לשחק רוגבי על בסיס חוקי משחק הכדורסל


אבקש להבהיר עובדה פשוטה. לא כל כך מטרידות אותי טענות דו"ח גולדסטון לגופן גם אם רובן נכונות במישור העובדתי. אני סבור שכל ניסיון להתמודד איתן על בסיס עובדתי או נורמטיבי מוטעה ומכשיל. גם לא מעניין אותי אם יש בדו"ח חלקים מאזנים כגרסת אייל גרוס. מעניינת אותי שאלה אחת בלבד – מה השפעתו הפוליטית של הדו"ח ומה המטרות הפוליטיות של מזמיניו ומחבריו. אני חשדן באופן בסיסי ביחס למניעים של בני אדם באופן כללי וכשזה עובר לזירה הפוליטית אני לא רק חשדן, אלא פרנואיד אמיתי.

הייתי בהחלט חוקר, באופן פנימי, טענות רציניות ,אם ישנן, לעבירות על פקודות, או מתן פקודות בניגוד לפקודות הדרג העליון, אבל זאת כשאלה של משמעת צבאית ומבצעית. לישראל ולצה"ל לא היה שום אינטרס לפגוע פגיעה מכוונת ומיותרת באזרחים ומכאן דרכי הפעולה שנקבעו, לרבות התראות טלפוניות. אם היו חריגות הן מעידות על רמת משמעת בלתי מספקת ובכך יש לטפל בחומרה ללא קשר לדו"ח זה או אחר וללא קשר לנורמות הקבועות באמנת ג'נבה הרביעית. 
 
אתייחס תחילה דווקא לעמדת החמאס. החמאס הוא ארגון שמטרתו הלאומית והדתית להביא לחיסולה של מדינת ישראל, השבת העם הפלשתינאי למולדתו ושחרורו מהכיבוש. על מנת להגשים מטרה זו על החמאס להתמודד עם צבא חמוש באמצעי הלחימה המודרניים ביותר בעוד שבארסנל שלו יש רקטות מוגבלות בכוח ההרס ולטווחים שונים, נשק קל, טילים נגד טנקים וחומרי נפץ לחגורות מתאבדים.
 
 כל מה שהחמאס יכול לעשות לצורך מאבק השחרור שלו הוא לפגוע באוכלוסיה אזרחית ולהשליט עליה טרור. אם תבקשו למנוע זאת ממנו מכוח אמנת ג'נבה הרביעית תאמרו לו בפועל שאין לו זכות להתנגדות בכוח – טענה שכל פלשתינאי ידחה על הסף ומבחינתו בצדק. המאבק היחיד שהחמאס יכול לנהל אינו מתיישב עם הנורמות הבינלאומיות הקבועות באמנת ג'נבה ולכן הוא לא יעשה זאת וגם השופט גולדסטון לא יתבע זאת ממנו ברצינות. מה שנכון לגבי החמאס נכון גם ביחס לפעילות המזוינת של הפתח. פעילי זכויות אדם פלשתינאים לא מעטים מתחלחלים כאשר הם שומעים מעמיתיהם היהודים שדרכי מאבקם של אחיהם מנוגדות להוראות אמנת ג'נבה, בעיניהם מדובר בשיא הצביעות ואני נוטה מאד להסכים עמם בצד העקרוני.
 
באשר לישראל- היא מתמודדת במאבק מסוג שלא היה מוכר בעת ניסוח אמנת ג'נבה. מדובר באמנה משנת 1949 שנועדה למצוא פתרון לפגעי מלחמת העולם השנייה.בה לא התווכחו אם פצצה שהורגת ארכי מחבל אחד ועוד 14 אזרחים היא חוקית, אלא מחקו בלילה אחד ערים שלמות והרגו עשרות אלפי אנשים בלילה אחד בכוונה תחילה. מדובר באמנה שמטרתה להסדיר כללי לחימה בין צבאות סדירים ואף החלתה עליהם נעשתה אפשרית רק כשייצור הנשק נעשה מתוחכם באופן שמאפשר הרג אדם בודד בבית על ידי פצצה ממטוס. בעת שנוסחה האמנה ספק אם יכולנו להרוג את סלאח שחאדה מהאוויר גם אם היינו מחריבים את כל השכונה בה הוא התגורר.
 
אין כל אפשרות לנהל מלחמה עם ארגון טרור או שחרור, תקראו לו איך שתרצו, על בסיס קיום מדוקדק של הוראות אמנת ג'נבה ממש כשם שאין כל אפשרות לאותו ארגון לנהל את מלחמתו בנו על פי האמנה. מי שמנסה לבחון התאמת הלחימה לאמנה כמוהו כמי שמנסה לשפוט משחק רוגבי על בסיס חוקי משחק הכדורסל.
 
