בוזגלו בשבי החמאס


דודו אלהרר שבעוונותיו הרבים הוא אמן יהודי, ציוני ומזרחי- צירוף לא פופולארי במיוחד בקרב הכותבים ברשימות, ציטט בתוכניתו בגל"ץ שיחה שהתקיימה בתיק תקשורת בין חיים זיסוביץ ואילנה דיין
 
"אילנה דיין הופיעה ב'תיק תקשורת'. חיים זיסוביץ שאל אותה אם היה איזון בתקשורת בין הסקירה על החטוף גלעד שליט לבין הסקירה על אליהו אשֵׁרִי שנחטף ונרצח. תגובת אילנה דיין הייתה: אינני בטוחה שאין אתה שואל את השאלה הזאת משום הכיפה שעל ראשך, זה בסדר יש לכל אחד את ההטיה… אז בשבילי, גלעד שליט הוא חייל, הוא מלח הארץ, הוא ילד שלנו, והוסיפה בזלזול – אליהו הוא מתנחל. וזיסוביץ הִקשה: אליהו אשֵׁרִי הוא לא ילד שלנו? לא! ענתה אילנה דיין .."
 
איני יודע עד כמה הציטוט משקף את תשובתה של אילנה דיין אבל כשלעצמי אין לי ספק שלו גלעד שליט היה דוד בוזגלו מתנחל מאלון מורה מצוי היה כעת בשבי החמאס ובנסיבות דומות-הלחץ הציבורי והתקשורתי לשחרורו בכל מחיר היה פחות בהרבה. לו היה חייל אתיופי שהיה נופל בשבי לא היינו שומעים עליו כמעט כלום-הרבה פחות מאשר על ילד של עובד זר השוהה בארץ באופן בלתי חוקי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג'וני  On 22 בדצמבר 2009 at 10:01

    ללא קשר להתבטאות של אילנה דיין, הרי שאם בוזגלו מאלון מורה היה נופל בשבי החמאס היו כל פעילי הימין מתגייסים לפעול למען שחרורו, ובמחיר לא פחות גבוה מזה שנתניהו מוכן לשלם תמורת שליט. בגלל שהוא היה "משלהם" המחויבות שלהם כלפיו הייתה גדולה יותר. מה שנוגע לאלה שבמרכז ושמאלה – הם ממילא מוכנים ללכת לעסקאות מרחיקות לכת תמורת שחרור חטופים, לרבות עסקת טננבאום. כך שהקונסנזוס סביב עסקת בוזגלו היה גדול בהרבה לו היה נחטף.

  • אייל  On 22 בדצמבר 2009 at 10:01

    בוקר טוב אליהו!

  • מייקל  On 22 בדצמבר 2009 at 10:50

    לא נעים לי לחוזר על זה כאן, אבל סיפור שליט הוא טירוף מאורגן וממומן היטב על-ידי גורמים בעלי עניין. אולי אין כאן עניין של רקע אתני או סוציו-אקונומי של משפחת שליט ודווקא כן יש עניין של גורמים שונים שרצו להפיל את אולמרט והיום רוצים לגרום נזק לביבי. הם מממנים את השגעון הזה של מדינה שלמה שמתכופפת מול כנופיית רוצחים ושל צרחות אמהיות ושל סחיטה רגשית חסרת בושה.

  • מנחם  On 22 בדצמבר 2009 at 11:16

    משוגעים תרדו מהגג. במה אתם מתעסקים? בושה

  • בן לולו  On 22 בדצמבר 2009 at 12:57

    מה הוא לפלף אשכנזי אהבל שלא יודע להילחם?

  • עמנואל  On 22 בדצמבר 2009 at 13:18

    אם אליהו אשרי היה בטנק על גבול הרצועה ונחטף ע"י החמאס לרצועת עזה אז היחס אליו מצד כולם, כולל אילנה דיין, היה בדיוק כמו שהיחס של גלעד שליט.

