיים/צבאיים/טרוריסטים בצד הפלסטיני.
    צריך לשכנע את הגופים הרלוונטיים בצד האמריקאי – ובזה ממשלות ישראל לדורותיהן עשו עבודה מחורבנת.

    דווקא במקום אחד עשו עבודה טובה בהקשר הזה – בשיווק עניין הגבול בין עזה למצריים למצרים. ההתנהלות הישראלית היתה מצויינת (בעיני), וגרמה בסופו של דבר למצרים לעשות את מה שישראל חשבה שמן הראוי לעשות.

    כנראה שאנחנו מבינים מנטליות מזרח תיכונית טוב אבל חלשים מאד בהבנת המנטליות האמריקאית (ולכן לא מצליחים להשפיע עליה.

    בסופו של דבר הפתרון, אם וכאשר יגיע, יהיה כפוי (גם אם ייראה כאילו הצדדים מסכימים לו ומעודדים אותו, ואפילו סביר שכך ייראה). כל יוזמת שלום צריכה, קודם כל, להיבחן מנקודת המבט של איך היוזמה תשפיע על ההסדר הסופי הכפוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s