בית כנסת במרחביה? יערי מתהפך בקברו !!


כתבה באתר ynet מספרת לנו כי במרחביה [האם אפשר עדיין לקרוא לה קיבוץ ?],  פעם מעוז תנועת השומר הצעיר, סוערות הרוחות. הקיבוץ במסגרת הפרטתו הכלכלית והערכית בנה, כמקובל בקיבוצים רבים, שכונת הרחבה בה חיים  תושבים שמעולם לא למדו במוסד החינוכי, לא לנו בלינה המשותפת, לא אכלו בחדר אוכל המשותף [שבוודאי נסגר ולפחות הופרט] ואין להם מושג מהי קומונה. לא זו בלבד שתושבי ההרחבה מנוכרים לאידיאלים הקיבוציים אלא, שומו שמים, הם מבקשים להקים במעוז החילוניות בית כנסת. לא נשמעה לא נראתה כזאת, לא נהייתה שערוריה כזאת, לפחות לא במרחביה.

תגובתי הראשונה לכתבה הייתה תמיהה גדולה. גדלתי במושב עובדים חילוני [כפר חיים] בו חיו כמה אנשים שבכל זאת שמרו על המסורת [בעקר מבוגרים] והלכו לבית כנסת. היה לנו בית כנסת אחד ששימש את המושבים כפר ידידיה, הדר עם וכפר חיים. אי אפשר לטעון שהיה הומה מתפללים, אבל מניין היה ולתקיעת השופר ביום הכיפורים הגיעו גם מהקיבוצים הסמוכים, משמר השרון ומעברות. נהגתי ללכת אליו פעמים רבות עם שמחה שכן זקן  ומופלא שגר מולנו והיה לי מעין דמות סב. עדיין אני שומע אותו מזמר בעוז ובהתרוממות רוח את "אדון עולם" .

בבית כנסת זה עליתי לתורה בבר המצווה וקראתי את ההפטרה וכך גם כל אלו שהגיעו למצוות. הרב שהכין אותנו למאורע היה גם חזן וגם שוחט והוא, שהיה חרדי ממש, חי עם בני משפחתו במושב החילוני. ילדיו קיבלו חינוך דתי ובנו למד בישיבה אך מעולם לא הבחנתי שהחיים במושב חילוני הפריעו להם או לאחרים. מאחר שברבנות ובחזנות לא היה כדי פרנסה ואף לא בשחיטה כשרה [רק שומרי המסורת הקפידו על כך] עסק הרב גם בעריכת בדיקות מעבדה לקביעת תכולת השומן בחלב על מנת לגלות אם מי מהרפתנים החילוניים אינו נוהג להוסיף קצת מים בהסתר.

טוב אני מניח שסטיתי קצת מהנושא ובוודאי סטיתי מדרך המסורת שכן לאחר בר המצווה חדלתי ללכת לבית הכנסת ולא חזרתי אליו. מה שביקשתי בעצם לומר שבישובים חילוניים רבים ושכונות חילוניות רבות [כמו השכונה בה אני מתגורר כיום בנהרייה],ישנם בתי כנסת ואפילו,הס מלהזכיר, מקווה טהרה. הרוב החילוני המוצק מנומר בשומרי מסורת והדבר אינו מאיים בכלל על אופייה החילוני של השכונה."איום" כזה מתרחש במקומות מוגדרים בהם השכונה הדתית חייבת להתרחב לכיוון כלשהו ,בעקר בירושלים, או בגלל הרכב האוכלוסייה הכללי.

 אפשר להניח בוודאות ש"איום" כזה אינו קיים במרחביה. אם יוקם בה בית כנסת. לאחר שתיעלם הבהלה הראשונית ,אולי יגלו תושבי מרחביה שזכו במשהו ולא הפסידו דבר. אולי בהדרגה, לא מחמת חזרה בתשובה, אלא מחמת רצון הקיים גם בציבור החילוני להכיר את המסורת, הם יבואו לשמוע את התפילות, ילמדו את ילדיהם פרקי מסורת ואולי אפילו יהיו שילמדו את ילדיהם לעלות לתורה. הם לא יחזרו בתשובה ברובם המכריע אבל יגלו משהו מסגולותיה של הסובלנות – תכונה שתמיד היתה נדירה בקיבוצים הישנים והמתחדשים.