    בעצם כמעט כולם. חלק מאנשי הימין שהיום גיבורים על גבו של גלעד שליט, אולי היו סותמים את הפה.

  • מביט מהצד  On 22 בדצמבר 2009 at 15:28

    אם אתה מנסה לטעון שמדובר בעניין עדתי – זו טעות.

    1. אם לאליהו אשרי היו קוראים "זלמן מלמד" או משהו "רבינוביץ'" הוא היה זוכה בדיוק לאותו יחס.

    2. אם אשרי לא היה נרצח אלא נחטף מתוך ישראל לעזה, ההתייחסות הציבורית היתה חמורה בהרבה.

    3. גלעד שליט ראשית לכל חי בוודאות, שנית נחטף מתוך ישראל, שלישית – נמצא במקום שממנו נחטף בשליחות רשמית של מדינת ישראל, ולא התעסק שם בעניינים אישיים.
    (להבדיל מאזרחים שנכנסו לשטחים לעשות ביזנס עם פלסטינים והותקפו).

    נראה לך שאם לגלעד שליט היו קוראים גלעד מכלוף והוא היה מפתח-תקוה ולא ממצפה הילה, היחס הציבורי היה שונה?

    העניין התקשורתי והציבורי בגלעד שליט לא נוגע למוצא שלו, אלא לעובדה שהוא חי בשבי. עובדה שהחיילים שהיו אתו בטנק ונהרגו נעלמו מהר מאוד מהכותרות, למרות שהסטטוס שלהם היה דומה לשלו.
    חנן ברק (הקצין שנהרג באירוע) היה פחות מתאים להגדרת "משלנו" של אילנה דיין מגלעד שליט?

    לגבי מתנחלים שנהרגים מתקיפות של מחבלים בשטחים:- הציבור יודע שמדובר במקומות מסוכנים (בעיקר במאחזים ובהתנחלויות העומק) , ושהאנשים שחיים שם לוקחים על עצמם סיכון מודע מסיבות אידאולוגיות. בשיא אינתיפאדת המתאבדים נערים ונערות מההתנחלויות היו מסתובבים בגדה לבד או בקבוצות קטנות, לא חמושים, בדרכים צדדיות וחורים נידחים, גם אחרי החשיכה. זה נעשה בצורה הפגנתית, לקבע נורמה שהם מסתובבים בכל מקום שבא להם, לא משנה מה מידת הסכנה, ותפקיד "המדינה" להגן עליהם. זכור מקרה הרב מיצהר (בנימין הרלינג. ממש לא בוזגלו) שמצא זמן לטייל בשכם בדיוק אחרי האירוע בקבר יוסף.

    אליהו אשרי לא סתם מתנחל נגיד מאריאל, או גבעת זאב או מעלה אדומים. הוא היה בחור בן 18 מאיתמר. זה הסטריאוטיפ של "נער גבעות" שנדחף בכוח לכפרים ערביים בגדה בכדי להציק לפלסטינים.

    אין בכלל מה להשוות למקרה של גלעד שליט, ועניין בוזגלו לא קשור.

  • אייל, באר שבע  On 22 בדצמבר 2009 at 19:40

    עשרה טיעונים של תומכי עסקת שליט ותשובות לטיעונים אלה:

    1 טיעון: למדינה יש אחריות מוסרית להחזיר הביתה את החיילים שלחמו בשבילה
    תגובה: אין ספק שהמדינה צריכה לעשות הכל למען שלומם ובטחונם של החיילים הלוחמים לשלומה, אבל לא בכל מחיר. שחרור חיילים מסכן את בטחונם של אזרחי ישראל, ובכל מדינה מתוקנת החיילים הם אלה שצריכים להגן על האזרחים ולא להיפך. אם דרושה הקרבה, האזרחים הם לא אלה שצריכים להקריב את חייהם בשביל חייל אחד.

