נערי סקוטסבורו היו מורשעים היום גם בישראל


ככל נער בגיל העשרה קראתי את הספר "בית דין" [יצא לאחרונה במהדורה חדשה תחת השם בית המשפט ] שנושאו הפרקליט הפלילי היהודי אמריקאי סמואל לייבוביץ. מהספר זכור לי ניסוי שערך הפרקליט הפלילי המפורסם בהיותו שופט למעשנים וותיקים של סיגריות "כמל". הוא שאל אותם אם האיש בתמונת האריזה מחזיק בגמל בחבל, או רוכב עליו ורק מיעוטם זכר שאין בכלל איש בתמונה, למרות שהם רואים את הקופסה עשרות פעמים ביום.

 ללא קשר לסוגיית הזיכרון השגוי  שזכתה לדיון  מעמיק לאחרונה העובדה שאנשים "זוכרים" פעמים רבות אירועים שלא נכחו בהם ואינם מסוגלים לזכרם ידועה היטב במשפט ברמה היומיומית. אני מקווה שזכרוני שלי אינו בוגד בי ביחס לסיפור זה מאחר ועברו בכל זאת בערך 40 שנה מאז קראתי את הספר.

אחת מבנותיי סיימה ממש לאחרונה לקרוא את הספר "אל תיגע בזמיר" ויחד צפינו בסרט שהוקרן שוב בטלוויזיה. ראיתי את הסרט וקראתי את הספר לפני שנים רבות מדי. מי  מאיתנו לא העריץ את גרגורי פק בתפקיד אטיקוס, עורך הדין המגן על פועל שחור מפני אשמת אונס שתלתה בו נערה לבנה. רגע אמרתי לעצמי האם עו"ד סמואל לייבוביץ אותו הזכרתי קודם לא התפרסם במקרה דומה?- בוודאי! הוא האיש שלחם בשנות השלושים למען הנערים מסקוטסבורו נגדם הייתה תלויה ועומדת תלונה על אונס קבוצתי של שתי נערות לבנות. נערים אלו נשפטו למוות במשפט בזק לאחר שבדוחק רב ניצלו מלינץ שביקשו לבצע בהם תושביה הלבנים של העירה.עונש מוות היה הדין במקרה שאישה לבנה נאנסה על ידי שחור.

כדאי לחזור ולרענן את הזיכרון בכל הנוגע לפרשה עגומה זאת, כמו גם לחזור לקרוא שוב את ספרה של הרפר לי "אל תיגע בזמיר" אולי שוב נחזור ונלמד משהו על דעות קדומות, על אי נכונות לבחון אמיתות האשמות, נזכיר לעצמנו מהו הליך חוקי נאות לברור אשמה ומה אינו בגדר הליך כזה.נוכל להיזכר גם עד כמה הפיתוי לביצוע לינץ מהיר במי שמיחסים לו עבירות מין עדיין קיים בישראל 2010 לא פחות מאשר באלבמה של שנות השלושים. הסגנון מעודן יותר – התוכן לא השתנה.

לאחר מה שקראנו אנו קורים מדי יום באתר רשימות ובכלל האם מישהו באמת סבור שלו היו הנערים מסקוטסבורו נשפטים בישראל היה להם סיכוי כלשהו?. הם היו מורשעים לאו דווקא מפני שמדובר בגרסה של אישה לבנה מול  שחורים –אנחנו הרי אנשים נאורים דורשי חופש ושוויון הנערים היו מורשעים מפני החזקה, שכמעט לא ניתן לסתור אותה, הקובעת שתלונה על עבירת מין היא בהכרח אמינה, והמבקש לערער את מהימנותה כמוהו כמי שחוזר על ביצוע העבירה בקורבן.

 עורכי דין פליליים יספרו לכם, אם תרצו בכלל להקשיב, כי חזקת האמינות אינה מותירה כיום סיכוי רב לאלו המבקשים להתגונן. הנערים מסקוטסבורו היו מורשעים בתקשורת ולאחר מכן בבית המשפט גם בישראל וספק רב אם היו זוכים למשפט חוזר. עורכי הדין שהיו נחלצים להגן עליהם היו זוכים אף הם לטיפול קשוח ושום ביוגרפיה או רומן לא ייכתבו על פועלם.
 