 כל שניתן לעשות הוא להשתדל, ככול הניתן, באמצעים הקיימים, למנוע סבל מיותר מהאוכלוסייה האזרחית, אך על הצד שכנגד להפנים שמטרתנו במלחמה אינה קיום אמנת ג'נבה אלא הכרעה לטובתנו והשגת המטרה הפוליטית של הלחימה. המטרה יכולה כמובן להשתנות, גביית מחיר כבד על ירי על ערינו, השמדת החמאס וכיו"ב מטרות נעלות יותר או פחות.
 
בדיחה ידועה הייתה נפוצה בראשית המאה העשרים בין הקומוניסטים בברית המועצות והיא התייחסה לעמיתיהם בגרמניה. בגרמניה טענו הרוסים לא תוכל לפרוץ מהפיכה כי המהפכות אסורות בחוק באיסור חמור וגרמנים תמיד ישמרו על החוק. אם אתה מעוניין במהפכה אל תדבר על החוק ואם אתה מעוניין להגן על חייך ולהכריע את מי שמבקש לחסל את מדינתך וקרוב לוודאי גם אותך באופן אישי, אל תתעסק יותר מדי בהוראות אמנת ג'נבה-ככה לא מנצחים במלחמה. 
 
לבסוף כדאי לשוב ולהזכיר כי קיום עימות באלימות במינון נמוך ונסבל תוך התחשבות מרבית בנורמות הבינלאומיות המקובלות מבטיח ראשית שהעימות יהיה ממושך הרבה יותר ושבסופו של דבר המחיר שייגבה בו יהיה יקר יותר. לעתים קרובות תגובה קשה ממוקדת הסותרת כל אמנה ומבהירה את נכונותנו לעשות כול מנה שנדרש על מנת לשנות את המצב, מועילה הרבה יותר על מנת לצמצם את הכמות כוללת של הסבל. אם לא היינו מתווכחים כל כך אם מוצדק לחסל את שחאדה בפצצה של טון והרג מספר אזרחים, אלא מבהירים שזה בדיוק מה שנעשה גם להבא – ייתכן מאד ש"עופרת יצוקה" לא הייתה נדרשת.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמנואל  On 22 בספטמבר 2009 at 8:39

    תיאוריה מוכרת לעייפה שפעם אחרי פעם מסבכת אותנו.

    אחרי האינתיפדה הראשונה סיפרנו לעצמנו ש"אם רק היינו מורידים את הכפפות בימים הראשונים, היינו חוסכים גם לנו וגם להם הרבה דם".

    ואז באה האינתיפדה השניה, והעמדנו את התאוריה למבחן. ירינו מיליון קליעים בחודש, הרגנו יותר מ 100 איש, ולאן זה הוביל אותנו? לשנים של נקמת דם הדדית שגבתה רבבות הרוגים משני הצדדים.

  • טוב עמנואל  On 22 בספטמבר 2009 at 10:50

    לכל מקום אליו יגיעו. או, לחליפין, נסכים לכל תביעותיהם.
    אם מטרתך כמטרתם, אז אין ספק שאתה צודק.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22 בספטמבר 2009 at 11:58

    משה,
    נעזוב את המוסר או האידאולוגיה בצד. גם מעבר לזה לדעתי אתה רואה את הדברים מזווית צרה מידי.

    העולם עבר ועובר מהפכה ענקית בתחום תעבורת האינפורמציה. הדו"ח המדובר הוא רק פסיק קטן במערכת שלמה של תעבורת אינפורמציה. לענות על " מה השפעתו הפוליטית של הדו"ח" זה לאכול עם פינצטה.
    "דעת הקהל" היום חשובה יותר מדעת הפוליטיקה. והדבר יקצין את עצמו עם השנים.
    יותר חשוב לדעתי זה איך הציבור רואה את מדינת ישראל, מאשר איך פוליטיקאי מסוים רואה.

    לכן בעצם לדו"חות כאלו ולנאומים כאלו או אחרים, יש יכולת מאוד מצומצמת בעיצוב דעת הקהל. הם משמשים רק מאיצים קטנים לחפירה במקורות האינפורמציה. מקורות האינפורמציה הם הבסיס של המודעות היום.
    מה שיוצא מזה זה שאי אפשר לשקר לאורך זמן. הצורה היחידה להתמודד עם דעת קהל שלילית היא לא לעשות דברים שלילים.