    2. טיעון: איך תהיה לחיילים מוטיבציה להילחם אם הם יראו שלממשלה לא איכפת מגורלם?!
    תגובה: איך תהיה לחיילים מוטיבציה לעצור מחבלים שמסכנים את שלום הציבור, כאשר הם יודעים שהמחבלים האלה ישוחררו בעיסקה הבאה?
    איזה אמא תרצה שבנה החייל יסכן את חייו כדי לצוד את המחבל שכבר נתפס בעבר ושוחרר וחזר לבצע פיגועים אחרי השחרור שלו?!

    3. טיעון: איך נוכל להסתכל בעיניהם של הורי החטופים?
    תגובה:מאד לא פשוט לומר להוריו של חייל חטוף שממשלת ישראל מסרבת לשלם כל מחיר להחזרת בנם. אבל חברי הממשלה נבחרו כדי לבצע גם משימות שאינן קלות לנו. על ממשלת ישראל לדאוג גם לבטחונם של כל אזרחי ישראל ולא רק לבטחונם של החטופים. לכן אנו מצפים שממשלת ישראל תעשה את הדבר הנכון, על אף רגשותיהם של משפחות החטופים. אחרת ראש הממשלה יצטרף להביט בעיניהם של הורי הקורבנות העתידיים, שישלמו את מחיר העסקאות.

    4. טיעון: חיים במצב של חוסר וודאות זוהי חוויה קשה
    תגובה: זוהי אחת הסיבות לכך שאנו נוטים להזדהות עם משפחותיהם של החטופים. חוסר הוודאות בנוגע לגורל בנם היא באמת חוויה קשה ביותר שאיננו מאחלים לאף אחד, אבל העובדה שמחבלים מסוכנים מסתובבים חופשי ואיננו יודעים מתי הם יתכננו את הפיגוע הבא הוא גם סוג של חוסר וודאות בלתי נסבל שהציבור איננו צריך לחוות אותו.

    5. טיעון: אם היית הורה לילד חטוף היית מדבר אחרת
    תגובה: כל אחד היה עושה הכל כדי שבנו יחזור הביתה, ואף אחד לא מאשים את הורי החטופים במאמציהם להחזיר את ילדיהם. יש להאשים את הממשלה, שנותנת לרגשותיהם של הורי החטופים להשפיע על החלטות מדיניות חשובות, בעוד שהיא מפקירה את חיי שאר אזרחיה, שגם להם היא מחוייבת. אנו צריכים לתת את מירב התמיכה והסימפטיה להורי החטופים בגלל החוויה הקשה אותה הם עוברים, אך אסור לנו לתת לרגשות ההזדהות שלנו לעוור את עינינו וללחוץ על הממשלה להחליט החלטות מסוכנות.

    6. טיעון: קודם נשחרר את החטוף הנוכחי – ואחר כך נאמץ כללים נוקשים ומחייבים נגד חטיפות.
    תגובה: עד כמה שהדברים נשמעים מבטיחים ונחרצים עכשיו, לא ניתן לדעת שהדבר אכן יתבצע במציאות: האם בפעם הבאה תוכל ממשלת ישראל לעמוד מול קמפיין של הורי החטוף?
    ברגע שהוחלט עקרונית לנקוט קו נוקשה, אין סיבה לסכן את אזרחי ישראל בשחרור מחבלים – לא בעתיד ולא בהווה.

    7. טיעון: ממילא יהיה טרור, היות וממילא יש מחבלים חופשיים. חמא"ס מוציא פיגועים לפי שיקוליו-הוא.
    תגובה: המצב הביטחוני במדינת ישראל מעולם לא היה קל. פיגועים תמיד היו, אך כמות הפיגועים יכולה להשתנות. להגיד "גם ככה תמיד יהיו פיגועים וחטיפות" הוא כניעה לטרור ותירוץ להיות אדישים ולא לפעול נגדו. תארו לכם שחיילי צה"ל היו משתמטים מהצבא בטענה שגם ככה תמיד יהיו מלחמות…
    באינתיפאדת אל אקצא הוכח כי סיכולים ממוקדים ומעצרי מחבלים מובילים פוגע משמעותית ביכולת ארגוני הטרור לבצע פיגועים בלב ישראל.
    לכן, גם אם "תמיד יהיה טרור", וגם אם המצב כרגע רגוע יחסית, עדיין אין סיבה לתגבר את ארגוני הטרור בעוד אנשים שההתמחות שלהם היא הרג אזרחים. כשיורע המצב – חס וחלילה – עדיף שבידי החמא"ס יהיו כמה שפחות מחבלים.