 
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עדו  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 8:18

    אם אתה רוצה באמת לעשות השוואה בין מקרה סקוטסבורו למה שקורה כאן במדינה תנסה מצב שבו חבורת ערבים מואשמת באונס של יהודיה.
    אגב, הזיכרון שלך בסדר גמור, גם אני קראתי את הספר.

  • גולדבלט משה  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 8:44

    כי לכל קבוצה יש את האויב שהיא מציבה לעצמה והשאלה מהן אמות המידה שהיא מתירה לעצמה לנהוג במקרים כאלו. החשוב לזהות שמדובר בדפוס התנהגות זהה. אגב לו חבורת ערבים הייתה אונסת יהודיה היו מתייחסים לכך כאל שילוב של מעשה פלילי חמור ופיגוע.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 13:57

    וגם לי הרפר היתה מיזוגנית. וגם הזמיר.

  • טל  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 15:15

    כלום יודע אתה כיצד התנהל המשפט שאתה כנראה מתייחס אליו?

    דווקא פסטיבל חוסר האמון וההכחשה שמתנהל עכשיו ברשימות וגם בתקשורת (וגם ברמה האישית כנגד המתלוננות) מראה שאין בסיס לחששות שלך ושל עברייני מין כי יורשעו חלילה. דווקא לנפגעות ולנפגעים יש בסיס לחשש.

  • גולדבלט משה  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 15:50

    שאת חוכמת החיים תלמד בתחום זה משיחות עם פרקליטים המצויים בו היטב-לא מפוסטים של כותבים ברשימות לרבות לא של עבדך -יש חיים הרבה מעבר לרשימות שם עוסקים רק בפיקנטריה כמו יצחק לאור. אף אחד לא מדבר ברשימות על סגן מנהל מחלקת תברואה בזרנוגה עילית שהיה או לא היה לו רומן עם המנקה-אף אחד גם לא יפרסם עליו פוסט.הוא לא מעניין אף אחד-גם לא את העיתונים. 99% מעבירות המין מתייחסים לאנשים כאלו
    המתלוננות גם הן בדרך כלל אינן דוקטורנטיות או אמניות או פעילות שמאל פמיניסטיות דווקא אלא נשים רגילות ולעתים קרובות מאד התלונה אמיתית ולעתים היא שקרית ולעתים יש כאן בעיות אחרות של פרשנות שונה למצב דברים -הכל קיים כאשר עוסקים בבני אדם ובחיים שמזמנים את כל האפשרויות
    באשר לפרשת לאור אני ממתין בסבלנות לראות מה יקרה ואם תוגש תלונה רלוונטית אחת-מדובר ככלות הכל בעבריין מין סדרתי על פי טענת כותבות רבות שמעולם לא חדל-אם כך אני מניח שישנן כמה נפגעות שיתלונננו בכל זאת ואם לא אז צריך יהיה לחקור היטב מה קרה כאן

  • טל  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 16:00

    רק אומר שבמשפט "נזכיר לעצמנו מהו הליך חוקי נאות לברור אשמה ומה אינו בגדר הליך כזה" כשבמקביל אתה מדבר על זכרון שגוי בהתייחס כנראה למשפט בו הורשע בשבוע שעבר סב, יש משום סתירה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 16:54

    בין כותרת התגובה האחרונה שלך לבין עצם התגובה מאשר בין המשפטים השונים של גולדבלט אבל זה רק אני

  • טל  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 19:53

    "אתייחס לתגובתך יותר מאוחר" לבין שאר התגובה?

    האר את עיני.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 22:09

    רק אומר שבקשר לעיניים שלך, ובכן, נראה לי אבוד העניין.

  • טל  ביום 1 במרץ 2010 בשעה 22:48

    אבל בכל מקרה, מה שכתבתי למשה קודם לא מתייחס לתגובתו אלי אלא למשהו נוסף שהבחנתי בו ברשימה, ולכן איני רואה סתירה. מודה לך על תשומת הלב לחלקי גופי השונים.

    ועכשיו לתגובה לתגובה –

    משה, אינני משוכנע שהבנתי את כוונתך. אתה כותב שאין המדובר בדוקטורנטיות פעילות שמאל וכו' אלא בנשים רגילות. ההפרדה לא מובנת לי. וכי הנשים שתיארת אינן "רגילות"? מהן נשים רגילות ומה הרלוונטיות להגשת תלונה?