 אגב כמה וכמה קיבוצים הקימו בתי כנסת בטרם הופרטו ונדמה לי שקיימים בתי כנסת גם בקיבוצים הנאמנים עדיין לעקרונות השיתופיים. לעומת זאת התארחתי השנה בקיץ בקיבוץ דפנה.חלק נכר  מהנופשים בקיבוץ המופרט היו שומרי מסורת, הם היו שמחים בוודאי לבית כנסת, אך כל שהתאפשר להם הוא להתפלל בציבור על הדשא.

נראה לי שלא החשש מפני שינוי אופיו החילוני של  הקיבוץ, שהתפרק מערכיו ומנכסיו, הוא שמנחה את חברי מרחביה, אלא התחושה שלנוכח נטישת אורח החיים הקיבוצי וכל מה שאורח חיים זה תבע  מהם בעבר, לנוכח ההתפרקות החברתית שהתלוותה לתהליכי ההפרטה ["קיבוץ מתחדש" קוראים לזה בימינו] הם ניצבים עירום ועריה אל מול בית הכנסת שהורו הוריהם נטשו והחרימו והנה הוא מתחכם לחזור אליהם בדלת האחורית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 1 בדצמבר 2009 at 20:16

    בקיבוצי עמק הירדן הסמוכים אלי, נאלצו להקים בית כנסת כדי ש"הילדים" (טייסים שחזרו בתשובה והתחרדו) יבואו לבקר את ההורים בשבת ובחגים ויביאו גם את הנכדים עם הציציות.
    אחרי כן התרגלו, ואף גאים בבית הכנסת. לא בכל קיבוץ יש בית כנסת, אבל עבורם זה ממש "צלם בהיכל" לפחות הזקנים יותר והיהירים מביניהם, רואים בזה תבוסה כלשהי.

    בעיני, המאבק ב:"בית הכנסת" היה מוטעה וגם כיום, הפיכת בית הכנסת והסמלים בכלל, למרכז (לשלילה או לחיוב) זה דיון על אותו "ציר" שאני רואה כדי לא מהותי. זה רק סמל, שהתאבן.

    בית כנסת מסמל מה שאמור היה להיות מרכז רוחני לקהילה, ובמקרים מאד מועטים הוא משמש ככזה בימינו, בפרט כאשר נשים צריכות לעמוד בהשפלה הכרוכה בחלוקה המגדרית הגסה בין שווים ושווים יותר.

    הלכתי לבית הכנסת ב"אפיקים" וזו שליוותה אותי, מהסוג הדוגמטי הותיק התגאתה ש"אצלה זה לא קרה", הכוונה ילדיה שלה לא חזרו בתשובה, אבל הצרה מאד על כך שרוב חבריה "סובלים מן הבעיה".
    ההסברים שלהם לתופעה מרתקים בפני עצמם.

  • רני  On 1 בדצמבר 2009 at 21:31

    בדיקות שומן בחלב נועדו פעם לתת בונוס למחיר של חלב עשיר בשומן. ניתן לבצע זאת בציוד פשוט יחסית שלא מצריך אפילו חשמל. לבדיקות אלו גם הייתה משמעות בספר העדר כי זו תכונה תורשתית. ניתן כך גם לשער מתי החקלאי מוריד יותר מדי שומן מהחלב במפרדה הביתית, דבר שהיה מקובל במושבים פעם. זה מה שקוראים קרם פרש במטבחי עילית ו"שמנת ביתית" עם עוד עושים זאת. הוספת מים לחלב נבדקת בדרך אחרת על ידי מצוף מכויל המראה את המשקל סגולי של החלב. ידע זה + תכולת השומן מאפשר לדעת בקירוב, בהחלט לא בדיוק, באם הוספו מים לחלב. כיום הוספת מים לחלב נאמדת על ידי מדידת נקודת הקיפאון ולא נראה לי כי לאותו בודק היו אז הכלים לכך.

  • גולדבלט משה  On 2 בדצמבר 2009 at 6:07

    על ההסבר. ההסבר שנתתי הוא זה שנשמר בזכרוני וכנראה זה מה שהסבירו לי כילד ולא טרחתי ללמוד יותר
    בכלל כילד במושב העבירה הכי חמורה ששמעתי עליה היתה הוספת מים לחלב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s