    8. טיעון:אין דרך אחרת להביא את החטופים הביתה
    תגובה: טענה זו יכולה להיות נכונה רק אם נוסו כל הדרכים האחרות, מה שלא קרה. אמצעי לחץ אחרים יכולים להיות:

    הפסקת הזרמת הכספים ממשלת ישראל לעובדי החמאס
    כל חודש מעבירה ממשלת ישראל כספים לפקידי החמאס בשווי מליוני שקלים! מליוני שקלים מכיסו של משלם המיסים הישראלי אינם הולכים לצרכים הומניטאריים, אלא לתשלום משכורותיהם של פעילי טרור! האין זה מוצדק שהעברת הכספים הזאת תיפסק, במיוחד במצב בו חייל חטוף ישראלי נמצא בשבי?

    הרעה בתנאיהם של מחבלים היושבים בבתי הכלא
    מחבלים היושבים בבתי הכלא זוכים לתנאים טובים למדי, כולל ביקורים קבועים של עורכי דין ובני משפחה, אפשרות להשלים בגרויות מהכלא, מגורים משותפים עם חבריהם לתא כאשר לחברי כל תא יש נציג משלהם, אפשרות לבשל בכלא וכו'. הרעה בתנאיהם של האסירים יכול לשמש אמצעי לחץ ישיר על ארגוני הטרור, שטובתם של גיבוריהם חשובה להם. אין שום סיבה שמחבלים יזכו בכל התנאים האלה, בעוד שהחוטפים אפילו לא מכבדים את דרישות הצלב האדום ולא מאפשרים לו לבקר את החטופים שלנו.
    הפעלת לחץ על המעטפת המדינית שסביב החמא"ס
    למצרים השפעה רבה על החלטותיהם של החמא"ס. במקום שהמצרים ישמשו כמתווכים להעברת דרישותיהם של החמא"ס, יש להפעיל עליהם לחץ שילחצו על ארגוני הטרור להיכנע לדרישותיה של ממשלת ישראל. לצערנו, רוב המשא ומתן שנערך במישור הזה לא החל מנקודת עליונות של ממשלת ישראל.

    לא לתת לארגוני הטרור שום מידע על אסיריהם
    אין שום סיבה שארגוני הטרור ידעו על מצבם של המחבלים שנעצרו כאשר הם מסרבים לתת לנו מידע על החטופים. יש ליצור מצב בו מקום המצאם של האסירים ומצבם הוא מעורפל, כאמצעי לחץ.

    9. טיעון: אפשר לגרש את המחבלים המשוחררים לחו"ל, וזה יקטין את רמת הסיכון שלהם
    תגובה: העברת המחבלים המשוחררים למדינות אחרות הוכחה כלא יעילה ואפילו מזיקה יותר. ערפאת ואנשיו הצליחו גם מתוניסיה הרחוקה לתכנן פעילויות טרור, ביניהן רצח שלושה ישראלים על יאכטה באזור קפריסין בשנת 1985, ומאוחר יותר מעורבות רבה באינתיפאדה הראשונה, כולל תכנון פיגועים וכן הכרזות פומביות של ערפאת, שאחת מהן הייתה באלג'יריה, התומכות בטרור. יש לזכור שבמצב בו המחבלים נמצאים מעבר לים, לצבא יש הרבה פחות שליטה על תנועתם ופעילויותיהם, וכל מבצע צבאי שאמור לסכל אותם יסכן עוד יותר את החיילים, שיצטרכו להילחם בשטחן של מדינות עוינות.
    בנוסף לסיכון ש"ענישה" כזאת יכולה לגרום לביטחון המדינה והצבא, זו אינה ענישה בכלל! מחבלים רבים היו שמחים ללכת לגלות אחרי מעצרם ולהתקבל שם כגיבורים.