    לגבי הנכתב באתר רשימות, אתה הוא זה שהתייחסת אליו בפוסט ולכן הגבתי בהקשר הזה.

    בעניין לאור, יתכן ואף סביר שלא תבוא על סיפוקך ולא תוגש אף תלונה "רלוונטית" כפי שאתה מעוניין, עם זאת מהתחקיר עולה תמונה של התנהגות מסויימת מאוד של האיש. אם בעיניך אין בהתנהגות זו פסול, אז מה הפסול בתחקיר ומדוע בעצם שתוגש תלונה?

  • גולדלבט משה  ביום 2 במרץ 2010 בשעה 5:10

    במונח רגיל התייחסתי למאפייני השכלה וכיו"ב
    ביחס ללאור אנחנו לא מענישים אדם כי הוא גס רוח,טרדן[להבדיל ממטריד על פי החוק] ולא באים אתו חשבון על מעשים שלא היו עבירה בעת שנעשו.

    מה שיש ביחס ללאור הוא תלונה של אשכר על מה שהיא טוענת שנעשה לפני יותר מ20 שנה-וביחס לאירוע זה ,אם אכן היה אונס,חלה התיישנות ולכן הוא לא יבורר,לא שמעתי על תלונה קונקרטית על עבירה מעבר לדיווח סתמי על תקיפה מינית ב2002 בסם שפיגל
    ההצדקה למסע נגדו הייתה שמדובר בעבריין מין סדרתי -אני לא רואה עדיין ביטוי לכך ואם לא יהיו כל ראיות אזי מדובר כאן בלינץ פשוטו כמשמעו

  • טל  ביום 2 במרץ 2010 בשעה 12:21

    היא צריכה לשתוק כי חלה התיישנות?
    אמלחץ לך לקרוא את רשימתו של יוסי דר על הנושא הזה וגם את תגובתה של עפרה כאן
    http://www.notes.co.il/carmi/65574.asp

    וההגדרה שלך "דיווח סתמי" על תקיפה מינית היא מקוממת. אין שום דבר סתמי בתקיפה מינית.

  • גולדבלט משה  ביום 2 במרץ 2010 בשעה 12:30

    איני נוהג להתווכח באתר עם קולגות בנושאים מקצועיים-אלא אם מדובר במשהו חריג באמת.נא תן לי את הקרדיט שאת החומר אני מכיר-כולל מתי עדות על עבירה שהתיישנה יכולה להוות עדות שיטה-יש לכך סייגים כי כאן נחשף עבור של נאשם שבדרך כלל אסור לחשוף-אנא תתווכח לגופו של עניין ואל תנסה להקנות לי השכלה משפטית.

  • טל  ביום 2 במרץ 2010 בשעה 12:35

    אישה שנאנסה וחלה התיישנות על העבירה אמורה לשתוק? לא לספר על כך? לא להזהיר אחרות?

  • טל  ביום 2 במרץ 2010 בשעה 12:40

    לך לקרוא לא כדי להקנות לך השכלה משפטית, אלא כי הוא כתב על ביטול חוק ההתיישנות בעבירות מין. את התגובה השניה המלצתי לך לקרוא כי היא בלי להתכוון מהווה תגובה טובה גם לדברים שלך.

  • גולדבלט משה  ביום 2 במרץ 2010 בשעה 14:14

    שאם עדותה אינה עומדת במבחנים של עדות שיטה לתלונתה לא תהיה משמעות משפטית. אם תצרח שנאנסה היא כמובן חשופה לתביעה לשון הרע. תלונה שלא הוגשה במשך 10 שנים היא לא יפיפייה נרדמת שבנשיקה אחת מתעוררת להיות יפיפייה-היא כבר נראית פחות טוב.
    לבעייה זו אתייחס בהמשך-לרבות לנושא הארכת תקופת ההתיישנות