  • גולדבלט משה  On 22 בספטמבר 2009 at 16:43

    אני כופר בדעה שבעידן של תעבורת אינפורמציה סיטונית אי אפשר לשקר כל הזמן-לדעתי האפשרויות לכך רק עלו-זו הסיבה שאל התקשורת אכן יש להתייחס כאל עוד זירת לחימה

    מעבר לכך אני מעדיף לחיות עם פרסום שלילי ולא למות עם פרסום חיובי ולזכות באהדת העולם-אבל את זה כבר אמרו מזמן

  • רני  On 22 בספטמבר 2009 at 16:51

    מה יעשה גנרל ישראלי כשיעמוד באהג מול שופט סיני שגם לא כל כך מבין אנגלית שמשפחתו חיה בסין ששלח אנשים למות אחרי שמכרו את חלקיהם ושכנראה קיבל מכך אחוזים. ויסביר שבניגוד למה שאומר יועץ צבאי חובב נאצים וחבר בכמה ארגוני נאצים לשעבר לא ניתן להכניס טיל דרך חור מנעול ולפגוע בנאשם בחדר בו חיה משפחה שלמה.
    אני מניח שיפנה לשופט הלובי שיחד עם השופט הסודאני ישכנעו את השופט הסיני בצדקתו של הגנרל הישראלי. אולי. בכל מקרה אף לא אחד מהחמאס יגיע למצב זה. השופט השוודי כבר ידאג לכך וגם יכחיש.
    לאן הולכים? לא ברור. כמו שאחרי מאה שנים הערבים למדו לדפוק את ישראל. מדינה דו לאומית בדרך כבר אמרנו? הרי זה מה שבונה כרגע עבאס במעשה ומחדל. ראוי להניח [אחרת הלכה ישראל] שיימצא פיתרון גם ליהודים. הקמת אירגוני מחתרת? הגשת תביעות נגד כל הגנרלים מאפגניסטאן עירק ובוסניה. השקעת כמה מאות אלפים בחשיפת מחנות הריכוז מוות בסרי לנקה. אבל ברור שהערבים מצאו פטנט והעסק לא הולך לכיוון טוב. צריך מהר למצוא דרך. מפחיד שמי שצריך זה ביבי, ליברמן, ברק וקצת מייאש..

  • חיים  On 22 בספטמבר 2009 at 19:07

    אגב, פרסמתי בבלוג של אייל הוכחה ארוכה לכך שהתרגום שלו לדו"ח היה לא מדוייק באופן שבעיניי משנה חלקים משמעותיים מהדו"ח.

    מי שיקרא את הדו"ח יבין שוועדת גולדסטון מסרבת לקבוע בוודאות שהחמאס אכן מכוון את הקסאמים לעבר האוכלוסייה האזרחית בישראל, ומעדיפה להשאיר את העניין בסימן שאלה ולתקוף את הקסאמים רק בגלל שהם "כלי נשק בלתי מדוייקים", כאילו שאם הם היו מדוייקים אז הכל היה בסדר..

  • אייל גרוס  On 23 בספטמבר 2009 at 2:03

    חיים אתה מקשקש אבל ניחא. אני התיחסתי אצלי להערה שלך.

  • גולדבלט משה  On 23 בספטמבר 2009 at 5:45

    הדוגמאות שציינת מוכחים את נכונות השקפתי. בשני האירועים האלימות נמשכה זמן רב מדי מאחר ולא ננקטו צעדים חריפים מאד שהיו יכולים לגרום הלם בתד שכנגד וחסוך הרבה מאד סבל וקורבנות

  • יריב מ  On 23 בספטמבר 2009 at 22:05

    למשה,
    אתה מציג פה את הגישה הריאליסטית הקלאסית ליחסים בינלאומיים, על פיה המוסר זה הדבר האחרון המעניין אותנו, ומטרתינו לשגשג או לפחות לשרוד.

    גישה זו בוקרה קשות ע"י הוגים ומדינאים רבים. אבל קל יותר לבחון אותה היום באמצעות סימולציות ומודלים מתחום תורת המשחקים בשילוב עם חיזוי פסיכולוגי ותרבותי מורכב יותר (שגם זה לא מדוייק לחלוטין כמובן). השאלה הופכת לניתנת לזיהוי אמפירי: האם מוסריות או משחק נורמטיבי לפי הכללים מגדיל או מקטין את סיכויי השרידות בזירה הבינלאומית ואת משך המאבק\מספר הקורבנות או להפך ובאילו נסיבות?

    השאלה הזו לא חדשה ובחנו אותה רבות. אין תשובות חד-משמעיות אבל לרוב הגיעו אסטרטגיים מדיניים למסקנה כי למוסר ולנורמטיביות בזירה הבינלאומית יש לפחות תפקיד כלשהו והיא לא בגדר סרך מיותר שרק מכביד עלינו. כמובן, לא בכל תנאי היא מועילה ולעיתים אתה אכן צודק שהיא מיותרת.

    ועוד הערה: טרור מתוך אוכלוסיה, בניגוד לטענתך, איננו פטנט של העשורים האחרונים ולא היה תופעה בלתי מתקבלת על הדעת בעתידיותה בעת שנכתבה אמנת ג'נבה. חלק מהפצצות הערים במלחמה הגדולה היו ועודן שנויות במחלוקת באשר למניעיהן – ראה הפולמוס על הפצצת דרזדן שעד היום בריטים רבים טוענים שהיא אינה קשורה לנקמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s