    10. טיעון: שחרור מחבלים יקדם את תהליך השלום
    תגובה: זוהי טענה המושמעת בעיקר בקרב אנשים התומכים במחוות לרשות הפלשתינית הכוללות שחרור מחבלים, במטרה לחזק את הרשות באיו"ש כנגד שלטון החמאס בעזה. עד כה לא רק שהמחוות האלה לא תרמו לשלום, גם נוכחנו בהרבה מקרים בהם עובדי הרשות הפלשתינית השתתפו בפעולות טרור בעצמם בשנים האחרונות! אלה הם האנשים שבשבילם אנו משחררים את המחבלים במחוות.
    בין אם נתמוך במו"מ עם הרשות הפלשתינית ובין אם לא, ברור לנו שהמשא ומתן הזה אינו יכול לכלול שחרור רוצחים שאינם מתחרטים על מעשיהם, שרובם הואשמו לפני שנים מעטות בלבד ולא ישבו יותר משלוש שנים בכלא, ומכל הסיבות האלה מהווים סכנה לציבור.

  • מביט מהצד  On 22 בדצמבר 2009 at 21:22

    חוכמה קטנה להציב אנשי קש ולפורר אותם באמצעות טענות שהן בעיקר דמגוגיה.

    הטיעון האמיתי של מתנגדי העסקה הוא:

    אם נסכים לעסקה, חמאס ושאר העולם יצחקו עלינו ויגידו שלחמאס יש יותר גדול משלנו. ואנחנו הרי צ'חצ'ח מועדונים מצוי, אם דורכים לנו על הכבוד, אנחנו שולפים סכין ודוקרים בלי חוכמות!
    שישרף העולם.

    תשובה ל"טיעון":
    לצ'חצ'ח מועדונים מצוי חשובה יותר דעת קהל הצופים על תכולת המכנסיים שלו, מאשר תכולת המכנסיים עצמה.

    מצידי שיצחקו, שיבכו, שירקדו על הגגות ושיתקעו להם הסוכריות בגרון. לא מזיז לי.

    למדינה ישראל יש חייל שבוי שכבר מזמן היה צריך להיות בבית. האשפה שדורשים מאיתנו תמורתו מצטברת גם ככה בערימות, וערכה אפסי. מי מהאסירים שתחשוק נפשו לחזור לסורו, ימצא את עצמו מהר מאוד בחזרה מאחרי סוגר ובריח.

    ולפארסה הזו עם כל ההתנצחויות הפנימיות חסרות הטעם והתוחלת, כבר הגיע הזמן לשים סוף. הנזק של התמשכות והתמרחות המריבות הפנימיות בינינו לסולידריות החברתית בישראל יותר גדול מהנזק של עשרה רבי-מחבלים חתייארים שיסתובבו חופשי, למרות שמגיע להם עונש.

    דרך אגב – כל הנסיונות להפעיל עוד לחצים על הפלסטינים חסרי תוחלת. מדובר בעם של חמורים – כמה שמאכילים אותם חרא יותר גדול הם אומרים טעים ומבקשים תוספת.

    לאחר החטיפה הכנסנו למעלה ממליון פלסטינים למאסר בגהינום של עזה. אם זה לא שכנע אותם אז הרעת תנאים לכמה אלפי אסירים בבתי הכלא יזיז משהו למישהו? הצחקת אותי.
    (ביקורים של קרובים מעזה כבר מזמן אין להם בכל מקרה, כך שגם המנוף הזה כבר נוצל).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s