  • דביר  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 9:12

    משה, אתה מדגיש שוב ושוב את נושא לשון הרע. אתה שוכח או משכיח את העובדה שמדובר בהליך אזרחי שכל אדם יכול להתניע, ובלבד שישלם את האגרה, וכל אדם חשוף אליו, אם מישהו בחר לתבוע אותו, בצדק או שלא בצדק.
    העובדה שמן דהוא "חשוף לתביעת לשון הרע" אינה הופכת אותו אוטומטית לשקרן, ודאי שלא לעבריין. יתכן, למשל, שתביעת לשון הרע תידחה – שכן נטל ההוכחה במשפט אזרחי נמוך מבמשפט פלילי, כפי שאתה יודע.
    בקיצור, עניין לשון הרע לא רלבנטי ככל שהנתבע יכול לטעון "אמת דיברתי" וככל שהתובע הוא דמות ציבורית שיש במעשיה עניין לציבור.
    הבחנתי שתחום ה-LIBEL אינו מעיסוקיך המשפטיים העיקריים. הייתי מציע שתניח לו, ובוודאי שלא תשתמש בו להטעיית הקוראים או להרתעת נשים שכנראה יודעות על מה הן מדברות…

  • גולדבלט משה  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 10:57

    אני לא טוען בכלל שמי שמוגשת נגדו תביעת לשון הרע הוא שקרן ומאידך אני בהכרח לא ממליץ לנפגעות להיחשף לכך כמו שממליצה ד"ר אורית קמיר לדוגמא

    נכון שזה אינו התחום שלי אבל דווקא שוחחתי על הנושא רבות עם ידיד שעוסק רבות בתחום והוא הסביר לי שהנטל להכיח "אמת דיברתי" יוטל על המפרסמת ואם הפרסום מייחס מעשה פלילי כמו אונס
    אזי הנטל כבד יותר

    כוונתי הייתה כמובן לפרסום יזום של מי שטוענת שנאנסה כמו אשכר כהן

  • דביר  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 14:54

    נחכה ונראה אם יצחק לאור יגיש תביעת דיבה לפני תום תקופת ההתיישנות… כפי שראינו, מדובר בסיפור למרחקים ארוכים 🙂

  • יוסי  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 15:25

    זו התעוזה של הפרקליטות הפמיניסטית רדיקלית.

    הטיעון שלהם הולך להיות לא פחות ולא יותר, שהנערה לא נתנה הסכמה חופשית לקיום היחסים עם הנער בגלל שהיא..
    הייתה מאוהבת בו!

    כן כן, הפרקליטות משתמשת בטיעון שהנערה הייתה מאוהבת בנער כהוכחה לכך שהיו לה עמו "יחסי תלות רגשית" ומכאן שלא נתנה הסכמה חופשית!

    מעתה זכרו, אסור לקיים יחסי מין עם נשים שמאוהבות בכם, כי האהבה מערערת את שיקול דעתן ושוללת מהן את היכולת הנפשית לתת הסכמה חופשית!

    אז עם זונות אסור לקיים יחסים, עם נשים שאוהבות אתכם גם אסור, אז עם מי מותר? נדמה לי שכולנו יודעים מה התשובה הפמיניסטית רדיקלית לשאלה זו.

  • גולדבלט משה  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 15:51

    מדובר בפרשה מאד בעייתית ומצמררת.ואם הגרסה שבכתב האישום נכונה זה גרוע לדעתי ממקרה שמרת-כמובן יש לחכות להכרעת הדין. אם בחורה מאוהבת בבחור זה מתיר לו לדרוש ממנה לשכב עם חבריו–מדובר בנערה בת 15 -לא יכול להיות שאתה טוען ברצינות.

  • טל  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 16:02

    הפעם הפתעת לטובה.

    יוסי הוא איש מסוגם של השייכים לארגונים הזויים מאוד, ודי לו שבפרשה כלשהי יהיו מעורבים זכר ונקבה כדי לנקוט עמדה. אני חושש שהוא רציני.

  • יוסי  ביום 3 במרץ 2010 בשעה 16:09

    נקודת המוצא המשפטית שלי היא החוקיות של מועדון סאדו-מאזו, והעובדה שאדם עובר חוויות אלימות ומיניות פרועות במועדון סאדו-מאזו וחוזר להם שוב ושוב מרצונו החופשי, והדבר אינו מהווה בעיה חוקית.

    ואכן אני סבור שבפרשת שמרת, המחוזי צדק בזיכוי והעליון שגה בהרשעה, כשם שהוא שגה ושוגה בפסקי דין רבים אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: